באר מים חיים, בראשית א׳:כ״וBe'er Mayim Chaim, Genesis 1:26

א׳ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וגו'. אמרו חז"ל (בראשית רבה ח', ח') וזה לשונם: רבי שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן אמר בשעה שהיה משה כותב התורה היה כותב מעשה כל יום ויום, כיון שהגיע לפסוק הזה ויאמר אלהים נעשה אדם וגו' אמר לפניו רבון העולם מה אתה נותן פתחון פה למינים (לומר ששתי רשויות הן) אתמהא, אמר לו כתוב, והרוצה לטעות יטעה. אמר לו הקב"ה, משה האדם הזה שבראתי לא גדולים וקטנים אני מעמיד ממנו, שאם יבוא הגדול ליטול רשות מן הקטן ממנו אומר מה אני צריך ליטול רשות מן הקטן ממני, והן אומרים לו למוד מבוראך שהוא ברא את העליונים ואת התחתונים כיון שבא לברוא את האדם נמלך במלאכי השרת וכו' עד כאן. ודבריהם ז"ל צריכין פירוש. כי עדיין הקושיא במקומה עומדת למה יעשה זאת הקב"ה לתת מכשול לבני אדם להניח על הדרך, אבן הטועים שיוכלו לטעות ולכפור ח"ו בעיקרי אמונת דתו.

ב׳ונראה לומר בזה, כי על שתי פנים הנה בני אדם גם בני איש דורשים ומעיינים בכל חדרי התורה, האחד הוא מי שנקודת אמיתת לבבו שלם עם ה' אלהיו באמת ובתמים בלי שום פירוד והפסק כלל ומאמין בו באמונה שלמה מקירות לבו, ותמיד שואל ודורש ומבקש בכל כוחו במה יעשה רצון בוראו יתברך בכל לב ונפש, ובמה רצון הקב"ה יותר, והכל בכדי לעובדו בלבב שלם ולעשות נחת רוח לפניו במה שאפשר לו ביותר ויותר. ומחמת טהרת וזיכוך לבבו לה' אל אמת מבטל כל תאוות לבבו להכניעם ולשברם בכל כוחו בכדי לעשות רצונו יתברך, אף בהגיעו לאיזה מקום שאינו מבין דרכי ה' אמת ולפי שכלו הקטן קשה לו בזה הדרך איזה דבר כמו בענין מה לפנים ומה לאחור (חגיגה י"א:), או בדרכים אחרים שאינו מבינם הנקראים בזוה"ק אורחין טמירין שלא נתגלו כי אם לרבי שמעון בן יוחאי וחביריו מכל מקום משום זה ח"ו לא יעזוב אמונתו בלב שלם ואמת מכאשר היה. ואדרבה מחזק לבו ביותר ויותר באמונה שמאמין באמונה שלימה כי הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול (דברים ל"ב, ד') ואין ידיעתו כידיעתינו, וידיעתו ברוך הוא רם ונשא ונשגב למאוד מה שאין כח בשום בריה לעמוד על דעתו יתברך שמו, והוא עושה נפלאות לבדו ואין אנו מכירין גודל רוממותו ועוצם גדולתו.

ג׳ועל ידי זה מוסיף עבודה על עבודתו ומכבדו ביותר, באומרו: שאני עובד לאדון כל כזה שאין שום בריה יכולה להשיג אף קצת דרכיו ומוסיף אהבה על אהבה ויראה על יראה, ומשבח ומפאר לשמו הגדול על כל נפלאותיו הן מה שמבין קצת מהם לפי שכלו, האף אמנם שאין בנו כח לידע דעת הבורא וכל איש בער הוא ולא ידע כי אם מה שחלק ה' קצת מחכמתו לבשר ודם לפי ערכנו להבין במה שברא. אבל תכלית הידיעה הוא שלא נדע איך בראם יצרם אף עשאם כי נעלה הוא מאיש קרוץ מחומר ליתן דעתו על זה, וכמאמר חז"ל (בראשית רבה ל"ט, י"ד) אם מתכנסין כל העולם כולו לברוא יתוש אחד אינם יכולים, ויודע אשר הנסתרות לה' אלהינו ואין לבן אדם חלק בם. ומוסיף על ידי זה אהבה ודביקות וחפיצת תשוקה להתקשר לבורא עולם בכל עוז ותעצומות בראותו שככה לו בעולמו, מה שאין כל בריה מבריאותיו יכולה להבין אפס קצהו ממעשה ידיו כי רב הוא.

