באר מים חיים, שמות כ״ח:כ״טBe'er Mayim Chaim, Exodus 28:29
א׳ונשא אהרן את שמות בני ישראל לזכרון לפני ה' וגו' ונשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו לפני ה' וגו'. מעשה החשן פירשנוהו גם כן קצת בחיבורנו סידורו של שבת שם (בשורש הששי ענף ג') ואמנם שתי הנשיאות הללו שהזכיר הכתוב בשני הפסוקים האלו הוא גם כן כאשר פירשנו במעשה האפוד למעלה לומר כי נשיאה אחת היה לזכרון לפני ה' שיזכור ה' בזכות השבטים וישמור זכותם לבניהם אחריהם לכפרה על עוון עִווּת הדין כמאמר חז"ל (זבחים שם) ועוות הדין עוון גדול הוא למאוד כמאמר חז"ל (אבות ה', י"א) חרב בא לעולם על עינוי הדין ועל עִווּת הדין וכו', ועל כן היה הזכרון שלפני ה' מכפר מהדברים האלה. ואך להגין עליהם מכל וכל נשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו שהוא היה בבחינת לב בני ישראל כי נבחר מתוך בני ישראל כלומר מאמצעות בני ישראל והוא בחינת הלב הממוצע בהגוף, כי כבר נודע שכל ישראל גוף אחד הם כמו אדם אחד ויש בהם שישנם בבחינת הראש ועל כן נקראים ראשי בני ישראל ויש בבחינת עינים הנקראים עיני העדה וכן כל האברים, ועיין בדברי האר"י ז"ל בליקוטי תורה (קדושים מצות ואהבת לרעך). ואהרן היה בבחינת הלב ועל כן נשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו כלומר לפי שהוא היה בבחינת לב בני ישראל היה צריך לשאת אותם להגין עליהם ולהצילם מכל רע כי ידוע אשר הכאב מכל האברים מגיע קודם אל הלב ועל כן היה הוא המרגיש תחילה בכאב ישראל וביקש רחמים עליהם וכיפר עליהם להמתיק הדין מעליהם ולברכם בברכת כהנים. וכן כל כהן גדול שעמד אחריו היה הכל בבחינה זו, לכפר על ישראל בכח עצמיותם ונשא את משפטם שהיא בחינת משפט הדין והיסורין על לבו לכפר עליהם תמיד לפני ה'.
1