באר מים חיים, שמות ד׳:ט׳Be'er Mayim Chaim, Exodus 4:9
א׳והיה אם לא יאמינו גם לשני האותות האלה וגו' ולקחת ממימי היאור וגו' והיו לדם ביבשת. טעם סמיכות אמונת בני ישראל על האות הזה יותר משני האותות הקודמות, כי האותות הראשונות לא היה בהם תודע וסימן למשפט אלהי מצרים כי אם למצרים לבדם על כן לא יתחזק האמונה בהם אחר שבאלהיהם לא יעשה ה' שפטים אבל באחרונה שהכי נכבד לתת סימן למכות אלהיהם כי היו עובדין ליאור נילוס המחיה אותם כמאמר חז"ל (שמות רבה ט', ט') ובזה ודאי יאמינו ישראל כי ה' הוא העושה כל זאת וכי ראה את ענים ונתן לב לגאלם.
1
ב׳ועוד נראה בטעם שלושה האותות האלה. כי הנה שלושה דברים עשה הקב"ה בצאת ישראל ממצרים. א', גוף ההצלה וגאולתן של ישראל מהיות עבדים לפרעה. ב', השפטים שעשה הקב"ה במצרים ובאלהיהם והורידם בעמקי הים. ג', מה שיצאו ישראל ברכוש גדול תורי זהב עם נקודת הכסף. ובזה נראה לבאר קצת סדר הכתובים בפרשה זו. כי תחילה אמר לו (לעיל ג', ז'-י') ראה ראיתי את עני עמי וגו' עד לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי וגו', ולא אמר לו כלום אופן השליחות מה שיאמר לפרעה עד אחר כך להלן שנאמר (שם ט"ו-י"ח) ויאמר עוד אלהים אל משה כה תאמר אל בני ישראל וגו' לך ואספת את זקני ישראל וגו' פקד פקדתי וגו', ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים ואמרתם אליו ה' אלהי העברים וגו'. וזה צריך להבין למה לא אמר לו בדיבור אחד השליחות שילך אל ישראל ולפרעה. ואחר כך אמר הכתוב (שם י"ט) ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך וגו'. וגם זה צריך הבנה לדעת מה היה נפקא מינה בדיבור זה לאופן עיקר האמירה שהיה אומר אליו בדבר הגאולה, ואחר כך נאמר (ד', א') ויען משה ויאמר הן לא יאמינו לי ודבר זה קשה אחר ששמע קול דבר ה' שאמר ושמעו לקולך ואיך יאמר הן לא יאמינו לי כאשר עוררו חז"ל בזה (שמות רבה ג', י"ב) ועוד שארי דקדוקים.
2
ג׳ואכן זה הכל סובב הולך על זה אשר אמרנו כי שלושה בחינות היה נמצא בגאולתן של ישראל כנזכר, ועל כן תחילה אמר לו הקב"ה רק את דבר ההצלה והגאולה ואמר לו לכה ואשלחך וגו' והוצא את עמי בני ישראל ממצרים ושאל לו משה וכי אוציא כלומר באיזה זכות והשיב לו בהוציאך את העם וגו' תעבדון את האלהים על ההר הזה ובזכות הזה אוציאם כפירוש רש"י ואחר כך נאמר ויאמר עוד אלהים אל משה, פירוש נוסף על דברים הראשונים כה תאמר וגו' ה' אלהי אבותיכם וגו'. ועד הנה לא אמר לו ה' אלהי אבותם כי בדבר ההצלה והגאולה לבד לא היה צריך הקב"ה לצרף זכות אבות כי היו ראויין מעצמן לכך על ידי שמירת ארבעה דברים שמנו חז"ל (ויקרא רבה ל"ב, ה') וגם עבור קשוי השיעבוד. אבל במשפט פרעה ואלהיו ויציאתם ברכוש גדול לזה היה צריך להזכרת ברית אשר כרת עם האבות, והבטיח לאברהם לאמר (בראשית ט"ו, י"ד) וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול כאשר כתבנו בזה למעלה.
