באר מים חיים, שמות ל״ו:א׳Be'er Mayim Chaim, Exodus 36:1
א׳ועשה בצלאל וגו' אשר נתן ה' חכמה ותבונה בהמה לדעת לעשות את כל מלאכת עבודת הקודש. מלת לדעת הנאמר כאן לכאורה מיותר והיה די בלעדו. והנראה, כי נודע מאמר הכתוב (משלי ט"ז, ד') כל פעל ה' למענהו וגו' וכל מה שברא לכבודו ברא. ומזה יש לאדם לדעת, אם המצא תמצא בו איזה מעלה מה שחננו המקום ברוך הוא יתר מחביריו כמו הרנה בקול נאה או החכמה המפוארה ושאר המעלות, שחלילה לו להשתמש בהם לצורך הנאתו וכבודו להתפאר בהם בפני הבריות ולהתגאות בזה מה שנמצא בידו ואין כן בזולתו, כי מה מעלה הוא אם עושה בה דבר שאינו לשמו יתברך, הרי כל דברי עולם הזה הבל ותהו אפס ואין ומי שיש לו קצת מוח ושכל בקדקדו יודע כמה מבוזה ושפל ונמאס כל מחמדי עולם הזה ושטותיו, אפילו מן המובחר שבמובחריו כמו האכילה ושארי התענוגים שהגוף נהנה מהן ואי אפשר לו בלעדן כלל, ומכל שכן הכבוד והתפארת בעיני הבריות שהם דבר שחוץ לגוף כמה נמאס הוא בעיניהם, כי אין לך דבר יפה ומעולה ערב ונעים ומתוק נאהב ונחשק ונחמד ושוקקה בעולם כי אם עבודת שמו יתברך שהוא תכלית הטוב והשלימות והוא תכלית כל תוחלת וקץ כל תקוה, והשאר הכל הבל הבלים. ונמצא איך ידמה לו שיש לו איזה מעלה אם משתמש בה לדבר פחיתות ונבזה כזה, ומה יועיל לו אם ישיג כל שבח בני אדם או אם יקל בעיניהם, אחרי שאין בידם להוסיף לו אף שרוך נעל אחד ממה שגזר עליו הבורא ולא לגרוע ממנו דבר בזה כידוע.
1
ב׳ועיקר כל המעלות המה להשתמש בהם לה' לבד כמו להתפלל לפניו בקול נעים לשמו לבדו לנחת רוח לפניו, וכן בשאר המעלות. ולא יאמר, כי הן אני משתמש בה לכבוד ה', ומה בכך שאשתמש בה לפעמים גם לכבודי. א' כי כבר כתבנו כמה פעמים שזה עיקר היחוד שאדם מיחד שמו הקדוש בכל יום תמיד פעמים, ליחד עצמו עם כל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו בכל מדותיו שהם מחשבה ודיבור ומעשה ואהבה ויראה והתפארת וכו' לשמו הגדול והקדוש, שלא יעשה בהם דבר קטן וקל בעולם ממחשבה דקה מן הדקה ומכל שכן דיבור ומעשה בלתי לה' לבד או דבר הנוגע בהכרח לעבודתו, ובזה הוא מיחדו בעולמו, כי האדם הוא עולם בכלל עולם קטן, וכשם שהוא מיחד כל אבריו וגידיו אשר נעשו מול שיעור קומה של יוצר בראשית ברוך הוא לה' כן מתיחדין כל המדות וכל העולמות התלויין בשיעור קומה הגדול בערך שורש נשמתו למקורם לאור אין סוף ברוך הוא. וזה הוא תכלית היחוד השלם וכל המאורות והשמחות. ועל דבר זה נברא העולם כמו שאמרו חז"ל שכל העולם לא נברא אלא בשביל יחוד ה' על מנת ליחדני בעולמי וכו', ולזה כיוונו באומרם ז"ל (תורת כהנים מובא בילקוט תקכ"א) שתהא עבודתכם מיוחדת לפניו. והיוצא מבחינת היחוד הזה לחשוב או לדבר אף בהיתר גמור שלא לשם עבודתו ח"ו יוצא הוא מרשות היחיד יחידו של עולם ונכנס לרשות הרבים בחינת הסטרא אחרא צד אחר שאינו לה', וביארנוהו במקום אחר.
2
ג׳ואך חוץ מדרך הזו גם כן אסור לעשות כן, כי הלא אמרו ז"ל (בבא מציעא פ"ד:) כלי שנשתמש בו קודש אל ישתמש בו חול. והוא דמיון הלוקח כלי שאכל עליו המלך ומוכן לאכול עוד בו, ומשליכו לבית הכסא ומטנפו בטיט וצואה, היתכן לעשות כן. ומכל שכן שיעלה על הדעת שיעלה עוד אל שולחן המלך.
