באר מים חיים, שמות ל״ו:י״חBe'er Mayim Chaim, Exodus 36:18
א׳ויעש קרסי וגו' לחבר את האהל להיות אחד. מלת להיות אחד לכאורה מיותר, ועל כל פנים היה די לומר לחבר את האהל לאחד. ואפשר שרמז בזה לומר שטעם עשיית הקרסים לחבר את האהל הוא להיות אחד, פירוש להיות שהקב"ה הוא אחד ומיוחד, לכך הוצרך לחבר גם למטה וזה לעומת זה יעשה הקב"ה אחד בשמים ובארץ. כי הנה היריעות היו עשתי עשרה וצוה הקב"ה לחבר שש יריעות לבד וחמש יריעות לבד, ואחר כך לחבר את שני האלה בקרסים, ולא רצה הקב"ה שיחברו מתחילה כל הי"א יריעות אחת אל אחת, ואמנם הכל רומזים לסודי סודות עליונים רזי דרזין שאין דעת האדם יכול לירד כלל לעומק הדבר, ומה שנוכל להבין לפי קט שכלינו הוא כי ידוע שי"א היריעות הללו היו רומזים לבחינת ו"ה שבשם המיוחד כמו שאיתא בדברי האר"י ז"ל (בפרי עץ חיים בכוונות פטום הקטורת). ונודע ליודעים אשר כל בחינת יחוד קודשא בריך הוא ושכינתא אשר אנחנו עובדים על זה בכל התורה והמצוות, הוא יחוד ו"ה הללו שיתיחדו ביחודא שלים, ואז והיה ה' למלך על כל הארץ כנודע. ונחזה אנן, למשל אם טעה הסופר הכותב הספר תורה ונגע אות הו' באות הה' בקצה מן הקצה כנקודה כל שהוא הלא ודאי תפסל הספר תורה כולה. ולכאורה למה תפסל הלא עיקר עבודתינו ליחוד הלז, ואמנם כי היחוד הנפלא הלזה אינו אחד באחד כמו שהם, כי כאשר יתאחדו באחד לא יוכרו האותיות מה זה ומה זה ובטלו כל הכוונות. ואך שהיחוד צריך להיות על ידי דבר אחד הממוצע שהוא המיחדם לאחד כנודע להבאים בסוד ה', והוא בחינת צדיק יסוד עולם המקשר עלמא עילאה בעלמא תתאה, והוא סוד הפרסה קטנה היוצאת מן הו' שבשם הוי"ה אל הה', והה' נעשית התחלתה כמין ו' כידוע להני ספרי דוקני מקבלת האר"י ז"ל, לרמז על היחוד שפונים זה לזו וזו לזה אבל אינן נוגעין זה בזה כי אם על ידי אחד הממוצע והוא בחינת סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה כי שמים וארץ הם בבחינת ו"ה שבשם כידוע, והסולם הוא המיחדן. כי סולם בתורה הוא בלא ו' והוא מספר ה' פעמים הוי"ה בסוד וילקט יוסף את כל הכסף ה' כסף שהם ה' חסדים ה' הויות והוא הצדיק יסוד עולם.
1
ב׳והוא אומרו בזוה"ק (חלק ב', נ"ב.) על הג' קדושות שאנו אומרים בכל יום תמיד פעמים קדוש לעילא קדוש לתתא קדוש באמצעיתא. כי עיקר היחוד השלם הוא כאשר האדם מקדש ומטהר אבריו ומיחדן לאל אחד בקדושתו. וקדוש לעילא הוא החצי שלו למעלה כמו הלב והזרועות וכו' והראש. והחצי לתתא, הוא השוקים והרגלים. וקדוש באמצעיתא, סוד אבר הברית שהוא העומד באמצע וכלול מכל הגוף כי בו מתיחדין כל הגידין מכל הגוף. ואדם המקדש כולם לה' נעשה היחוד בשלימות על ידי בחינת צדיק יסוד עולם שהוא מאן דנטיר ברית, ועיקר עיקר הקדושה הנזכרת בתורה הוא בבחינת הברית כמו שאמר הכתוב קדושים תהיו ואמרו חז"ל (ויקרא רבה כ"ד, ו') כל מקום שאתה מוצא בו גדר ערוה אתה מוצא קדושה וכו' עד כל מי שהוא גודר עצמו מן הערוה נקרא קדוש וכו'. כי זה הוא העיקר הקדושה להיותו באמצע וכלול משניהם, וכמעט כל עיקר מניעת היחוד הוא ממנו. ואדם המשמרו בקדושה ובטהרה מיחד כל העולמות ביחודא שלים וזוכה לכל הברכות שבעולם לפי שהוא המקבל כל הברכות מעלמא עלאה ומשפיע לעלמא תתאה, ומלכותא פריסת לרגליו כמו שאמר בזוה"ק (לך לך צ"ג:) מאן דנטר להאי אות קיימא, מלכו אתנטרא ליה וכו'. כי המקדש עצמו באבר הלז באיסור ובהיתר להיות מרעיבו בקדושה שלא למלאות תאותו, רק לשם ה' באמת ובתמים שלא להשטות עצמו לומר כי עושה לה', ובאמת חומד התאוה בלבו ובוערת בו כאש אוכלת רק שיהיה באמת שוה אצלו אם לעשות עתה הדבר הלז או לא יעשה, ויעשה עתה מצוה אחרת לשם ה' כמו ללמוד תורה כיון שאין כוונתו באמת כי אם לשם ה' יכול עתה לצאת במצוה אחרת. והרבה בחינות ונסיונות צריך האדם להבחין בעצמו בכל התאוות אם כוונתו באמת לשם ה' או למלאות תאותו. ומכל שכן בזו התאוה העולה על כולנה שאין דבר קשה בכל התורה כמו תאוה הזו כמו שכתב נזר החכמים קדוש ה' הרמב"ם ז"ל (בפרק כ"ב מהלכות איסורי ביאה הלכה י"ח). ואם באמת אינו עושה כי אם לשם ה', הרי ממליך הקב"ה על אבר הזה וממילא ממליכו בכל אבריו וגידיו, כי זו הקשה מכולן ואם יתקדש בזה בנקל יוכל להתקדש בכל התאוות וכשם שהוא ממליך הקב"ה עליו כך ממליכו הקב"ה בעולם וזה עיקר יחוד קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי צדיק יסוד עולם המיחדן. ואל זה רמזו היריעות שהיו ששה לבד וחמשה לבד, ולא נתחברו לאחד כבחינת ו"ה שחלילה להיות נוגעים, ויחודם היה בקרסים שהוא מספר קדוש, קדוש באמצעיתא שהוא העיקר בסוד קדושים תהיו בבחינת צדיק יסוד עולם, ועל כן לא אמר לחבר וגו' את האהל לאחד שהיה משמע לאחד ממש שיהיו נוגעין זה בזה, רק להיות אחד כלומר ששניהם יתיחדו באחד המיחדם, וכאשר כתבנו למעלה להיות אחד אלהינו שבשמים ובארץ בבחינת הסולם העולה מן הארץ לשמים, ונגד זה היו היריעות כאן והכל ביחודא שלים למטה ולמעלה ועל ידי זה יתברכו כל העולמות בכל מיני שפע וברכה ורחמים וחיים ושלום בנחת ושמחה אמן ואמן והיה ה' אחד ושמו אחד ביחודא שלים, כדבר האמור.
2