באר מים חיים, שמות ל׳:ח׳Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:8
א׳ובהעלות אהרן את הנרות בין וגו'. הנה מרן האר"י ז"ל (בליקוטי תורה פרשה זו) כתב כאן שראשי תיבות א'ת ה'נרות ב'ין ה'ערבים הוא אהבה וכו' עיין שם לפי דרכו בסודות אלהינו יתברך שמו, ואמנם גם בסוד עבודה שבלב באמת, ירמוז כאן תיבת אהבה, על פי אשר כתבנו במקום אחר על פסוק בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, כי ידוע מאמר חז"ל (תנחומא ומובא בילקוט רמז שע"ח) בפסוק הלז לא בשביל שאני צריך אורה אלא בשביל להאיר לך וכו'. כי הנה נודע שכל השפעתינו מן עולם העליון אינו כי אם על ידי האתערותא דלתתא לפי ערך האתערותא שעולה ממטה בעשיות המצוות במחשבה ודיבור ומעשה באהבה ויראה ושמחה, כי אם האדם עושה המצוה כמצות אנשים מלומדה כגולם שאינו נותן לב כלל למה הוא עושה ומה הוא עושה, ואך מחמת שהורגל כך מנעוריו וראה גם ראה מאביו כן וממיודעיו והולך ועושה כמעשיהם בלא לב ולב, ומחשבתו קשורה אז וצמודה בחפציו ועסקיו מהבלי הבליו שאין בהם מתום, הנה המצוה הזו נשאר גולם בלתי חיות והוא כנפל אשת בל חזו שמש (תהלים נ"ח, ט'), ונשארת למטה בארץ ולא פרחת לעילא כי כל מצוה דלא אתעביד בדחילו ורחימו דמאריה לא פרחת לעילא כמו שאיתא בתיקוני זוהר (תיקון י', כ"ה:) וכבר דברנו מזה למעלה תדרשנו משם ויונעם לך.
1
ב׳ואמנם כשאדם מדליק בלבו. אש של מצוה לזכור כמה וכמה זכה הוא בזכות שאין לה קץ לעשות אחת ממצוות ה' אלהיו, הלא כמה וכמה אלפי אלפים רבוא רבבות עולמות וכתות כתות שרפים ומלאכים וחיות הקדש מיחלים ומצפים וממתינים אולי יגיע להם איזה שליחות ממלך עולמים ברוך הוא וברוך שמו, והקב"ה עוזב את כל אלה לצד שהוא חפץ במצוות הנעשים מהארץ וכל צבאיה בכדי לקרב את הארץ ויושביה אליו להעניקם מזיו ברכותיו ולהשפיע להם מטובו, ואין זה בשמים ממעל. ואם יצייר האדם בנפשו שמלך הגדול ברוך הוא וברוך שמו הנכבד והנורא עומד עליו ורואה במעשיו ומצוהו לאמר בני עשה לי דבר הזה שאתענג מזה ואקבל נחת רוח, הלא כארי ישאג וככפיר יתן קולו שלא בקול אדם כלל לומר אלך ואעשה כאשר צוני ה' אלהי במסירת גופי ונפשי ורוחי ונשמתי ולא יעצרנו ולא יעכבנו גשם ושלג מן השמים ולא ישמע לקול שרים ושרות ולא ימנעהו דבר מה שבבית או בחוץ מאשה ובנים וממון ולא ירגיש כלל אם הוא בגוף לרוב האהבה והחמדה והתשוקה העריבה והחביבה למצוות ה' אלהיו לעשות לו נחת רוח. ובפרט כאשר יזכור כמה עולמות בונה במצוותיו כמה יחודים וצרופים וקשוטי השכינה והתיחדות מאורות אלהינו יתברך בשמים הם הספירות הקדושים מתיחדים על ידי מצוותיו הנעשים באהבה, אז ודאי ודאי יבער אהבתו לאין קץ ממש לאהבת ה' אלהיו, וממילא יפול עליו יראה ופחד כשיזכור המעשה הגדול והנורא שהוא עושה עתה בשמי השמים, וכמה עולמות לאין קץ עומדים ומצפים ותכלינה עיניהם לראות במעשה המצוה הלז שהוא עושה והוא עומד בין כולם ומיחדם ומקשרם לצור עולמים ברוך הוא לגרום אורות עליונים והשפעות וברכות להם, ודאי חיל ורעדה יאחזנו ובגילה ורנה שהוא זוכה לעשות כזה (ועיין בדברינו למעלה שם שהרחבנו הדיבור בזה קצת בדרך אחר והכל אמת).
