באר מים חיים, שמות כ״ו:ל׳Be'er Mayim Chaim, Exodus 26:30
א׳והקמת את המשכן וגו'. עיין בדברי הרב הקדוש בעל אור החיים שהביא דברי רבי אברהם בן עזרא שפירש שיאמר כן לחכמי לב שיקימוהו וכו' כי כשם שכל עשיית המשכן נאמרו לנוכח אל משה, והוא לא עשאן בעצמו רק צוה לבצלאל ואהליאב ואתו כל חכם לב כן בהקמתו לו נאמר ואחרים יקימוהו, והוא סתר את דבריו לומר שדוקא משה לבד הקימו וכמפורש בדברי חז"ל (במדבר רבה י"ב, ט') עיין שם, וגם אנו נאמר כי חז"ל נאמנים הם ונאמנים דבריהם, ודבר אחד מדבריהם אחור לא ישוב ריקם. כי הנה חז"ל (עיין אלשיך שם) אמרו למעלה בפסוק ושכנתי בתוכם, בתוכו לא נאמר אלא בתוכם וכו' בתוך כל אחד ואחד. ולהבין זה הדבר, כי הלא לשכינת אל בתוך כל אחד ואחד מישראל לא היה צריך כל העשיה הזו המשכן וכל כליו, ובודאי המשכן נעשה להשראת השכינה שמה כאשר הוא באמת כמאמר הכתוב. למעלה ונועדתי לך שמה וגו' ואם כן מהו ושכנתי בתוכם ולא בתוכו.
1
ב׳והנראה בזה על דרך ששנו רבותינו (אבות ה', כ"א) משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו וכו', ולהבין ענין תליית זכות הרבים בו, הוא על דרך משל עשרה שנכנסו יחד למנין להתפלל בציבור לשרתו ולברך בשמו בברכו את ה' הנאמר דוקא בעשרה או לקדש את שמו הגדול יתברך בקדושתו בקדיש וקדושה שבלא עשרה אין אומרים אותם, הנה מלבד מה שכל אחד ואחד זוכה לעצמו במה שעשה מצותו יתברך לבוא למקום קדושה וברכו לקדש את שמו ברבים, הנה הוא זיכה גם לחבירו שישמע על ידו קדיש וקדושה כי הרי בלעדו לא היו אומרים הדבר הזה בפחות מעשרה, ונמצא כל אחד ואחד זוכה לעצמו וזיכה לתשעה שעמו שעל ידו נצטרפו לדבר שבקדושה, הרי זכות הרבים תלוי בו שנוטל זכות מה שזיכה לכל אחד ואחד שעמו והרי בידו עשרה זכותים, זכותו וזכות הרבים שזיכם לעשות מצוה. ואמנם כי חז"ל (סוטה ל"ז:) למדו בדבר הערבות מה שכל אחד מישראל נעשה ערב בעד חבירו שכל אחד נעשה ערב על ששים ריבוא ישראל וכל אחד מששים ריבוא הללו נכנס בששים ריבוא בריתות בשביל ערבות שנתערבו אחיו על חבריהם עיין שם. ואם כך בערבות חטאי בני אדם, מכל שכן דכל שכן במצותם במדה טובה המרובה שלא בלבד זכותים יש לו, כי אם מאה ברכות, כי הרי כל אחד ואחד מאלו העשרה יש להם עשרה זכותים וכשאחד נוטל עשרה זכותים בעד מה שזיכה לעשרה הללו הרי נוטל עשר פעמים עשר זכותים ועולה זכות ברכתו למאה.
