באר מים חיים, שמות ל״ה:ד׳Be'er Mayim Chaim, Exodus 35:4
א׳ויאמר משה וגו' זה הדבר אשר צוה ה' לאמר קחו מאתכם וגו', מלת לאמר לכאורה מיותר כאן, ונראה שירמז על מה שמבואר (בזוה"ק בלק קפ"ו:) בענין כוס של ברכת המזון שצריך המברך שיאמר הב ונברך וכו' בגין דשמא קדישא לא מתברך בברכה דא אלא בהזמנה וכו' עד דהא כסא דא לקדושא בריך הוא הוי וכו' ובגין כן בעי הזמנה דפומא וכו'. ואפשר לזה ירמז הכתוב (דברים כ"ג, כ"ד) מוצא שפתיך תשמור ועשית. פירוש שקודם תשמור שתוציא בשפתיך לזמן הדבר בפה מלא כדי שיחול הקדושה על הדבר ההוא ואז ועשית שתזכה לעשייה ממש, כי לא יחול כל כך כח המקטרג על הדבר ההוא מאחר שכבר הוכן והוזמן לקדושה. והוא אומרו כאן, זה הדבר אשר צוה וגו' לאמר קחו וגו', כלומר תחילה לאמר בפה ואחר כך קחו כדבר האמור.
1
ב׳ב או יאמר הכתוב לאמר קחו מאתכם וגו'. כי נודע אשר על הדבר הזה ילהב לב האדם בזוכרו אשר האל הגדול הגבור והנורא שערפל לו סתרה ונהורא עמיה שרא, ושמים ושמי השמים לא יכלכלוהו, ומעונתו למעלה למעלה בעולמות העליונים המבהיקים ומאירים ומופיעים ומלאים אורה ושמחה ותענוג לאין קץ, והוא עזב את כל אלה ואיוה למושב לו בארץ התחתונה הלזו ארץ לא מטוהרה ומגושמה בתכלית הגישום והעבות, ואורה מאור החמה אשר הוא נובלות דנובלות מאור שלמעלה כמאמר חז"ל (בראשית רבה מ"ד, י"ז), ובבית העשוי לו כביכול מדברים הגשמיים מארץ התחתונה כסף וזהב היש פלא והפלא גדול מזה. וכל זה עשה אלהינו יתברך שמו בשביל שאוהב את עמו ישראל ורוצה לדור ביניהם, עזב את כל העליונים והתחתונים, ומעונתו במשכן אשר יכינו בני ישראל אליו להיות לו בית לשבת. ועל כן ודאי כאשר יעלה האדם זאת על זכרונו גודל תוקף האהבה הנפלאה והחמדה עזה שחמד אלהים לשבתו דוקא אצלו בארץ, ודאי אשר אש יבער בלבבו ותלהט מוסדי הרים ויקח את כל אשר ימצא אצלו בבית ובחוץ מכסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות ויקבענו בבית אשר יצוה ה' להכין בשבילו שישכון כבודו בארץ אצל ישראל לאהבתו ומי גבר יחיה ולא יראה למסור נפשו ורוחו ונשמתו וכל אשר לו בעבור זה שהשרה ה' שכינתו בארץ אצלו, ומי יוכל להעריך זאת על הנייר או לאומרו בפה איכות התלהבות יקד יקוד אש אשר יבער בלב האדם על זאת.
2
ג׳ולזה אמר הכתוב זה הדבר אשר צוה ה' לאמר קחו מאתכם תרומה לה'. כלומר כי זה צוני הבורא שאני אומר לכם ואסבור לכם פלאי פלאות הדברים אשר חפץ ה' לעשות, והוא אשר תקחו מאתכם תרומה לה'. פירוש מאתכם שהוא דברים הגשמיים אשר על הארץ וזה יהיה מוגבה ומנושא להיות תרומה לה' שה' ישב בבית ארזים בארץ. או יאמר לאמר קחו וגו' פירוש שאותי צוה לומר לכם קחו זאת בלבבכם אשר מאתכם יהיה תרומה לה' מדברים הנמצאים אתכם יהיה מורם לה'. או יאמר מאתכם תרומה לה' פירוש מאתכם זאת היא לו לפי שאהבה יתירה אהב אתכם ועל כן מצוה לתת תרומה לה' לדור אצליכם מכל העולמות שיש לו. ועל כן כל נדיב לב לזה שיכלה נפשו בזוכרו שה' ישכון אצלו בארץ, יביאה את תרומת ה' פירוש שיביא זאת בלבו, כי תרומת ה' הוא נותן להכין בית דירה אליו בתחתונים, ובודאי יביא כל חלב לה' מן המובחר מובחר שבנכסיו להיות משכן לשכינת ה'. ועל כן יביאו זהב וכסף ונחושת וגו', מי שיש לו זהב יביא זהב וכסף יביא כסף וכל אשר נמצא אתו. כי יכלה נפשו ויכמה בשרו להכין בית בכל יכולתו לאלהינו. וגמר אומר וכל חכם לב יבואו ויעשו את כל אשר צוה וגו' את המשכן את אהלו. כלומר כי כל תרומת ה' שזכרתי כאן הוא הכל לעשות משכן לה' וגו' עד את בגדי השרד לשרת בקודש. כי לא די שרוצה להשכין שכינתו אצלינו, גם רוצה שנעמוד לשרת לפניו פה, שאינו חפץ בשום עבודה מכל העולמות כי בעבודתנו חפץ לעמוד לפניו ולשרתו בבית אשר ישכון.
