באר מים חיים, שמות ו׳:י״גBe'er Mayim Chaim, Exodus 6:13
א׳וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל וגו'. לא נודע ענין הצווי הזה (עיין ברש"י ובמדרש חז"ל) ואפשר לפי מה שכתבנו למעלה שזה הדיבור הקשה בחינת הדין הנאמר בתחלת הפרשה הוא לומר כי הקב"ה תלה לו בזכות אחרים שעל ידי כריתות ברית עם האבות הוא גואלם לא בזכותו, ומשה רבינו צדקת ה' עשה ומשפטיו, אשר וידבר משה כן אל בני ישראל שלא שינה רק אמר להם שבזכות האבות הקב"ה גואלם לא בזכותו, ועל ידי דבר זה עצמו זכה משה ותלה לו הקב"ה בזכות עצמו וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל וגו' להוציא את בני ישראל וגו', פירוש שזה יאמרו אל בני ישראל שלהם צוה להוציא שבזכותם יוציאו ישראל ממצרים. ועל כן בסיום הענין, אמר הכתוב הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים כלומר שהם יוציאום בזכותם, וכאילו הם המוציאים אותם ממש ועל כן הם המדברים אל פרעה מלך מצרים להוציא, כי להם כח וגבורה על זה. והוא כי הנה מצינו בתחלת שליחות הקב"ה למשה על הדבר הזה, שלחו תחלה אל ישראל כמו שמפורש בפרשה שלמעלה לך ואספת את זקני ישראל ואמרת אליהם וגו' פקוד פקדתי וגו' ואומר אעלה אתכם וגו' ולכאורה מה היה צריך לשלחו כלל אל ישראל, להא ישראל בודאי מוכנים הם לצאת ממצרים אם יניחם פרעה, כי מי לא יברח מבית עבודה קשה כזה בכל מאמצי כוחו אם יוכל כצפור הנמלט מפח יוקשים ויותר והשליחות לא היה צריך אלא לפרעה, וביותר מה שאמר משה כמה פעמים והן לא יאמינו לי וגו' כי יאמרו לא נראה אליך וגו' או באומרו ואמרו לי מה שמו וגו', מה צורך בזה לאמונתם, הלא כאשר ישלחם פרעה בעיניהם יראו כי פקד ה' את עמו לגאלם מעבודת פרך.
1
ב׳ואמנם כי שני דברים היה בזה, אחת כי האמונה היה צורך הגאולה כי אם לא היו אז מאיינים בה' בזה, לא היו יוצאין משם לעולם, כי באמת ישראל לא היו ראויים אז לגאולה כל כך מצד עצמן כי נשקעו ראשם ורובם בטומאה עד מ"ט שערים ולא נשאר להם כי אם שער אחד לצאת בו, ובזכות האמונה בה' זכו לגאולה כמו שאיתא כמה פעמים בדברי חכמינו ומפורש אמר (במכילתא מובא בילקוט רמז ר"ם) לא נגאלו אבותינו ממצרים אלא בזכות אמונה שהאמינו וכו', וגם על הים אמר הקב"ה כדי הוא האמנה שהאמינו בי שאקרע להם הים כמו שאיתא (בשמות רבה כ"א, ח') ועד היום הקב"ה זוכר לנו חסד נעורינו מאז בזה כמו שאמר הכתוב (ירמיה ב', ב') זכרתי לך חסד נעוריך וגו' לכתך אחרי במדבר וגו'. והשנית הוא מה שהיה נצרך שישאל איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב ושמלות בכדי לנצל את מצרים, וזה היה צורך הגאולה בהכרח כמו שאמרו חז"ל (ברכות ט'.) בפסוק (שמות י"א, ב') דבר נא וגו' אין נא אלא לשון בקשה וכו' שלא יאמר אותו צדיק אברהם ועבדום וענו אותם קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים וכו' (וגם לפי קבלת הרב האר"י זללה"ה שההתנצלות היה להוציא כל הניצוצי הקדושה מהם וזה ודאי שהיה בהכרח אל הגאולה). ועל כן קודם כל נשתלח אל בני ישראל להכניס האמונה בלבם כי בלתי זה לא יעשה אלהים דבר, ועל כן תיכף אמר לו הקב"ה (שמות ג', י"ח) ושמעו לקולך וגו' כי עיקר הגאולה הוא האמונה ותיכף אמר לו (שם שם, כ"א) ונתתי את חן העם הזה וגו' ושאלה אשה משכנתה וגו' כי גם זה מעיקרי הגאולה ואחר כך נאמר כי כן היתה ויאמן העם וישמעו כי פקד וגו' ויקד וגו' (שם ד', ל"א)), ואחר כך כאשר הכביד פרעה את עולו עליהם מאוד לקשש קש לתבן נפלו קצת מאמונתם ואמרו אל משה (שם ה', כ"א) ירא ה' עליכם וישפוט אשר הבאשתם את ריחנו וגו' ועל כן תיכף וידבר אלהים וגו' עד לכן אמור לבני ישראל וגו' והוצאתי והצלתי וגאלתי וגו' ואין לכן אלא שבועה כמאמר חז"ל (שמות רבה ו', ד') כי נשבע להם על זה לצד כי זה העיקר שיתחזקו בו באמונתם ויאמינו בה' כי ודאי יוציאם ויביאם וגו', ונאמר על זה ולא שמעו אל משה מקוצר רוח וגו' ונמצא שח"ו אין כאן גאולה ו לא יועיל לזה אף זכות אבותיהם כי העיקר הוא האמונה משני הטעמים.
