באר מים חיים, בראשית א׳:ה׳Be'er Mayim Chaim, Genesis 1:5

א׳ויקרא אלהים לאור יום. הנה כבר כתבנו על פסוק זה באורך בספרנו סידורו של שבת (שורש השני ענף ב') וכאן נציג בקיצור כי הנה אמרו חז"ל (חגיגה י"ב.) אור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו. וכשראה שאין העולם כדאי לאור זה עמד וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא. הרי שאותו האור לא שימש רק יום אחד, והנה דרך העולם לכנות לבני אדם שמות לווי, בכדי שיוכר איש ההוא בסימניו. כי הרבה בני אדם ימצאו שיש להם שם אחד ובמה יוכר מאיזה איש הם מדברים וכשמכנים אותו בשם לווי המיוחד לו בזה יוכר אשר מאיש הזה מדברים. ומצינו בגמרא (שם ה':) דהוי קרי לההוא תלמידא בר בי רב דחד יומא, פירוש לכנות אותו בסימן בכדי לידע אותו בסימניו בר בי רב דחד יומא, וכמו כן האור הגדול הלז אשר אדם היה צופה וכו' סימן הקב"ה בו לשבח לקרוא לאותו אור יום פירוש אור שלא שימש רק יום אחד, והוא אור יום אחד וזה ויקרא אלהים לאור יום פירוש שקרא לאור הזה יום לסמן אותו בסימניו שלא שימש רק יום אחד.

ב׳ואפשר זה פירוש הכתוב (שמות י"ד, ל') ויושע ה' ביום ההוא. כי הנה כל הנסים הנגלים והנפלאים הנראה לעין כל, נעשה על ידי זה האור כמבואר בזוה"ק (אמור פ"ח.) עיין שם, ובקיעת הים שהיה נס נגלה ונפלא ודאי היה מאור הגנוז הזה דביה מתוודע שמיה דקודשא בריך הוא מסוף העולם ועד סופו. וזה ויושע ה' ביום ההוא פירוש שהישועה הגדולה הזאת היה על ידי אור יום ההוא אותו שקראו הקב"ה יום לטעם המבואר.

ג׳ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. לכאורה זה סותר למה שלפניו שאמר ויקרא אלהים לאור יום ולחושך קרא לילה וכאן עשה מחושך אור לקרות הערב יום. והנראה בביאורו בהקדם לפרש מאמר חז"ל בענין זה (בראשית רבה ב', ה') רבי אבהו אמר מתחילת ברייתו של עולם צפה הקב"ה במעשיהן של צדיקים ובמעשיהן של רשעים וכו', והארץ היתה תוהו ובוהו אלו מעשיהן של רשעים, ויאמר אלהים יהי אור אלו מעשיהן של צדיקים אבל איני יודע באיזה מהם חפץ אם במעשה אלו ואם במעשה אלו, כיון דכתיב וירא אלהים את האור כי טוב הוי במעשיהן של צדיקים חפץ ואינו חפץ במעשיהן של רשעים. והוא תמוה בעין כל רואה וכי סלקא דעתך שהקב"ה יחפוץ במעשה רשע שאמר ואינו חפץ במעשיהם של רשעים וכי לזה צריך לברוא עולם שח"ו ימרו נגדו ויעברו על רצונו אתמהא.

ד׳וכבר ביארנו מאמר הזה בחיבורנו סידורו של שבת (שורש הששי ענף א' ובחלק ב' דרך ג' פרשה א') וגם פה נבארנו על פי מה שאמרו חז"ל (אבות ה', א') בעשרה מאמרות נברא העולם ומה תלמוד לומר והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות ולהפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות. והנה אומרם ליתן שכר טוב לצדיקים ודאי נכון ונכון כי חפץ חסד הוא ועיקר בריאת עולמו היה בכדי להיטיב לבריותיו ובראו בכוון בעשרה מאמרות לכפול שכרן בעשרת מונים. אמנם להפרע מן הרשעים לכאורה לא נאה לומר כזאת על בעל חסד האמת לברוא העולם עבור זה בעשרה מאמרות כדי שיכה את הרשעים עשר פעמים. גם צריך להבין מאמר הכתוב (ישעיה מ"ה, ז') יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע אני ה' עושה כל אלה. לכאורה מהפלא שהקב"ה יתפאר עצמו בבריאת החושך והרע וידוע מאמר חז"ל (בראשית רבה ג', ו') אמר ר' אלעזר לעולם אין הקב"ה מיחד שמו על הרעה אלא על הטובה ויקרא אלהים לאור יום ולחושך קרא לילה. קרא אלהים לילה אין כתיב כאן, אלא קרא לילה וכו' עד כאן. וכאן אמר בפירוש אני ה' עושה כל אלה.