3
ד׳ג גם יאמר הכתוב קחו מאתכם וגו'. כי הלא נודע שאין חפץ לה' בעולה ובזבח כי שמוע מזבח טוב שאם יקריב אדם כל הקרבנות שבעולם ולא יקריב לבבו לה' בלב נשבר ונדכה בהכנעה ובאהבת אמת בשמחה להמציא לבבו לפניו, אין זה כלום. כי (תהלים נ', י"א-י"ב) ידעתי כל עוף הרים וזיז שדי עמדי אם ארעב לא אומר לך וגו'. והכל הולך אחר כוונת הלב אם באמת עשה להיות נחת רוח לפניו שאמר ונעשה רצונו כפי מוח חכמתו ושכלו, זה הוא אשר יעלה לפניו. ואמרו חז"ל (מנחות ק"י.) אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים שלא יאמר העשיר אני מקריב אלף עולות ביום אחד והעני אינו מקריב כי אם תור או גוזל אחד. או בנתינת הצדקה אל יתפאר העשיר שהוא נותן כך וכך צדקה והעני אינו נותן כי אם פרוטה ליום וליומים. כי פרוטה זו וגוזל זה יכריע כל הונו ורכושו של העשיר אם נעשה בכוונת הלב הטוב יותר ממנו לאהבת שמו יתברך, כמאמר הכתוב (שמואל-א ט"ז, ז') וה' יראה ללבב, שאינו רואה כי אם לבו של אדם אם נכון לפניו באמת. וחז"ל אמרו (סנהדרין ק"ו:) הקב"ה ליבא בעי. שאפילו לימוד הרבה אינו חשוב לפניו כי אם מעט כוונת הלב כמו שאיתא שם. והנה נודע אשר נתינת התרומה מאוצרות תבואות אדם הוא בשלושה פנים. ודרגה הפחותה אחד מששים והבינוני אחד מחמישים ועין יפה אחד מארבעים (כמו שאיתא בפרק ד' דתרומות משנה ג'). ודבר זה מוסכם מכל הפוסקים שאין בבעל חי שלא יהיה בו ששים כנגד לבו. ואיך לא יתן האדם את לבבו לתרומת ה' מכל הגוף שהוא דרגה הפחותה אחד מששים.
4
ה׳ולזה רמז הכתוב קחו מאתכם תרומה לה'. כלומר מאתכם גופייהו מעצמיותיכם ומה יביא כל נדיב, לבו יביאה שינדב את לבו להביאו לתרומת ה' ואז אני מעלה עליו בכל מה שיביא כאילו הביא הכל כאחד זהב וכסף ונחושת ותכלת וגו' עד סוף כל הדברים. כי אחר שיביא את לבו, במעט שיביא נחשב כאילו הביא הכל כאחד, וה' יראה ללבב. ולזה סיים הכתוב וכל חכם לב בכם יבואו ויעשו את כל אשר צוה ה'. פירוש עוד מעלה נמצאת באלו הנותנים תרומת לבם לה', כי נחשב אלי בכל אשר המה עושין כאילו עושין את אשר צויתי להם למצוה, וכמו שאיתא ברמב"ם ז"ל (פרק ג' מהלכות דעות הלכה ב'-ג' וטור שולחן ערוך אורח חיים סימן רל"א) שמי שנותן לבו לה' להבין על כל דבר ודבר הבא לפניו אם יש בהם דבר מצוה, או אפילו מדברי הרשות כגון האכילה והשיחה וההליכה וכו' אם יש בהן איזה דבר הגורם לעבודתו יתברך יעשנה, ואם לאו אל יעשנה, זה נקרא עובד ה' תמיד וכו' עד כאן. כי אף שעוסק בדברי הרשות שלא בא עליהן הצווי מה' לעשותן, מכל מקום כיון שהוא מיחדן למצוה שיוכל על ידי זה לעבוד לבוראו בשעה אחרת הרי נעשה טפל למצוה והנטפל למצוה כמצוה. והוא אומרו וכל חכם לב יבואו ויעשו את כל אשר צוה ה' אף שעוסקין בדבר הרשות מעלה אני עליהם כאילו עוסקין במצוה, כי נתנו לבם לה' שלא לעשות רק שיעור הנצרך לעבודתו, ולא יותר.
