באר מים חיים, שמות ו׳:ח׳Be'er Mayim Chaim, Exodus 6:8
א׳והבאתי אתכם אל הארץ וגו'. כי ידוע אשר בחינה אחת מרצון אלהינו ברוך הוא וברוך שמו שהיה בעת בריאת העולם לברוא עולמו הוא בגין דישתמודעין ליה כמו שאיתא בקבלת מרן הקדוש האר"י ז"ל בספר עץ החיים (בתחילת שער הכללים עיין שם) והוא שהבריות יכירו וידעו כי הוא ה' האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד וזה הוא רצונו ונחת רוח לפניו שנדע זאת ועל כן בשכר זה שתדעו מאמיתת המצאו ומיחודו ואחדותו אביא אתכם אל הארץ וגו', וטובה זו שהוא הגאולה ממצרים יגרום לכם טובה אחרת אשר והבאתי אתכם וגו' (עיין בחובת הלבבות בהקדמתו לשער הבחינה שביאר שם איך שמי שמכיר בטובת ה' זה מוסיף לו טובה על טובה עיין שם) ולא טובה זו בלבד כי לכאורה טובה זו כבר נשבע הקב"ה לאבותינו על זאת, ולא איש אל ויכזב, ואמנם זה ההבטחה שהבטיח ה' לאבות לתת להם את הארץ הזאת העיקר הוא חיות הקדושה ואור ה' שיתגלה להם בארץ ההיא, כי הארץ ההיא מוכן לזה אבל לא לכל, וכל הגוים שהיו יושבים בארץ לא ראו אור שם מימיהם, רק לאבות הבטיח שהם יראו אור בהיר בשחקים בארץ הזאת המוכן לקדושת אור ה', וזה אשר הבטיח עתה לזרעם לתת גם להם זה אור חיות הקודש וקדושת שמו יתברך כמו לאבות העולם וזה אומרו ונתתי לכם מורשה אני ה' שזאת הירושה אתן לכם נחלת אבות להיות שמי מתיחד שם עמכם להפיץ עליכם ענן אורי אור קדושתי כמו לאבותיכם.
1
ב׳%%ט יא יב
2
ג׳וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה, וידבר ה' וגו' בא דבר אל פרעה וישלח את בני ישראל וגו' ויאמר משה לפני ה' הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה וגו'. ונודע לכל קושית הרב הקדוש בעל אור החיים זללה"ה איך דן משה קל וחומר הן בני ישראל לא שמעו וגו' אחרי שאוטם אזנם של ישראל היה מקוצר רוח ומעבודה קשה כמפורש בכתוב מה שאין כן פרעה שהיה רוחו גבוהה ונפשו רחבה כמדת תלמידיו של בלעם הרשע כי בלעם היה אחד מיועציו כמאמר חז"ל (בסנהדרין ק"ו. ובשמות רבה א', ט') ולא נאטם אזנו מלשמוע. ואכן הנה כבר כתבנו למעלה ששני דברים היה בגאולתן של ישראל אחת גוף הגאולה והצלת ישראל ממצרים, והשנית עשיית שפטים במצרים ובאלהיהם ולהביאם אל ארץ טובה ארץ נחלי מים כהיום הזה. והנה גוף הגאולה והצלתם מהיות עבדי פרעה זכו ישראל מצד עצמם בזכות ארבעה דברים שהיה בהם במצרים שלא שינו את שמם ולבושם וכו', כמאמר חז"ל (שיר השירים רבה פסוק ד', י"ב גן נעול) וביותר במה שהיו גדורים מן הערוה ונאמר בהם גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום ואמרו חז"ל שם גן נעול אלו הבתולות גל נעול אלו הבעולות מעין חתום אלו הזכרים וזה היה דבר חידוש גדול במצרים להיות עיקר טומאת קליפת מצרים הוא בדבר הזה בבחינת גילוי ערוה שעל כן נקראת ערות הארץ ולכן היו המצרים שטופי זימה למאוד כמאמר הכתוב (יחזקאל כ"ג, כ') וזרמת סוסים זרמתם וגו' כי שם נתגבר חיות קליפה זו, וישראל הנה היו שם בתכלית הירידה מבחינת הקדושה עד שאמרו שמקצתם היו עובדי עבודה זרה כמאמר חז"ל (שמות רבה ו', ה') ונודע אשר נכנסו ונשקעו במ"ט שערי טומאה ואף על פי כן לא נגעל נפשם בטומאה זו מלהתערב בגוים ונשמרו מן העריות הן הזכרים הן הנקבות והכתוב מעיד עליהם בני ישראל עאלו בני ישראל נפקו כמו שאיתא בזוה"ק (שמות ז'.) ושבטי יה עדות לישראל שחתם הקב"ה שמו בכל משפחותם להעיד כי רק בני ישראל המה לא מעם אחר כמאמר חז"ל (שיר השירים רבה שם).
