באר מים חיים, שמות ה׳:כ״בBe'er Mayim Chaim, Exodus 5:22

א׳וישב משה אל ה' ויאמר אדני למה הרעתה לעם הזה וגו', ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך וגו'. נודע לכל שצריך לתת לב בהבנת דברים אלו, כי לפי פשוטו נראה שדבר אל ה' קשות שאינו מהמוסר. ואמנם הנה כבר כתבנו למעלה אשר שני דברים היו בגאולתן של ישראל, אחד גוף הגאולה וההצלה מעוני מצרים ומרוב עבודה וזה זכו ישראל מעצמם על דבר השיעבוד הקשה שהיה להם בעינוי כבל ועלתה צעקתם את פני ה' ועבור זכות ד' דברים שהיה בהם שלא שינו את שמם ולבושם וביותר שהיו גדורים מן הערוה ונאמר עליהם (שיר השירים ד', י"ב) גן נעול אחותי כלה גל נעול ואמרו חז"ל (ויקרא רבה ל"ב, ה') גן נעול אלו הנקבות גל נעול אלו הזכרים וכו'. וזה הדבר גדול הוא מאוד מאוד בהיות מצרים שטופי זימה הם וכח הקליפה אשר שמה היא על הדבר הזה שעל כן נקרא ערות הארץ, וישראל לא היה להם אז שום תורה ומצוה להיות תבלין להיצר הרע להתגבר עליו ואדרבה נטמאו בשארי דברים עד מ"ט שערי טומאה ובכל זאת נתגברו ישראל ונשמרו כגן נעול ויצאו כל צבאות ה' שלא היה בהם אחד אשר לא מבני ישראל המה, זה פלא נפלא בגבורה גדולה ועצומה להיות ת"ר אלף נפשות אנשים ונשים וטף בגדרים שלא יארע לאחד מהם להיות פרוץ בערוה, ובזכות זה זכו להגאולה. והשנית הוא מה שעוד עשה ה' נקמה בענמים בשפטים גדולים בהם ובאלהיהם והכביד את לב פרעה וחילו בכדי להכותם בעשרת מונים ולקח את כל ממונם ונתנם נחלה לישראל עבדו בביזת מצרים ובביזת הים. ודבר זה לא זכו ישראל מעצמם, כי אם רחמי ה' וחסדיו ומשמרו את השבועה אשר כרת ברית עם האבות ואמר לאברהם אבינו (בראשית ט"ו, י"ד) וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. גם ליצחק אמר כי לך ולזרעך וגו' והקמתי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך. ורמז לו על זאת שלא די שיציל את ישראל ויביאם לארץ, עוד יביאם ברכוש גדול ויעשה נקמה בגוים תוכחות בלאומים. וגם ליעקב אמר (שם מ"ו, ד') אנכי ארד עמך וגו' ואנכי אעלך גם עלה פירוש שאעלך אותך בעצמך והם גופי ישראל שנגאלו, גם עלה תעלה בעליות מעלה ברכוש גדול כאשר נאמר (שם י"ג, א') ויעל אברם ממצרים וגו' במקנה וגו'. גם עליית שמם למעלה שנפל פחדם על כל העמים בשמעם מה שעשה ה' לפרעה ולמצרים. וזה שאמר הקב"ה לישראל אעלה אתכם מעני מצרים, כלומר שמעני מצרים עוד אעלכם בעליות מעלה מעלה ברכוש גדול, כמו אברהם שעלה ממצרים במקנה כבד כי האבות סימן לבנים לצאת ברכוש גדול ולעשות שפטים במצרים.

ב׳אשר על כן עבור הברית הזה סיבב ה' שיחצוף רשע פניו נגד דבר ה' בעזות מצח לומר כי עוד יכביד העבודה על האנשים אחרי שליחות ה' לגאלם כי אם לא היה זה לא היה מקום להכות את כל עם מצרים במכות האלה ולטבעם בים, כי יאמרו מה לנו מה שעבדו לפרעה ובנו לו את פיתום ואת רעמסס ינקום ה' נקמתו במי שעבד בהם ובמי שאינו רוצה לשלחם הלא מלך הארץ לפניו יעשה לו כראוי לו ומה לנו בזה, ואכן בזה שצוה פרעה לא תאספון לתת תבן וגו' ויפץ העם בכל ארץ מצרים לקושש קש לתבן, והיו המצרים מקפחים את שוקיהם ואת רגליהם כאשר מצאום בתוך גינתם עבור קש, ובזה נתחייבו המצרים למכות הללו כמאמר חז"ל (שמות רבה ה', י"ט). והנה זה היה בדעת הקב"ה אבל משה הנה לא שמע מאל עליון כי אם אומרו (לעיל ג', י"ט) ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך וגו' שיעכב מלשלחם בכדי להכות כסיל מאה אבל לא שירע עוד לישראל בשיעבוד קשה. כי הלא ההצלה גופה שיהיו ישראל נגאלים כבר זכו ישראל לזה מעצמם ושוב אין מקום לשעבדם, וכאשר באמת ממכה הראשונה שהכם הקב"ה בדם הניחו את בני ישראל מעבודתם ושוב לא עבדו עד צאתם כמאמר חז"ל (מובא באור החיים בכתוב זה) ועל כן נאמר (לעיל ו') ויצו פרעה ביום ההוא את הנוגשים וגו' לא תאספון לתת תבן וגו' כי רק ביום ההוא עבדו ישראל את העבודה הקשה הזה בכדי לעשות שפטים בכל גויי מצרים ולא יותר כי כבר עלתה שועתם את פני ה' ונגאלו על כל פנים הם עצמם מהשיעבוד. ועבור זה כשאמר פרעה למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו לכו לסבלותיכם וגו' לא אמר כלל משה אל ה' בזה למה לא הצלת את עמך כי ידע מה שאמר לו ה' ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך,

