באר מים חיים, שמות כ״ח:מ״אBe'er Mayim Chaim, Exodus 28:41
א׳והלבשת אותם את אהרן אחיך ואת בניו אתו וגו'. לדקדק יתור לשון מלת אתו שהיה די לומר את אהרן אחיך ואת בניו. ואמנם הנה מודעת זאת למביני מדע בסוד הארבעה בגדים שהיה לכהן גדול יתירים על של כהן הדיוט שהיו מורין על ארבעה מוחין הידועים והם אורות אלהינו יתברך שמו המאירים ויורדים על המאורות התחתונים בחדר המדות להאיר עליהם באור הבהיר זך ומזוכך אור בהיר בשחקים שעל ידי זה יוכלו לעלות ולהכלל למעלה במאורות עליונים לקבל משם כל בחינת שפע וברכה, ומשם היו יורדים המוחין הללו על ראש בני ישראל למטה בארץ התחתונה להאיר עיניהם עיני השכל והחכמה שבראשם שתהא שלהבת יה עולה מאליה בפנות לבבם ומחשבתם לאהבה את ה' אהבה שאין לה קץ וסוף אהבה בוערת עזה ונאמנה בכלות נפשם לה' אל אמת להדבק בו ולעשות נחת רוח לפניו יתברך שמו ולקרב אליו כל נבראי הארץ התחתונה הלז לכל צבאיה בכח וגבורה עזה, בהתקשרות עם כל צבא הארץ ולהעלות כולם יחד לפני צור עולמים ברוך הוא באהבה ולירא על ידי זה מרוב גדולתו והדר יקר תפארתו ועזוז נוראותיו שגדלה עולם מהכיל, ובפרט הציץ שהיה על ראש אהרן שהיה מורה על מוח החכמה העליונה בחינת המחשבה האמיתית ברצון בורא עולם להדבק שם בכל לב ולב בעוז ותעצומות, שנאמר בו (לקמן פסוק ל"ח) והיה על מצחו תמיד לרצון להם לפני ה', שיהא נמשך על ידי זה אור הרצון העליון באור המאיר ביחוד השלם על כל המאורות והמדות שעל כן היה כתוב עליו קודש לה' להורות על אור מוח החכמה הנקרא קודש כי קודש הוא לה', שלזה יאמר הכתוב (ירמיה ב', ג') קודש ישראל לה' ראשית תבואתו כי ישראל עלו במחשבה תחילה שהם ראשית תבואתו, ועל כן הוא קודש לה' כי המחשבה שהוא אור החכמה הוא במקום הקדוש, ועל כן הם נרמזים במלה אחד של בראשית המורה על החכמה שנקראת ראשית חכמה ועל ישראל שנקראו ראשית תבואתו, כי שם עלו במחשבה תחילה ושם המורה על החכמה הוא שמם גם כן ממילא. ונודע אשר כל בחינה ובחינה כשהיה פעם אחד בעליה במקום גבוה הגם שירד אחר כך למטה מכל מקום לא נופל הוא ח"ו להשאר למטה כי כח בידו לעת וזמן לעלות למעלה למקור שורשו שנחצב משם, ועל כן ישראל שעלו במחשבה תחילה וממקום קדוש יהלכו, היה ניתן כח ביד הכהן הגדול להמשיך ולהאיר על ראש ישראל ממקור הקדושה ממקום הקודש מגבוה גבוה מראשית חכמה שהוא קודש לה' להעלותם לקודש הקדשים, ולזה יאמר הכתוב למעלה אצל הציץ ונשא אהרן את עוון הקדשים פירוש שיכפר על ישראל על עוון הקודש מה שהמה יורדים ויוצאים כפעם בפעם מן הקודש מֵעִווּת מעשה ידיהם, ולהעלותם אל הקודש כאשר בתחילה ישראל עלו במחשבה שם. והכל על ידי בגדי כהונה המורים על המוחים עליונים ובפרט הציץ נזר הקודש מוח החכמה שעל ידו היו יכולים הכהנים הגדולים להסתייע לכח מחשבתם ולבם לכפר על בני ישראל מטומאת הקודש לנקותם מכל וכל ולהעלותם בכח מחשבתם הטהורה בהתקשרות כל ישראל, שהוא היה בבחינת הלב של ישראל הממוצע בהגוף להעלות כל ישראל אל לבו בכח מחשבתו להאיר עליהם מן הקודש ולהעלות את שורש נשמתם למקום אשר נחצבו משם. ואפשר לזה יאמר הכתוב למעלה ויקחו אליך שמן זית וגו' שמלת אליך לכאורה מיותר.
