באר מים חיים, שמות ל״ה:כ׳Be'er Mayim Chaim, Exodus 35:20
א׳ויצאו כל עדת בני ישראל מלפני משה. תיבת מלפני משה אין לו פירוש ומאת משה הוה לי למימר, וגם לכאורה הוא מיותר כולו והיה די לומר ויצאו וגו' בני ישראל ויבואו וגו'. ואפשר על פי מה שכתבנו למעלה שנצטווה משה להסביר זאת לישראל את הדבר הגדול אשר נעשה, כי הקב"ה עוזב את כל העולמות העליונים ותחתונים ורוצה לקבוע אהלו ומשכן דירתו למטה בארץ בשביל אהבת ישראל שרצונו לדור בשכונתם ולהיות אצלם אשר על הדבר הזה ילהב לב האדם עד כלות נפשו ממש. והנה נודע מאמר רבותינו ז"ל (בילקוט רמז שצ"ג) בפסוק (שמות ל"ג, ז') והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד וגו' כל מבקש משה אין כתיב אלא מבקש ה' ללמדך שהמקבל פני זקן כאלו הקביל פני שכינה וכו'. והענין ידוע כי הצדיקים נקראים אנפי שכינתא כמו שאיתא בזוה"ק (תרומה קס"ג:) לפי שמאיר בהם אור השכינה כביכול ובפרט על משה רבינו ע"ה שקרן עור פניו עד שנתיראו לגשת אליו. ונמצא תמיד כאשר היו ישראל עומדין לפני משה ודאי שלא היה אחד מהם רוצה לצאת מאתו כל עוד שהיה יכול לעמוד אצלו, כי מי ילך מהנאות מראות זיו השכינה, ואפילו בדורותינו אנו רואין אם אחד בא לקבל פני צדיק הדור אם היה יכול היה עומד לפניו כל היום לא היה מתיגע כי זה ממש כראות פני אלהים כביכול, ומכל שכן אור פני משה. ואמנם כאשר אמר להם משה מעשה המשכן כי ה' יבוא לדור אתם בריש גלי לעין כל בבית אשר יבנו לשמו, וכאומרו להלן (ויקרא ט', ד') כי היום ה' נראה אליכם ונאמר (שם שם, כ"ג) וירא כבוד ה' אל כל העם, ויזכה כל אחד לראות כבוד ה' ממש בהתגלות הרבה, אז תיכף ויצאו כל עדת בני ישראל מלפני משה כלומר מלעמוד לקבל ולראות פני משה שהם אנפי שכינתא כי עין בעין יראו בכבוד ה' אשר יהיה בבית הזה, ותיכף יצאו ויבואו כל איש וגו' הביאו את נדבת ה' בכל לבב שיזכו להיות ה' בעצמו ובכבודו נראה אליהם.
1