באר מים חיים, שמות ל״ב:י״אBe'er Mayim Chaim, Exodus 32:11
א׳ויחל משה את פני ה' אלהיו וגו'. ולכאורה מלת פני מיותרת והיה לו לומר את ה' אלהיו, ואמנם שהוא בדמיון היועץ הנזכר במשל שכאשר שומע שצוה המלך שלא יבוא לפניו כלל, והוא יודע שעבור כן לא יחפוץ המלך ראות פניו בכדי שלא ישא לו פנים בראותו אותו, על כן מה הוא עושה הנה הוא הולך לפני פתח בית היכל המלך וצועק בקול גדול ומר ואין מענה בפיו רק ינתן לי רשות שאראה פני המלך ולא יותר, כי יודע שבראות פניו ישא פנימו לבטל הגזירה וכן משה רבינו כראותו שנדחה ממחיצת פני ה' באומרו רד מגדולתך התחיל לבקש וחילה את פני ה' אלהיו כלומר אין רצוני יותר כי אם ראות פני ה' אלהי ואז אני יודע בודאי שישא פניו אלי לשכך כעס וחימה.
1
ב׳גם יאמר ויחל משה את פני וגו'. כי הנה יועץ המלך ואוהבו כשרואה שנעשה דבר הנוגע לכבוד המלך ומלכותו, עליו מוטל לבוא במורא ובושה והכנעה לומר אדוני המלך הרי כן וכן יבוא מזה ואין זה כבודך. ואכן זה לא יאמר לו בפני שום בריה, כי אם בחצרות בית המלך הפנימים כי אין זה כבוד המלך שילמדו אדם דעה ובינה, ואך בסתרי סתרים לאהבת היועץ אינו נמנע מלשמוע מה בפיו כי יודע שכבודו וגדולתו הוא דורש. וכן כאן חילה משה את פני ה' וגו' כאמור למעלה שרצוני לבוא לראות פניו בחצרות ה' הפנימים כי צריך אני לדבר על דבר הנוגע לכבוד המלוכה. וזה אומרו את פני ה' אלהיו. כלומר שהוא ה' אלהיו, ובוער אמיתת האהבה והחמדה אליו יתברך וצר לו מאוד על כבודו יתברך, ועל כן הוא מבקש ומחלה לראות פניו לדבר אתו בסתר. ועל כן כשבא אליו יתברך לא דיבר עמו כלל בלשון תפילה לומר ויתפלל משה או ויצעק וכדומה רק ויאמר למה ה' יחרה אפך וגו' בדרך אמירה לבד בעצה טובה לומר כי הלא ח"ו יתחלל כבודך בכך ולמה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם להרוג אותם וגו'. כלומר כי הרי פרעה אמר קודם (שמות י', י') ראו כי רעה נגד פניכם, ועתה כאשר ח"ו יתקיים כן יתפאר ח"ו הגרזן על החוצב בו לומר ח"ו ח"ו כי עינו ראה יותר מעין שלמעלה ויתחלל שמך. ואין זה דרך תפילה כלל רק כיועץ למלך להשקיט הכעס באומרו חוס על כבודך ואל תמהר להוציא דבר לפני אלהים בחינת הדין החזק.
2
ג׳עוד יאמר ויחל משה וגו'. על דרך שאמר רבי זירא (במגילה כ"ח.) מימי לא הקפדתי בתוך ביתי וכו'. ולשון בתוך ביתי לכאורה אינו מובן והיה די לומר מימי לא הקפדתי. ואמנם באמת כי גם במדת הכעס המגונה מאוד מאוד מכל מקום צריך האדם להשתמש בה לפעמים לצורך עבודת גבוה כמו לכעוס על עוברי רצונו יתברך שמו וכדומה בדבר מצוה וכמאמר חז"ל (ברכות ס"ג.) בפסוק (משלי ג', ו') בכל דרכיך דעהו, זה פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין בה ואמר רבא אפילו לדבר עבירה וכו'. וכיוונו על זה וכיוצא בזה שאף שהיא עבירה חמורה ממדות הרעות, מכל מקום אם ישתמש האדם בה באמת לצורך גבוה שלא לשם הנאתו ותאותו בשום אופן רק לשם שמים הרי מתוק ומקובל הוא כאשר כתבנו במקום אחר. ועיין בדברי קדוש העליון הרמב"ם ז"ל (בפירוש המשניות ברכות פרק ט' משנה א') בפירוש אומרם ואהבת את ה' אלהיך בשני יצריך ביצר טוב וביצר רע וכו' שהוא על דרך אומרם גדולה עבירה לשמה עיין שם. הרי שהוא עבודה גדולה ביחוד השם ובודאי גם הקדוש רבי זירא השתמש בזה לצורך גבוה (כי בודאי ר' זירא היה מקיים והלכת בדרכיו, והבן). ואמנם התפאר רבי זירא שמעולם לא הקפיד בתוך ביתו פירוש בפנימיותו בלבבו לא היה בו שום הקפדה כל דהוא רק מבחוץ היה נראה כמתכעס לפנים שיעשו כחפצו לשם שמים. וגם משה ידע זה שבודאי לא יצא הקצף מלפני ה' ח"ו לכלות את ישראל מלב ולב כביכול, רק מבחוץ בפני ה' היה מראה כעסו בכדי שיראו ישראל ויחזרו בתשובה ובפרט לאשר שאמרו חז"ל (עבודה זרה ד':) שלא היו ישראל ראוין לאותו מעשה אלא בכדי להורות תשובה וכו', ולזה ויחל משה את פני ה' אלהיו שעל כן חילה משה ונשא לבו להתפלל לפי שידע שרק את פני ה' אלהיו פירוש שמה שה' הוא אלהיו בבחינת הדין והכעס הוא רק בפנים מבחוץ לאיים את ישראל אבל לא כן בפנימיות הלב כביכול כי אל רחום ה' ורב חסד, רק שצריך להראות הכעס לפנים בכדי שייראו מלפניו ויחזרו בתשובה אליו.
3