ד׳ואמנם בחינה השניה היא, מי שאין תוכן לבבו שלם עם ה' אלהיו כמאמר הכתוב (דברים כ"ט, י"ז) אשר לבבו פונה היום מעם ה' ללכת לעבוד וגו'. וכשיקשה לו קצת בדרכי ה' הנה עומד על דעתו מאוד ומעמיק לסתיר עצה מה' ונותן לבו ומחפש אולי ימצא עוד איזה דבר למצוא עילה על אל דעות ה', ומעט מעט נמשך עד שילך לעבוד אלהים אחרים ומקצץ בנטיעות, כמעשה דאחר (בחגיגה ט"ו.) שראה למט"ט יושב וטעה בשני רשויות ח"ו ולא שת לבו לדון לכף זכות לומר שיושב וכותב זכויותיהן של ישראל, והכל כי הן בעודו יושב על התורה ועבודה אמרו ז"ל (שם ט"ו:) שהיו ספרי מינים נושרין מחיקו כי פנה לבבו מעם ה' והיה מחפש לתור אחרי ה', ומיד כאשר לבב אנוש פונה מעט מעם ה' נמשך מזה במעט מעט עד ללכת לעבוד וכו'. ולא כן אם היה לבבו שלם עם צור העולמים ברוך הוא לומר שאין כוחי ושכלי להבין בדרכי ה' וחלילה לי להרהר אחריו היה ה' נותן בלבו דרך האמת לפי ערך שכלו אם היה זוכה לזה. ועבור מעט הרע שהיה טמונה בלבו היה כח בשקר להאחז בו.

ה׳והנה אל דעות ה' אשר לו נתכנו עלילות ויודע מחשבות בני אדם אם לעקל אם לעקלקלות, דרכו הטוב לגלות את אשר בלב האדם וכאשר אדם רוצה בלבו לעשות אחד מעבודת ה' והוא אתו בכח ולא בפועל, וה' הטוב רוצה לשלם לו שכרו משלם כאילו עשאהו בפועל ממש, כי גלוי לפניו מעמקי לבבו כי רצונו בזה בלב שלם, ואמנם המקטרג יקטרג על זה כי יאמר כלום יש אב שמעיד על בנו, הנה הקב"ה יסובב הדברים בסיבות שונות עד אשר יוציא עמקי לבו מכח אל הפועל בכדי שיהיה גלוי לעיני כל את אשר היה בלבבו וישולם לו שכרו משלם כאשר הארכנו בזה בס"ד בחיבורנו סידורו של שבת (חלק ב' דרך ג' פרק ב') על מאמר חז"ל (מנחות כ"ט:) כך עלה במחשבה לפני עיין שם. וגם לבב הדורש רעה ואין לבו שלם עם ה', גם כן מדרכי ה' לגלות לכל, זדון לבו הרע בכדי שכאשר יפרע ממנו לא יחולל שמו ח"ו בין הבריות לומר על מה עשה ה' ככה וזה ענין אומרם ז"ל (אבות ד', ה') כל המחלל שם שמים בסתר נפרעין ממנו בגלוי. כלומר שנפרעין ממנו במה שנעשה רשע בגלוי לעין כל ונתגלה קלונו ברבים.

ו׳כללו של דבר הוא כי בדרך שאדם רוצה ללכת מוליכין אותו, אם בחר באמת ואמונה וחפץ לעבוד את ה' באמת אז כל האמת דבוק בו והשקר נפרד ממנו, והבוחר ח"ו בשקרים לתור אחרי ה' לעיין בדרכיו ולהתבונן אם הם נכונים ואיך מעשיו בזה הנה כל אמונות הכוזבות ידבק בו עד אשר יורד אל שאול תחתית. וזה אשר השיב הקב"ה למשה כתוב והרוצה לטעות יטעה פירוש שלא יטעה כי אם הרוצה לטעות ומחפש אחר זה לעיין במעשי אולי ימצא איזה מקום לתור מאחרי, זה יטעה וזה חפצי בו שיטעה בכדי להפרע ממנו בגלוי ולא יתחלל שמי ח"ו על ידו. אבל המאמין בי וחפץ באמת ואמונה, האמת ידריכנו בדרכי אמת ויבין שאין כח בבריה לדעת דעת בוראו.

ז׳ולפי ערך שכלינו הנה למדנו בזה דרך ארץ שהגדול ימלך בקטן, ובפרט לאשר שהקב"ה היה חפץ לברוא האדם על הארץ בדמות מלאכי מעלה והגדילם עליהם כאומרם ז"ל (סנהדרין צ"ג.) גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת. הנה יודע צדיק נפש בהמתו ובפרט נפש עבדיו כי אפשר שלא יהיה רצונם לזה בשלימות, וה' הטוב חפץ חסד הוא ורוצה בטובת כל בריה מבריותיו ולכן נמלך בהם וכשיעשה זאת מדעתם ורצונם יטיב לבבם במאוד על זה גופא במה שנמלך בהם, ועל ידי זה יגדל שמחתם ורצונם לעשיית האדם בלב ונפש אחר שכיבדם כבוד גדול כזה, ובזה צדיקים ילכו בם יותר ויותר להוסיף מכל דבר ודבר עבודת שמו יתברך במסירת כל כוחו גופו ונפשו רוחו ונשמתו לה' הטוב בכל רגע, ופושעים יכשלו בם יותר ויותר עד אשר יורדין לבאר שחת.