3
ד׳ועל כן עתה כאשר רצה לומר לו הכל, כי חפץ להכות את מצרים ולהוציא את בני ישראל ברכוש גדול, הזכיר לומר ה' אלהי אבותם, כי ברית אשר כרת עם אברהם ויצחק וגו' הוא אשר גרם לזה. ואמר לו תחילה ואומר אעלה אתכם מעני מצרים וגו' ושמעו לקולך ובאת אתה וגו' ואחר כך הקדים לומר לו איך אשר יסבב להכות את מצרים בכדי לקיים שבועת אבות ואמר לו ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא ביד חזקה פירוש כי תחילה לא ירצה מעצמו להניח אתכם ואחר כך כשאכנו בדבר ובמכות רעות ביד חזקה וירצה הוא, מכל מקום אני אכביד את לבו ולא ירצה לשלוח גם ביד חזקה והכל בכדי לקיים שבועת אבות. ועל כן ושלחתי את ידי והכיתי את מצרים בכל נפלאותי וגו' וגם ונתתי את חן העם בעיני מצרים ושאלה אשה וגו' כלי כסף וגו' בכדי שיצאו ברכוש גדול. ועל כן אמר משה והן לא יאמינו לי כי אף ששמע מפי הקב"ה שאמר ושמעו לקולך מכל מקום דברו זה היה על דבר ההוצאה ממצרים ובזה ודאי ידע כי יאמינו ישראל שה' לא יניחם שם לעולמים אחרי ששמרו את עצמם בגדר בני ישראל ולא התערבו בגוים ונאמר בהם (שיר השירים ד', י"ב) גן נעול אחותי כלה גל נעול וגו'. ואמרו חז"ל (שיר השירים רבה על פסוק זה) גן נעול אלו הנקבות גל נעול אלו הזכרים וכו', ובזה ידע משה כי ודאי יאמינו לזה, ואך אמר כי פן לא יאמינו עוד על דבר גדול כזה מה שהם מצד עצמם אינם ראוים לזה, שעוד יעשה ה' נקמות בפרעה וחילו ויצאו ברכוש גדול, ועל כן אמר והן לא יאמינו לי וגו', כי יאמרו לא נראה אליך ה' בחסד גדול כזה, כי הן זאת לא שאלנו בפינו ולא בקשנו זאת מאלהינו. על כן אמר לו הקב"ה מזה בידך וגו' ואמרו חז"ל (שמות רבה ג', י"ב) כי ראוי אתה ללקות שחשדת בכשרים כי ישראל מאמינים בני מאמינים הם, ופירוש הדברים, כי אברהם אמר להקב"ה (בראשית ט"ו, ח') במה אדע כי אירשנה ואמרו חז"ל בזה הלשון (בראשית רבה מ"ד, י"ד) לא כקורא תגר אלא באיזה זכות וכו' וכן הוא (במגילה ל"א:). ולפי דבריהם נמצאנו למדין אשר אברהם לא היה מסופק כלל על ירושת הארץ והיה מאמין באמונה שלמה שודאי יירשו בניו את הארץ, ולפי זה ודאי ברא כרעא דאבוה וכל ישראל מאמינים בני מאמינים הם ויאמינו לקול דברי משה בכל אשר יאמר. ועל כן משה שאמר לפני הקב"ה כי הוא מסופק אם יאמינו לו ישראל על הכל נמצא שהוא פירוש לשון במה אדע שאמר אברהם כפשוטו כי היה מסופק אם כן יהיה ושאל לו אות, אבל הקב"ה שהוא היה יודע האמת בטיב כוונת אברהם שלא היה מסופק בשום אופן רק שאל באיזה זכות אמר לו מזה בידך וגו' שראוי אתה ללקות שחשדת בכשרים הוא אברהם אבינו שהיה ח"ו מסופק באמירתי והאמת לא כן כי הוא ודאי היה מאמין ובניו ודאי הם מאמינים בני מאמינים ויאמינו לדבריך.
4
ה׳ושלושה בחינות האלה רמז הקב"ה בשלושה האותות שצוה לו לעשות, כי אות הנחש רומז על השפטים והנקמות שיעשה הקב"ה לפרעה ולמצרים על ידי משה, כי הנחש רומז למצרים כמו שכתוב (בשמות רבה ג', י"ב) ששרשם שורש נחש שכן קראן הכתוב (יחזקאל כ"ט, ג') התנין הגדול, גם כי הנחש התחילה בערוה תחילה לכל באי עולם שבא על חוה הראשונה כמאמר חז"ל (שבת קמ"ו.) ואין לך זוהמת הערוה בכל העולם כמו במצרים שנקרא ערות הארץ ששטופים בזימה היו למאוד. והרי משה אחז בזנבו והיה למטה בכפו וזה רמז כי בידו הוא לעשות בו מה שירצה ועוד שנעשה למטה אשר בו עשה משה כל המכות לפרעה כי (ירמיה ב', י"ט) תיסרך רעתך, ומהרסיך ומחריביך ממך יצאו (ישעיה מ"ט, י"ז) כנודע. והאות השני בידו המצורעת רומז אל גאולת ישראל כי כאשר הניחה בחיקו נעשה מצורעת רמז לירידת ישראל למצרים כי מצרים גימטריא כמצֹרע*אולי צריך לומר כי מצֹרע גימטריא כמצרים., כי מצֹרע בכל מקום בתורה בלא ו' וגם אין ברעה למטה מנגע כמו שאיתא בספר יצירה (פרק ב' מועד משנה ד') ונודע אשר קליפת מצרים היתה אז הרעה שאין למטה ממנה וישראל נכנסו שם במ"ט שערי טומאה ועל כן נגע צרעת היא, ואחר כך ויוציאה מחיקו והנה שבה כבשרו רומז על הגאולה שנעשה כמקודם טרם הירידה (גם כי שבה כבשרו עם המילוי של האותיות עולה כמספר גאלת בזרע עמך לרמז על הגאולה). והאות השלישי שהוא מכת הדם רומז על הרכוש גדול שהשיגו ישראל ממצרים כי ממכה הזו נתעשרו ישראל שלא היו יכולים המצרים לשתות בשום אופן אם לא כאשר לקחו מישראל בדמים מרובים כמו שהוא במאמר חז"ל (שמות רבה ט', י'). ואמנם מהראוי להקדים אות המורה על גאולת ישראל לאות המורה על נקמת פרעה, וכאשר בדברו של הקב"ה אמר לו מקודם דבר הגאולה. ואך לפי שזה היה קודם בזמן הכאת פרעה לגאולתן של ישראל, וגם לפי שרצה לומר לו מזה בידך לרמז לו שראוי אתה ללקות במטה לפי שחשדת את ישראל כפירוש רש"י הראה לו אות הנעשה עם המטה ואחר כך רמז לו הגאולה ואחר כך הרכוש גדול שעיקרו נעשה לבסוף בביזת הים שהיה גדול מביזת מצרים כמאמר חז"ל (בשיר השירים רבה בפסוק (א', י"א) תורי זהב).
5