באר מים חיים, שמות ח׳:ה׳Be'er Mayim Chaim, Exodus 8:5
א׳ויאמר משה לפרעה התפאר עלי למתי אעתיר לך וגו' ויאמר למחר ויאמר כדברך למען תדע כי אין כה' אלהינו. מקרא זה נודע לכל שצריך הבנה, כי מה השבח והתפארת יהיה בזה אם יאחר להסירם או יסירם תיכף. ועוד פרעה שאמר למחר ולמה לא רצה תיכף אחר שהיה בעיניו קשה כמות, ועוד מה שאמר לו משה כדברך למען תדע כי אין כה' משמע שבזה שיהיה למחר ידע כי אין כה', ואנחנו לא נדע מה נשתנה יום מיומים, ואימת שיסיר הצפרדעים ודאי יוודע כי אין כה'. והנראה על פי מה שכתב הרמב"ם ז"ל (בהקדמתו לחיבור פירוש המשניות שלו) כי אלו הוברי שמים וחוזים בכוכבים אי אפשר בשום אופן בעולם שיצדקו בכל דקדוקי העתידות, ובהכרח יצדקו קצתם וישקרו קצתם ובעלי הכוחות האלה לא יכינו נפשם ולא יתהללו שיצדקו בכל חלקי הדברים אבל אומרים שמחר ירד גשם ונמצא ירד ליום שלישי וכדומה וכו' וזה שאמרו רבותינו מאשר ולא כל אשר וכו' ואין יעודי הנביאים והבטחתם כן אבל יצדקו הכל עד מלה אחרונה ולא יפול דבר מדבריהם לא קטן ולא גדול וכו' עד כאן. והנה כבר כתבנו שהסרת הצפרדעים לא יכלו המכשפים לעשותה, ואך על כל פנים דבר זה ודאי שצוה להם פרעה שיגידו לו אימתי יסורו ממנו, ואמנם שהם בודאי הגידו לו עד לאחר זמן כי הסרת הצפרדעים בזמן הזה לא היתה אלא על ידי תפלת משה אבל זמן הנקצב להם היה עוד לאיזה ימים, ועל כן ביקש מאת משה שיעתיר לה' בכח התפלה להסירם קודם הזמן אשר נקצב להסרתם, ועדין היה משה ירא שלא יאמר פרעה שלא הוסרו הצפרדעים בכח התפלה רק שהגיע העת להסרתם, וזה שהגידו לו חכמיו כי יאריך עוד ימי הרעה מפני שלא ראו יפה עד זמן המוגבל ובאמת בא הזמן קודם וממילא הלכו להם, ועל כן נתחכם משה להראות לו מופת על מופת מה' שהוא יסיר הצפרדעים קודם זמנם.
1
ב׳ולזה אמר לו התפאר עלי למתי אעתיר לך להכרית הצפרדעים וגו'. כלומר שתקצוב לי זמן קצוב לומר אשר בזמן הזה יכלו, ואז כאשר אומר לך בזמן מוגבל ברגע זו יסורו הצפרדעים ויהיה כן אז תדע כי ה' הוא האלהים ואני נביא אמת לה' שלא יפול דבר ארצה, לא כחכמיך ומכשפיך, (וכן במכת ברד אמר לו הנני ממטיר כעת מחר ברד כבד מאד ואמרו חז"ל (שמות רבה י"ב, ב') זבדי בן לוי אמר שרט לו שריטה על הכותל אמר לו כשתקיע השמש לכאן ירד מחר הברד וכו' עד כאן, הכל בכדי להראות לו כי נביא ה' הוא אשר יקלע אל השערה ולא יחטיא, ולרגע שיאמר לא ישונה על רגע אחרת מה שאין כל החכמים והחרטומים יכולים לעשות כן), וכל זאת היה אם אומר לך שתשאל אות מתי יסורו ממך, אבל אני אומר לך עוד מופת גדול מזה שתאמר לי למתי אעתיר לך להכרית הצ פרדעים שאבקש שילכו הצפרדעים לא בזמן הקצוב להם ובזה תדע ודאי כי אין כה' שהוא המסיר ועושה מיש אין מה שלא יוכלו כל החרטמים לעשות כך. ועל כן העמיד פרעה נסיונו על למחר ולא תיכף אף שהיה קשה עליו המות הזה אף רגע, ואכן כי רצה לבחון התפארות משה אם כן הוא כדבריו. ואם יעמיד הנסיון על תיכף ברגע זו לא יצודק המבחן כל כך כי הן גם החרטומים שאינם יודעים בעתידות בבירור שלא יפול דבר ורגע מזמן אשר יקצבו, זה דוקא במה שלאחר זמן והם יאמרו שכך עתיד להיות, אבל בדבר שכבר נעשה כך בשמים שיהיה כך אם אף לא הגיע עדיין לארץ יראוהו החוזים בכוכבים ומזלות השמים. ולכן אם יאמר לו שיתפלל שיסיר הצפרדע תיכף אפשר שבלא תפלתו כבר הגיע השעה שיכלו והוא רואה שכבר נעשה כך וילך להתפלל (ואף שכל חכמי מצרים לא ראוהו על שעה זו מכל מקום אפשר שהוא חכם בחכמה זו יותר מהם אבל לא נביא ה' הוא) ועל כן העמיד מבחן נסיונו על למחר, וזה הוא דבר שאין בשום הוברי שמים לידע עד קצה האחרון מתי יגיע האות והמופת ובודאי נביא הוא מאת ה', ותפלתו היא שתועיל להסיר הצפרדעים. ועל כן אמר לו משה כדברך למען תדע כי אין כה' אלהינו שהוא המודיע לנביאיו עד קצה האחרון ובידו כח וגבורה להפך כל העולם מאין ליש ומיש לאין כנאמר, (ועל כן גם במכת ברד שזכרנו למעל ההעמיד משה נסיונו על מחר ולא אמר לו הנני ממטיר כעת ברד כבד לפי שבזה לא יובחן הנסיון כי אולי כבר ראה שהגיע השעה לירד הברד ועל שעה זו יוכלו גם החרטומים לידע, ועל כן שרט שריטה ואמר לו מחר יהיה האות הזה שיובחן כי הוא נביא אמת לה'. וגם במכת ערוב אמר לו למחר יהיה האות הזה והכל לכוונה הנזכרת שידע פרעה כי נביא הוא).