ה׳ונאמר בזה בארבעה פנים לבאר איך שבריאת החושך והרע היה על דרך הטוב האמיתי והחסד האמת מבורא עולם ברוך הוא. האחד הוא, כי כל בריאת החושך והרע היה כמו שאדם מפחיד את בנו עם השבט שבידו כדי שהבן יעשה רצונו ואם הבן עושה רצונו אין מכת השבט בא עליו, וכל זה שהאב נוטל השבט ומראה לו לייראו בזה אין כוונתו בשום אופן כדי שיכנו בשבט אך כוונתו להפך כדי שלא יצטרך להכותו, כי אם שיראה הבן זאת בידו ויעשה רצון אביו ויירא לעבור על רצונו ולא יצטרך להניח עליו שבט הרשע. ונמצא תחילת עשיית השבט ומה שמראה לבנו הכל הוא חסד גמור בלי שום תערובת דין כי כל זה עושה כדי שלא לענוש את בנו. כן ממש רצון בוראינו ברוך הוא וברוך שמו במה שברא מדת הדין והרע בעולם כדי שייראו ממנו. וכן יעשו שלא יצטרך להגיע אליהם ממדה הזו כלל. ועל זה אמר הכתוב (קהלת ג', י"ד) והאלהים עשה שייראו מלפניו כלומר שלזה עשה וברא את אלהים מדת הדין והחושך בעולם רק כדי שייראו מלפניו, פירוש שייראו מלפני הדין קודם שיבוא עליהם ולעשות רצונו על ידי זה ולעבדו ביראה ופחד בכדי לקבל כל הטוב מאתו, כי חפץ חסד הוא שחפצו רק בחסד ולא בדין כלל ולא ברא בעולם את מדת הדין כדי לענוש עמו, חלילה לומר כן רק שעל ידי זה יחול כל טוב וברכה על ראש ישראל.

ו׳והשני: הוא על פי המבואר בזוה"ק (ויקרא מ"ז:) וזה לשונו: תא חזי רזא דמלה לא נהיר חכמתא דלעילא ולא אתנהיר אלא בגין שטותא דאתער מאתר אחרא, ואלמלא האי נהירו לא אתחזיא תועלתא דחכמתא, ובגין שטותא אתנהיר יתיר וכו' וכך לתתא אלמלא הוי שטותא שכיח בעלמא לא הוי חכמתא שכיח בעלמא והיינו דרב המנונא סבא כד הוי ילפין מיניה חבריא רזא דחכמתא הוה מסדר קמייהו פרקי מילי דשטותא בגין דייתי תועלתא לחכמתא בגינה משום דההוא תקונא דחכמתא ויקרא דחכמתא וכו' כיתרון האור מן החושך תועלתא דנהורא לא אתיא אלא מן חשוכא. ולעולם תקונא דחוורא מאי הוא אוכמא אלמלא אוכמא לא אשתמודע חוורא ובגין אוכמא אסתלק חוורא ואתייקר. אמר ר' יצחק משל למתוק במר דלא ידע אניש טעמא דמתיקא עד דטעים מרירא מאן עביד להאי מתיקא הוי אומר האי מרירא וכו' עד כאן.