3
ד׳ונראה שזה אמר הכתוב (דניאל ב', כ"א) יהבא חכמתא לחכימין, ולכאורה כיון שחכמים הם, למה צריכים לחכמה. ונודע מאמר חז"ל בזה (בברכות נ"ה.). ואכן לדברינו יאמר, כי הנה אם תסתכל בכל המעלות שבעולם לא תמצא מעלה כמעלת החכמה כי היא העולה על כולנה כי על ידי החכמה יוכל האדם לבוא לכל המעלות צא ולמד בכל ספר משלי הילולי שבחי החכמה שאין שיעור להם, ועל כן האדם שיש בו בחינת מעלות החכמה, הקב"ה חס עליו שלא יטנפנו בנופת טינופת הבלי עולם הזה ומחמדיו, להראות לכל רוב חכמתו, ולהתלוצץ מהכל בחכמתו, ולהתגאות על ידו למאוד. מה עושה הקב"ה, נותן לו חכמה שהוא כח מה כלומר חכמה אחרת נותן לו, לא זו שיש לו כי אם חכמה אחרת להבין שכל דבר העולם הזה מה הוא. ומה הוא כולו אם ישיג כבודו של בשר ודם או לא. וזה הוא כח מה באופן שמתבטל אצלו כל בחינת חמדת עולם הזה ותענוגיו, שלא להשתמש בו כי אם לצורך גבוה לקרבה אל המלאכה מלאכת ה' להתחכם נגד יצרו הרע שלא ימשוך אותו ברשתו. וחכמה נפלאה בעבודה שיהיה עולה כוון לה' שלא יתערב שום דבר חוץ, ולא להשטות עצמו. ולא רבים יחכמו בזה, כי יסברו שעושין לשם שמים ובאמת לכבוד עצמו הוא דורש. וכמה מצוות יש ביד היצר שמסית לאדם לעשותן לשם ה', ואיש בער לא ידע כי עצת יצר הרע הוא זה. והחכם צריך להיות עיניו פקוחות על כל דרכיו ומעלליו לשמור מצעדי רגליו שלא יכשל בהן, ולהתחכם איך לעשות המצוות שלא יתבטלו לבסוף. כי החכם עיניו בראשו ומביט לסוף דבר בקדמותו. והכל שלא להשטות עצמו. וכדומה ממעלות החכמה הצריך אל העבודה שהוא בלתי שיעור וערך. ואפילו להראות חכמתו לבריות יוכל לפעמים לעשותו לכבוד המקום, אבל מאוד יהיה עיניו בראשו שלא יתערב בזה כבוד עצמו כי היצר הרע יוכל להשטות מאוד לאדם כאמור.
4
ה׳וזהו שאמר הכתוב כאן אשר נתן ה' חכמה ותבונה בהמה לדעת לעשות את כל מלאכת עבודת הקודש. פירוש חוץ מחכמת המלאכה שהיה בהם, נתן ה' בהם עוד חכמה ותבונה שידעו שלא לעשות בחכמת מלאכתן אשר נתן בהם ה' כי אם מלאכת עבודת הקודש, לא זולת. ולאשר שידעו כי קודם לא היו יודעין מחכמת מלאכת האומנות הללו, רק עתה שנתן ה' חכמה בהמה בשביל מלאכת הקודש, לא חפצו ליהנות כלל ממלאכה זו בחוץ לעשות כזאת בביתם או להתפרנס מזה, רק קדשו מעשה ידיהם לה' לבד למלאכת הקודש במשכן, לא זולת. ואפשר שדנו בה דין מועל בהקדש כי את זה ניתן להם בקודש ואסורין להוציאה לחולין. ואפשר עליהם רומז הכתוב (קהלת ט', י"א) כי לא לחכמים לחם. פירוש שלא נשתמשו בחכמתם לצורך לחמם כי לחמם לא יחסר מה' רק למלאכת הקודש ואז והחכמה תחיה את בעליה בחיות הרוחנית והגופנית.
5
ו׳גם יאמר לדעת לעשות את כל מלאכת וגו' לכל אשר צוה ה'. כי הנה דרך האומן הבקי במלאכתו היטב היטב ממילא מבין דבר מתוך דבר ללמוד מזה גם במלאכה אחרת לעשותה. אבל כאן אמר הכתוב כי זה החכמה והתבונה שנתן בהם ה' הוא רק לדעת לעשות כל מלאכת וגו' אשר צוה ה', רק למלאכה זו היו מובנים ומלומדים היטב אבל לא שילמדו מזה בחוץ כי היה אסור להם להוציא חכמתן זה אשר ניתן להם בקודש לחולין ולחוץ כדין מועל בהקדש וכאמור למעלה.
6