ג׳אכן היה סבור כי די בזה שימנע מלשלחם ובזה יוכה ולא שיצטרך עוד שיצוה להרע ולשעבדם יותר מאז, וזה שאמר הכתוב וישב משה אל ה' וגו' פירוש אני חפץ לידע טעם הדברים מה שסבבת שירע עוד בחומר השיעבוד ומאז באתי אל פרעה וגו' הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך פירוש כי על כל פנים ההצלה וגאולת גופם מעבודה קשה היה ראוי להיות תיכף עבור שעמך הם שזה זכו מצד עצמם שהם עמך לבד ולא נתערבו בגוים והמה צבאות ה' שבטי יה ועל כל פנים זה היה ראוי להיות תיכף, ולמה נכבד היום ההוא עליהם, ועל זה השיב לו המקום כי עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו והיד חזקה היה מה שהיתה צעקה גדולה במצרים כי אין בית וגו', ועל כן ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ וגו', וזה היה מוכרח להיות עבור שבועת האבות שהבטיח וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי וגו' ועבור זה ביד חזקה יגרשם מארצו כלומר מכל הארץ והם המצרים שחזקו למהר לשלחם מן הארץ על ידי המכה שהכם ה' במכות בכורות, ועל כן סבבתי שיצוה פרעה להפיץ העם לקושש קש לתבן והיה מקום להכות כל מצרים על ידי זה כאשר הכו את בני ישראל כאשר קששו הקש בשדותיהם בכדי לקיים דבריי אשר כרתי עם האבות, ועל כן סמך לו וידבר ה' אל משה וגו' וארא אל אברהם אל יצחק וגו' ואזכור את בריתי וגו' כי זה הכל טעם למה הרע לעם הזה ביום ההוא בכדי שיקיים את דבריו אשר נשבע לאבותינו ככל האמור.

ד׳ב או יאמר אדני למה הרעות וגו' למה זה שלחתני וגו'. כי נראה אשר זה שסירב משה נגד ה' ומיאן בשליחותו כמה פעמים הכל היה לגודל מדת ענוה שהיה בו שסבור אולי אינו ראוי להעשות נס על ידו, הגם ששמע מפי ה' אשר שולח אותו נמצא אשר כשר הדבר לפניו שיהיה הוא השליח בדבר הזה ויפליא נסיו על ידו, אף על פי כן סבר כי אולי לעת הזאת טוב אני בעיניו וכשר הדבר לפני המלך ולמחר או לאחר זמן אפול מבחינה זו וממדריגה שאני עתה בו כי הבחירה בידי ולא די שלא אוכל להושיע את ישראל אף עוד אעשה רעה להם כי בהיות אשר ישמע פרעה מאדם הגדול בענקים ששם ה' שורה עליו ואור קדושתו יתברך חופף עליו כל היום, אז יתקיים (דברים כ"ח, י') וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך (גם כאומרם כל אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים) ואז פרעה וחילו, חיל ורעדה יאחזון ואף שנכבד לבו שלא ירצה לשלח את העם כי ה' יכביד לבו על זאת כאומרו ואני אחזק את לבו וגו' אבל על כל פנים ירא לנפשו מלשעבד עוד ולעבוד בהם כי ישמע דברים היוצאים מן הלב בהזכרת שמו יתברך באימה ובפחד ויכנס מורך בלבבו לעבוד עוד עם ישראל עבודת עבד, ולא כן אני כאשר אפול מבחינת הטובה, לא יכנסו דברי כלל באזניו ויצרף להם עוד רעה על רעה במה שאני אומר לו לשלחם ולמה לי להיות הגורם לרעת ישראל ועל כן היה ממאן בשליחות הזה לגודל אמיתיות מדת ענוה שהיה בו שלא היה נחשב בעיניו לכלום לא האמין בעצמו אף על יום אחד, ועל כן אמר שלח נא ביד תשלח ביד מי הראוי לשלוח, איש אלהים נורא ועמוד ברזל שלא יפול מבחינתו ומדריגתו. ולזה כאשר ראה משה שכן נעשה כאשר חשב שפרעה הֵרַע לישראל עבור שליחותו ונתקיים בו (איוב ג', כ"ה) ואשר יגורתי יבוא לי, נאמר וישב משה אל ה' וגו' כלומר ששב לומר כדבריו הראשונים ואמר למה הרעתה לעם הזה למה זה שלחתני כלומר הנה בזה הרעות לעם הזה אשר שלחת אותי בדבר הזה ולא איש אשר רוח בו, ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה כי הכל מחמת שאני באתי אליו קטן הערך ולא ירא ופחד לנגדי אף בהזכרת שמך, ואולם אם אחר היה קורא לו בשמך ודאי רתת ורעד היה אוחזו ולא היה נותן אל לבו להרע להם.

ה׳ועל כן אמרו חז"ל (שמות רבה ה', כ"ב) בזה הלשון: אמר רבי פנחס הכהן בן חמא אמר לפניו שמך הגדול גבור ונורא הוא וכל העולם כולו מתייראין ממנו ופרעה הרשע שמע שמעך והזיד. כלומר על כן אני רואה כי זה הכל עבורי הוא כי כל העולם מתייראין ממנו ופרעה לא חרד אין זה רק עבור שאין דברי נשמעין לפחיתת ערכי, והיה לך לשלוח אחר כאשר בקשתי, ואפשר לזה סיים שם והצל לא הצלת את עמך ואמרו חז"ל שם והצל לא הצלת ודאי, ורבים ראו כן תמהו במאמרם זה, ולדברינו יאמר כי אחרי שאין דברי נשמעים כל כך בעיניו עד אשר הוסיף עוד רעה על רעה על כן והצל לא הצלת ודאי כי ודאי לא תציל את עמך על ידי ותוכרח לשלוח אחר ואם כן למה זה שלחתני מתחילה, ועל זה השיבו המקום עתה תראה אשר אעשה לפרעה פירוש עתה תראה בעצמך אשר אעשה וגו' כי רק על ידך אעשה זאת כי ידוע מאמר חז"ל (שמות רבה ג', ג') שאמר הקב"ה למשה אם אין אתה גואלם אין אחר גואלם וגו', (ואפשר עוד ברמז כי נודע אשר ע' וא' מתחלפין באותיות אחה"ע שהם ממוצא אחד והוא כאומר אתה תראה אשר אעשה וגו' כלומר כי רק על ידך אעשה זאת ולא אשלח אחר) ולא תקשה לך על אשר עוד הרע לעם אחר הזכרת שמי הגדול והנורא ולא פחד ולא רעד ממנו הכל אני ה' עשיתי זאת למען כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם וגו'.

ו׳כי נודע אשר זה שהיה צריך הקב"ה להראות את ידו החזקה במצרים ולכפול כמה פעמים כי בחוזק יד הוציאך ה' וגו', ובאמת וכי ח"ו קשה היה להקב"ה לאבד את כל חיל עם מצרים ברגע אחד ביד הרפה ולא ביד חזקה, ולמה לא נזכר בכל הנפלאות אשר עשה ה' בסיסרא והמונו ובסנחרב וחילו ובמלחמות סיחון ועוג שהיו מלכים גדולים וקשים למאוד וכדומה לומר כי ביד חזקה עשה זאת כי הלא כל הגוים כאין נגדו כמר מדלי וכשחק מאזנים נחשבו לו ואת כולם ישא רוח פיו ברגע אחד והיו לאפס ואין כמו במחנה סנחרב וכדומה.