ז׳ועל זה אמר בספר יצירה (פרק ו') טוב מבחין את הרע ורע מבחין את הטוב. ומבחין הוא מלשון חוזק כמו (ישעיה ל"ב, י"ד) עופל ובוחן, כן הרע מחזק את הטוב כי אם לא היה רע בעולם מאין היה ניכר הטבת הטוב, ואם לא היה בעולם חושך כלל מאין היה ניכר טובת האורה בעולם, ולא ניכר יתרון אור כי אם מן החושך כי לא ידע איניש טעמא דמתיקא עד דטעים מרירא מאן עביד להאי מתיקא הוי אומר האי מרירא. ועבור זה הבדיל אלהים בין האור ובין החושך, וקבע לזה תחומו ביום ולזה תחומו בלילה. ולכאורה מה היה המקרא חסר כשאמר הקב"ה ויהי אור וכן נעשה ויהי אור, שיהיה האור הזה תמיד בעולם להאיר על הארץ ויושבי בה ולמה השאיר עוד חושך בעולם. אך תועלתא דנהורא לא אתיא אלא מגו חשוכא וכשלא יהיה חושך כלל לא יוכר טובת האור בשום פנים, וכאמור. ונמצא אשר רק לכוון זה ברא הקב"ה את הרע והחושך בעולם בכדי שיהיה ברישא, חשוכא והדר נהורא, בכדי שיוכר טובת האור והטוב.

ח׳והשלישי: הוא על פי מה שאמרו חז"ל (בראשית רבה ט', ח') על פסוק והנה טוב מאוד טוב זה מדת הטוב מאוד זה מדת היסורין. ולהבין איך מדת היסורין הוא טוב מאוד, נאמר: כי ידוע אשר עיקר בריאת העולם היה בכדי להיטיב לבריותיו, ואף שגם קודם הבריאה היו הנשמות חצובות תחת כסא כבודו והיו ניזונין מזיו השכינה ונמצא אשר גם שם היה מיטיב עמם במאוד מאוד, אך שאין זו הטבה שלימה כי מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפוהי ונקרא נהמא דכסופא (ירושלמי ערלה פרק א' הלכה ג'). ועל כן ברא העולם כדי שיעבוד אדם בעבודה בשלימות הראוי שינתן לו שכר טוב רב מופלג מרב טוב הצפון בעד עבודתו ואז יהיה הטובה שלימה שלא בדרך נהמא דכסופא כידוע מדברי האר"י ז"ל.

ט׳ואולם עוד יש בחינת הטבה גדולה מזו. והוא כי בחינה זו כאשר האדם יהיה צדיק גמור מנעוריו ולא יחטא כלל ויעשה הטוב, הנה תחזור נשמתו בשלום מטוהרה בזיכוך בביאה כיציאה למקום אשר לוקחה משם, ושם תיזון מזיו שכינתו כבראשונה או יותר, רק שלא תהיה נהמא דכסופא, כי זה הוא חלף עבודתה ינתן לה שכרה משלם.

י׳אכן לפעמים תתעלה נשמתו ביתר שאת ועז במעלה מעלה גבוה מכאשר היתה קודם ביאתה לעולם על דרך מה שאמרו חז"ל (סנהדרין צ"ט.) במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד. והטעם כי הנה בעת אשר יחטא האדם הנה הוא נופל ממדרגתו כפי ערך חטאו, ולפעמים נכנס תחת רשות הקליפות והסטרא אחרא כמאמר חז"ל (עבודה זרה ה'.) כל העובר עבירה אחת מלפפתו ומוליכתו ליום הדין ר' אליעזר אומר קשורה בו ככלב וכו' עד כאן. וכשזוכה אחר כך לשוב בתשובה לפני בוראו הנה הוא עולה מרשותם בכח גדול ונעשה כדוגמת הצפור הנמלט מפח יוקשו, אז בעת המלטו מפחו, יפרח בכח גדול לעלות למעלה ועוף יעופף עד לב השמים מרוב שמחתו והתאמצו על שנמלט ממצודתו.

י״אוכן האדם כאשר נותן דעתו ולבו אשר ניתן תחת רשות הרע והסטרא אחרא נתמלא פניו בושה וכלימה מול מלך מלכי המלכים הקב"ה ולא יערב לבו לקחת אוכל לפיהו, וגופו ימלא חלחלה ורתת ורעדה גדולה. כי שתים עשה, שעזב מלך עולם, וביקש לו הבלי טינופת שלא ראוי לאדם לישא זאת, והיה כי יחרד לבבו על זאת בשלימות אז תיכף תבער בו האש לחזור ולשוב תחת רשות בוראו לחסות בצל כנפי השכינה, ואז מרוב גודל בשתו הנה הוא בורח עד לב השמים ותיכף מוסר נפשו לה' בשלימות האהבה ויראה ומקשר ומדבק עצמו במלך הכבוד בקשר אמיץ וחזק בל תמוט עולם ועד.