2
ג׳או נאמר בדרך זה במה שהציג פרעה נסיונו על למחר, כי חז"ל אמרו (שמות רבה י', ה') על פסוק זה ויאמר למחר מכאן אתה למד שאותו יום היה לו להשלים זיי"ן ימים לכך אמר לו משה למתי אעתיר לך למחר אעתיר לך ולא לאותו יום וכו', ונמצא שמה שאמר לו משה התפאר עלי למתי אעתיר לך וגו' לא כיוון אלא מיום המחרת ולהלאה באיזה יום שירצה, אבל לא באותו יום ששאל מאתו, והנה הרמב"ם ז"ל כתב (שם) כי כאשר יגיד הנביא נביאות לרעה ואחר כך לא יהיה הדבר ההוא ולא יבוא, לא יוודע בו כזב הנביא ואין לומר עליו שהוא נביא שקר מפני שיוכל להיות שהקב"ה ניחם על הרעה וכו' ואפשר שעשו תשובה או אפשר הוא מאריך להם אפו עוד בחמלתו על מעשה ידיו עד זמן אחר וכו' אבל אם הבטיח בבשורה טובה וכו' ולא נהיה הטובה ההוא אז נדע שהוא נביא שקר וכו' והוא אומרם (ברכות ז'.) כל דבר שיצא מפי הקב"ה לטובה אפילו על תנאי אינו חוזר וכו' עד כאן. ועל כן העמיד פרעה נסיונו ליום המחרת תיכף כי כשיעבור יום המחרת ולא יסורו הצפרדעים יובחן כי לא נביא אמת מאת ה' הוא אבל כשיעמיד נסיונו להלאה אחר זמן המחרת, והן אפשר יסורו ממנו תיכף ליום המחרת קודם הזמן אשר הגביל עם משה לצד הגעת זמנם ביום ההוא ויאמר משה כי זה על שהכנעת לבבך וניחם ה' על הרעה או שהוא מאריך אפו כאמור.
3
ד׳או אפשר לומר בדרך זה כי פרעה לגודל טפל רשעתו שלא היה רצונו שיתקדש שם שמים על ידו וכמו שאמר לא אנסה את ה' כי אין רצוני שיתקדש שם שמים על ידי, אמר בכוון למחר, כי נודע אשר כל מכה היתה משמשת ז' ימים כמאמר חז"ל (שמות רבה ט', י"ב וי', ה') וכאשר ראה במכת דם שהלכה אחר ז' ימים, ונמצא אם תלך המכה תיכף למחר אחר השבוע אין בזה קידוש שם שמים כל כך להתאמת בזה נבואת נאמן ביתו משה רבינו עליו השלום כי יאמר כן דרך המכה להלוך אחר ז' ימים מה שאין כן אילו העמיד זמנו על זמן אחר והיתה מעכבת המכה אחר ז' ימים אז יוודע בבירור אשר אותותיו אותות ויאמינו בה' ובמשה עבדו. והוא אין חפץ בזה והנה מהראוי היה לגודל רשעתו שיענש על דבר זה שלא תלקח המכה מאתו ליום המחרת אחרי שכוונתו לרע ולא לטוב, ואך אמר לו משה כי אף על פי שאתה אומר למחר בכדי שלא יתקדש שם שמים על ידך אף על פי כן כדבריך אעשה שיסורו הצפרדעים למחר למען תדע כי אין כה' אלהינו המרחם בדין ועושה את עצמו כביכול כאילו אינו יודע כוונתך על רשעתך וחציפותך ועושה כדבריך להסיר ממך המות הזה תיכף ליום המחרת.
4