באר מים חיים, שמות ל׳:ט״זBe'er Mayim Chaim, Exodus 30:16
א׳ולקחת את כסף הכפורים מאת בני ישראל וגו' לכפר על נפשותיכם. כי האל הטוב והמיטיב בראותו גודל חמדת בני ישראל הנכספים ומתאוים לפייס את מי שאמר והיה העולם במה שמרדו נגדו, על ידי ביטול תאותם ואפיסת כוחותיהם ביגיעה רבה לתת את נפשם אליו להכניע ולשבור בכח גדול דברים שנפשו של אדם מתאותן ומחמדתן וישבור רוחו בקרבו שיהיה רוחו נמוכה תמיד, והעינים להשפיל למטה להיות תמיד במורא והכנעה ובושה לפני מלך גדול ונורא ברוך הוא. והנה בזה ודאי עושה לו זדונות כזכויות, לצד שעל ידי העבירות בא לעבודה תמה הזו שהוא חשוב ומקובל לפניו הכנעת התאוה ובחירת מדת הענוה. על כן לפי שהעוונות הביאו לו שיעשה את כל המעשים האלה, הנה המזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו, וכן העוונות הללו שזיכו לאדם הזה בעבודת בוראו, הרי זכות העבודה תלוי בהן ואז נעשה מהם זכויות, לצד שבאמת נעשה מהם זכויות אצל האדם, ובזה הם מכפרים עליו לעולם ביותר ויותר כי יש לו זכויות רבות להתכפר עמהם.
1
ב׳וזה אומרו ולקחת את כסף הכפורים. מה שבני ישראל נכספים ומתאוים להתכפר מעוונותיהם על ידי הכנעה גדולה ובושה ושבירת תאותם. ויהיה לכפר על נפשותיכם, שיהיו שמורים ועומדים לכפרה כי אין אדם אשר לא יחטא לעולם בשוגג דשוגג בהרהור מה, וכדומה. ויהיה זה תמיד לכפרה עליהם על עוונותיהם לצד שנעשה מהם זכויות רבות, והמצוות יגינו עליו לכפרה על נפשו.
2
ג׳גם יאמר ולקחת את כסף וגו'. על דרך מאמר שמואל הנביא לשאול בחיר ה' (שמואל-א ט"ו, כ"ב) הנה שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אלים וגו'. כי באמת נמצאים בני אדם גם בני איש שיחשקו מאוד לעשיות המצוות כמו להתפלל בכוונה ולהניח תפילין בחיל וברעדה, וכדומה להדר אחר אתרוג מהודר וסוכה נאה ומפוארה וטלית נאה וכדומה, והכל בקום ועשה בגלוי בזריזות והידור מצוה. ובביתו אין כל ואין עונה שיהיה נשמר מדברים שאינן ראוין כל כך בביתו בצינעה במחשבתו כמו הרהורי עבירה הקשים מעבירה וכדומה בדברי סתר במקום שאין אנשים שם משתדל להיות איש בכחו להתאות ולעשות מעשי הגוף בתאות הבהמה ויותר. וממילא יומשך אם יארע לו איזה ספק איסור לא ישגיח כל כך. כי זה הנשקע למלאות תאות לבבו, אי אפשר לו להפרד ממנה כל כך אם לא בעבירה מפורשת. אבל כשאינה גלויה כל כך יבקש לו היתרים כאשר יוכל לחפש בספרים הנה והנה אולי ימצא לו דעה אחת לפחות המיקל בזה ויסמוך עליו. ומה שבגלוי לעין כל במצוות הגלוים בקום ועשה הוא צדיק חסיד ישר ונאמן.