2
ג׳ולזה כאשר הוא מדליק בלבבו חיות ואור לאהבה את ה' בעשיית מצוותיו ולירא ממנו, כן הקב"ה מדליק למולו אורות עליונים מוחין עילאין להשפיע על האדם הזה להוסיף לו אורות על אורות ומוחין על מוחין עד אין קץ. ועל כן כתב האר"י ז"ל (בכוונת הקריאת שמע) שמלת ואהבת גימטריא ב' פעמים אור, כי אחר קיום האדם מצות עשה של קריאת שמע שהוא ענין מסירת נפשו לה' אל אמת באהבה וחמדה ותשוקה נפלאה להתדבק במחיה החיים ברוך הוא, והוא חושק ורוצה מאוד בכלות נפשו לאלהים לקפוץ ולצאת מגוף העכור הלזה ולהתדבק במקור החיים במאורות אלהינו יתברך, רק שבעל כרחך אתה חי וכו', (אבות סוף פרק ד'). ולמול האור הזה ודאי שהקב"ה מעורר נגדו באור העליון כאשר יוכל האדם הזה לשאת בנפשו, ואז האורות הללו שהוא האור העולה מהאדם למעלה והאור היורד מאלהותו יתברך שמו למטה, מתיחדים ביחוד גמור ואמיתי ונעשין אחד שהוא מספר אהבה כנודע. כי כל בחינת אהבה רומז על התקשרות שני דברים בדיבוק אמיתי לאחד חושבן אהבה. ועל כן שני האורות נרמזים במלה אחת ואהבת שהוא שני פעמים אור להורת על זה ששני האורות מתיחדים לאחד בבחינת האהבה האמיתית. ולזה אומר הכתוב שם בהעלתך את הנרות שהוא לשון עלייה שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה כפירוש רש"י כלומר כי בעת הדלקת הנרות צריך להיות השלהבת יה עולה מאליה ברשפי אש מלב הכהן גדול המדליק את הנרות לרוב עריבות נעימות ידידות חישוק המצוה יבער בעצמו באש להבה אכלה סביב לאהבת קונו בעשיית מצוותיו, ואז אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות כלומר אל מול פני המנורה שלמטה שהדליק אהרן יאירו נגדו שבעת הנרות העליונים הידועים שהם שבעת ימי הבנין שהם כללות כל העולם ובהם מתנהגין כל העולמות בשפע האורות וברכות אלהינו יתברך, כי כאשר הם מאירים אז יורד השפע לכל העולמות עליונים ותחתונים כנודע. ולזה אמר הכתוב כאן ובהעלות אהרן א'ת ה'נרות ב'ין ה'ערבים ורשם בראשי תיבות אהב"ה להעיד על אהרן קדוש ה' שכל כך היה מדליק והולך בשלהבת להבת אש לבבו לעורר אהבה וחיבה בכשרון המעשה ביחוד לשם ה' עד אשר גרם במעשיו שאור העליון נתעורר נגדו באהבה וחיבה עצומה ושניהם נתיחדו באהבה. אורו שהעלה, עם אור העליון, עד אשר היו לאחד וזה מורה על עשותו המצוה באמת לאמיתו.