3
ד׳ונראה שלזה אמר הכתוב (תהלים פ"א, ו') עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים, כי ידוע שעיקר ירידת יוסף למצרים קודם בוא ישראל לשם הכל היה לישר דרך לבני ישראל שיוכלו לצאת משם ולא ישקעו ח"ו בטומאת זוהמת קליפת מצרים באופן שלא יוכלו להנצל משם, ונראה שזה היה עיקר ישרות דרכו שם לפני בני ישראל להכניע הקליפה ההוא ערות הארץ הממשיך האדם לתאות חמדת גילוי עריות, כי הוא בבואו שמה לרב הטומאה שם בבחינה ההוא נתגרה בו הדוב (בראשית ל"ט, י"ב) ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי, והוא בכוחו כאשר לא חפץ לשמוע לאשת אדוניו ושמר הברית והחסד ונשאר תמים בצדקתו והכניע הקליפה ההוא ונשאר לדורות צדקתו שהיו יכולים בני ישראל על ידי זה בכוחם להשמר מן הערוה טומאת מצרים, ולזה אמר עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים וגו' כלומר שמה שיצא יוסף על ארץ מצרים היה בעבור העדות שיהיה שבטי יה עדות לישראל ועל כן נאמר ביהוסף ולא ביוסף להורות על זה כי השם י"ה הוא העדות, והוצג בתחילה אצל יוסף כי שם הקודש מעיד עליו, ושמו לעדות על ישראל שהוא היה הגורם העיקר שיהיה עדות לישראל ועל כן זכות זה בצירוף אנחתם ונאקתם גרם לגאולתן והצלתן ממצרים. ואכן זה שעשה ה' שפטים באלהיהם ובהם והביאם אל ארץ נחלה זה היה בזכות כריתת הברית עם האבות שאמר לאברהם (שם ט"ו, י"ד) וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, והבטיחם לתת לזרעם את ארץ מגוריהם אשר גרו בה.
4
ה׳ובזה נכון סדר הכתוב בפרשה זו, כי תחילה וגם הקמותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען וגו', זה זכות כריתת ברית האבות, וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל דקדק לומר בני ישראל ולא את נאקת העם הזה כמו שאמר משה כמה פעמים (לעיל ה', כ"ב) למה הרעות לעם הזה או הרע לעם הזה וכדומה, ואכן זה עיקר אומרו כי שמע נאקת בני ישראל לבד שהם רק בני ישראל ולא התערבו בגוים ואין אחד בהם מעם אחר (רק זה שפירסמו הכתוב כידוע (שיר השירים רבה שם)) וזה עלה לפני במאוד להיותם גדורים מן הערוה, ונמצא כבר יש בידי שני דברים, ובמה דסיים פתח לומר לכן אמור לבני ישראל וגו' והוצאתי אתכם והצלתי אתכם וגאלתי אתכם וגו', דקדק לומר בכל לשון גאולה אתכם, לומר כי אתכם לבד אני גואל בזכותכם לבד ואין אני מערב בזה שום דבר רק זכות להיותכם בני ישראל זה חביב עלי במאוד ותזכו לגאולה.
