באר מים חיים, שמות ל״א:ט״וBe'er Mayim Chaim, Exodus 31:15
א׳ששת ימים יעשה מלאכה וביום השביעי שבת וגו' ולכאורה וכי חיוב הוא לעשות דוקא מלאכה בששת הימים ומי שאין לו מלאכה מה יעשה ופוק חזי כמה בטלני איכא בשוקא. ואולם כי הכל קאי על דבר מלאכת ה' במה שהחיוב על כל אדם בו' ימי החול לתקן הששת ימים במקום עליון בשיעור קומה וכל ימי העולם תלויין לעבדה במצות עשה ולשמרה במצות לא תעשה. כי על ידי שמירת הלא תעשה שאדם נשמר הוא שומר את הששת ימים העליונים ששת ימי הבנין מכל בחינת אחיזת החיצונים והקליפות הנאחזים בקדושה עליונה על ידי עוונות בני אדם, שבזה הרשעים מאבדין את העולם ברבות אחיזת הקליפות בעולם והם אוהבי מדבר ציה ושממה, כמאמר הכתוב (ישעיה כ"ד, י"ב) ושאיה יוכת שער, ואומר (שם י"ג, כ"א) ושעירים ירקדו שם. כי זה כל בחינת חפצם במדבר בארץ לא זרועה, ולא בישוב. ברע ולא בטוב. ועל כן מאבדין את העולם. ועל ידי קיום המצוות עשה שאדם מקיים הוא ממשיך כל בחינת החיות והברכה והשפע לששת הימים ובזה מקיימין העולם כולו כמבואר למעלה. ולזה ששת ימים יעשה מלאכה דוקא לעבדה ולשמרה בכח היגיעה בהעלאת מיין נוקבין והורדת מיין דוכרין, אבל ביום השביעי שבת שבתון קודש לה' שהוא קודש לה' בעצמו שאין שום צורך לשום מלאכה מאתכם להזמין את הקודש אליו כמדובר.
1
ב׳וחזר לומר כאן כל העושה מלאכה ביום השבת מות וגו'. אפשר שבא לרמז כי אף אם ישמור האדם את השבת בכל פרטיה, רק שיכוון בו כבשאר מצוות ה' לעשות מלאכה בו שלא יאמין בקדושת השבת שהוא קודש מעצמו, רק שהוא יזמין את הקודש באתערותא שלא מלתתא להוריד על ידי זה קדושת השבת, חייב מיתה לשמים הוא. כי פוגם בזה בכבוד שבת קודש שהוא קודש לה' יום מנוחה, קדוש מעצמו בלי סיוע מתחתונים. והוא מראה בזה ח"ו פגם השבת שאינו קדוש מעצמו. ועוד כיון שהקב"ה נח בו מוכרחין אנו לעשות דוגמתו לנוח בו ולשמוח בלי שום עשיה ויגיעה להמשיך הקודש, וזה עיקר. וזולתו, העיקר נעקר וחייב מיתה הוא. ולזה אמר הכתוב,
2