י״בולכן אמרו חז"ל (יומא פ"ו.) גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד. כי עבור רב גודל רצונו לברוח מרשות הסטרא אחרא עוקר לבו וכל תאותו בכח גדול וביד חזקה ומוסר כולם לאהבת אל אמת, ופורח באהבת לבו באהבה עזה ונפלאה עד אין שיעור וערך כפי יכלתו בכל כוחו ותיכף מקבל יסורים וסיגופי גופו ותעניתים, או התמדת הלימוד למאוד, ודביקות אלהות בתפילה ומעשים טובים. ובכח שלימות אמיתיות לבבו אשר חשקה נפשו להתקשר לצור ישראל היא עולה ומגעת עד כסא כבודו יתברך שמו. כי שלום שלום לרחוק ולקרוב (ישעיה נ"ז, י"ט) לרחוק ברישא והדר לקרוב כמאמר חז"ל (ברכות ל"ד:). כי לא די שמוציא את נפשו מתוך רשות הקליפות גם הנה מוציא בלעם מפיהם ניצוצות קדושות אחרים אשר היו מוטבעים בקליפות ההם אשר הוא היה נשקע בם ובעת צאתו מרשותם עולה עמו גם רכב גם פרשים מחנה כבד מאוד מניצוצות קדושות אשר היו בהם כי מצא מין את מינו וניעור ומתדבקים ומתלוים עמו כל הניצוצי קודש לעלות עמו אל חיק אביהם.

י״גוידוע שהתקרבות הרחוקים שנתרחקו מאור פניו יתברך חשוב ונעלה מאוד בעיניו. ולכן נקרא הבעל תשובה אהוב ונחמד קרוב וידיד, ועושה מצוות ומקבלין אותן בנחת ושמחה ולא עוד אלא שמתאוין להם כמו שאיתא ברמב"ם (פרק ז' מהלכות תשובה הלכה ו'), ובמקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד והכל לפי שפורח בכח גדול באש להבה לאל עליון קונה שמים וארץ ומגיע עד כסא כבודו. ועל ידו עולים כמה וכמה מהניצוצות הקדושים אשר היו בתוך הקליפות שהיה נשקע בהם קודם, והקב"ה נותן לו שלום בראש והדר לקרוב. וזהו בחינת אחור וקדם צרתני שעל ידי בחינת אחור שנתרחק מפניו יתברך עולה ומגיע עד ימי קדם שהוא למעלה למעלה.

י״דהרי לפניך בחינה שלישית בהטבת הרע בעולם שעל ידו תתעלה הנשמה ביתר שאת ועוז ממה שהיתה מקודם ירידתה בעולם הזה, עבור מה שפורח בכח גדול למעלה, כאמור. וגם עבור יסורים שקיבל עליו על חטאיו.

ט״וואתה תחזה מה שאמרו חז"ל (ברכות ה'.) ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולן לא נתן אלא על ידי יסורין ואלו הן תורה וארץ ישראל ועולם הבא, תורה מנין וכו' עד עולם הבא מנין דכתיב (משלי ו', כ"ג) ודרך חיים תוכחת מוסר ופירש רש"י חיי עולם הבא הויין ליה תוכחת מוסר לאדם. הרי לפניך שהיסורין שהוא מבחינת הרעים באמת הם טובה גדולה להחיותו ליום שכולו ארוך, ומה מאוד נכון אומרם (בראשית רבה ט', ח') טוב מאוד זה מדת היסורין כי על ידי זה נוחל עולם הבא, שכל יסורי עולם הזה אינם כדאי אף נגד שעה אחת קורת רוח בעולם הבא, אך שה' הוא הטוב והמיטיב לכל נוחל לעמו טוּב העולם הבא בשביל יסורי עולם הזה.