1
ב׳ואמנם כי נודע אשר שמן זית רומז על החכמה כמו שאיתא בדברי הרב האר"י ז"ל (בכמה מקומות ועיין בכוונת נר חנוכה) ומרומז בדברי חז"ל (מנחות פ"ה:) שאמרו בפסוק (שמואל-ב י"ד, ב') וישלח יואב תקועה וגו' מאי שנא תקועה אמר ר' יוחנן מתוך שרגילין בשמן זית חכמה מצויה בהן וכו' (ואל תתמה על החפץ איך היו שני דברים רומזים לבחינה אחת כי הלא גם הציץ רמז לבחינה זו כמו שכתבנו והיה די באחד לא כן אחי כי הן גבוה מעל גבוה שומר ובכל אור ואור מדה ומדה יש כמה בחינות שונות אין מספר וזה רומז לזה, וזה לזה, ובפרט בכללות העולמות שזה ירמוז על מדה הזו שבעולם הזה, וזה על המדה הזו עצמה שבעולם אחר, הלא תמצא שהמשכן בכלל היה רומז אל המלכות, והמנורה רומזת אל המלכות, והשולחן רומז אל המלכות, כמו שאיתא בדברי הרב האר"י ז"ל בכמה מקומות אך שבודאי לא היו שני דברים על ענין אחד רק כפי התחלקותם בבחינות שונות למאוד בכל העולמות והכל כנודע ועוד יש דברים בגו ולא נאריך ונחזור לענין) ומשה רבינו שהיה כחו גדול למאוד מאוד שלא קם כמוהו בקומה שלימה, היה כח בידו להמשיך מוחין עליונים מאור החכמה העליונה בכח מחשבתו הקדושה לבד, בלתי לבישת הבגדים הנזכרים להאיר על ישראל ולהמשיך עליהם משמן משחת קודש אשר על ראשו להיות שמן משחת אלהיו עליהם באור מוחין מן הקודש אורות החכמה עליונה להאיר עיני שכלם בשכל הבהיר והזך לעבודת ה' אלהיהם באורות האהבה והיראה האמיתית, ולזה אמר הכתוב למעלה ואתה תצוה את בני ישראל כשאתה תתחבר עם בני ישראל בבחינת ואתה שכתבנו למעלה שמורה על הכהונה בבחינת ואתה מחיה את כולם, המורה על היחוד האמיתי שהיה הכהן גדול מיחד בעבודתו ואתה תהיה להם בבחינת כהן להמשיך היחוד אליהם בכח מחשבתך הטהורה, אז ממילא ויקחו אליך שמן זית זך וגו' פירוש לפי שהם נטפלין אליך יקחו בחינת השמן זית שהוא אור מוח החכמה העליונה לדעת ולהבין באור זך ובהיר. וזך ירמוז על קיומם התורה בכלל שאורייתא מחכמה נפקת ויש בה זך אותיות כ"ב אותיות הא"ב וה' אותיות מנצפ"ך, וגם היא נקראת זית על שם שרוב שיעוריה כזית כמאמר חז"ל (עירובין ד':). (ועוד ירמוז ויקחו אליך וגו' על דרך מה שכתבו המפרשים שפירשו את מאמר חז"ל (ברכות ל"ג:) שאמרו אין לגבי משה יראה מילתא זוטרתי היא פירוש אותן שהיו לגבי משה ונטפלין אליו אצליהם יראה מלתא זוטרתי היא וכו' וזה אומרו ויקחו אליך פירוש אותם המחוברים ונטפלים אליך יקחו לעצמם בחינת שמן וגו', וגם כי שמן רומז ליראה כי בחכמה שם בחינת דחילו יראת הרוממות כידוע ולגבי משה יראה מילתא זוטרתי כי שמן על ראשם לא יחסר, וגם אפשר ירמז על מצות שבת