3
ד׳ובאמת שאין האדם מרגיש זה. כי הנה הוא עושה מעשיו הנגלים לשם שמים כאשר עם לבבו, ואינו יודע כי גם גניבת פיתוי היצר הרע שמה, להיות צדיק וחסיד בעיני הבריות וכולם יראו וידעו כי אתו היראה והעבודה לה', והכל ישבחוהו ויפארוהו לומר כי אין קדוש כזה בנמצא. וראיה, שאם יהיה בדרך בשדה יחידי, לא ידקדק כל כך בתפילתו להתפלל כאשר בבית המדרש, גם לא יהדר כל כך אחר אתרוג הטוב והיפה אם יהיה בדרך במלון, וכדומה בדברים האלו. ואם אין האדם נותן דעתו ולבו באמת להשכיל היטב היטב לשקול בפלס הרים, אם כוונתו רק לשמים שלא להתערב לו חמדת תפארת מן האדם על אחת מני אלף, או שנדמה לו שהוא לשמים ובאמת תאותו נמשכת לשם להיות חסיד המפורסם, ואגב התאוה נדמה לו שכוונתו לשמים. כי בהתאוה לבד לא היה עושה זאת כי לא במתים דיברה תורה משקרן וצבוע שיעשה מעשיו בכוון להתפאר בהם שלא לשם שמים. רק שבאמת הוא עושה לשם שמים, ורק התחלת מצותו היה מן התאוה שנמשכה בצד אחר, ועבור חמדתו נדמה לו שעושה לשם שמים. וראיה, שחושק שיהיו בני אדם שם בעת עשותו הדבר הזה כמו התפילה בכוונה, ואתרוג היפה חושק שיראו הכל מובחר מצותו, וכדומה. וכל אלה תאוות הדקות שלא ירגישם אדם כל כך, כי אם עד שיתן דעתו היטב היטב עליהם.
4
ה׳עוד סימן לזה. שאינו נהנה כל כך אם רואה חבירו עושה גם כן כמוהו ויקרה לו גם כן אתרוג טוב כמוהו או יותר ממנו, לא יהנה מזה. והיה חפץ שלא יהיה ביד אדם זה הדבר כי אם אצלו. והכל כי חפץ בתפארתו והנאתו. ולוּ היה זה חפץ ה' כמו שנדמה לו, היה מתענג כעל כל הון רב, בראותו חבירו מתנהג בחסידות כמוהו. ודבר זה באבנתא דלבא תלי. אף שידמה לאדם שאינו בכזה, אם לא ייגע עצמו על זה ושיבר עצמותיו ותאוות לבבו בנסיונות רבות, עדיין מבחוץ הוא ולא עמד בחצרות בית ה' הפנימים. ולזה אמר שמואל הנה שמוע מזבח טוב. שזה הוא העיקר לשמוע בדבר ה' להיות יראתו על פניו לבלתי תחטאו בחדרי חדריו, ולא להיות צדיק וחסיד לזבוח קרבנות רבות ולעשות מצוות יומם ולילה ולהמשיך כל המצוות אליו, ויראה בעין רעה את חבירו כשעושה מצוה כי חפץ שכל המצוות שבעולם אליו יגיעו. כי אין זה דבר ה' לאמיתו.
5
ו׳ולזה אמר כאן ולקחת את כסף הכפורים ונתת אותו על עבודת אוהל מועד. כלומר זה כסף הכפורים מה שאיש על דגלו כסוף יכסוף להתכפר לפני ה' באמת בצינעה בסתר, ונתת אותו על עבודת אוהל מועד כלומר שיהיה זה למעלה מעבודת אהל מועד בהקרבנות, כי שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים. וזה יהיה לכפר על נפשותיכם. כי זה עיקר הכפרה היראת ה' שעל האדם בהיותו בביתו בכל דבריו בצינעה בשכבו ובקומו במאכלו בזווגו כמאמר הכתוב (תהלים כ"ד, י"ד) סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם כאמור בזוה"ק (חלק א', רל"ו:) שסוד ה' הוא בבחינת הברית כי הוא דבר שבצנעה ואין אדם רואהו. כאשר שם ירא את ה' אז סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם ודי בזה.
6