ז׳ואמנם עיקר הדברים ההם הוא כי לאשר נפשות ישראל נשקעו מאוד בטומאת קליפת מצרים עד אשר נכנסו במ"ט שערי טומאה ואם היו נכנסים ח"ו עוד לשער הנו"ן לא היו יוצאים משם לעולמי עולמים, כי באמת אם ישראל עובדים עבודתו ושומרים פקודיו לעשותם, ודאי אשר הקב"ה יאבד מפניהם כל חיל הגוים בהבל פיו יתברך ברגע אחד, ואמנם כשישראל מטונפים ומושקעים על ידי רוב עוונותיהם בטומאת הקליפות ח"ו ויניקת העמים מהם אז קשה הדבר לפני הקב"ה לאבד העמים מפני ישראל כי מלך במשפט יעמיד ארץ וצבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו אלו מיימינים לזכות ואלו משמאילים לחובה כמאמר חז"ל (תנחומא שמות פסוק וילך משה וישב אל יתר חותנו), ומדת הדין מקטרג למאוד וטוען מה נשתנה אלו מאלו.

ח׳ועל כן בגלות מצרים שנשקעו מאוד בתוך הקליפות היה קשה הדבר מאוד בעיני המקום איך להוציאם ממצרים, ואך משמרו את השבועה אשר נשבע לאבותינו וגם שעלתה שועת בני ישראל לפניו מיהר הקב"ה את הקץ קודם שיכנסו לשער הנו"ן של הטומאה ונתן לישראל שני מצוות דם פסח ודם מילה ובזכות זה וגם בזכות ד' דברים שהיה בהם במצרים נגלה הקב"ה בעצמו ובכבודו ברוב רחמיו וחסדיו בתוך מצרים בנס נפלא לאהבת עמו ישראל ונכנעו כל הקליפות וכל האלילים ונעשה שפטים באלהי מצרים וממילא נעשה גם בהם שיניקתם מהם. ועל כן אמר הכתוב (שמות י"ב, ל"ט) כי לא יכלו להתמהמה כי אילו היו עוד במצרים רגע אחת והיו נכנסים לשער הנו"ן הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים וזה הוא החוזק יד שהיה במצרים, כי אף שהיו הקליפות הטמאות שורשי חיות מצרים בתקיפות גדול בחזקה ושלטו על ישראל מכל צד בשורש נשמתם למעלה, ולמטה בגופם, אף על פי כן הראה הקב"ה ידו החזקה להם והאיר באורו הרם ונשא בבהירות גדול תוקף וחזק, עד אשר חשכו עיניהם ונפלו ונשברו עדי אובד שלא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב לעולם, (והוא סוד המבואר בדברי מרן הרב ז"ל בכוונת לילה ראשונה של פסח שנכנסו מוחין דגדלות קודם לקטנות והבן), וזה הוא קידוש ה' נפלא מורה על תוקפו כביכול ועזוז נוראותיו ויחודו ואחדותו שאף בהשקע ישראל ח"ו במ"ט שערי טומאה, והקליפה בתכלית תקפה וקשיותה, אף על פי כן אין כאלהינו, והוא העושה פלא בנס נפלא, שרגע אחת קודם שקיעת נר ישראל ח"ו יאיר באורו הנפלא לאבד כל חיל עם ומדינה הצרים אותם, שלא ישאר להם שורש מלמעלה וענף מלמטה, והאלילים כליל יחלוף, ונשגב ה' לבדו, ועל כן נצטוינו כמה וכמה מצוות לזכר יציאת מצרים, כמו התפילין בזרוע ועל הראש בכל יום, ופדיון בכור אדם ובכור בהמה ואזהרת החמץ ואכילת מצה, וכדומה, ובכולן נאמר והיה לאות וגו' ולזכרון וגו' כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים, הכל מפני שהוא מורה ביותר ויותר על יחודו יתברך, שאף שהיו כל הקליפות וכל האומות בתכלית תקפן וישראל בתכלית הירידה, ובעוד רגע אחת עד קצה האחרון, לא נשאר מכל אשר להם ויאבדו מכל וכל, ועל כן אלהינו ברוך הוא הכל יכול סיבב ביכולתו יתברך, שלא ישמע פרעה כלל לדברי משה, ולא יחרד ולא יזוע כלל משמוע שם ה', ואדרבה כהנה וכהנה יוסיף בן עולה לענות את ישראל, להכעיס ח"ו לבורא עולם ולומר אני ואפסי עוד, הכל בכדי להראות תוקף קשיות הקליפה שהיה אז בשלימות תקפה, ובכל זאת בהראות להם ידו החזקה ברוך הוא, את כלם ישא רוח והיו לאפס ואין, ולזה אמר לו עתה תראה וגו' כנאמר כי דוקא אתה עתה תראה אשר אעשה לפרעה. וזה שלא אחזו רעדה בהזכרתך משמי, הכל מאתי היא להראות כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם וגו', וכפל לו היד החזקה לרמז על איבוד שורשו ממעל ביד חזקה,ופריו מלמטה גם כן ביד חזקה כי עקשות תקיפות פרעה היה גדול למטה ולמעלה, ולזה סמך לו וידבר וגו' וארא אל אברהם וגו' באל שדי ושמי ה' וגו', כלומר פקח עיניך וראה אשר אל האבות הקדושים לא נגליתי בשם הוי"ה ברוך הוא כי אם באל שדי, הגם שהמה מצד עצמם ודאי היו ראוין להתגלות ה', כי לאלו הקדושים אשר בארץ המה ודאי כל חפצי בם להעניקם בטובה שבטובות, ואכן כי לצד התגברות הקליפה שבכללות העולם לא נתגליתי אלא באל שדי בחינת הדין שאמר לעולמו די כמאמר חז"ל (חגיגה י"ב.) ואף על פי כן וגם הקמֹתי את בריתי אתם לתת להם וגו', כי ידעתי שעם היות הקליפה תקיפה, אין כמוני בכל הארץ וכשאראה ידי החזקה יאבדו הם וכל אשר להם, ועל כן אף אתה אל תתמה על החפץ כי יותר שיתחזק פרעה וחילו נגדי יותר יתקדש שמי, ולכן אמור וכו'.