5
ו׳ואכן עוד זאת אעשה אשר וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם וגו'. כי זה אעשה לצד כריתת ברית עם אברהם אוהבי אשר לו אתן את הארץ ואתם בניו יורשיו ראויים אתם לנחול נחלת אבותיכם ועל כן ונתתי אתה לכם מורשה לירושת נחלת אחוזת אבותיכם, ולא יגרע עבור הגאולה הבטחת הארץ. וזה שכתוב אשר נשאתי את ידי כלומר כי זה אני כבר נשאתי את ידי ואמירתו של הקב"ה כאילו כבר עשויה כמאמר חז"ל (בראשית רבה מ"ד, כ"ב) בפסוק (בראשית ט"ו, י"ח) לזרעך נתתי וגו' מאמרו של הקב"ה הוא מעשה אתן אין כתיב אלא נתתי וכו', וכאילו כבר ישב בה אברהם בנחלה ואתם יורשיו ואין לי בה כי אם כמו פקדון שהניחו אבותיכם להחזיר לכם ירושת נחלתם. ודבר הגאולה זכיתם מצד עצמכם להיותכם בני ישראל בנים החביבים ששמרו פתחי פיהם ונעלו דלתותיהם מלהתערב בעם אחר. וכן עשה משה כאשר נצטוה וידבר משה כן אל בני ישראל כלומר שאמר להם כן שזכו לגאולה מצד היותם בני ישראל, והבטחת הארץ עבור ירושת אבותיהם. אבל ישראל שהיו נדכאי רוח כל כך והיו יודעין שנכנסו בשערי טומאה לא שתו לבם לזאת שהקב"ה יעשה איזה דבר בזכותם רק אמרו שבטוחים אנחנו בחסדי המקום אשר לא בזה ולא שקץ ענות עני (תהלים כ"ב, כ"ה), וראה באנחתינו ובעבודה הקשה אשר עלינו ובזה ריחם ה' עלינו וחפץ לגאלינו.
6
ז׳וזה אמרו ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה, פירוש שלא שמעו לדברי משה שיחפוץ ה' לגאלם כי אם מקוצר רוח ומעבודה קשה מחמת שהם קצרי רוח למאוד ורוב העבודה קשה שהיה עליהם וקרוב ה' לנשברי לב ואת דכאי רוח יושיע ובזה בטחו כי יגאלם ה' צבאות ולא בזכות דבר אחר כלל. אבל הקב"ה עמד בדבריו ואמר בא דבר אל פרעה וגו' וישלח את בני ישראל מארצו בני ישראל דייקא כלומר לפי שהם בני ישראל לבד בשבטי י"ה עדות לישראל בזכותם לבד ישלחם, ועוד מחויב הוא לשלחם עבור "מארצו", כי ארצו מקום הטומאה ערות הארץ ואיני חפץ להניח תרומתי בבית הקברות מקום טמא כזה כמאמר חז"ל (שמות רבה ט"ו, ה'). ועל כן אמר משה לפני ה' הן בני ישראל לא שמעו אלי שיועיל זכותם לגאולתן רק בדבר קושי השיעבוד ואיך ישמעני פרעה שזכות ישראל ודאי לא חשוב בעיניו וגם קושי השיעבוד לא נחשב לפניו כאמרו (לעיל ה', י"ז) נרפים אתם נרפים תכבד העבודה על האנשים וגו', ועל כן הוא בודאי לא ישמע אלי. ולזה גמר אומר וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל מארץ מצרים צוה לומר לשניהם שבודאי זכות בני ישראל לבד גרם להוציא את בני ישראל דייקא מארץ מצרים ככל הנאמר.