ששקול כנגד כל התורה שנקרא שבת קודש שהוא בחכמה ובו מצוה להדליק נרות בשמן זית שצלול נהורא טפי כמאמר חז"ל (שבת כ"ג.) ועל כן אמר זך כנגד כ"ז פעמים הוי"ה שעולין מספר שבת כנודע) וכל הבחינות האלה הכל משה לבד בכח חכמתו אשר בקרבו יאיר מזה לכללות ישראל המצטרפים ומתחברים אליו (וביותר לפי המובאר בדברי מרן הרב האר"י ז"ל (בליקוטי תורה קרח פסוק ויקהִלו על משה) שכל דורו של משה היו ניצוצי שורש נשמתו בסוד הכתוב העם אשר אנכי בקרבו ע"ש וממילא בודאי יוכל הוא להמשיך עליהם אורות העליונים בכח המשכתו לשורש נשמתו והבן) והוא אינו צריך כלל לבגדי כהונה ולציץ נזר הקודש על ראשו להמשיך על ידי זה אורות החכמה, כי כחו היה גדול כל כך להמשיך הכל בכח מחשבתו הטהורה, ולזה אמר לו ואתה הקרב אליך את אהרן וגו', אליך דייקא שגם הוא יעשה כמעשיך לצאת ללקט אורות ולהמשיכם למטה והכל בבחינת ואתה מבחינת היחוד השלם בכל הנרמז בואתה ויהיה לו כל כח הזה של ואתה שיהיה נבחר מתוך בני ישראל לקדשו פירוש לקדש את ישראל בקודש ממקום הקודש על ידי כהנו לי מה שיהיה כהן לפני, ואמנם כי לו הנה ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך שהוא יוכרח להמשיך את האורות הללו על ידי הארבעה בגדים עם הציץ נזר הקודש, להמשיך אור קדושת החכמה לכל בני ישראל ועל כן נקראים בגדי קודש כי כולם בכלל נכללין במוח החכמה כי הוא הכולל כלם בסוד (תהלים ק"ד, כ"ד) כולם בחכמה עשית ועל כן נקרא ראשית שהוא הראש לכל המוחין וכולם כלולים בו (כמו שמובא בדברי הרב האר"י ז"ל בכוונת יום שני של ראש השנה עיין שם) ועל כן כולם בכלל נקראים בגדי קודש אף שהם רומזים לכל הד' מוחין מפני שכולם בחכמה עשית, ואמנם גם כל הבגדים האלה הכל על דעתך ומחשבתך ועל כן ואתה תדבר אל כל חכמי לב וגו' ועשו את בגדי אהרן לקדשו וגו' כי אתה הוא הראש להמשכת הקדושה הלז בכח מחשבתך לבד בבחינת היחוד של ואתה, שנקרא שמך עתה כך בשם ואתה לא בשם משה (כנזכר למעלה) להורות על היחוד הלז שבידך ובכח היחוד הלז ואתה הקרב ואתה תדבר הכל לשם היחוד הלז והוא היחוד השייך לכהן, רק שהכהן צריך לבגדים ולא כן אתה. ואמנם כי גם אהרן קדוש ה' לא היה צריך ללבישת הבגדים הללו לדבר הזה, כי על כן נקרא אהרן קדוש ה' שהיה דבוק תמיד במקום הקודש לא זז מחשבתו משם ולא היה צריך כל כך לציץ נזר הקודש על מצחו שיהיה נחקק עליו קודש לה' כי היה מעצמו קודש לאלהיו, ועל כן שנו רבותינו (בהוריות י"ב.) כמין שני טפי מרגליות היו תלוים לאהרן בזקנו וכו' להראות אשר שמן משחת קודש היה תמיד עליו ושמן על ראשו לא נחסר לעולם מלהתדבק במקום הקודש.