ט׳ג עוד נראה רמז בכתוב הזה. כי נודע שכאשר האדם מתחיל להתגבר עצמו נגד יצרו וללחום מלחמתו לעסוק בתורה לשמה ולהתפלל בכוונת אמת לשם ה', אז את זה לעומת זה גם הרע מתחיל להתגבר ולהתחזק בכל עוז להמציא לו כמה מניעות ולהשליך במחשבתו כל מיני טרדות בכדי לבטלו מעבודת ה', כי תוסף רוחם יגועון שקודם נפילת הרע מתחיל להתנוצץ ולהתגבר במלחמה עם האדם, וזה בא לאשר לא תיקן האדם כל אשר בו מחטאת נעוריו ופשעיו ועל כן כח ברע להתחזק, ותקנתו הוא לשוב לה' אלהיו בתשובה שלימה באמת לשפוך נפשו לה' על דבר עוונותיו וכאשר יומחקו עוונותיו מן עצמותיו אין עוד כח ברע להתחזק נגדו והאדם בכוחו משלח ומגרש את כל הרע מאתו כי לא יוכל לעמוד נגדו מאפיסת כוחו.

י׳וזה רמז הכתוב ומאז באתי אל פרעה וגו', כלומר שבאתי אל פרעה שהוא היצר הרע להתגבר עצמי עליו והתחלתי לדבר בשמך בתורה ותפילה (גם נודע אשר אז הוא יחוד הוי"ה ואדנ"י בשמונה אותיותיהם לזה ומאז וגו' כשבאתי ליחד שמותיך הקדושים הנרמזים באז ובאתי לדבר בשמך שם הוי"ה שנכתב הוי"ה ונקרא אדנ"י והוא יחוד הנזכר) אז הרע לעם הזה שהיצר הרע והרע מתגברים מאוד ומבקשים מניעות וטרדות ובלבול המחשבה לבטל העבודה. והצל לא הצלת את עמך פירוש כי לכאורה היה נראה שכאשר יעמוד האדם לעבודת ה', יתגרש ויבוטל ממנו כל בחינת הרע שבעולם וינצל מכל צרה, כי כשזה קם זה נופל, ואכן כי היא הנותנת לפי שהוא מוכרח להתגרש וליפול ותוסף רוחם יגועון כנזכר, והתקנה לזה עתה תראה וגו', כלומר כי על ידי בחינת עתה שהוא לשון תשובה כמאמר חז"ל (בראשית רבה כ"א, ו') אין ועתה אלא תשובה, תראה אשר אעשה לפרעה שהוא פה הרע וחילו כי ביד חזקה של הקב"ה ישלחם ישלח את הרע מאתו וביד חזקה יגרשם מארצו כי עוד אין כח ברע לעמוד נגדו.

י״אד עוד יתבארו מאמרי אלהים חיים בכתובים האלה למה הרעותה וגו' ומאז באתי וגו' והצל לא הצלת את עמך וגו'. ולדקדק עוד מה שקרא כאן לישראל בלשון העם הזה, ונודע המבואר כמה פעמים בדברי חז"ל (עיין במדבר רבה כ', כ"ג) ובזוה"ק (פרשת תשא קצ"א. ובשאר מקומות) כי העם הזה מורה על ערב רב. וגם סתר עצמו בתוך כדי דיבור ומאז באתי וגו' הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך, ונודע אשר עמך יורה על בחינת גדולה ורמה. ונקדים לדקדק במה שאמרו חז"ל (בזוה"ק שמות ז'.) בני ישראל עאלו ובני ישראל נפקו. והנה בירידתן למצרים מספר הכתוב והולך בכמה מקומות בשבחן של בני ישראל ובמעלתם, כמו שנאמר ואלה שמות בני ישראל הבאים את יעקב וגו' כלומר כי באו עם יעקב בבחינת הגדולה וחז"ל אמרו (שמות רבה א', ב') כי היו צדיקים כיעקב וכל השבעים נפש צדיקים היו וכו', גם אחר כך נאמר ובני ישראל פרו וגו' לומר כי הפרו והרבו עצמם בבחינת בני ישראל לעלות למעלת ישראל, ועוד נאמר ויקוצו מפני בני ישראל כלומר שנעשו כקוצים בעיניהם מפני מעלת בני ישראל. ובעלייתן לא מצינו שיספר הכתוב בשבח מעלתן בזה אף שקראם בני ישראל אבל לא כאשר בירידתן.

י״בוכל אלה באחת יבוארו. והוא, כי הנה נודע אשר שמות כללות כל העולמות הוא שם אהי"ה הוי"ה אדנ"י והם קשר ויחוד וזיווג של כל בחינת י' ספירות בלי מה, והאיש הצדיק המיחדם בכח תורה ותפילה ומעשים טובים מתתא לעילא ומעילא לתתא ממשיך שפע וברכה ורחמים לכל העולמות העליונים ותחתונים. כי שם אהי"ה הוא בבחינת הראש הכולל שלושה מוחין הידועים, חכמה בינה דעת. ושם הוי"ה הוא בבחינת הגוף והזרועות הכולל ששה קצוות חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד. ושם אדנ"י הוא בבחינת המלכות הכוללת לכל התחתונים כי הוא סוף המעשה בבחינת מחנה דן המאסף לכל המחנות ונקראת אדון כל כי מלפני אדון חולי ארץ כי היא השוכנת בתחתונים ומחלקת מזון ושפע אליהם ומכלה את כל הקוצים והחוחים כי היא אש אכלה אש הכל כנודע.