2
ג׳ואפשר לזה ירמוז הכתוב באומרו (דברים י', י"ב) מה ה' אלהיך שואל מעמך וגו' ואמרו חז"ל (מנחות מ"ג:) אל תקרי מה אלא מאה (עיין ברש"י שם) כי בחינת ה' אלהיך הוא בעת שישראל מגלין ומכריזין אלהותו בעולמו ומקדשין שמו, ואז נקרא אלהיך שאלהותו נתגלה על ידך ונתוודע לכל וזה על ידי קדושת שמו ברבים דוקא בקדיש וקדושה וברכו שכולם עונים ברוך ה' המבורך, אמן יהא שמיה רבא וגו', ואז נתוודע אלהותו בעולמות שברא, והנה אין הקדושה ברבים בזה פחות מעשרה וכבר אמרנו שבזה נוטל כל אחד ואחד מאה זכותים במה שזכות הרבים תלוי בו, ועל כן האיך לא תרוץ ולא תרדוף לדבר שבקדושה בכל מאמצי כוחך שבדבר קטן הזה תקח לא פחות ממאה זכותים שהם מאה ברכות כי כל זכות וזכות ודאי ברכה גדולה הוא, וזה אומרו מה ה' אלהיך שואל מעמך פירוש הרי שאלת הקב"ה ממך הוא גדול וגדול כל כך שבדבר קטן שתעשה לבדך תקח מאה ברכות ואיך לא תגוף רגליך אחר זה, ועל כן למדו חז"ל מזה מאה ברכות שחייב אדם בכל יום כמו שאמרו אל תקרי מה אלא מאה כנזכר כי לצד שנרמז בזה שהאדם נוטל בכל יום לא פחות ממאה ברכות בעת התפללו בציבור של עשרה לבד, ממילא מחויב גם הוא על כל פנים להודות לשם ה' במאה ברכות, על זה שנוטל ק' ברכות בחסדי המקום לבד בלתי שום עשיה, וזה הוא אם אין שם רק מנין מצומצם ואמנם בהתפללו למאות ולאלפים מישראל הרי ברוב עם הדרת מלך וכל אחד ואחד יש לו בזכותו במה שהוא גורם לרוב עם ומזכה את כולם שיברכו את ה' ברוב עם ונמצא שנוטל זכות כל אחד ואחד אשר שמה.
3
ד׳ולזה יאמר הכתוב (תהלים ס"ב, י"ג) ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ונודע מאמר חז"ל (ראש השנה יז:) רבי אלעזר רמי כתיב ולך ה' החסד וכתיב כי אתה תשלם לאיש כמעשהו וכו' ואמנם שיורה כי הקב"ה משלם לו כפי הפעולה שפעל במעשהו ואם הוא פעל להיות על ידו נתקדש שמו בעשרה ויותר נוטל שכר כנגד כל זכות הרבים שזיכם במצוה וזהו חסד גדול שאין לו שיעור. אשר על כן הנה בבנין בית עולמים שרכב אלהים רבותים ואין הקב"ה משרה שכינתו בפחות מששים רבוא כמאמר חז"ל (מדרש הגדול וישלח ל"ב, ג') על כן היתה דברו שיתנדבו כל ישראל להבנין בכדי שיהיה כבודו ראוי לשכון שם שאינו שורה בפחות מזה. והנה לפי הנזכר בטוב חסדו של אלהינו יתברך שמגדיל זכות הרבים לכל אחד אם נעשה מכולם דבר אחד, הרי היה כאן בידי כל אחד ואחד מישראל זכות של ששים רבוא כי הוא הלא זיכה לכל הששים רבוא שעמו להשראת השכינה במעשה ידיהם שבלא הוא לא היתה השכינה שוכן בתוכם. והנה בדברים שהיה מכל ישראל ביחד שזה נתן מעט וזה מעט כמו הכסף והזהב שחלק כל אחד ואחד נצטרף ונעשה לאחד אל המנורה והארון וכדומה הנה בזה ודאי ראוי שיקרא שם השראת השכינה על כל אחד ואחד לפי שעל כל פנים השכינה שורה בתוכו, בתוך חלק שלו גם כן אם מעט הוא ואם רב. ואמנם כי הלא היה נמצא מינים נפרדים שלא היה לכולם חלק בהם יחד כמו אבני שהם ותכלת