באר מים חיים, בראשית א׳:ב׳Be'er Mayim Chaim, Genesis 1:2
א׳והארץ היתה תהו ובהו. שנעשה השבירה. כי המקבלים לא היה ביכולתם לסבול האור שבא להם ממשפיעם, ונפלו ונשברו ממש ולא היתה נפילתם כאשר נפל מאורות שלמעלה מהם שהם חכמה ובינה כי גם מהם נפלו ונעשה מנובלות חכמה תורה שהוא זעיר אנפין ומנובלות בינה שכינה כמו שמפורש שם. אבל כאן,
1
ב׳וחושך על פני תהום. ותהום הוא אותיות המות, כי מתו ממש כמאמר הכתוב (בראשית ל"ו, ל"א) וימלוך וימת וגו'. כי האורות עלו למעלה ונתברר האוכל מתוך הפסולת והכלים נשברו בסוד המיתה, ששבירת כלי היא מיתתו. אך עם כל זה הנה עדיין נשארו קצת ניצוצי קדושה בכלים ההם, וה נשאר לנו לתקן על ידי תפילה ומעשים טובים בסוד העלאת המיין נוקבין. ועל כן אמר הכתוב: זה שאני מודיעך כל זה מה שהיה קודם עולם התיקון מבחינת השבירה ומיתת המלכים. הוא לאשר,
2
ג׳ורוח אלהים מרחפת על פני המים. ידוע מה שכתב האר"י ז"ל בכמה מקומות בסוד הפסוק הזה כי רפ"ח ניצוצי קדושה נשארו בתוך הכלים האלו, וצריכין עם בני ישראל להעלותן תמיד מעט מעט בכח תפילה ומעשים טובים ונרמז בתיבת מרחפת שהוא מ"ת רפ"ח, כי רפ"ח ניצוצין ירדו לתוך הקליפה בסוד המיתה ולכן הודיע הכתוב זאת לישראל להיות זה מגמתם כל הימים אשר הם חיים על האדמה למסור נפשם ורוחם ונשמתם לבורא עולם ה', ובכח מסירת נפשותינו למיתה אנו מעלין ניצוצי הקדושה האלו מתוך הקליפות למקום מרום שבתם, כידוע מעשרה הרוגי מלכות ולזה היה עיקר הבריאה לתת שכר לצדיקים שעל ידי מעשיהם הטובים מעלין הניצוצין ההם כאמור.
3
ד׳ואפשר זה רמזו חז"ל (אבות ג', ח') ר' אליעזר איש ברתותא אומר תן לו משלו שאתה ושלך שלו, פירוש שהמיין נוקבין שאתה מעלה בכח תפילתך ומעשים טובים הוא שלו ממש מהניצוצות שנפלו בעת הבריאה ועל כן תן לו משלו שאתה ושלך שלו כי כל כוחי גופך ונשמתך הכל שלו וכשאתה מעלה את נשמתך אליו בבחינת מסירות נפש על ידי זה יעלו גם הניצוצות האלו והמה שלו ממש. וכן הוא למעלה במיין נוקבין העולה מזו"ן לאבא ואימא מהניצוצות שנפלו מהם שאתה ושלך שלו, כי מנובלות חכמה נעשה תורה שהוא זעיר אנפין ונובלות בינה שכינה הרי שאתה ושלך שלו ממש.
4
ה׳וזה רמז במאמר חז"ל (אבות ה', י"ג) האומר שלי שלך ושלך שלך חסיד. כי בבחינת העלאת הניצוצות האלו יש בהם שתי בחינות. אחד על ידי תפילה ומעשים טובים וזה בחינה קטנה כי מתקן מעט מעט ועם כל זה טובה היא כי קובץ על יד ירבה. והשני הוא על ידי מסירת נפשו לה' באמת כנאמר, וזה הוא בחינה גדולה לעסק זה. כידוע מכוונת נפילת אפים אשר הוא במסירת נפשו בשביל זה. והנה בחינה הראשונה שהוא להעלותן על ידי עסק התורה ותפילה ומעשים טובים נקרא שלך שלך כי מחזיר הניצוצות של הקב"ה משלו ממש שהוא תורה ותפילה, אבל בחינה השניה שהוא על ידי מסירת נפשו לאל עליון זה נקרא שלי שלך, כלומר שמבין שנפש שלו הוא של הקב"ה ממש ועל כן הוא מחזירה לו בכל פעם. וזה הוא הנקרא חסיד כי מתחסד עם קונו למסור לו נפשו, והוא דוגמת החסד שעושה אדם בממונו שנותן לעני במצות הקב"ה, אף שבאמת זה הממון לא שלו הוא כי הוא של הקב"ה, אף על פי כן נקרא על שם החסד לצד שלעת עתה הוא בידו והבחירה אצלו והוא בוחר בטוב לתת מפתו לעני, יִקָרֵא על שם החסד. וכמו כן במסירת נפש במה שמוסר נפשו לה' נקרא על שם החסד אף שהכל הוא של הקב"ה.
5
ו׳אבל האומר שלי שלי ושלך שלך. כלומר שעובד בבחינה הראשונה בתורה ומעשים טובים, ולא במסירת נפש. על כן יש סוברים שהוא מדה בינונית. ויש סוברים שהוא מדת סדום כי זה היה מדתם שלא לתת מחלקם לה' ומנעו הצדקה מכל וכל עד שעובר אורח ברגליו לא יבוא אליהם. וכן זה שאיננו אומר בכל עת אליך ה' נפשי אשא, אינו נוהג בחסדו לה' כמעשה סדום.