י״גועל בחינה זו אמרו חז"ל (עבודה זרה ז':) לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחר כך יתפלל, כי בחינת התפילה שהוא אשר יתפלל האדם למלאות לו שאלתו מלמעלה בדבר הצריך אליו כמו תשובה וסליחה ורפואה או עושר או בנים בבני חיי ומזוני, לא יעשה לו אלהים בקשתו, כי אם כאשר יתיחדו ויתקשרו אלה השלושה שמות שיומתק הדין ברחמים ויוכלל שמאלא בימינא ואז יוכל להמשיך אליו שפע אור מלמעלה מעלה עד הדרגות התחתונות ומשם לשורש נשמתו למעלה ומשם לנשמתו מטה אשר בתוך גופו וממנה יתפשט השפע לכל אשר יצטרך. אבל ח"ו ח"ו כשיש פירוד בין אלו השמות הנזכרים והענן מכסה את הירח ומפסיק בינה לבין השמש לא יעשה לו אלהים דבר כי אפילו שירד השפע לא יגיע לדרגות התחתונות כי הפסק ביניהם והענן מכסה אותם ואיך ימולא שאלתו. ועל כן צריך קודם לסדר שבחו יתברך אלה המדות והתוארים הנכללים בג' שמות הנזכרים אשר על ידם ניכר פעולותיו יתברך בעולמו והוא תהלתו ושבחו, וצריך קודם לסדרם ליחדם ולקשרם והוא על ידי ד' בחינות עובדא ומלולא שקודם התפילה, שהם הכנת נקיון הגוף וציצית ותפילין של יד ותפילין של ראש, והוא בחינת העובדא, ובחינת המלולא הוא אמירת קרבן התמיד והקטורת, ופסוקי דזמרה, וברכות קריאת שמע וקריאת שמע, והתפילה בעצמה, אשר על ידי זה יתיחדו כל העולמות ביחודא שלים ואז יכול על ידי תפילתו להמשיך שפע הרחמים והחיים והשלום לכל העולמות.

י״דוהנה נודע אשר מספר שלושה שמות הללו הם במספר שם הקדוש יב"ק שהוא ר"ת יעננו ביום קראנו כי על ידי היחוד הלז עונה הקב"ה לעמו ישראל בעת שועם אליו, וזה סוד הנאמר ביעקב (בראשית ל"ב, כ"ג) ויעבור את מעבר יב"ק כנודע, כי זכה יעקב ליחד שלושה שמות אלו להמתיק הדין מעליו להכלל שמאלא בימינא, ועל כן תיכף כאשר ויאבק איש עמו הנה ישר אל מלאך ויוכל לו בכה ויתחנן לו, כי ביחוד שלושה שמות הללו על מכונם יומתקו כל הדינים ויקוים באיש הלז (תהלים צ"א, י') לא תאונה אליך רעה וגו', ועל הדבר הזה אמר שלמה המלך ע"ה בהתפללו לעת הקמתו את מקדש ה' (מלכים-א ח', ל"ט) ונתת לאיש ככל דרכיו וגו', כי הנה כל תפילות בני ישראל לכל צרכיהם הם אחד משני בחינות הללו, או להמשיך עליו שפע הרחמים והחיים והשלום ממקור הברכות בברכת אור קדושת ה' לאהבתו ויראתו וכו' או ברכת עולם הזה בני חיי ומזוני, או להכניע ולבטל סביביו צריו שיש לו מאויבים, או מעוני ומרוב עבודה ולהסיר ממנו כל בחינת הדין הזה אשר יסבבנהו. והנה בחינה הראשונה שהוא להמשיך עליו שפע הטוב כבר כתבנו שהוא יחוד שלושה שמות הללו שבזה ממשיך ההשפעה מהראש עד הסוף עד הגיע הברכה לראש צדיק דלתתא המיחדם. ובחינה השניה שהוא להכניע ולהמתיק הדין מעליו הוא על ידי בחינת יחוד הוי"ה ואלהי"ם. כי נודע אשר כל בחינת הדינים הוא משם אלהים עד שנתמשך מרוב הדין אשר בו לבחינת אלהים אחרים ח"ו הנאחזים בדיני אלהים דקדושה. ומיתוק שם אלהים הוא שם הוי"ה ברוך הוא שם הרחמים וממתיק דיני אלהים ונכלל שמאלא בימינא, וכל בחינת הדינים הקשים ובחינת אלהים אחרים הנאחזים בהן כולן בטילין ומבוטלין ונופלין לעומקא דתהומא רבא. והנה הוי"ה ואלהי"ם הוא גם כן מספר יב"ק שם הקדוש הזה והוא יעננו ביום קראנו שכל הצרות המגיע אלינו וכל הקמים עלינו מכל אויבינו מסביב את כולם ישא רוח ונכנעין ונבטלין כי נמתק הדין בכח שם הקדוש הזה.

ט״ווזה פירוש (תהלים צ"א, י"ד וט"ו) כי ידע שמי יקראני ואענהו וגו'. כי ידוע אשר ידע הוא מלשון התחברות בסוד הדעת המחבר לאבא ואימא, וזה כי ידע שמי שמחבר ומיחד לשמי, הן בבחינה הראשונה בשלושה שמות והן בשני השמות בהכל יקראני ואענהו עמו אנכי וגו' כי ביחוד שמו הוא יעננו ביום קראנו. ורמז זה השם בפסוק הזה כי סופי תיבות של כ'י יד'ע שמ'י יקראנ'י ואענה'ו עמ'ו וגו' עולה כמספר יב"ק. גם כי ידע עם הכולל עולה כמספר שם זה עם האותיות ואפשר שרומז על שני בחינות התחברות שם זה באהי"ה הוי"ה ואדנ"י, והוי"ה ואלהי"ם כאמור. ובזה מפיק אדם רצונו ושאלתו מאתו יתברך. והנה שני פעמים מספר שם הקודש הזה הוא מספר דרך כנודע מכתבי האר"י ז"ל ועל זה אמר הכתוב (שם א', ו') כי יודע ה' דרך צדיקים וגו', כי ידיעה הוא לשון חיבה גם כן כמו (בראשית י"ח, י"ט) כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' מלשון (משלי ז', ד') מודע לבינה וגו', כי הקב"ה אוהב ביותר זה הדרך שהצדיקים עושים בתפילתן ובתורתן ומעשיהם הטובים ליחד כל השמות הללו ביחודא שלים לקשרם ולזווגם, והקב"ה מתענג ושמח למאוד בזה היחוד השלם ומוליכם קוממיות שתי קומות, הן להסיר ולהכניע ולבטל מעליהם כל בחינת הרע והצרה ואויב ושונא, והן להשפיע עליהם שפע הרחמים והחסדים בכל טוב ובכל עוז באהבתו ובחמלתו כרצונם להוריד כל בחינת השפע הטוב מנוה אפריון למכון בית אלהינו ומשם על ראש צדיק. אבל דרך רשעים אבד מנגד פניו כי אפילו תורה ומצוות של הרשע מתועב ומבוזה ושפל בעיני יוצרינו כמאמר הכתוב (משלי ט"ו, ח') זבח רשעים תועבת ה' ואומר (תהלים נ', ט"ז) ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי וגו', ועל כן אמר שלמה לתת לאיש ככל דרכיו, כלומר כאשר ישים פניו ביחוד תפילת הדר"ך ליחד המדות הנזכרים בדרך הצדיקים ולהוריד כל בחינת השפע בזה שער השמים מקום בית מקדשינו ומשם על ראש ישראל, ואז ודאי כל הברכות והישועות יחולו על ראשו, וכן ח"ו כאשר ידרוך בדרך הרשעים וירצה ליחד הדרך למילוי שאלתו לא יפנה אליו ה' כי ולרשע אמר וגו' ומי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי.