ט״זוהבחינה הרביעית בטובת הרע הוא בעולם על דרך זה. כי הנה ידוע אשר אין שמחה ונחת ותענוג בעולם בכל מחמדי העולם הזה או עריבת נעימת ידידות עולם הבא, כאשר יזכה האדם אשר על הארץ, שיתקדש שם שמים על ידו. ואדם מישראל אשר טעם חפיצה וחשוקה זאת בנפשו וזכה למעלה הנפלאה שיתקדש שם הקב"ה על ידו בארץ, ודאי כל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו ורוחו ונשמתו אשר בקרבו יודו וישבחו ויפארו וירוממו בכל עוז ותעצומות בכל כוחם ומאודם כאשר יוכלו שאת, ברוב ההודאות ותשבחות למלך הכבוד, במה שזיכהו במעלה הזו להיות על ידו יתוודע ויתגדל ויתהלל שמו הגדול בעולם. וכל לבו ועצמיותו וכל אשר בו ימולא שמחה ותענוג ונחת לאין קץ כי אין דבר בעולם גדול מזה.

י״זוזה כל מעלת האבות הקדושים מה שעל ידם נתוודע ונתקדש שמו הגדול בעולמו שברא, כמאמר חז"ל (בראשית רבה נ"ט, ח') על פסוק (בראשית כ"ד, ג') ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ אמר ר' פנחס עד שלא הודעתי אותו לבריותיו אלהי השמים וכיון שהודעתי אותו לבריותיו אלהי הארץ, והנה אמרו חז"ל (מכילתא מובא ברש"י בשלח פסוק ואכבדה בפרעה) וזה לשונם: כשהקב"ה מתנקם ברשעים שמו מתגדל ומתכבד וכן הוא אומר וכו' עד נודע ה' משפט עשה. ועוד אמרו (שמות רבה ז', ד') בזה הלשון: כשם שקילוסו של הקב"ה עולה מגן עדן מפי הצדיקים כך עולה מגיהנם מפי הרשעים וכו' מה הם אומרים יפה דנת וכו'.

י״חהרי לפניך ארבעה בחינות בבריאת הדין והחושך והרע בעולם שהמה הכל חסדים אמיתיים לאמיתותם ועל כן נכון מאמרם (אבות ה', א') להפרע מן הרשעים כי זה תכלית הטובה להם או שיזכו על ידם לחיי עולם הבא או שיתקדש שמו על ידי זה ובודאי לא יקופח שכרם ובלא זה אין לך טובה גדולה מזו כנאמר. והנה אמרו חז"ל (מובא ברש"י איכה) על פסוק (איכה ג', ל"ח) מפי עליון לא תצא הרעות והטוב אמר ר' יוחנן מיום שאמר הקב"ה ראה נתתי לפניכם היום את החיים ואת הטוב וגו' לא יצא רעה וטובה מפיו אלא הרעה באה מאליה לעושי רע והטוב לעושי טוב.

י״טובזה נבוא בביאור המאמר הנזכר למעלה מתחילת ברייתו של עולם צפה הקב"ה במעשה צדיקים וכו', כי אמרו חז"ל (ילקוט תהלים ק"ד) אמר ר' חנינא לא היה העולם ראוי להשתמש בארזים ולמה נבראו בשביל בית המקדש הדא הוא דכתיב (תהלים ק"ד, ט"ז) ישבעו עצי ה' ארזי לבנון וכו' עד כאן. וכן כל דבר טוב הבא לעולם עיקרו בא בשביל הטוב שבעולם שראוי לו וממילא משתמש בו כל העולם, וכן להיפך כשרעה ח"ו בא לעולם עיקרו בא לעושי רע ולפעמים יגיע על ידם לצדיקים כמעשה הרשעים כי פגיעתו רעה וצריכין להשמר מפניו שלא להתראות חוצה כידוע מדברי הזוה"ק. ולזה אמרו מתחילת ברייתו וכו' כלומר אנו רואין מכתובים האלו שבודאי צפה הקב"ה בראש הבריאה מעשיהן של אלו ואלו, כי והארץ היתה תוהו ובהו אלו מעשיהן של רשעים כלומר על מה היתה בריאת החושך והרע בעולם, הכי חפץ ה' חלילה להחשיך עיני הבריות או להרע להם הלא חפץ חסד הוא והוא בעל החסד האמיתי, ובודאי אלו מעשיהן של רשעים מפני שצפה שיהיה מעשה רשע בעולם על ידי מה שניתן הבחירה בידי אדם לזה היתה בריאת החושך והרע והכל בחסדי האל הטוב הגמור כאשר ביארנו בארבעה פנים שונים האמורים למעלה, ויאמר אלהים יהי אור אלו מעשיהן של צדיקים כלומר לא ברא האור רק מפני שצפה במעשה הצדיקים וחפץ להאיר להם מטובו וממילא נר לאחד נר למאה ומשתמשין בו כל העולם.