ח׳ובזה אזהרה נפלאה בענין לימוד חכמת הפולסופיא. כי הן אמת שקדמונינו הגאונים המפורסמים היו מעיינים בהם כמו רבינו סעדיה גאון, וקדוש עליון הרמב"ם ז"ל. ובזה תלו עצמן כל קלי הדעת, אשר לא יחפוץ בתורת ה' יבקש לו למודי הפולסופיא, ונתקיים בו נתלה באילן גדול ונחנק. כי הראשונים שאהבת ויראת ה' היה תקוע בלבם ליתד נאמן בקשר אמיץ וחזק, והיו מבקשים בכל עוז איך לעבוד הבורא ברוך הוא ולעשות נחת רוח לפניו, ולמדו מעט בזה, שלא לדבר אחר בעולם כי אם להכיר גדולת הבורא וחכמתו לפי ערכם בעולמו שברא בכדי שעל ידי זה יצמאו נפשם לאהבת הבורא ברוך הוא ויראתו. כמו שכתב הרמב"ם ז"ל (פרק ב' מהלכות יסודי התורה הלכה ב') וזה לשונו: והיאך הדרך לאהבתו ויראתו בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה וכו' כמו שאמר דוד (תהלים מ"ב, ג') צמאה נפשי לאלהים לאל חי וגו', עד מיד הוא נרתע לאחוריו ויירא ויפחד וידע שהוא בריה קטנה שפילה אפילה עומדת בדעת קלה ומעוטה לפני תמים דעות וכו' עד כאן. ועוד שם בפרק ד' כתב כמו כן עיין שם.

ט׳ועיקרם היה להביט אשר אין בעולם כי אם הבורא, שברא הכל יש מאין והטביע טבע העולם להתנהג בטבעו על ידי כח ה' המופיע בתוך טבעו תמיד, והכל מיד ה' השכיל. וכח בידו לשדד המערכת להפוך הטבע מכל וכל עד שיאמר לחומץ וידליק, כנראה בחוש ממעשה הצדיקים עובדי ה' שבכח תפילתם לפעמים מהפכין הטבע מכל וכל. וגם הטביע בכח הטבע נסים ונפלאות שיעשה כמו בחינת הטבע כעין נסי מרדכי ואסתר שהלביש הנס בתוך הטבע והטבע כולה מלא השגחת הבורא ונפלאותיו כידוע להחפצים באמת.

י׳ומהידיעות האלה גדלה בעיניהם גדולת הבורא והדר יקר תפארת גדולתו עד שהיה אצלם לימוד הספרים ההם כדברי ספר המוסר. אבל עתה המה המתפלספין בבני עמנו תִּפַּח רוחם ונשמתם שרק תואנה הם מבקשים על ה' להקטין מעשה ה' להכניס הכל בטבע לומר ממזל בא הכל ולא ה' פעל כל זאת, ומתמעט בעיניהם היום מקצת כבוד ה' ולמחר יותר ולמחרתו הכל עד שיושכח מלבם אם יש בורא עולם. ואין חכם כבעל הנסיון אשר אנו רואין בעינינו אשר כל באיה לא ישובון (משלי ב', י"ט), ומיד כשנגדל בחכמות האלה נעשה קל שבקלים אינו רודף לעשות מצוות, ומחמירין בעבירות לעשות דוקא היותר חמור ימח שמם וזכרם. ולא די שהמה עושין זאת בעצמם אף יניאון את לב בני ישראל אליהן הקטנים עם הגדולים לסור מאחרי ה' להטביע בלבבם מעט מעט עד כי יאמרו עזב ה' את הארץ ונתנו תחת ממשלת המזל, ובעוונותינו הרבים יש פוקרין עוד יותר לומר שהעולם קדמון חלילה ומה לנו להאריך בדברי שקרים, והכל נעשה עבור כי מתחילה מחשבתו שלא לשם שמים לדרוש גדולת הבורא בכדי לעבדו בלבב שלם, כי אם להיות לו ידיעה בחכמת העולם לראות איך מתנהג העולם כאילו העולם ומלואו שלו.

י״אבני בני אחי חביבי שמע לעצתי אל תלך בדרך אתם מנע רגלך מנתיבתם (משלי א', ט"ו), סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה אפילו מאוהל תורה שלהם, סורו נא כי רגליהם לרע ירוצו ונותנין דופי בתורת משה ללמדה עם פירושים חדשים מקרוב באו שבדו חכמיהם מלבם. הלא תראה מה שאמרו חז"ל (בחגיגה ט"ו:) על פסוק (מלאכי ב', ז') ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא, אם הרב דומה למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו ואי לא לא. הרי שאם הרב אינו שלם בשלימות, צוו חז"ל שלא יבקשו תורה מפיהו. ומכל שכן באנשים הרשעים אשר פרקו מעליהם עול תורה ומצוות ה', הוי חכמים בעיניהם ורגליהם יורדות מות, פשיטא דפשיטא שאף תורה ממש אסור ללמוד אצלם מכל שכן חכמות חיצוניות שלהם (צא ולמד באיסור לימוד חכמה הזו בתשובות הרא"ש כלל כ"ה ובתשובות הרשב"א סימן תי"ט ובספר הישר לרבינו תם ובספר עבודת הקודש בחלק התכלית מפרק ט"ו עד פרק י"ט ועוד בספרים רבים אין מספר ועיין בשל"ה הקדוש מסכת שבועות).