5
ו׳ד עוד יתבאר הכתוב על דרך מה שמבואר בדברי החסיד הקדוש בחובת הלבבות (פרק ג' משער עבודת אלהים) במעלת העבודה שתהיה מהערת כח השכל ובינת הלב שהיא רצויה יותר על העבודה שלא תהיה כי אם מהערת התורה בפשטותיה לבד, על כמה פנים. וזה לשונו: אחד מהם שהעבודה שתהיה מהערת התורה, אפשר שיהיה אדם מכוון בה לשם שמים, ואפשר שתהיה כוונתו להחנופה ולשבח בני אדם וכו' כי שרשה מוסד על התוחלת וכו'. אך העבודה שהיא מצד הערת השכל לא תהיה כי אם מיוחדת לשם שמים לא יתערב בה שום חונף ושם זיוף וכו'. והשני כי העבודה שתהיה מהערת התורה לא תהיה אלא אחר היחול בגמול ויראה מן העונש. ואשר תהיה מהערת השכל לא תהיה כי אם לנדיבת הנפש ורצונה להשתדל בכל יכולתה בעבודת אלהים לשמו וכו'. והשלישי כי העבודה שהיא מן התורה בלבד יהיה הנראה ממנה על האברים מן המעשים הטובים יותר ממה שהוא צפון בלב מן עבודת אלהים. והעבודה שתהיה מן השכל הצפון בלב כפליים ממה שנראה ממנה על האברים והם חובת הלבבות וכו' עיין שם עוד.
6
ז׳ולזה יאמר הכתוב קחו מאתכם תרומה לה', מאתכם דייקא. שתקחו ממוח שכליכם ובינת לבבכם להפריש מהם לה' להיות פרישין ליה למנתיה למעבד ליה רעותא, ולא מהערת התורה הפשטית בלבד. והמעלה יהיה כי כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה'. כי זה הבא מנדיבת הלב והשכל לא יביא רק תרומת ה' מיוחד לו לבד, לא בשביל חנופת הבריות ולא לקבל תשלום שכר וכאמור. ורמז הכתוב במלת כל נדיב לבו הג' מעלות הנזכרים. כי כל ירמוז שיהיה המצוה כולה לה', ולא תחלק לשנים להתערב בה גם כן זיוף שבח בני אדם אליו עבורה, והוא המעלה הא'. והמעלה הב' הוא, שיהיה לנדיבת הלב לא לתשלום גמול וזה רמז במלת נדיב, שיהיה בנדבה שלימה לא בשכר. והמעלה הג', שיהיה הצפון בלב, יותר ממה שנראה על האברים, וזה רמז במלת לבו, כמדובר ולזה סיים הכתוב וכל חכם לב בכם יבואו ויעשו את כל אשר צוה ה'. פירוש מי שהוא חכם לב דייקא מהערת שכלו חכמת לבו, אז ודאי יעשו רק כל אשר צוה ה' לא לזיוף ולא לשכר כנאמר.
7
ח׳עוד יאמר הכתוב קחו מאתכם וגו'. על דרך מאמרם ז"ל (בבא בתרא ח':) בפסוק (ירמיה ל', כ') ופקדתי על כל לוחציו אמר ר' יצחק בר שמואל וכו'. ואפילו על גבאי צדקה וכו' וזה אין כבוד למשכן להיות נקבץ בדרך הנגישה שיכול להיות שלא בכל לב הוא נותן כי אם מפני הבושה מגבאי צדקה. וחוץ לזה הנה דבר המוכן שישרה ה' בו, ודאי שהיה צריך להיות זך ונקי מכל נידנוד דוחק ונוגש. ולזה אמר הכתוב קחו מאתכם תרומה לה'. שמעצמכם תקחו אצליכם התרומה ולא שילך הגבאי לגבות אצליכם, רק כל נדיב לבו יביאה וגו' שהוא יביא בעצמו אל המשכן ולא יהיה שום ממונה על הדבר לגבותו. וזה גם כן פירוש הכתוב מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי. כלומר כאשר ידבנו לבו מעצמו קודם ויביאה למשכן ה' אז תקחו את תרומתי ממנו לא באופן אחר.
8
ט׳גם ירמז הכתוב למה שכתב הרב האלשיך זללה"ה (בפרשת ראה) בפסוק (ט"ו, י') ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך וגו'. פירוש שרק בגלל הדבר הזה מה שאתה נותן לה' נדבת לבבך יברכך וגו' כי הלא הצדקה גופא לא שלך הוא, כי לי הכסף והזהב אמר ה' צבאות (חגי ב', ח'), ואין אתה נותן כי אם מה שנדבה לבך ולא יותר. ולזה אמר גם כן כאן קחו מאתכם תרומה לה' שהתרומה אינו כי אם זה שמאתכם הוא מעצמיותיכם והוא שכל נדיב לבו יביאה שאינו מביא כי אם נדבת לבבו במה שמתנדב בלבבו באהבה ושמחה ולא ירע לו על מצות ה', אבל עיקר הנתינה הלא אינו מביא כי אם תרומת ה' זהב וכסף ונחושת וגו', כלומר כי זה הכל שלו הוא, ואין לכם כי אם נדיבות לבב.
9