6
ז׳ועל הדבר הזה אמרו חז"ל (עיין בראשית רבה א', ב' ומובא ברש"י) ומה טעם פתח בבראשית כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים שאם יאמרו האומות לסטים אתם שכבשתם ארץ שבעה אומות הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא הוא בראה כו' וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו עד כאן. כי ידוע מה שאמרו חז"ל (פסחים פ"ז:) לא גלו ישראל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, והם הניצוצות הקדושות אשר מעלים עם בני ישראל בכל מקום שהם בבחינת מצא מין את מינו וניעור, כי הניצוצות ההם, גם הם שם בבחינת גלות וכשגולין ישראל לשם, אז מתדבקין אליהם כל חיות וניצוצי קדושה הנמצא שם מין במינו, בדרך התדבקות אור באור כביטול אור נר קטן כשיעמוד נגד המדורה הגדולה ואז כשיוצאין ישראל משם מוציאין כל חיותם אשר היה להם מימי קדם, בסוד הכתוב (קהלת ח', ט') עת אשר שלט האדם באדם לרע לו. וידוע פירושו בשם האר"י זלה"ה עת אשר שלט האדם מקליפה באדם דקדושה לרע לו ודאי הוא כי אחר שיצא משם יוצא מאתו כל בחינת ניצוצות הקדושות אשר היה שם מכבר בבחינת מצא מין את מינו ועל זה אמר הכתוב (איוב כ', ט"ו) חיל בלע ויקיאנו. כלומר שמוכרח להקיא כל אשר נמצא אתו מקדם ועל כן כשירד אברהם אבינו למצרים נאמר ביציאתו משם (בראשית י"ג, א') ויעל אברם ממצרים וגו' ואברם כבד מאוד במקנה בכסף ובזהב וגו' ולא כיוונה התורה הקדושה על הבלי שטות עולם הזה להאריך בסיפורם, כי אם על העלאת ניצוצי קדושה שהוציא משם על ידי התדבקותם אליו כשבא לשם.
7
ח׳ועל כן אמר קדוש אלקים הבעש"ט זי"ע ועל כל ישראל בפסוק (שם ט"ו, י"ד) וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, והקשה שהיה לו לומר אדין אנכי כי על דבר עתיד היה מדבר, ואמר, שכבר הנה אנכי דן אותו כי זה הוא משפטו ודינו כשיגלו ישראל לשם. והוא שכאשר יגלו לשם יצאו ברכוש גדול שיעלו אתם כל הניצוצי קודש שבתוכם כמאמר הכתוב (שמות י"ב, ל"ו) וינצלו את מצרים ואמרו חז"ל (ברכות ט':) שעשאוה כמצולה שאין בה דגים ולכן אסור לשוב למצרים עוד, כיון שאין בה שום ניצוץ קדושה.
8
ט׳וידוע שכאשר מוציאין הניצוצין קדישין מהקליפה אז היא תרד מטה מטה ונופלת לנוקבא דתהומא רבה וזאת היא מפלתה בשלימות, ועבור זה הזהיר הקב"ה בשבע אומות להרוג את כולם מגדולם ועד קטנם בלא תחיה כל נשמה. כי זה שניתן להם הארץ לישב בה, בזה התחיל מפלתם, ובכח קדושת הארץ נתלוו ונתחברו אליה כל בחינת חיות מהניצוצין קדישין שהיה להם וכיון שהגיע עתם שלא נשאר עוד מניצוצי הקדושה הזהיר הכתוב לא תחיה כל נשמה כי צריכים לירד מטה מטה לישאר פגרים מתים בדרך חיל בלע ויקיאנו כאמור. ואפשר לזה אמר הכתוב (בראשית י"ב, ו'-ז') והכנעני אז בארץ וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת וגו'. ולכאורה מה נפקא מינה בזה אם הכנעני אז בארץ או לא, אכן הקדים הכתוב להודיע כי כבר התחיל מפלת הכנעני להיות יושב בארץ והוא לרע לו ודאי כי חיל בלע וגו'. ועל כן תהיה לבך נכון בטוח שלזרעך אתן את הארץ.
9
י׳וזה כוונת הכתוב (תהלים קי"א, ו') כח מעשיו הגיד לעמו, פירוש הגיד לעמו כח מעשיו של עמו איך שבכוחם להעלות כל החיות וניצוצי הקדושה שבכל הדברים שבעולם, ועל ידי זה לתת להם נחלת גוים כיון שמוציאין החיות מעומק הקליפה להיות האור עולה למעלה, ממילא הפסולת נופל למטה כי נשאר בלי חיות הקדושה ואז לא תחיה כל נשמה וישראל ישבו לבטח על אדמתן וזה שאמרו ז"ל (עיין בבראשית רבה א', ב') ומה טעם פתח בבראשית משום כח מעשיו וכו' פירוש כדי להודיע להם מסודות השבירה והתיקון וכי כל הבריאה לא נברא כי אם לדבר זה, להעלות ניצוצי הקדושה מכל הדברים שבעולם, ונדחים יקבץ להשיבם אל חיק אביהם ובזה כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים הכל כמדובר, והקב"ה ברצונו נתנה להם כי גם זה רצונו להיות על ידי זה חיל בלע וגו' וכל מאן דרדף בתר דלאו דיליה אחרא לא רווח, ודידיה אבד כמו שאיתא בזוה"ק (קרח קע"ו.), ועל כן ברצונו נטלה מהם כלומר אף מה שהיה שלהם מקודם הכל כנאמר. ונחזור לענין בבחינת שבירת הכלים עד שנעשה וחושך על פני תהום אותיות המות כנ"ל. ועל כן בכדי לתקן העולם בבחינת עולם התיקון שלא יחרבו עוד.
10