באר מים חיים, שמות ד׳:א׳Be'er Mayim Chaim, Exodus 4:1
א׳ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי וגו' כי יאמרו לא נראה אליך ה'. אומרו כי יאמרו וגו' לכאורה מיותר ודי באומרו לא יאמינו לי. ואמנם כי לא חשד משה את ישראל שיחזיקוהו בשקרן לומר כי כזב הוא מדבר אליהם, כי כבר הכל ראו אותו מיום הולדו כי טוב הוא והשכינה אתו וכבר אמר הכתוב (צפניה ג', י"ג) שארית ישראל וגו' ולא ידברו כזב. פירוש אפילו מי שנקרא שארית ושיריים בישראל לא ידברו כזב מכל שכן הקצינים שבעם. אך זה עלה על לבו לחוש פן יאמרו איזה דבר נדמה לך שמדבר עמך או איזה מלאך דיבר אליך אבל לא נראה אליך אמיתיות שמו יתברך שם ה' ועל כן כאשר צוהו לעשות האותות אמר לו למען יאמינו כי נראה אליך ה' וגו' ה' בעצמו ולא מלאך ולא שרף.
1
ב׳גם יאמר הכתוב כי לא נראה אליך ה' ותרגומו לא אתגלי לך ה'. ויבואר על פי המבואר בספרי קודש בהשים לב להבין למה הס"מ טען על הים הללו עובדי עבודה זרה וגו' כמאמר חז"ל (שמות רבה כ"א, ז') ובמצרים שהיה גם כן כמו על הים שהכה כל בכור בארץ מצרים עד אשר אין בית שאין שם מת ובישראל פסח ה' על הפתח והיה אור במושבותם ולא טען כלל מה נשתנו אלו מאלו.
2
ג׳ואמנם כי יש שני בחינות בבחינה זו שיהיה רחמים ודין כאחד. אחד, בחינת קריעת ים סוף שמבואר כוונתו בכוונות האר"י ז"ל (בכוונת השירה) כי המלכות מקבלת על ידי היסוד מן חסד וגבורה והיסוד הוא מכריע ביניהם וממזגם ואז היא מקבלת גבורות ממותקים. ואם אין היסוד ממזג אותם רק שעוברים דרך מעבר בעלמא אז באים אליהם חסד וגבורה בלי מיזוג ואז היא נחלקת לשנים בחינת חסד לבד ודין לבד. ובבחינת החסד הוא עושה חסד לצדיקים ובבחינת הדין הוא עושה דין גמור ברשעים בלא שיתוף רחמים כלל וזה סוד קריעת ים סוף וכו' עד כאן.
3
ד׳ואמנם עוד יש בחינה גדולה מזו והוא בסוד מה שאמרו חז"ל (עבודה זרה ג'.) לעתיד לבוא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה וכו' רשעים נדונין בה וצדיקים מתרפאין בה. והוא בחינת התגלות אלהות במורא גדול בבחינה נשגבה ונוראה למאוד בלי התלבשות לבוש הנרתק, ואז (ישעיה ב', י"ח) והאלילים כליל יחלוף ובאו במערות צורים וגו' מפני פחד ה' ומהדר גאונו, וכל הקליפות בטילין ומבוטלין ולישראל הוא רחמים פשוטים נפלאים בלי שום תערובת דין כלל. ובחינה זו היה במצרים כי ועבר ה' לנגוף וגו' שעבר שמו יתברך בהתגלותו בלתי לבוש ואז היו ישראל מתרפאין בה והמצרים נדונין בה ולא שייך אז שום קיטרוג כי ממקום רחמים פשוטים ונוראים האיר שם שאין מקום לדין, רק שהאלילים כליל יחלוף מפני רב ההתגלות שאינם יכולים לסבול אור גדול ונורא כזה והבן. ועל כן לא היה יכול המשחית לבוא אל בתי ישראל כי לא היה יכול לסבול האור אשר בבתי בני ישראל מה שאין כן בעת קריעת ים סוף שהיה אז בחינת החסד לבד ובחינת הדין בלתי ממותק ועל כן טען הללו עובדי וכו' כי במקום הדין שייך הקיטרוג.
4
ה׳וזה שסידר בעל מסדר ההגדה ועברתי בארץ מצרים אני לא מלאך כי מלאך הוא מספר הוי"ה ואדנ"י שהם בחינת חסד ודין וזה לא היה יכול להיות במצרים מפני פחד הקיטרוג, רק אני בעצמי. ובמקום הטומאה ערות מצרים ששם תוקף הקליפה אם היה שם הקיטרוג לא ימלט שלא היה איזה בחינת הדין שורה על ישראל ח"ו, ועל כן ועברתי אני ולא מלאך שהקב"ה בכבודו ובעצמו התגלה כבודו הרם ונשא, וישראל מתרפאין בו ומצרים נידונין בו ושום קיטרוג לא שייך במקום הרחמים הפשוטים. וזה הוא היד רמה שנאמר ביציאת מצרים (שמות י"ד, ח) ובני ישראל יוצאים ביד רמה. כי אז נעשה ימין ה' רוממה למאוד והחסדים נתגברו כל כך עד שלא היה יכולת במצרים לסובלו.
5
ו׳וזה שהיה משה ירא שלא יאמרו ישראל לא נראה אליך ה' ותרגומו לא אתגלי וכו', פירוש פן לא יהיה בבחינה זו התגלות עצמיות ופנימיות אלהות לבר מהיכלו בבחינת רחמים מרובין, רק שיהיה בבחינת החסד והדין על פי המלאך שמספרו הוי"ה ואדנ"י ואז יתגבר הקיטרוג והדין לומר מה נשתנו אלו מאלו ולא נוכל לצאת. ועל כן הראה לו הקב"ה את האות במטה שנהפך לנח"ש הרומז על קליפת מצרים נחש עקלתון כמו שהוא במדרש רבה (שמות ג', י"ב) ואחר כך ויאחז בזנבו ויהי למטה בכפו להראות כי כולם בידו של משה הם בלי שום דין וקיטרוג למען יאמינו כי נראה אליך ה' בהתגלות אמיתי וישראל יתרפאו ומצרים ידונו ככל האמור.
6