3
ד׳ואמר הכתוב את הנרות, שמלת את לכאורה מיותר והיה די לומר ובהעלות אהרן הנרות שגם כן היה ראשי תיבות אהבה. לכלול בזה גם שאר כל מצוות התורה הנרמזים באת (שאת מורה על כ"ב אותיות התורה מא' ועד תי"ו כידוע) שבכל המצוות אם אדם משמר את נרו של הקב"ה אשר בלבו להדליקו ולהעלות הלהב בעשותו אחת ממצוות ה', כי הלא כל ישראל מוכנים לאהבה את ה' שהרי נשמתן הוא חלק אלוה ממעל והנשמה היא הנקראת נר כמו שכתוב (במשלי כ', כ"ו) נר ה' נשמת אדם לפי שהיא דולקת ומתלהבת אל ה' לשוב אל חיק אביה כבראשונה רק שהאדם צריך להדליקה ולהעלות הלהב מאליה, כי הרי אם יעמוד תיבה מלא נרות שלימים שאינם בוערים בבית הנה יהיה בבית הזה חשך אפלה אף שעומדים בו כמה נרות, ואם יקח נר אחד וידליקנו יאיר את הבית כולה. כך הנשמה הנקראת נר, לצד שהיא מונחת בגוף העכור הרי היא ככבוי שצריך האדם להדליקה ולהבעיר בה את האור. וכן כל המצוות נקראים נרות כמאמר הכתוב (משלי ו', כ"ג) כי נר מצוה וגו' אבל האדם צריך להדליקן שיעלו לה' אלהיהם בלהב העולה מלב איש. ואם האדם משמר את נרו של הקב"ה לעשות כל המצוות בנר ה' נשמת אדם ובנר מצוה אז יאיר לנגדו אור בהיר בשחקים ואור שלמטה מתיחד ומתדבק באור שלמעלה ונעשה בחינת ואהבת ב' פעמים אור בבחינת אהבה לאחד.
4
ה׳ועל כן משה רבינו בתורתו סמך תיכף אחר פסוק ראשון של שמע ישראל ואהבת וגו' ולא הפסיק ביחודים של ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, להורות שתיכף כשזוכה אדם לקבל עליו עול מלכות שמים במצוה זו באחדות אמיתי שמיחד עצמו עם כל אבריו לה' שלא יזיז אבר מאבריו לא הלשון והדיבור ואף לא המחשבה ומכל שכן המעשה בלתי למצוות ה' או דבר הנוגע לעבודתו לא זולת, באהבה ושמחה, אז תיכף יבא האור שלמעלה נגדו להתיחד באורו ונעשה בחינת ואהבת לשני פעמים אור הללו. וזה היה דוקא לגבי משה שיראה מלתא זוטרתי היה לגביה (ברכות ל"ג:) וממילא גם האהבה כמו כן, כי יראה ואהבה הם תרין ריעין דלא מתפרשין ומי שמגיע לבחינת היראה השלימה הטהורה נמצא שם בודאי בחינת אהבה כנודע. ולזה הציג תיכף אחר שמע ישראל ואהבת לפי שתיכף האור שלמעלה נגדו. ואמנם יעקב אבינו בדורו שלא מלתא זוטרתי היה לגבם וביותר שהיה קודם מתן תורה ועדיין לא היה אז יחוד השלם למעלה בשום פעם כידוע הוצרכו הם לעורר האהבה גם מבחינת היחוד של ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שהוא בחינת יחוד בת המלכה שהריחה ציקי קדרה ריח הטוב מבחינת היחוד של שמע ישראל ורצונה להנות גם כן מהיחוד השלם הלז, על כן הכניסה יעקב סמוך אל היחוד שתהא גם היא בצוותא עמו בהשתתפות האורות יחד. ועל כן אנו אומרין אותו בחשאי מחמת ששוב לא אמרו משה אחר מתן תורתנו ובאמת אנן צריכין לזה לכך אומרין בחשאי שלא יהיה נראה ההפסק כל כך ממצות היחוד של קריאת שמע לואהבת.
5