באר מים חיים, שמות ל״ח:כ״אBe'er Mayim Chaim, Exodus 38:21
א׳אלה פקודי וגו'. על דרך שביארנו במקום אחר פירוש הכתוב (במדבר כ"ד, ה') מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל וגו', ולכאורה הוא כפל לשון והיה די באחד, וחז"ל (סנהדרין ק"ה:) דרשו שלא יהיו בתי כנסיות ובתי מדרשות בישראל וכו', ומלת בישראל לכאורה מיותר כי ודאי לישראל היה רוצה לקלל ולא לאומה אחרת. ואמנם כי הלא בלעם רשע עריץ היה והביט אל תוך הדבר ופנימיותו. והוא לאשר נודע אומרם ז"ל (בברכות ו'.) מניין שהקב"ה מצוי בבית הכנסת שנאמר (תהלים פ"ב, א') אלהים נצב וכו' עד כאן. ועל דבר זה ניסמית עינו של בלעם הרשע, כי ודאי גוף כותלי בתי כנסיות ובתי מדרשות לא איכפת ליה כלל אם יהיה בבית יעקב או לא, אך על דבר הזה מה שהקב"ה כביכול מצוי שם וישראל מתקדשין בקדושתו ומיטהרין שם מכל עוונותיהם, ועל ידי זה המה מתגברין על כל האומות כמאמר חז"ל (בראשית רבה ס"ה, כ') לא עמדו פילוסופין בעולם כבלעם בן בעור וכו' נתכנסו כל אומות העולם אצלו אמרו לו תאמר שאנו יכולין ליזדווג לאומה זו אמר לכו וחזרו על בתי כנסיות ובתי מדרשות שלהן, ואם מצאתם שם תינוקות מצפצפין בקולן אין אתם יכולים להזדווג להם וכו'. וזה היה לקוץ וחוח בעיניו מה שאלהינו ברוך הוא מצוי שמה ושומע בקול תפילת עמו ישראל ברחמים. והנה חז"ל אמרו (שם פרשה ע"ט, ח') בפסוק (בראשית ל"ג, כ') ויקרא לו אל אלהי ישראל, אמר אתה אלוה בעליונים ואני אלוה בתחתונים וכו' ופירש שם במתנות כהונה שדרשו כאילו אמר אני ישראל גם אנכי נקרא אלוה וכו' ולכאורה זה פלא הוא. ואמנם ליודעי דעת ה' ברזי אלהינו יתברך ויתעלה, בנקל מובן זאת כי כביכול שמו יתברך מכונה לפעמים על שם ישראל (כנודע מכוונת קריאת שמע ושאר מקומות).
1
ב׳ולזה אמר בלעם בברכותיו מה טובו אוהליך יעקב פירוש גוף האוהל הם הכתלים והגג מבתי כנסיות ובתי מדרשות שהם מכונים על שם יעקב בחינה התחתונה על שם העקב, המה טובים למאוד, ומה הוא טובתם וחשיבתם, כי הלא משכנותיך ישראל, שמשכן ה' שם שהוא יתברך ויתעלה שוכן שם לאהבת עמו ישראל, והוא טובה וגדולה שאין טוב ממנה. ומזה למדו חז"ל ואמרו שרצה לקלל שלא יהיו בתי כנסיות ובתי מדרשות בישראל, בישראל דייקא שלא יהיה ח"ו השראת שכינתו בהם, כי זה היה לו לסילון ממאיר מה שהקב"ה כביכול שוכן בתוכינו שמה.