ט״זוזה הכל בישראל מאמינים בני מאמינים בה' ובתורתו, ואף אם לא ישיגו מה' מה שישאלו לא יקראו תגר כי יודעים שמאתו יתברך לא יומנע מלהשפיע תמיד כל מיני טובות וברכות ובפרט בעת שועם אליו, והמניעה היא מפאת האדם שגרם בעוונותיו שהרע יתגבר עליו והוא לו מסך מבדיל שלא יעלה תפילתו השמימה, ועוד מאמין שכל הרעות הבאים עליו כולם טובות גדולות הן וחסדי האל יתברך להיטיבו באחריתו, או למרק עוונותיו, או בכדי שיזכור את ה' על ידי היסורין ויוכנע ויושפל לפני בוראו ויעשה תשובה שלימה וכמאמר חז"ל (סנהדרין ק"א:) נענה רבי עקיבא ואמר חביבין יסורין וכו' עד מכל העמל שעמל חזקיה במנשה בנו ומכל הטורח שטרח בו לא העלוהו למוטב אלא היסורין שנאמר (דברי הימים-ב ל"ג, י"ב) ובהצר לו חילה את פני ה' אלהיו ויעתר לו וגו', או בשארי דרכים ידועים לחכמי לב איך שכל הצער ויסורי האדם טובות גדולות הן אליו. ואפילו רשעי ישראל הנה עיקרי האמונה להאמין בה' שלא לקרוא תגר עליו הוא מושרש בהם מאבותינו אברהם יצחק ויעקב וברא כרעא דאבוה, ועל כן אמרו בכל מקום מאמינים בני מאמינים, כי האמונה נחקק בלבבם בירושת אבותיהם מעולם.

י״זועל כן בישראל אמר לתת לאיש ככל דרכיו לפי מה שהוא ראוי, וכאשר הוא מיחד בחינת דרך הנזכר כי יחודים העליונים אין להם שיעור וערך וכל אחד לפי מה שהוא מיחד בכוחו שמות הקדושים העליונים אם מעט ואם הרבה, כן ממשיך הברכה.ועל כן נאמר (מלכים-א ח', מ"ח) והתפללו אליך דרך ארצם וגו'. כי כל התפילות צריכים להיות בסידור שבחו יתברך מקודם המכונה על שם יחוד דרך הנזכר, ואפשר על כן נקרא דרך כי כאשר השמות הללו מתיחדין ומתכללין יחד ביחודא שלים מתתא לעילא ומעילא לתתא, אז יש דרך ישר אל התפילה שתעלה מתתא לעילא למעלה למעלה, ולפעול שם שירד השפעה וברכה וחיות הקודש מאת אלהינו יתברך מעילא לתתא דרך יחוד אלו השמות הנזכרים וההשפעה יורדת בדרך כבושה ולא יעצרנה ולא יעכבנה שום מניעה כי יש דרך ישר לפניה והדינים נמתקו ואין שטן ואין פגע רע, וכל אחד לפי מה שהוא מיישר הדרך לפניו כן תעלה תפילתו השמימה בשער השמים וכן תרד אליו ההשפעה דרך שם לפי מה שהוא ראוי.

י״חאבל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא ובא מארץ רחוקה וגו' ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי וגו' (מלכים-א ח' מ"א-מ"ג), ואמרו חז"ל (במדבר רבה א', ג') בין ראוי ובין שאינו ראוי וכו', לפי שאין בלבם אמונת ה' כמו בישראל וכשיתפלל ולא יענה תיכף יקרא תגר ח"ו על צור העולמים ברוך הוא.

י״טובזה נבוא בביאור הכתובים כי הנה האל הטוב כאשר עלה שועת בני ישראל לפניו והתחיל להצמיח ישועה לעמו, סידר שבחו יתברך בשלושה השמות הנזכרים שהם אהי"ה הוי"ה ואדנ"י שמספרם יב"ק ראשי תיבות י'עננו ב'יום ק'ראנו ושני שמותיו הוי"ה ואלהי"ם שמורים על כל הטובות וברכות לעשות נקמה ושפטים באויביהם, ולהשפיע להם כל מיני טובות שיתן את חינם בעיני מצרים שישאילום כלי כסף וזהב לצאת ברכוש גדול. ועל כן תחילה אמר למשה (לעיל ג', י"ד) כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם, ותיכף תוך כדי דיבור ויאמר עוד אלהים אל משה כה תאמר אל בני ישראל ה' אלהי אבותיכם הרי שם אהי"ה והוי"ה ואלהי"ם, ואחר כך אמר זה שמי לעולם ואמרו חז"ל (פסחים נ'.) לעלם כתיב כי צריך לעלם שם זה שלא יקרא ככתבו רק בשם אדנ"י ואמר למשה שיאמר לישראל שם הוי"ה בכנוי אדנ"י הרי כל בחינת דרך יחוד אהי"ה הוי"ה אדנ"י, ויחוד הוי"ה אלהי"ם. ובזה הודיע דרכיו למשה כי על ידי היחודים הללו יגאל את ישראל ויושיעם מכל צריהם, וכאשר בא משה אל בני ישראל ואמר להם כדברים האלה האמינו בני ישראל בה' כי שמעו סידור השמות הללו וידעו כי על ידי זה ודאי יגאלם ה' מבית עבדים, ומכל שכן משה רבינו ודאי האמין בשמו יתברך בכל לב ולב אשר ודאי יושיעם ה' לגאלם.

כ׳ואמנם בצאתו מבית פרעה ויפגע את אנשים מבני ישראל נצבים לקראתו ואמרו אליו ירא ה' עליכם וישפוט אשר הבאשתם את ריחנו וגו', וראה כי לא האמינו באלהים ולא בטחו בישועתו אחרי ראותם כי הרע להם אחרי שליחות ה' אל פרעה, שב אל ה' ואמר למה הרעתה לעם הזה כלומר כיון שהם בבחינת העם הזה הנקרא ערב רב ח"ו כלא מבני ישראל המה שקוראים תגר עליך, ולהם ראוי לתת שאלתם ככל אשר שאלו מפניך אחרי שכבר עלתה שועתם אליך וכבר צמח הישועה והאנשים האלה ח"ו כלא מבני ישראל המה והיה לך למלא משאלותם כאשר בקשו, וכאשר אמרת להם משמך הגדול ולא להרע להם עוד אחרי שמיעתם דברך הטוב כי מקטני אמנה המה וקוראים תגר.