2
ג׳וזה שתלה הקב"ה בזכותו של משה וידבר אל משה וגו' ויצום אל בני ישראל ואל פרעה וגו'. לומר כי קודם הוא הצווייי אל בני ישראל שידברו על לב ישראל ויכניסו בלבם אמונת ה' בזה, ואחר כך אל פרעה מלך מצרים. ובזה גדלה זכות משה כי על הדבר שאינו מועיל זכות אבות הנה זכותו יועיל להכניס האמונה בלבם של ישראל לגאלם על ידי זה, ולזה חלקן הכתוב מפורש לשתי בחינות אלו להלן ואמר (להלן כ"ו) הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים, הם המדברים אל פרעה מלך מצרים להוציא וגו'. ולכאורה הלא דבר אחד הוא ולמה חלקן לשנים, ואמנם בראשונה יגיד כי להם אמר שיוציאו את בני ישראל מארץ מצרים, כלומר להכניס ולהחליט בלבם של ישראל שכבר אינן עבדים לפרעה, ויוציאו את בני ישראל ממצרים לגמרי שלא יהיה עוד ספק בלבבם שיהיו עוד במצרים וכאילו כבר יצאו משם ובזה הם המוציאים אותם ממש מעבדות לחירות וגדלה זכותם בזה לרוב, ואחר כך הם המדברים אל פרעה וגו' וכן היה כי האמינו העם ושאלה אשה משכנתה וגו' שעשו ככל אשר צוה אותם משה ומשכו ידיהם מן העבודה זרה ושחטו הפסח ככל חקותיו ומשפטיו ובזכות זה יצאו כל צבאות ה', ולזה סיים הכתוב הוא משה ואהרן ואמרו חז"ל (בראשית רבה א', ט"ו) בכל מקום הוא מקדים משה לאהרן ובמקום אחד הוא אומר הוא אהרן ומשה מלמד ששניהם שקולין וכו', ולכאורה מה נשתנה כאן להודיע זאת כי שניהם שקולים הם יותר מכל המקומות (והנה עינינו תראנה מה שנעשה למרים על מה שאמרה הלא גם בנו דבר וגו') ואמנם כי עתה הכתוב מדבר שזכותם ופעולתם גרם ליציאת בני ישראל ממצרים והודיע כי זכות ופעולת שניהם שוין בהוצאה וגאולה הזו.
3
ד׳ועוד יתבאר הכתוב. כי הנה הלא תראה שבכל הפרשה בכל מקום שאמר ה' דבר יציאתם לא הזכיר מארץ מצרים רק ממצרים וכאן כבר נאמר שני פעמים לשון ארץ ואמנם כי אמרו חז"ל (שמות רבה א', ט') בפסוק (שמות א', י') ועלה מן הארץ כל זמן שישראל בירידה התחתונה הם עולים, ראה מה כתיב ועלה מן הארץ, אמר דוד (תהלים מ"ד, כ"ו וכ"ז) כי שחה לעפר נפשינו וגו' אז קומה עזרתה לנו וכו' עד כאן. והנה הירידה התחתונה של ישראל במצרים היה אחר דבר ה' אל משה כאשר התחיל פרעה להרע עוד לעם הזה בלתי לתת להם תבן ללבון הלבנים ועל ידי זה ויוכו שוטרי בני ישראל ויפץ את העם בכל ארץ מצרים לקושש קש והמצרים היו משברין שוקיהם על ידי זה כמאמר חז"ל (שמות רבה ה', י"ט) ואז היתה הנפילה עד לארץ, ועל כן קודם זה לא הזכיר הכתוב יציאה מארץ כי לא היה עדיין בחינת הנפילה עד לארץ עד אחר כך כשאמר פרעה (שמות ה', ז') לא תאספון לתת תבן לעם וגו', ואז ירדו עד לארץ. ועל כן נאמר בסוף הפרשה שלמעלה כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו והוא כפל לשון, אמנם להורות בא כי אף קודם שיגאל ה' את ישראל ממצרים בגאולתן השלימות, על כל פנים כיון שכבר נפלו עד לארץ מוכרחין להתעלות תיכף במעט מעט והוא שיפסק השיעבוד על כל פנים וכמאמר חז"ל שתיכף ממכה הראשונה של דם נפסק עול העבדות בחומר ולבנים, וזה אומרו עתה תראה כלומר זאת תראה תיכף אשר ביד חזקה ישלחם כלומר ביד חזקה ראשונה שאראה לו ישלחם על כל פנים מאתו והוא שלא יעבדו עוד עבודתו, אבל עודם במצרים, ואחר כך ביד חזקה יגרשם מארצו לגמרי, וזהו שאמר אחר כך הקב"ה למשה בסדר זה בוא דבר אל פרעה מלך מצרים וישלח את בני ישראל מארצו פירוש כיון שכבר ישראל בארצו ארץ מצרים ירידה התחתונה על כן ישלחם תיכף על כל פנים מהשיעבוד כי ועלה מן הארץ, ולזה אמר משה ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים, כי על דבר הגאולה גופה ודאי האמין כאשר ירבה ה' רבות מופתי גבורתו יגרשם פרעה, אך זה שאמר לו שזה יעשה תיכף שיפסיק מלשעבדם על ידי דברו לבד, אמר ואיך ישמעני פרעה וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום וגו' להוציא את בני ישראל מארץ מצרים שזה יוכרח לעשות תיכף במכה ראשונה שישלחם מארצו על כל פנים מדבר השיעבוד שבזה נפלו עד לארץ.
4