י״בואם אמנם שגאונים הקדמונים עיינו בהם כאשר כתבנו. אכן הוא בבחינת עץ הדעת טוב ורע, וצריך קודם להיות נקשר בלב האדם האמונה החזקה השלימה ואהבת ה' ויראתו והכנעה ותשובה שלימה בכל עת וללמוד חכמה זו רק לשם ה' כאשר כתבנו. אבל אלו אשר המה חכמים להרע לעצמן ולהיטיב לא ידעו שידעו להיטיב מעשיהן בכל השלימות ויאכלו פגה תאנה בלא זמנה ועל כן יקוצר ימיהם ושנותיהם. אלהים הטוב יציל כל עמו ישראל מהם ומהמונם ועל הטוב יזכר שמו יתברך תמיד אמן.

י״גאו יאמר הכתוב נעשה אדם וגו'. כי הנה כבר כתבנו בחיבורנו זה (באופן ו' מפירושי פסוק בראשית) אשר האדם כלול מכל העולמות שלמעלה ושלמטה בסוד נשמתו וגופו, כי ארבע בחינות הנשמה. נפש, רוח, נשמה, ונשמה לנשמה, נלקחים מארבע עולמות. אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, וגופו נכלל מארבע יסודות. אש, רוח, מים, עפר, אשר כל הברואים מתחת גלגל הירח ולמטה אין אחד שלא נכלל מארבע יסודות האלו. והאדם הוא הבריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה והוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה אשר מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. כי חיות כל הנבראים כל הכלולים בכח גופו מתקבצין אליו בעת עמדו לפני ה' בשיר ושבחה או בתורה ותפילה, ומתקשרין ומתדבקין ועולים על ידו לאל עליון קונה שמים וארץ, ומקבלין שם כל מיני שפע וברכה הראוי להם ויורדים על ידו.

י״דעוד כתבנו למעלה אשר את השמים ואת הארץ, כלל הטפל לשמים והם בריות עליונים, והטפל לארץ כל ברואי יושבי ארץ. ועל כן אמר הקב"ה תוצא הארץ נפש חיה וגו' כי בבריאתה נכלל בה גם כח הזה. והוא דמיון המלך שממנה ממונים בתוך ביתו כל ממונה על דבר מיוחד, זה לכסף, וזה לזהב, זה על האוכלין, וזה על המשקין. ואחר כך אומר המלך לממונה על הכסף תן כך וכך כסף לאדם זה, ולהממונה על המשקין תן כך וכך משקין לאורחים אלו, ובודאי לא יצטרך לומר תן זה משלי כי הכל יודעים שאין להם מאומה ומה שנותנים הכל הוא של המלך. וכמו כן כאן בבריאת השמים והארץ נכלל כל אשר בהם בכח, ואחר כך אמר הקב"ה לכל אחד להוציא בפועל מה שיש בכוחו יהי מאורות ברקיע השמים. ישרצו המים שרץ נפש חיה, תוצא הארץ בהמה וגו', והכל יודעין שהכל כח הקב"ה ונתנו לו משלו.

ט״וולזה אמר הקב"ה נעשה אדם פירוש שאמר לכל צבא השמים וצבא הארץ שכולם יתנו מחלקם לבריאה הזאת, היינו שעולמות שלמעלה יתנו מחלקם מכל עולם ועולם לבריאת נשמתו, והארץ ואשר עליה כולם יתנו מחלקם מארבע יסודות שלהם לבריאת גופו, והקב"ה עוד יוסיף נופך משלו הוא הצלם הקדוש שהוא המוחין המתחדשין בכל יום תמיד. והוא דמיון המלך שקרא לכל הממונים יחד ואמר לכולם נעשה דבר זה, כלומר שכולם יתנו מאוצר המוכן בזבולם והמלך בעצמו יתן מה שאין ביד הממונים, ובין הכל יהא נעשה דבר זה. וגם כאן מלך מלכי המלכים אמר לכל יצורי עולמים נעשה אדם שמכח כולכם המונח בתוככם מעת הבריאה, וממני מה שאוסיף עתה דבר חדש נעשה אדם על הארץ בריה חדשה כולל מן העליונים ותחתונים בכל הבחינות מגדול שבגדולים עד תחתון שבתחתונים, וגם מעשיו, הוא בבחינת כולל מעליונים ותחתונים, כי בארבעה דברים דומה למלאכי השרת ובארבע דברים דומה לבהמה כמאמר חז"ל (בראשית רבה ח', י"א).

ט״זוזה בצלמנו כדמותנו בצלמנו רומז על התכללות מן העליונים, כי צלם אלהים הוא עליון שאין למעלה ממנו, כי הוא מוחין דגדלות הידועים (כמו שאיתא בעץ חיים שם) וכדמותנו הוא שידמה להקב"ה בכל אבר ואבר בבחינת אדמה לעליון וְהִדָמוּת הצורה ליוצרה כמו שכתבתי למעלה, וזהו בדברים הדומה למלאכי השרת. וגם וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה וגו' כלומר שירדו ירידה גדולה לקבל חלק מכל בחינות התחתונים עד הרמש הרומש על הארץ, וגם שירדו בכל בחינות התחתונים על ידי אכילה ושתיה ושאר דברים הדומים לבהמה. והכל למען יתקרב על ידו מבחינה התחתונה שבתחתונות אל צור העולמים ברוך הוא אשר לכוונה זו ברא תבל וכל יושביה.