כ״אועוד אשאלך להודיעני למה זה שלחתני. כי אף, אם היית רוצה להרע להם עוד בכדי למלא סאתם של מצרים לעשות דין באבודן של רשעים, לא היה לך לשלחני אליהם קודם לומר להם משמך שאתה רוצה לגאלם ואחר כך להרע להם, ורמז בכתוב הזה שם הזה של יב"ק כי ראשי תיבות ל'מה ה'רעתה ל'עם ה'זה ל'מה הוא ק' ועם ז"ה שאחריו הוא יב"ק, לומר אחרי שאתה הודעת להם כי אתה מתיחד עבורם בשם הזה לכל הדברים הן להכניע פרעה וחילו הן להשפיע עליהם שפע וברכה, והם אחרי שאינם מאמינים בזה למה הודעת להם זאת.

כ״בואמר עוד לפניו יתברך כי עוד היה לך לעשות באופן אחר, כי הן אמת אשר ומאז באתי לדבר בשמך שהזכרתי שמות הללו המכוונים לכל הטובות וברכות ישראל, הרע לעם הזה. וזה סימן טוב הוא למאוד כי (גיטין נ"ו:) כל המיצר לישראל נעשה ראש. וכבר כתבנו למעלה (בפסוק ויהי בימים הרבים ההם) טעם הדבר כי בהתעטפות רצון אלהות בזה השר אשר עליו מלמעלה להצר לישראל בכדי לקרב את לבם לעבודתו, אז נעשה ראש וגדול ונתעלה אחרי בא אלהים אדירים בקרבו בהתלבשותו, כי כביכול זה השר נעשה ראש אל הקדושה אחר שהקדושה הוא אצלו כמו במאסר להצר על ידו לישראל, וכיון שנעשה ראש על הקדושה ודאי אשר יגדל בכבודו ויתעלה על דרך אומרם ז"ל (חגיגה י"ג:) בפסוק (יחזקאל א', ד') וארא והנה רוח סערה וגו' שהלך לכבוש את כל העולם תחת נבוכדנצר וכו' שלא יאמרו ביד אומה שפלה מסר הקב"ה את בניו, והבן. וכיון שנעשה ראש אל הקדושה על כן יגדל רשעותו וחציפותו מול ה' כי יאמר אני ואפסי עוד, ואך זה אשר שלט האדם באדם לרע לו, כי אחרי שיעשו בני ישראל תשובה למקום אז יגדל זה הניצוץ הקדוש אשר בתוך השר הזה בהיות שנעשה רצונו שקירב את בני ישראל לעבודתו, ותבער האש של מעלה בתוכו וישרף אותו וכל אשר לו על אשר עבד בעם ה' ועזר לרעה ברשעותו, ועל כן אמר כי מאז באתי לדבר בשמך הרע לעם הזה וידעתי כי זה ודאי טוב הוא בראותי כי יגדל רשעו וחציפותו נגד שמו יתברך, וזה הוא מפלתו, ואחריתו יהיה מרה כלענה, ואך זה קשה לי כי על כל פנים זה היה צריך להיות, על ידי אשר כבר יחדת שמותיך הקדושים להגיע חיוּת הקודש והארה אל בני ישראל שיאמינו בדבר ה' ויחזק לבם על כל הטובות שאמרתי להם ביחוד שמך ולא יפנו לבבם על הרע המגיע להם באופן שיקראו עמך עם ה' אלה מאמינים בה' ולא שיהיו כעם הזה המכונה לערב רב, וזה אומרו והצל לא הצלת את עמך, כי לא הצלת אותם שיהיו ראוים להקרא עמך שיאמינו בך ובנבואתי ולא שיהיה עוד שמם העם הזה.

כ״גואכן האמת הוא כי כבר כתבנו אשר ודאי עיקרי האמונה לא זז מבני ישראל מעודם וזה ירשו מאבותיהם אברהם יצחק ויעקב ועל כן נקראים מאמינים בני מאמינים כי נחלו האמונה מאבותיהם נחלת עולם, וצא ולמד מה שהשיב הקב"ה למשה שאמר והן לא יאמינו לי, ואמר לו מזה בידך וגו' כי ראוי אתה ללקות על שחשדת בכשרים ואחר כך נלקה בצרעת בידו על הדבר הזה שאמר לשון הרע על ישראל כמאמר חז"ל (שמות רבה ג', "ב) כי מאמינים בני מאמינים הם וברא כרעא דאבוהי. וזה שאמרו ירא ה' עליכם וישפוט וגו', א' כי זה אמרו דתן ואבירם לבד כמאמר חז"ל (שם ה', כ') ואלו סורם רע מתחילתן ועד סופן ואין מזה ראיה לשאר בני ישראל, ב' אם אפשר היה נמצא עוד בבני ישראל מאלו שלא נתחזקה האמונה בעיניהם כל כך וזה היה עבור העבודה הקשה בעבודת פרך בחומר ובלבנים עד אשר לא יכלו כלל לתת דעתם ולבותם להבין באמרי אל עליון מה שנאמר להם משמו יתברך, כי אין אדם נתפס על צערו. אבל באמת פנימיות חיותם ונקודת מורשי לבבם ודאי אשר האמינו בה' ובנבואת משה עבדו כי הלא כבר נאמר ויאמן העם וישמעו וגו' כלומר שאפילו העם הפחותים האמינו רק שלא יכלו להוציא הדבר הזה בהתגלות לבם עבור העבודה הקשה שהיה מוטל עליהם עד כי לא נתנם די השיב רוחם. וזה הדבר גלוי היה לפני מי שאמר והיה העולם לבד אבל משה לא הבין את זאת וסבור שח"ו אינם מאמינים בישועת ה', ועל כן השיב לו שמו יתברך עתה תראה אשר אעשה לפרעה וגו' פירוש כי בזכות זה שאתה האמנת בטוב בסידור שמי הקדוש אשר ודאי תושיע ידי להם ושמחת כאשר הרעתי להם בהיותך יודע שזה סימן טוב הוא להצלתם כאמור, לכן בזכות זה עתה בשעה הזו תראה אשר אעשה לפרעה וגו' כי תיכף אני נותן כח הראיה אליך ותראה תיכף אשר אעשה לו (כמו באור שבעת הימים שאדם היה צופה בו מסוף העולם ועד סופו כמו שאיתא שם (בחגיגה י"ב.)) כי ביד חזקה וגו' יגרשם מארצו ורמז לו גם על דתן ואבירם שרעים הם ואפשר לא ירצו לצאת ואף על פי כן ביד חזקה יגרשם מארצו וזה שאמרו חז"ל (ברכות ט':) בעל כרחן של ישראל כמו שנאמר (שמות י"ב, ל"ג) ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם וגו'.