2
ג׳ובזה יתבאר הכתוב, כי הנה חז"ל בפרשה זו אמרו (שמות רבה נ"ב, ב'-ד') שהיו ליצני ישראל מליצין אחרי משה ואומרים אלו לאלו אפשר שהשכינה שורה על ידיו של בן עמרם וכו' כיון שאמר לו אלהים להקים את המשכן התחיל שוחק עליהם וכו' כמה חכמים היו שם ובאו להם אצל משה ולא היו יכולין להקימו וכו' עד כיון שראה משה אותם מיד שרתה עליו רוח הקודש והקימו וכו' עד כאן. והענין הוא כי עיקר הקמתו היה שיהיה לו תקומה שלימה והוא ליחד כל המדות והמדריגות וכל המאורות עליונים בכל בחינת ענפי הקדושה שהיו רומזין בהמשכן, להשלים אילן העליון ואדם העליון לתקנו ולחבר הדודים יחד באהבה ואחוה, ולצרף וליחד כל שמותיו יתברך הקדושים הנוראים על ידי הקמתו, בכדי שעל ידי זה ישים הקב"ה כביכול שכינתו בתוכו כאשר אמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. ודבר הזה לא היה ביכולת ביד כל חכם לב, כי רק עשיית גוף המשכן לבד ניתן להם להכינו שיהיה ראוי למשכן ה', כאשר נאמר בכל דבר ויעש בצלאל וגו' העשיה גופנית לבד, אבל להשכין בתוכו אור קדושתו יתברך בכללות שירד שמו יתברך כביכול ממעונה אלהי קדם ויעזוב כל עולמות העליונים לבוא לשכון בין שני בדי ארון, זה לא היה ביכולתם וגם משה רבינו לא הקימו עד ששרתה עליו רוח הקודש, כי ה' אמר לשכון בערפל (מלכים-א ח', י"ב). ועל כן נאמר ויביאו את המשכן אל משה, כלומר דבר זה שיהיה נעשה משכן, משכן ה', שישים הקב"ה שכינתו בתוכו זה הביאו אל משה שלא יכלו לעשות זה בעצמם. ולזה ויקם משה את המשכן כלומר הקימו עד שהיה נעשה משכן, משכן שמו יתברך שירד לדור בתוכינו. ולזה אחר הכנת ועשיית כל כלי המשכן לכל עבודתו מקטון ועד גדול אומר הכתוב אלה פקודי המשכן, כלומר שעתה אינו חסר כלום כי אם פקודי המשכן שיהיה שמו משכן (כי פקודי מלשון חסרון הוא על דרך (במדבר ל"א, מ"ט) ולא נפקד ממנו וגו') שיהיה משכן ה' בתוכו.
3
ד׳או כה יאמר אלה פקודי המשכן משכן העדות. כלומר זה היה פקודי המשכן פירוש חסרון המשכן שיהיה נקרא משכן העדות שיהיה עדות לישראל שהשכינה שורה בתוכם (כפירוש רש"י במלת העדות) ועדות זה היה נפקד ממנו שישרה הקב"ה שכינתו בתוכו שלא היה יכול להיות כי אם על פי משה שיזמין הוא הקדושה בתוכו בכוחו הגדול. וזה אומרו אשר פקד על פי משה כלומר על כן היה נפקד ממנו מפני שהיה צריך להיות על פי משה (כי ידוע שלכל דבר שבקדושה צריך קודם הזמנה בפה כמו שאיתא בזוה"ק (בלק קפ"ו:) וזה על פי משה). או יאמר על זה הדרך אשר פקד על פי משה כלומר זה שהיה נפקד ממנו הוא מפני שהיה המשכן רק על פי משה לבד שהוא צוה לעשותו, ולא עשהו בעצמו, שאילו עשהו בעצמו לא היה נחסר כלום ממנו ועתה נפקד זה, עד שהביאו אותו אל משה והוא הקימו והעמידו כמשפטו אשר הראה בהר והשרה שכינת אל בתוכו ברוב רחמי ה' וחסדיו.
4
ה׳או יאמר אלה פקודי וגו'. כי חז"ל אמרו (שמות רבה נ"א, ג') המשכן משכן וגו' שנתמשכן שני פעמים. ולכאורה אין כאן מקומו להודיע זאת. ולדעתי אפשר ירמז על אומרם ז"ל (ויקרא רבה כ"ד, ח') בפסוק קדושים תהיו שתים בראש בני ואחת בראשי. והענין כי עיקר השראת שכינתו יתברך בתוך בני ישראל הוא על ידי הקדושה שישראל מקדשין עצמן למטה בקדושתו יתברך, ואז ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, כי הלא מיום שברא הקב"ה את עולמו נתאוה לדור עם בריותיו בתחתונים כמאמר חז"ל (במדבר רבה י"ג, ב') ואין שום מניעה לזה כי אם כאשר אם ח"ו ישראל אינן מקודשין, ואז כביכול הוא עוצם עיניו מראות וגו' ואינו יכול להשרות שכינתו בתוכם. אבל אם ישראל מקדשין עצמן, ודאי תיכף הוא יתברך ברחמיו מוכן ומזומן להשרות שכינתו בתוכינו.