י״זועבור זה ברא האדם אחר כל בריאת כל אשר בשמים ובארץ בכדי שכל אחד יתן מחלקו לבשר ודם הוא האדם על הארץ, שיחובר על ידו הארץ לשמים בבחינת הבריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה. ועוד שצריך הבריח הזה להעשות לבסוף לראות היאך יעשה לפי מעשה הבנין אף שהכל גלוי לפניו, מלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא. ואך סוף מעשה במחשבה תחילה כי כאשר לא יחוברו הקרשים אחד אל אחד על ידי הבריח לא היה מקום לבנין ובודאי קדמה המחשבה שתחובר הארץ לשמים על ידי הבריח הלז, ואחר כל הדבר האמור הנה דברי אלהים חיים במאמר הזה נכונים וברורים בפשט הכתוב והיא תשובה אמיתית לאפיקורסים שלא יאמרו במי נמלך עד שבאים מזה לכפירה כי לפי דרך זה לא נמלך כלל רק צוה להממונים לעשות תפקידו ויגזור אומר ויקם.

י״חגם יאמר הכתוב נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וגו'. על פי מה שמבואר בדברי מרן איש אלהים מורינו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל בספרו עץ חיים (פרק ה' משער טנת"א) בפסוק ויפח באפיו נשמת חיים שנפש האדם בעצמה הוא המנפח דוגמת אומן הנופח בכלי זכוכית, ועל ידי הרוח הנכנס בתוכה מתפשט חומר הזכוכית ונעשה כלי, ולפי הנפיחה של האומן כן יתרחב הזכוכית ברצותו מרחיב וברצותו מקצר, כן הנפש שבאדם הוא דוגמת הרוח היוצא מפי אומן המנפח. ומלך עולמים ברוך הוא וברוך שמו, הוא המנפח צורת הנפש, והנפש מתרחבת בתוך גולם הגוף ועושהו כדמותה וצלמה על מתכונתה ממש. כי הגוף אינו אלא נרתיק ולבוש אל הנשמה כמו בגדי אדם הנעשים לדמות הגוף בידים ובצואר וכדומה ואינם שוין אצל כל אדם והמה ארוכים וקצרים הכל לפי הגוף המוכן להתלבש בבגד ההוא, כן צורת הנפש נעשה לפי ערך הנפיחה הבאה מבורא כל עולמים אשר נופח נשמת חיים לכל בריותיו.

י״טוזה עיקר הצורה והשכל שבכל איש ואיש, ונעשית ברמ"ח איברים ושס"ה גידים כנודע, ואף על פי כן משתנית בכל אדם ואדם כמאמר חז"ל (סנהדרין ל"ח.) הקב"ה טובע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחבירו. וכדמותה נעשה הגוף שהוא כמו לבוש ונרתיק אליה הנעשה לקבל הצורה ההיא, ואף כל הקווים ורשימות שבגוף הכל הוא דוגמת צורת הנפש שבו כמו שאיתא בזוה"ק, אבל עיקר האדם הוא הצורה לבדה.

כ׳והנה במשל האומן הנזכר אף שכל הכלי הוא על ידי עשיית האומן לבד ואין לזולתו חלק בו מכל מקום מעשה ההפחה שלו נעשה בשיתוף אצלו בעת עשיית הזכוכית ובעת שנופח מתיעץ במחשבתו ובמעשה ההפחה שלו איך לעשות אותה אם לרחב אם לקצר כפי צרכו וכן להבדיל וכו' מלך מלכי המלכים הקב"ה. והנה אמרו חז"ל (בראשית רבה ח', ז') בנפשותן של צדיקים נמלך ואמר נעשה אדם, ולפי דרכנו הנה בכל נפש ונפש של כל אדם בעת שנופח בו נשמת חיים נמלך ונתיעץ עמה איזה אופן תהיה יצירתה אם להרחיב או לקצר. ועל זה אמר נעשה אדם כלומר שתתרחב ותתפשט ותעשה בדמות אדם ונמלך ונתיעץ עמה באיזה אופן אדם שתהיה וגם אומר לה נעשה אדם על יצירת הגוף כי אף שכל מעשה ההפחה של הנשמה שלו הוא, אף על פי כן אצל עשיית הגוף נחשב גם הנשמה לאומן העושה, כי היא המתפשטת בתוך גולם הגוף כדמיון הרוח מפי המזגג שעל ידו נעשה הכלי על שלימותה, ועל כן הקב"ה אומר אליה נעשה אדם מפני שיצירת גוף האדם על ידי שניהם נעשה.

כ״אונודע אשר עיקרי רמ"ח האברים ושס"ה הגידים מצויר בשיעור קומה של יוצר בראשית, וכן הנשמה בדמות זה כנזכר והכל ברוחניות דק שאין שכל אדם תופסו, כי אין לו דמות הגוף ואינו גוף חלילה. ועל כן אמר בצלמנו כדמותנו שיהא נעשה הגוף על צלם ודמות יוצרו כביכול ברוך הוא ודמות וצלם הנשמה. ומפני זה הסכימו רבי ואנטונינוס (סנהדרין צ"א.) שמשעת יצירת הגוף במעי האם ניתן הנשמה באדם כי כל עשיית הגוף לא נעשה אלא על ידי הפחת הנשמה בו שיהא נעשה נרתיק אליה ועל כן לא יצויר שום דמות הגוף אם לא יהיה נשמתו בו.

