באר מים חיים, שמות כ״ו:ל״הBe'er Mayim Chaim, Exodus 26:35
א׳ושמת את השולחן וגו' ואת המנורה נוכח השולחן. הנה נודע לכל, אשר המנורה רומזת אל אור החכמה הימין, והשולחן רומז אל אור הבינה קו השמאלי שעל כן שולחן בצפון ומנורה בדרום, כי הרוצה להחכים ידרים (בבא בתרא כ"ה:) כמו שאיתא בדברי האר"י ז"ל (בסדר השולחן של שבת). ולפי זה היה ראוי להקדים המנורה בכל פרטיה ואחר כך השולחן, כי כן ספירת החכמה נאצלה קודם כנודע לכל (ועיין בליקוטי תורה בראשית בפירוש אומרם לבריאה שמים קדמו עיין שם). והנך רואה שבכל מלאכת המשכן הקדים שולחן למנורה וגם כאן בסדר עמידתן הלא דבר הוא.
1
ב׳ואמנם כי ירמז למה שכתבנו במקום אחר בביאור אומרם ז"ל (יומא ל"ט.) אדם מקדש עצמו מעט מלמטה והקב"ה מקדש אותו הרבה מלמעלה, ולהבין הצגת הסימן שסימנו חז"ל שהאדם הוא מלמטה והקב"ה למעלה ומי לא ידע את אלה והיה לו לומר אדם מקדש עצמו מעט והקב"ה מקדש אותו הרבה. ויבואר על דרך אומרם ז"ל (חגיגה ט"ז.) ו' דברים נאמרין בבני אדם שלושה כמלאכי השרת, שלושה כבהמה. שלושה כמלאכי השרת יש להם דעת וכו' ושלושה כבהמה אוכלין ושותין פרין ורבין וכו'. והנה עיקר קדושת האדם הוא באלה הדברים שאדם דומה בהם לבהמה, כי בדברים שאדם דומה למלאכי השרת הם ממילא קדושים וטהורים וממקום קדוש יהלכו, ועיקר הקדושה הוא בדברים שדומה לבהמה שלא יעשה שם כמעשה הבהמה ממש למלאות תאותו בהיתר כאשר יוכל שאת כבהמה כפרד אין הבין להיות מותר האדם מן הבהמה שלא לטנף עצמו כבהמה זו במילוי תאותו,וכבר מנא הגאון הרשב"ץ זללה"ה (מובא בחרדים) זה למצות עשה דאורייתא לקדש עצמו במותר לו שלא להשביע תאותו באכילות וביאות ושאר תענוגים המותרים וכו' עיין שם. וגם רבינו הרמב"ם ז"ל כלל זה במצות והלכת בדרכיו שהוא מצות עשה לילך בדרכי ה' יתברך בכל היכולת מה הוא חנון ורחום וקדוש גיבור וכו', וגיבור הוא לכבוש את יצרו במאכל ומשתה וביאות וכו' (עיין בדבריו ז"ל בספר המצוות מצות עשה ח' ובהלכות דעות פרק א') וכבר הארכנו בביאור דבר זה בקדושת המותר במקומות אחרים. וגם למעלה בעשיית השולחן כתבנו אפס קצהו מזה ולא נכפיל. והנה בחינת מעשי הבהמה הוא בבחינת (קהלת ג', כ"א) רוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ. ולהיפך כשאדם מקדש עצמו הוא בבחינת רוח בני אדם העולה היא למעלה. ולזה אמרו אדם מקדש עצמו מעט מלמטה כלומר מדברים שלמטה שהוא הדברים שדומה לבהמה שיורדת היא למטה שם יתקדש עצמו להכניע תאותו מכל וכל כאשר יוכל ולא יעסוק שם כי אם באמת לעבודתו יתברך מה שההכרח גמור אל העבודה לא יותר וזאת בשבירת התאוה שלא למלאות תאותו אף פעם אחד במעט שעוסק בהם אז הקב"ה מקדש אותו מלמעלה בדברים הבאים מלמעלה בדברים הדומה למלאכי השרת הדעת עליון ואורות עליונים פנימים ומקיפין. ועל כן למדה תורה דרך ארץ במה יקרב אדם עצמו אל ה' בראשון וראשונה והוא השולחן אשר לפני ה'. ועיין בדברינו בסדר עשייתו שמורה הכל על עבודת ה' באמת אשר במאכלי האדם, וכן הוא בכל דברים התחתונים הגשמיים שהאדם מתאוה להן, ואז כאשר האדם עושה כן הנה ואת המנורה תשים נוכח השולחן כי המנורה הטהורה המורה על אורות עליונים הבאים מלמעלה תשים נוכח השולחן שיאיר לך הקב"ה מאור המנורה מלמעלה נוכח קדושתך על השולחן באורות עליונים ומוחין חדשים ושמן על ראשך לא יחסר. כנודע שמכל הבירורים שאדם מברר באוכלו נעשה מזה מוחין חדשים ואורות, שבים הם ללכת אל האדם הזה אשר ביררם בכחו לסייעו לעבודה ולהעלות לבו באהבת ויראת בוראו כנודע.
2