7
ח׳עוד יתבארו הכתובים האלה בדרך זה. כי זה שאמר משה כמה פעמים אל ה' כי כבר פה וכבד לשון אנכי ולכאורה וכי היה צריך להרבות דברים כל כך עם פרעה להפציר אותו ולדבר על לבו לשלוח את בני ישראל הלא לא הוה ליה למימר כי אם דבר ה' פסוק או שני פסוקים, ומה בזה שיהיו הדברים האלה קצת בכבידות פה וכי לא היה משה יכול לדבר עם בני אדם אף שהיה כבד פה, ואכן כי משה היה ירא שעל ידי זה יגרע אופן השליחות שעל ידו, כי יאמר פרעה אם רוח ה' דיבר בך ומלתו על לשונך ודאי שהיית מתרפא לדבר כשאר המדברים כי הוא השם פה לאדם, ובראותי שכבד פה אתה, ודאי לא דיבר בך ה'. וכן גם בני ישראל קשה היתה זאת להם שישלח הקב"ה שליח לומר דברים משמו יתברך ויתעלה על ידי כבד פה, והיה לו לשלוח אחר או לרפאות את זה. וזה אמר הכתוב ולא שמעו אל משה מקוצר רוח פירוש מקוצר רוח שהיה במשה פה המדבר אליהם ואלמלי שה' דיבר בו לא היתה רוחו קצרה. וגם מעבודה קשה, עבור שידעו שהתגבר הדין עד מאוד בחינת העבדה מספר אלהים וסברו שמדת הדין מעכב מלפתוח פה משה לדבר דברים כראוי וממילא אם על זה כל כך גבר מדת הדין אפשר גם על הגאולה יעכב הדין. ועל כן אמר משה לפני ה' הן בני ישראל לא שמעו אלי אלי דייקא שהמניעה מאתי עבור כבידת פי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים כלומר עדיין אני ערל שפתים כי סבור אני שתרפאני ועתה כאשר אני עוד ערל שפתים איך ישמעני פרעה, כי יאמר אם אלהים הוא איך נראה אליך הלא כל מום אל יקרב לדבר לפני מלך בשר ודם ומכל שכן לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה.
8
ט׳אבל האמת הוא שמשה היה מוכרח להיות כבד פה בכדי לידע אחר כך חביבות ומתיקות התורה שהוא מרפא לשון עץ חיים שבשעה שקיבל התורה נתרפא לשונו כמאמר חז"ל (ריש דברים רבה) אבל מי גדול במעלה ממנו ולזה אומר הכתוב תיכף אחר כך אלה ראשי בית אבותם, כלומר אם משה קטן בעיניו הלא ראש שבטי ישראל הוא וכל בריאת העולם היה גם בשבילו לבד כמו שמובא למעלה ממאמר הכתוב (משלי ג', י"ט) ה' בחכמה יסד ארץ, כלומר על ידי החכמה בחינת כח מה שהיה במשה שאמר (שמות ט"ז, ז') ונחנו מה, על ידי זה יסד הארץ ומלואה. וגם עליו רמז בתיבת בראשית בשביל משה שנקרא ראשית כמאמר הכתוב כאן אלה ראשי בית אבותם וגו' נברא העולם ועל כן ראשי בית הוא בראשית עם יו"ד יתירה לרמז שגם עולם הבא שנברא ביו"ד נברא בשביל משה מה שאין כן באברהם שנרמז בתיבת בהבראם בשביל אברהם אבל גם הוא בה' בראם כמאמר חז"ל (מנחות כ"ט: ובבראשית רבה י"ב, י') שמרמז רק על עולם הזה שנברא בה' כמו שאמרו (במנחות שם) בפסוק (ישעיה כ"ו, ג') כי בי"ה ה' צור עולמים עולם הזה נברא בה' ועולם הבא נברא ביו"ד ועל כן רק הוא הראוי לגאולת ישראל ואם אין אתה גואלם אין אחר גואלם כמאמר חז"ל (שמות רבה ג', ג') כי בחינת גואל הוא במדת היסוד בסוד הכתוב (רות ג', י"ג) אם יגאלך טוב יגאל, והוא בחינת יו"ד שהוא בחינת משה כאמור ועל כן כשנולד ותרא אותו כי טוב הוא (שמות ב', ב')), והוא מובן.
9