כ״בוהנה איש הנלבב והמשכיל מבין אשר אם כן הוא שעיקר האדם הוא הנשמה, והגוף אינו אלא לבוש אליה, ודאי שצריך לעשות מהעיקר עיקר, כי כל עיקר ביאתו לעולם הזה אינו רק בשביל זה. וכאשר בבוקר יעמוד תיכף יבין אשר עיקר עשיית כל היום צריך להיות בעסק מזון ולבושי הנשמה על ידי תורה ומצוות, וכל העשיות הצריכים אל הגוף, כולם אינו אלא טפלים ממה שצריך להחיות גם אותו, שיהיה עובד ה' על ידי זה, ותיכף כשיהיה לו על מזון אותו היום צריך להשליך הטפל ולעשות העיקר שיהיה לו במה לבוא אל עולם העליון לקבל פני מלכו שלא ליעול בכסופא שם.

כ״גובענין זה שמעתי דבר נחמד בשם הרב הגאון המפורסם איש אלקים קדוש מוהר"ר שמואל שמעלקא האב"ד דק"ק ניקלשבורג על מאמר אדון החכמים (שיר השירים א', ט') לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי. שאין לו פירוש לפי פשוטו, והיה דברו בזה, לפי שאנו רואין בכל טבע העולם שמין החי ימשוך למין הדומם וצומח וכדומה, אבל לא יצוייר שהדומם ימשוך את מין החי כמו למשל סוסים בעגלה הנה הסוסים מושכין העגלה לפי שהם חיים והוא דומם ולא יצוייר להיפך. רק פעם אחת היה היפוך בדרך הנס כשנטבעו פרעה וחילו בים סוף אמרו חז"ל (בילקוט רמז רל"ה) בפסוק (שמות י"ד, כ"ה) ויסר את אופן מרכבותיו וזה לשונם: והיו המרכבות רצות ונכנסות על כרחן וכו' עד דרך ארץ המרכבות נמשכות אחר הפרדים עכשיו מרכבות מושכות הפרדים וכו' עד כאן. והנה באדם אשר על הארץ ידוע שהנשמה שבתוכו היא חיה וקיימת כמאמר הכתוב ויפח באפיו נשמת חיים. והגוף הנה הוא דומם ממש עפר מן האדמה ומהראוי להיות שהנשמה החיה ימשוך את הגוף הדומה לטבעה לכל צרכיה שלא יעשה כי אם מה ששייך לה וכאשר היה בדעת הראשונים שאמרו חז"ל (ברכות ל"ה:) שעשו תורתן עיקר ומלאכתן טפילה. כי הגבירו נשמתן על כח גופן והיה הנשמה מושך את הגוף אליה. ולא כן בדורות האחרונים שעשו מלאכתן עיקר ותורתן טפילה ונמצא נהפוך הוא אשר הדומם גוש העפר מושך את החיה שהוא הנשמה שבקרבו לתאותו וחמדתו וזה שאמר לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי כלומר שאתה נדמה לסוסים שהיו ברכבי פרעה שהיו המרכבות מושכים את הסוסים וכאמור.

כ״דבצלמנו כדמותנו. צריך להבין למה בבריאתו לא נאמר כי אם בצלם אלהים עשה אותו ולא נאמר בצלם ודמות אלהים. גם צריך לדעת מהו הצלם ומהו הדמות. ויתכן לומר כי הנה עיקר בריאת האדם היה בכדי לְהִדָמוֹת עצמו לבוראו ככל אשר יוכל, וכמאמרם בשוחר טוב (מזמור א') חזקיהו ברבי חייא אמר אשריהם הצדיקים שמדמין את הצורה ליוצרה ואת הנטיעה לנוטעה כו' עד כאן. ואמרו (בבראשית רבה ע"ט, ח') בפסוק (בראשית ל"ג, כ') ויקרא לו אל אלהי ישראל, אתה אלוה בעליונים ואני אלוה בתחתונים. ולהבינך ענין זה שיקרא אדם אלהים, הוא כי איתא בזוה"ק כמה פעמים (חלק ג', ע"ג.) אורייתא וקודשא בריך הוא וישראל חד הוא, והענין הוא כי רמ"ח אברי האדם ושס"ה גידיו הן הן מכוונין לעולם הגדול הנקרא בפי החכמים שיעור קומה של יוצר בראשית כמאמר הכתוב (איוב י"ט, כ"ו) ומבשרי אחזה אלוה. כי על כן נקרא אדם מבחינת אדמה לעליון (ישעיה י"ד, י"ד) כמו שכתב בשל"ה הקדוש והוא הציור של כל העולמות שלמעלה ושלמטה בסוד נשמתו וגופו, ונברא ליחד ולקשר כל אבר ואבר מרמ"ח אבריו וכל שס"ה גידיו אל רמ"ח איברים ושס"ה גידים העליונים הרמוזים בשיעור קומה הנזכר, ויזכה להיות מרכבה אליהם ואז כאשר יהיה מקושר ומדובק ברמ"ח אברים ושס"ה גידים העליונים אשר הוא מכוון נגדם אז תוכל שיעור קומה עליונה להוריק ולהשפיע אליו כל טוב וברכה כאשר יוכל שאת וזה עיקר כיוון הבריאה להיטיב לברואיו.