5
ו׳וענין קדושת ישראל הוא בשתי בחינות. אחת, להתקדש וליטהר מכל בחינת הרע שבעולם ולא מבעיא מנדנוד עבירה קלה או חמורה שזה הוא סילון ממאיר וקוץ מכאיב להשראת השכינה כביכול. כי אף במותר, לטהר ולקדש גופו לכבוש תאותו מכל וכל, שלא להשביע נפשו בתאות לבו אף בדברים המותרים, וכמו שאמרו ז"ל (יבמות כ'.) קדש עצמך במותר לך, וכבר מנה הגאון הרשב"ץ* זה למצוות עשה דאורייתא בין רמ"ח מצוות עשה שלא להשביע גופו בתאות ההיתר במאכל או בביאה וכדומה (כמובא בחרדים פרק ז' ממצוות עשה). ועיקר הקדושה הזו הוא למאס התאוה בלבבו באמת שיראה ככל אשר יוכל להכניע התאוה כל כך עד שיוכנע גופו שלא יתאוה עוד אליהם לגודל פחיתות ערכם בעיניו ולבו. כי באמת הלא מעשה בהמה המה כמאמר חז"ל (חגיגה ט"ו.) ששה דברים באדם שלושה כמלאכי השרת, ושלושה כבהמה. אוכל ושותה פרה ורבה וכו'. ובודאי ראוי להיות מותר אדם מן הבהמה שלא להתאות לדברים האלה שנפש בהמה מתאותן ומחמדתן. ובלא זה כמה מאוסים ומטונפים הדברים האלה אם יעשם אדם בשביל תאותו, הלא אמרו חז"ל (שבת קנ"ב.) אשה חמת מלא צואה ופיה מלא דם וכו'. ואם אל זה יביט יתבייש מעצמו להתאוות לזה. וכמו כן באכילה כשישים על לבו את הנעשה מאכילתו אחרי אוכלו. ועל כן כשישים זאת אל לבו ולא יתאוה להם בשום אופן ויעשם על צד ההכרח הגדול וכמאמר חז"ל (נדרים כ':) ודומה עליו כאילו כפאו שד, ויקצר בהם כל מה שיוכל ולא יעשם כי אם לשם ה' במה שיש צד עבודה בכל דבר ודבר על פשוטיהן או בסודי התורה הידוע ליודעים כאשר הארכנו בזה במקום אחר, הרי בזה מתפרש ומטהר עצמו מכל בחינת הרע והגשמיות שלא יברח אור הקדושה מעליו מראות ברעתו. ואחר זו צריך האדם להתקדש שנית להמשיך על עצמו אורות הקדושה בתורה ותפילה ומעשים טובים ולקדש שמו יתברך ברבים ככל אשר יוכל, ואז תשרה עליו קדושתו יתברך באופן הנאות למאוד בלי שום מונע.
6
ז׳וזה אומרם שתים בראש בני. כלומר שהמה צריכים לשני קדושות אחת להתפרש מהרע והשנית להמשיך הקדושה בתורה ומעשים טובים, ואז משתים האלה נעשה אחת בראשי כלומר שאחר כך המה ראוים לקדש את שמי ליתן לי קדושה בפיהם, ובזה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם כי בכל מקום שקדושה וטהרה מצויה הוא מקום לה' לשכון שם. והנה משכן הוא חושבן קדוש במספר השוה. ולזה אמר כאן אלה פקודי המשכן משכן וגו' שני פעמים משכן כלומר שני קדושות צריך להיות קודם בישראל, ואז נעשה משכן העדות שעדות הוא לישראל שהשכינה שורה בתוכם בתוך כל אחד ואחד. כי על ידי השני קדושות מזמינים את עצמם שיהיו ראוין למשכן ה' ואז ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם כנאמר. ולזה אמר בלשון רבים אלה פקודי להורות על שתי קדושות הללו שצריך להיות קודם בישראל ואחר כך עדות הוא לישראל. וזה, שנתמשכן שני פעמים. כלומר שנקדש עצמינו בשני קדושות ובזה ושכנתי בתוכם ככל הנאמר.
7