2
ג׳ואכן כי לצד שהכהנים גדולים בכלל אשר יעמדו אחריו כמו בניו וכל העומדים אחריהם הם היו צריכים להבגדים הללו להמשיך על ידם אורות המוחין ובפרט הציץ שהיה על מצחם שהיה נחקק עליו קודש לה', כדי שיהיה זאת על מצחו ומחשבתו תמיד להתדבק בקודש, ועל כן היה מוכרח אהרן ללבוש קודם את כל הבגדים הללו בכדי להמשיך אורות שלמעלה על הבגדים לקדשם בקדושתו בכל הארבע מוחין הרומזים אל ארבע בגדים הללו, ואחר כך יאותו בניו בלבישת הבגדים הללו שיעשו גם כן כמעשהו להמשיך האורות לעולם, וזהו שאמר הכתוב (כ"א, כ"ט) להלן ובגדי הקודש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו למשחה בהם ולמלא בם את ידם שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו וגו', כי הבגדים הללו יהיו למשיחת בניו ולמלא את ידם, לצד שכבר נתקדשו בקדושתו של אהרן בהאיר עליהם אור הקדושה שלמעלה ואז יוכלו גם בניו להמשיך על ידיהם האורות המאירין הנזכרים, ועל כן הוכרחו בניו ללבשם שבעת ימים רצופים בעת אשר נעשה כהן גדול, לצד שגם הוא יתפס בקדושת הבגדים הללו ויתקדש בקדושתם בשבעת ימים רצופים שהם כללות ימי הבריאה בכלל ששת ימי המעשה ושבת קודש, ואז כאשר נתקדש בימים הללו יוכל גם הוא אחר כך למלא מקום אביו להאיר לעולם, שגם לזה ירמוז אומרו למעלה ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו אתו שמלת אליך ומלת אתו שניהם מיותרים והיה לו לומר הקרב את אהרן ואת בניו מתוך בני ישראל, ואמנם כי לפייס את משה בא שלא ירע לבבו של משה כאשר ישמע שאהרן אחיו צריך דוקא ללבישת בגדים שהם כמו סעד לתומכו שבלא הם לא יוכל ללקט האורות, מה שהוא ברוב ענותנותו היה תמיד סובר שאהרן אחיו גדול ממנו הרבה ונמצא איך יוכל הוא להמשיך הברכות בלתי הבגדים, ולזה אמר לו ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך שהוא יקרב אליך לעשות כמעשיך ממש להאיר ליושבי תבל גם בלתי הבגדים, ואמנם לאשר ואת בניו אתו שגם בניו מתקדשין אתו בקדושתו והם צריכים לבגדים ועל כן ועשית בגדי קודש וגו'.
3
ד׳או יאמר על זה הדרך הקרב אליך את אהרן שהוא בדומה לך בשוה, ואך ואת בניו אתו שבניו לא ידמו אליך רק אתו ששניהם ילבשו בגדים עבור הבנים שאינן דומין לך, ועל כן אמר הקב"ה למשה בעת מיתת אהרן כשפשט משה הבגדים מעליו והלבישם לאלעזר בנו, הרי את מנחמו שהוא מוריש כתרו לבניו מה שאין אתה מוריש לבניך כמאמר חז"ל (במדבר רבה י"ט, י"ט) כי עיקר לבישת הבגדים באהרן היה עבור בניו למלא את ידם בבגדיו מה שאין אתה זכאי ללבישת בגדים להוריש הגדולה לבניך ועל כן נאמר למעלה ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת ולא נזכר שם כלל בניו ובכל הפרשה אמר הכל לאהרן ולבניו. ואמנם כאן הודיע כי הבגדי קודש המיוחדים לאהרן שהם הארבע של כהונה גדולה, המה לאהרן רק לכבוד ולתפארת ולא להאיר לו על ידיהם, כי האורה ניתנה לו מעצמו בקדושת אלהיו שעליו, ודוקא לאהרן לבד הם לכבוד ולתפארת מה שאין כן כשיגיעו ליד בניו הם יצטרכו אליהם בעצמם להמשכת היחודים ואורות המוחין בכל ארבע פנות העולם ולא בשביל כבוד ותפארת. והנה למעלה במאמר ואתה הקרב וגו' הכל היה ברמז שרמז לו שאהרן הוא בשוה עמו ובניו אתו הם כנזכר כי הלא לא צוהו עדיין על הבגדים, רק שלא ירע לבבו אחר כך כאשר יצוהו על בגדי אהרן רמז לו שאהרן אינו צריך לבגדים, ואך כאן אחר העשיה, בצווי הלבישה אמר לו זאת בפירוש והלבשת אותם את אהרן אחיך ואת בניו אתו ומשחת אותם ומלאת את ידם וגו' כלומר כי הלבישה לאהרן הוא אינו רק עבור שאת בניו אתו שבניו צריכים להתקדש בקדושתו ועל כן צריך הוא קודם ללבוש הבגדים ובזה ומשחת אותם ומלאת את ידם, כי הבגדים הללו היו לבניו אחריו למשחה בהם ולמלא בם את ידם כשהיו נכנסין תחתיו לכהונה גדולה הנזכר, ועל כן הלבישם הוא קודם להכניס בהם אור קדושת ה' שיהיו ראוין למשחה בהם וגו' ועל ידי זה יוכלו גם בניו לעשות כמעשהו להאיר פני תבל ומלואה בבגדים האלו על כל פנים.
4