כ״הואולם הנה האדם הוא רחוק במרחק רב מיוצר בראשית ואיך יוכל להדבק אליו וליעשות מרכבה לקדושתו, ולזה הנחיל הקב"ה את התורה לעמו ישראל בקדושתו ויש בה רמ"ח מצוות עשה כנגד רמ"ח אברים, ושס"ה לא תעשה כנגד שס"ה גידים והיא מיוחדת ומקושרת ברצון אין סוף ברוך הוא בתכלית היחוד שכל ענינה הוא רק רצון אין סוף ברוך הוא שיעשה האדם זו המצוה ושלא יעשה עבירה זו. וכשמקיים אדם מצות בוראו בשלימות לבבו באהבה ויראה הנה מיחד האבר אשר עושה בו מצוה זו לרצון הקב"ה הנעלם במצוה הזו, ומגרש מאבר הזה כל בחינת הרע והסטרא אחרא והתאוה שהיה נשרש באבר הזה כמו שכתב בשערי קדושה למורינו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל. למשל כאשר מניח תפילין על היד הנה מיחד ומקשר אבר היד לרצון הבורא ברוך הוא שצוהו לעשות מצוה זו, ונתגרש מיד הזו כל בחינת הרע שמושרש בו, ורק כשהוא עושה המצוה כראוי לעשות מצות קונו. וכן בכל רמ"ח מצוות שהם כנגד רמ"ח האברים בכל אבר ואבר שעושה בו המצוה בראש או ביד, או ברגל, או בפה, או באזנים וכדומה מיחד אבר זה לרצון אין סוף ברוך הוא.

כ״וובזה אמרתי טעם למה שאמרו ז"ל (סנהדרין נ"ט.) עכו"ם שעסק בתורה חייב מיתה. כי עסק התורה הוא בבחינת נשיקין, כי כאשר לומד התורה בדחילו ורחימו אז נפשו יצאה בדברו ומקשר ומדבק נפשו לה' אל עליון בבחינת אתדבקות רוחא ברוחא, ולכן אמרו (פאה פרק א' משנה א') ותלמוד תורה כנגד כולם כי כל המצוות, הדבקות הוא באבר אחד מאברים הגשמיים, ולא כן בעסק התורה שמדבק את נפשו נפש החיונית שבו לרצון אין סוף ברוך הוא הנעלם בתורתו. והוא כעין בחינת כלל כלול מכל אברי הגוף ולכן גדלה כנגד כולם.

כ״זוזה בישראל שהקב"ה חפץ בדביקותם ולא כן בעכו"ם שנעתרות נשיקת שונא. והוא משל לאיש הכפרי שבא בזוהמת פיו לנשק המלך בנשיקות פיו ודאי המלך ידחהו לחוץ ולו משפט מות שקרב אל המלך אשר לא כדת. וכמו כן עכו"ם שעוסק בתורה שבא לנשק המלך ודאי חייב מיתה לשמים. ובזה מוסר השכל גם לאחינו בני ישראל הבאים ללמוד תורת ה' איך ייראו ויפחדו ברתת וזיע ברעד וחלחלה לומר איך באתי לדבק עצמי בקוני ואני מלא מכל זוהמת טינופת הבלי הזמן ותענוגיו ופן לא יוכל אל עולם ברוך הוא לסבול דביקות נשיקות הבלי פי אשר לא מוטהרים כדת לבוא אל המלך פנימה. ועל כן כתבו חכמי האמת שצריך להתוודות על חטאיו ולחזור בתשובה לפני בוראו קודם לימוד התורה, ואז על ידי התשובה הראויה אם הוא באמת לאמתו יטהר גופו ונפשו מעט שיהיה ראוי לבוא לפני המלך ברחימו ודחילו סגי, וכן בכל מצוה ממצוות ה' צריך להרהר בתשובה מקודם באמתת לבבו שיהיה ראוי לדבק אבריו לאור ה'. וכמו כן במצוות לא תעשה המכוונים כנגד שס"ה גידים, הנה כאשר ישמרם בטהרה בקדושה ובזיכוך, אז יוכל רצון אין סוף ברוך הוא המזהירו על זה, לשרות על גידיו שיהיה כלי מוכן לקבלת הקדושה והטהרה.

כ״חוזהו שאמרו אורייתא וקודשא בריך הוא וישראל חד. כי התורה ברמ"ח מצוותיה ושס"ה לא תעשה היא היא המקשרת ומיחדת את ישראל לקונם, במה שמדבקים עצמם ברצון אין סוף ברוך הוא הנעלם בה, והיא מכוונת לרמ"ח איברים ושס"ה גידים עליונים בבחינת שיעור קומה של יוצר בראשית הידוע ליודעי נסתרות, ועיקר כוונה זו כי בהיות האדם מקושר ומדובק בקונו יוכל להשפיע עליו כל טוב שפע וברכה. וכאשר ירחק ח"ו מקונו הנה עוונותיכם היו מבדילין ביני וביניכם וצנורות השפע מתקלקלין ונשברים ויורד מהן להאי שפחה בישא בחינת עכו"ם והסטרא אחרא והרע.