וארגמן שהיו מיוחדים לדבר אחד בלבד, בזה לכאורה לא שייך לומר כי אם שיקרא על שם מי שהתנדב אותו דבר, וכמו למשל בחינת השראת הקדושה שהיה על החושן לא יקרא אלא על שם מי שהתנדב שם והיה לו חלק בהם, ואמנם כיון שהשראת הקדושה לא היה יוכל להיות שם כי אם בהצטרפות כל המינים יחד שמכולם נעשה השראת השכינה הכלליות לכל דבר ודבר, ואם היה החושן לבד בלא התכלת שעל היריעות לא היה שורה עליו הקדושה ונמצא שכל אחד ואחד מישראל היה לו חלק בכללות השראת השכינה על כל דבר ודבר, והמתנדב תכלת לבד או נוצה של עזים היה לו חלק גם כן באדני כסף, ובזהב המנורה, וכדומה. כי הכל כאשר לכל יחדיו יודבקו להיות תמים בשלימות לאחד. ואפשר לזה רמז נדבת המשכן שעלה לשלושה עשר מינים לרמז על האחדות הנזכר כי שלושה עשר הוא מספר אחד להורות כי כל אלו המינים נתיחדו והיו לאחד וכל אחד מישראל יש לו חלק בכולו, ולפי זה יש ביד כל אחד ואחד מישראל זכות ששים רבוא מישראל כנזכר וזכות כל הנדבות שנתנדבו ונתקבצו מכולם, כי בזה המעט שנתן יש בו התכללות כולם ונכלל בו ששים רבוא לצד שהוא השלים בחינת ששים רבוא וזיכה את כולם להשראת השכינה יתברך.
4
ה׳ולזה אומר הכתוב שם וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחשת וגו', והם שלושה עשר מינים נפרדים, ולכאורה אפשר יהיה מזה מחלוקת בין בני ישראל שכל אחד יאמר שהוא יתן את דבר המקודש ביותר כמו על הארון וקודש הקדשים מליתן על חצר המשכן וכדומה, ונמצא לא היו ישראל לב אחד ואיך יהיה השראת השכינה ביניהם כשיהיה חלוקת לבביהם נפרדים זה מזה, הלא הקדושה בחינת האחדות הוא, ובחינת הפירוד ח"ו הוא בסטרא אחרא לא בקדושה. ולזה אמר הכתוב כי מכל השלושה עשר מינים הנזכרים הנה ועשו לי מקדש מכולם ושכנתי בתוכם ואמרו בתוך כל אחד ואחד כלומר בתוך חלק כל אחד ואחד לבד יהיה השראת השכינה כי הלא בכל חלק וחלק יש זכות ששים רבוא חלקים שנצטרפו לאחד ואין זה בלא זה כלום, ושכינתי בארון הקודש חל גם על התכלת כי בלתי התכלת גם שמה לא שכנתי ועל כן הנה שכינתי ממש בתוך חלק כל אחד ואחד מישראל במה שהתנדב בשוה ממש כי כולם יצטרפו לדבר ויד כולם שוה בזה, ואז הדברים אחד הם לישראל יש להם לב אחד לאביהן שבשמים ויחיד המיוחד הוא השוכן בתוכם. אשר על כן נאמר בכל עשיות המשכן לשון יחיד ועשית שולחן ועשית מנורה וגו', ולדברינו אין פירושו שנאמר למשה לנוכח שהוא יעשה, כי הרי הכל סובב הולך על תחילת דבר ה' אליו מה שנאמר לו דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה וגו' ועשו לי מקדש וגו' ועשו ארון עץ וגו' וצפית אותו וגו' ויצקת לו וגו' ומשם ואילך הכל לשון יחיד ועשית וגו', ונמצא איך ישונה דבר באמצע להפך פניו למשה לבד, ואמנם כי הכל מוסב על למעלה במה שנאמר לו שיאמר אל בני ישראל ויקחו לי וגו' ויאמר להם ועשו לי מקדש וגו' ויאמר להם ועשו ארון עץ וגו' וצפית וגומר ועשית וגו' הכל כן יאמר להם.