כ״דוזה עתה תראה, תיכף. ואכן תיכף סמך לו וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה'. ולכאורה הכתוב הזה סותר עצמו תוך כדי דיבור, כי הלא דיבור לשון קשה הוא ואלהים הוא בחינת הדין ונמצאת למד באומרו וידבר אלהים וגו', שדיבר אתו במשפט ודין בדיבור קשה וסמך לו ויאמר אליו אני ה' אמירה היא לשון רכה ושם הוי"ה ברוך הוא מורה על הרחמים האמיתיים ואיך יתדבקו קצוות אלו בדיבור אחד.

כ״הואמנם הנה נודע ליודעי דת ודין שכאשר יתגברו הדינים ח"ו על ראש שונאי ישראל ויפגע מדת הדין בצדיק הדור ח"ו להרע לו ולהיצר לו אז תיכף יבוטל בחינת הדין מכל הדור שלא יעשה להם דבר ויתגברו הרחמים על הדור כולו, ומפורש אומר הכתוב כן (בישעיה נ"ג, ד'-ו') אכן חלינו הוא נשא ומכאובינו סבלם וגו' עד והוא מחולל מפשעינו וגו' ובחבורתו נרפא לנו וגו' וה' הפגיע בו את עוון כולנו וגו', ואפשר לזה יאמר הכתוב (תהלים מ"ז, י') כי לאלהים מגיני ארץ מאוד נעלה, פירוש אם אלהים שהוא הדין פוגע ח"ו במגיני ארץ באלו שהם מגינים על כל הארץ, הוא צדיק הדור שמגין על כל הדור הרי הוא מאוד נעלה שעילוי גדול הוא למדת הדין בזה, ועל ידי כן הוא עולה ונתעלה מעל כל הדור והוסר מעליהם וניצולו כולם בזה.

כ״ווהטעמים בזה רבים הם. אחד, כי כאשר פוגע מדת הדין בצדיק הדור הרי תיכף הוא עושה תשובה שלימה לפני בוראו על ידי זה, ומתחיל לעבוד עבודתו יתברך מעתה ביתר שאת ועוז, וזה עלוי גדול הוא למדת הדין אחר שעל ידו נתקדש שם שמים ונתחדש עבודת שמו יתברך בעלוי יותר ויותר. ועוד יש טעם בזה, על דרך מאמרם ז"ל (בשמות רבה כ"א, ז' ובזוה"ק בא ל"ג.), באיוב שעל ידי שפגע בו מדת הדין עברו ישראל את הים משל לרועה וכו', ועוד נמצא טעמים בזה ולא נאריך.

כ״זולזה אמר כאן הכתוב וידבר אלהים אל משה כלומר דיבר אתו משפט ודין, ועל ידי כן ויאמר אליו אני ה' כי כאשר לאלהים מגיני ארץ שפגע הדין בצדיק הדור משה רבינו ע"ה, תיכף נתמלא רחמים על כל הדור ויאמר באמירה רכה אני ה' ברחמים מרובים, כי בחבורתו נרפא לנו, ועתה פרט לו מה הוא הדין והמשפט כי הלא וארא אל אברהם אל יצחק וגו' ושמי ה' לא נודעתי להם, פירוש שנראתי להם והבטחתי להם ירושת הארץ לומר כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות וגו' ואף על פי כן ושמי ה' לא נודעתי להם כלומר לא הראיתי להם הנהגת שמי שם הוי"ה הרחמים להיטיב להם תיכף בירושת הארץ וכשהיה צריך אברהם לארבע אמות קרקע לאחיזת קבר היה צריך לבקש מאת בני חת ולהשתחוות להם ולקנות מאתם בכסף מלא, ויצחק אמר לו אבימלך (בראשית כ"ו, ט"ז) לך מעמנו כי עצמת ממנו. ויעקב אמר (שם מ"ז, ט') ימי שני מגורי וגו' מעט ורעים. כי היו כולם כגרים בארץ אחר הבטחתי להם שאתן את הארץ להם לנחלה ולא הרהרו כלום אחר מדותי והאמינו בי אמונת אמת ולא הרע בעיניהם על כי הרעתי להם, ובודאי מעשי אבות ירשו בנים בני ישראל שנחלו האמונה מאבותיהם מאמינים בני מאמינים ולא זזה עיקרי האמונה מלבם, ולכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם וגו', כלומר הנה אני קורא אותם בני ישראל ולא העם הזה כמו אתה ובלשון הזה תאמר להם שאני אומר לבני ישראל אני ה' והוצאתי ולקחתי וגאלתי וגו' ובחכמה עשה ה' שצוה עתה עוד לומר להם אחרי שכבר אמר להם ומה נפקא מינה לומר ב' פעמים, ואכן כי אחר כך נאמר (לקמן ו', ט') וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה, כלומר שהיה נראה בראיה חושית כי מה שלא שמעו לא מצד חסרון האמונה רק מקוצר רוח ומהעבודה קשה שהיה עליהם שלא היה כח בהם לתת לב כלל על הדבר הזה כאמור למעלה, ובזה הראה למשה כי טעות גדול טעה בבני ישראל שסבור שח"ו אינם מאמינים בה'. לא כן כי בני מאמינים הם ואינם יכולים לשמוע מצער דוחקם ואין אדם נתפס על צערו. ועל כן לא סיפר הכתוב בעלייתן כאן בשבח בני ישראל כל כך כי לא היה מעלתם בהתגלות לבם, מקוצר רוח, רק הקב"ה שידע האמת. על כן בוראם העיד עליהם כי בני ישראל המה שראוים לכנות בשם זה באמיתיות פנימיות נקודת מורשי לבבם, ולזה אמרו חז"ל (זוה"ק שמות ז'.) בני ישראל עאלו ובני ישראל נפקו. כי (בראשית רבה י"ב, א') בוראן משבחן, מי מגנן. בוראן מקלסן, מי יתן בהם דופי. אלא נאין הן ומשובחים. ככל הנאמר.