כ״טוזה בחינת וצדיק יסוד עולם יסוד הוא בחינת המשפיע כי הצדיק הזה כאשר מקבל השפע וברכה לא למענו לבד מקבל זה כי אם לכל העולמות העליונים ותחתונים הכלולים בכח נשמתו וגופו כאשר כתבנו בחיבורנו זה למעלה. ולכן אמרו חז"ל (בראשית רבה ע"ז, א') בזה הלשון: אין כאל ישורן וגו' ר' ברכיה בשם ר' יהודה בר' סימון אמר אין כאל ומי כאל ישורון הנאים והמשובחים שבכם. אתה מוצא כל מה שהקב"ה עתיד לעשות לעתיד לבוא הקדים ועשה על ידי הצדיקים בעולם הזה הקב"ה מחיה מתים ואליהו מחיה מתים, הקב"ה עוצר גשמים ואליהו עוצר גשמים וכו' עד כאן. כי כאשר האדם מקשר ומזכך מלא קומתו מראשו ועד רגליו כל אבר ואבר וגיד וגיד שיהיו מרכבה לאל עליון ואין שום מסך מבדיל בינו ובין קונו, הנה הקב"ה משפיע על ידו כל השפע והטובה הראויה לבוא לעולם ועושה נפלאות ונסים על ידו והכל בכח ה' המאיר בו ושורה בכל אבר ואבר שבו. ועל כן אמר יעקב אתה אלוה בעליונים ואני אלוה בתחתונים להיות שעל ידו יורד כל הברכות והשפעות לכל התחתונים בבחינת הצנור.

ל׳וזה שאמר הכתוב (תהלים פ"ב, ו') אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם שיעשו כולם בבחינת אלהים בתחתונים להשפיע כל מיני שפע וברכה וזה בחינת מדמין הצורה ליוצרה כי מדמין עצמם לקונם ליחד כל האברים וגידים אליו ולגרש מאתם כל חלק הרע והסטרא אחרא לבל יחסר ממנו שום אבר, רק יהיה שלם עם ה' אלהיו ברמ"ח איברים ושס"ה גידים דמיון יוצרו יוצר בראשית כביכול ברוך הוא וברוך שמו. ועל כן אמר בפרקי דר' אליעזר (פרק י"א) עמד על רגליו והיה מתואר בדמות אלהים ראו אותו הבריות ונתייראו כסבורין שהוא בוראן וכו' עד כאן. וכן אמרו (בבראשית רבה ח', י') טעו בו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש. הכל סובב הולך לדברינו כי רמ"ח אברי האדם ושס"ה גידיו רומזים לבחינת עולם הגדול שיעור קומה של יוצר בראשית, וכשמיחד אבר באבר וגיד בגיד נמצא כולו מודבק בשכינה ומגורש מאתו כל בחינת הסטרא אחרא והקב"ה משפיע על ידו כל ברכות וחיי עולם ונעשה בבחינת אלוה בתחתונים.

ל״אוהנה כל הגדולה והכבוד הזה הכל הוא על ידי המוחין שבראש האדם אשר על ידו מבין האדם כל דבר איך לְהִדָמוֹת הצורה ליוצרה ולפרוש מכל מיני מחשבות וערמות היצר הרע ולדבק בטוב. והנה המוחין נקראים על שם הצלם כמו שמפורש בעץ חיים (שער מוחין דצלם פרק א'), וזה שאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, כלומר לחבב האדם שיברא בצלם בכדי שיוכל לְהִדָמוֹת עצמו לבוראו בכל אבריו וגידיו כבחינת יעקב אבינו להקרא אל אלהי ישראל. ועל כן בבריאה לא נאמר בדמות כי אם בצלם אלהים כי לא נברא כי אם בצלם שעל ידי הצלם יוכל לְהִדָמוֹת לבוראו בכל מיני מדות טובות לקשט ולזכך מלא קומתו כאמור.

ל״בועל ידי זה וירדו בדגת הים ובעוף השמים כי כשאדם מדמה עצמו לקונו אז כל הבריות יראים ממנו כנאמר למעלה ראו אותו הבריות ונתייראו, ונאמר (דברים כ"ח, י') וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך וייראו ממך כי כשמיחד אבריו לה' אז השכינה שורה עליו מראשו ועד רגליו. ולזה אמרו חז"ל (בראשית רבה ח', י"ב) ורדו בדגת הים אם זכו ורדו, לא זכו ירדו, את שהוא בצלמנו כדמותנו ורדו את שאינו וגו' ירדו. ממש כדברים האמורים כי לא תשלוט שום חיה או בהמה על האדם אם עוד ידמה לקונו אף באבר אחד ממנו, וכאשר תסיר מאתו דמות אלהים מכל וכל על ידי התקרבותו לבחינות הסטרא אחרא והרעים בעבירות רעות ובהתעסקו הרבה בדברים שדומה לבהמה מאכילה ושתיה ומשגל, אז נעשה בבחינת רוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ (קהלת ב', כ"א) ותשלוט עליו כל אשר בארץ כמאמר חז"ל (שבת קנ"א:) אין חיה שולטת על האדם אלא אם כן נדמה לה כבהמה, והכל לטעם האמור.