5
ו׳ומה שנאמר בלשון יחיד הוא לטעם שכבר אמר ושכנתי בתוכם בתוך חלק של כל אחד ואחד, כנאמר. ונמצא כל אחד מישראל עשה את כל הכלים האלה עם המשכן לצד שהוא זיכה את הרבים בכל אלה כי לולי שלו לא היה נעשה גם שלהם וזכות הרבים תלוי בו וכאילו הוא לבד עשה הכל, ועל כן נאמר בלשון יחיד להורות על זה שכל אחד ואחד יעשה הארון והשולחן והמנורה (לבד בארון שהתחיל בו ועשו ועיין בדברינו למעלה כתבנו טעם לזה וגם לרמז על כללות התורה שהוא העדות הניתנים בארון שאינה מתקיימת כי אם בהצטרף כל ישראל כמו שאיתא בדברי הרב הקדוש בעל אור החיים ז"ל עיין שם) והנה זה הכל על מצות נדבת המשכן שכללותו מצוה אחת היא, ובנדבת התכלת יש גם כן נדבת כסף כי משניהם יחד נעשה דבר אחד. אבל למשל במצות עשיית כל הכלים והיריעות וכדומה שזכה בו בצלאל ואהליאב ושאר כל חכמי לב, בזה אין שייך לומר כי כל ישראל יש להם חלק במצוה זו כי מה להם עמו ובשלמא בהנדבות לפי שאין השכינה שורה בפחות מששים רבוא ונמצא אחד מזכה את כולם להיות השכינה שורה על ידו כי בלעדו לא ישרה השכינה, אבל המלאכה עשיית הכלים וכדומה שלא יצטרך בזה צירוף שאר אחד מישראל כי אם העושים הם לבדם עשאוהו. והם לבדם זוכים בו כי לא יצטרפו עמהם אחד מישראל להיות נעשה ביחד מצוה אחת כמו בצירוף עשרה למנין וכדומה, ואפילו אותם שיצטרפו נראה שאין להם זכות אחד מחבירו כיון שלא באה מצוה זו להיות נעשה דוקא בהקהל בכך וכך עושי מלאכה, כי אם סתם שמי שיכול יעשה וכל אחד לפי מה שעשה כן יקובל שכרו ואין זכות אחרים תלוי בו, והבן זה.
6
ז׳ונמצאת אתה אומר במכל שכן שבהקמת המשכן שהיה על ידי משה לבד ודאי שלא שייך לומר שהיה לכל ישראל חלק בזה, כי לא יצטרפו בזה ולא היו צריכים למצוה זו של ההקמה הצטרפות ששים רבוא, אשר על כן הנה בכל מלאכת המשכן נאמר ועשית וכבר כתבנו שהוא הצווי שאומר כן לבני ישראל שרומז על כל אחד מישראל שיש לו חלק בעשיית כל כלי וכלי אף שלא נדב כלל על זה מכל מקום כיון שנצטרף עם ששים רבוא חלקים הרי זיכה כל אחד ואחד כל הס' רבוא, וכל כלי וכלי לכולם נחשב כנאמר, מה שאין כן במאמר והקמת שאין שייך זה לומר כך כיון שבזה אין שייך לומר שכלם יצטרפו בו כי אם מי שמקימו וכמו בבצלאל במלאכתו ואם כן על מה זה נאמר בלשון יחיד ומהראוי להיות הצווי בלשון רבים כמו ועשו לי מקדש שהוא הצווי לכל ישראל שהמה יעשו מי שיעשה וכן כאן היה לו לומר והקימו את המשכן וגו' אם נאמר זה לכלל ישראל, אם לא שנאמר שזה נאמר רק למשה לבד והוא בלבד יקים אותו ואין לאחר חלק בזה והוא דברי חז"ל ואמת.
7