באר מים חיים, שמות כ״ה:כ״דBe'er Mayim Chaim, Exodus 25:24
א׳וצפית אתו זהב טהור. וכבר כתבנו למעלה (אצל עשיית הארון) שזהב טהור מרמז על בחינה זו מה שאדם עובד את ה' בבחינת היצר הרע שהוא בחינת המאכל והמשתה והוא קרוב אל החיצונים שעומד בשמאל בצפון, וכשאדם זוכה להתקדש שם אז עושה מכל הדברים ההם בחינת זהב טהור כי הלא זהב מבחינת הגבורות והוא חשוב ומעולה מאוד יותר מן הכסף המכונה אל החסדים כי כשאדם מתקדש שם הוא חשוב ומעולה מאוד יותר ממה שעובד בבחינת היצר טוב והניצוצות שעולים מזה הוא זהב טהור ולא כן בניצוצות העולים בסוד החסדים מצד היצר טוב הם בבחינת הכסף ועיין שם כי בארנוהו. וגם ירמז בשולחן וצפית אותו זהב טהור על שם הצדקה לעניים שאדם צריך ליתן קודם אכילתו ובשעת אכילתו ובאורחים על שולחנו, שדבר זה עיקר גדול הוא במאכלו של אדם כמאמר חז"ל (ברכות נ"ד:) אמר רב יהודה אמר רב ג' דברים מאריכין ימיו ושנותיו של אדם וכו' עד והמאריך על שולחנו וכו' ופירש רש"י שמתוך כך עניים באין ומתפרנסים וכן סיים שם הגמרא להדיא והוא נחשב כהקרבת קרבן במזבח, ואך באופן שיתן לו מאכלו בכל לב ולב באהבה ושמחה בפנים שוחקות יפות ומסבירות ומכוון לתת לו מנה המובחר והטוב והיפה שבשולחנו כמו שכתב בזה קדוש עליון הרמב"ם ז"ל (בסוף הלכות איסורי המזבח) וזה לשונו: בכל דבר שהוא לשם האל הטוב יהא מן הנאה והטוב כאשר יש לו, בנה בית תפילה יהיה נאה מבית ישיבתו האכיל רעב יאכיל מן הטוב והמתוק שבשולחנו כסה ערום יכסה מן היפה שבכסותו הקדיש דבר יקדיש מן היפה שבנכסיו וכן הוא אומר (ויקרא ג' ט"ז) כל חלב לה' וגו' ועיין שם עוד בצחות לשונו לשון הזהב. וכן הוא בדברי הרב הגדול המקובל בעל תולעת יעקב זלל"ה שכתב (בסתרי הברכות) וזה לשונו: כשאדם מאכיל העניים על שולחנו, הנה קרבנו זבח שלמים לה' לפיכך צריך להאכילם המשובח שעל השולחן שכן חלב ודם קרב לגבוה וכתיב (במדבר י"ח, ל') בהרימכם את חלבו ממנו וגו' עד כאן. וכבר הארכנו בזה בחיבורנו סידורו של שבת (חלק הראשון שורש החמישי ענף א' עלה ז' עיין שם). ונחזור לענין כי זה עיקר גדול בשלחנו של אדם שיהיו עניים ואורחים על שולחנו.
1
ב׳ורואני, כי בעתים הללו שהאדם טרוד יומם ולילה על עסקי פרנסתו על המחיה ועל הכלכלה, ואין לבו מתעורר לעבודת ה' בכל היום כי אם מעט מזעיר, אפשר לא ימצא בעולם הבא מכל טרחותיו ויגיעותיו שטרח בעולם הזה יומם ולילה ביום אכלהו חורב וקרח בלילה ותדד שנתו מעיניו, כי אם מעט זה החתיכה לחם ומזון שהאכיל לרעבים והשקה לצמאים, כי מן התורה והמצוות שלנו זעיר שם זעיר שם שנמצאו בעולם הבא, ועל כן כל האדם אל זה יביט אל רעב וצמא רוח נכאה לב נשבר ונדכה להחיותו ככל אשר יוכל במאכל ומשקה ולבוש וכסות וצדקה, ולעזרו במשא ומתן ככל אשר יוכל ובזה יבוא למקום אשר נלקח משם וזה יתן דין וחשבון בעדו, ועל כן וצפית אותו זהב טהור ממש במעותיו וחפציו ליתנם לרעבים וצמאים. גם התורה הקדושה נקרא על שם הזהב כמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה ט"ז, ד') בפסוק (בראשית ב', י"א) אשר שם הזהב אלו דברי תורה וכו'. וגם זה מחיובי השולחן לומר ולהרהר עליו בדברי תורה כמאמר חז"ל (אבות ג', ד') שלושה שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו וכו', כי על ידי הרהורי תורה שבלב ומוח האדם בעת אכילתו, נח אל הבירורים לעלותן עם מחשבתו כי מצא מין את מינו וניעור. ועל כן בשניהם צריך לצפות ולכסות השולחן, בזהב ממש-במעותיו, ובתורה הקדושה כאמור ואז זה השולחן אשר לפני ה' ובירך את לחמך ומימיך שהם מתברכין לעלות למעלה. והאדם צריך לישב עליו באימה ויראה בהכנעה במורא ובושה באהבה ושמחה כי זה השולחן אשר לפני ה' ואז וגילו ברעדה כתיב, השמחה בלב על שעושה מצוותיו ברוך הוא ועובד עבודתו וגורם לו תענוג ונחת רוח שהוא שמחה לאין קץ, והמורא בגלוי כיושב לפני המלך. ואחר כל אלה ועשית לו זר זהב סביב הוא רומז למה שכתבנו למעלה שבכל העלאת המ"ן צריך האדם להמשיך איזה אור השפעה כל דהוא בכדי שיוכלו לעלות למעלה כי אין עליה לתחתונים אם לא יקבלו תחילה איזה אור משהו והיא ההכנה להם לעלות למעלה ועל כן היה זה הזר סביב לרמז זה שבתחילה צריכים להמשיך איזה אור מלמעלה, והוא שחז"ל הגידו שזר זהב הוא סימן לכתר מלכות (ביומא ע"ב: וברש"י שם) והבן. ולזה אמר,
2