כ׳ועל זה אמר הכתוב (משלי י', כ"ה) וצדיק יסוד עולם. כי כל טובות העמדת קיום העולם מה שתכון תבל בל תמוט ומה שמאיר לארץ ולדרים עליה וכל טובותיה הנעשים בכללות העולם בכל יום כאמור ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית הכל בשביל הצדיקים אשר בקרבה וממילא נהנין מזה כל העולם. וזה זרח בחושך אור לישרים (תהלים קי"ד, ד') כלומר מה שבחושך זרח האורה הכל בשביל הישרים שיהיו בעולם. וזה אור זרוע לצדיק (תהלים צ"ז, י"א), שהאור נזרע רק לצדיקים, ועל ידיהן נהנין כל העולם, ואך האור הגדול שנברא ביום ראשון לפי שהיה אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו לא היה העולם ראוי להשתמש בו אפילו על ידי אגב הצדיקים עבור שהיה אורו רב ולכן גנזה לצדיקים לעתיד לבוא, שלא יהיה אז בעולם כי אם הצדיקים ולהם ראוי להשתמש בו.

כ״אואמר אחר כך אבל איני יודע באיזה מהם חפץ. כיון שגם הרע המגיע לעושי רשעה טובה גדולה להם כמו הטוב לצדיקים וגם קילוסו עולה ממעשיהם של רשעים כמו מן הצדיקים היה אפשר לומר שגם באלה חפץ ה' וגם זה נכלל בכלל להיטיב לבריותיו מה שייטיב להם על ידי הרע. כיון דכתיב וירא אלהים את האור כי טוב הוי אומר במעשיהן של צדיקים חפץ ואינו חפץ במעשיהן של רשעים. כי חלילה לאל מֵרֶשַע (איוב ל"ד, י') פירוש חלילה לומר שיחפוץ ברשע העם כדי שיעשה להם טובה על ידי הרע לא בזה חֵפֶץ ה' כי לא מעוקצך ולא מדובשך, ועיקר חֵפֶץ ה' בבריאת החושך והרע לא היה אלא שעל ידו יוכר טובת האור והטוב שיגיע לצדיקים בבחינת יתרון האור מן החושך שתועלתא דנהורא לא אתיא אלא מגו חשוכא והרע מבחין את הטוב כאשר מפורש יפה בדברי הזוה"ק המובא למעלה.

כ״בועל כן התפאר הקב"ה עצמו בבחינת החושך והרע ואמר (ישעיה מ"ה, ז') יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע אני ה' עושה כל אלה. כי אם לא היה החושך לא היה אדם יודע כלל שהאורה הוא טובה לעולם כי לא ידע איניש טעם דמתיקא עד דטעים מרירא כנאמר, ואך זה אינו רק כשמזכיר החושך עם האור אז מיחד שמו על שניהם יחד כי בשניהם יחד הוא הוא הטובה האמיתי ולא כן כשמזכיר החושך לבד אינו מיחד שמו עליו כי בעצמו הוא בחינת הרע רק שהוא מבחין את הטוב, ולא נאה לבעל חסד האמת ליחד שמו על הרעה והבן. ועל כן אמר הכתוב,

כ״גויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. פירוש אף שהבדיל אלהים בין האור והחושך וקבע לזה תחומו ביום ולזה תחומו בלילה מכל מקום משניהם נעשה יום אחד שלם והיום בלא הלילה אף שהוא כולו אור אין שלימות בו להיותו חסר הלילה, ואין תמותו ושלימותו. כי אם בהיותו עם הלילה, כי לעולם תקונא דחוורא מאי הוא אוכמא אלמלא אוכמא לא אשתמודע חוורא ובגין אוכמא אסתלק חוורא ואתייקר כמו שאיתא בזוה"ק (ויקרא מ"ז:) המובא למעלה. והן אמת אשר קרא אלהים לאור יום אבל לא יום אחד כלומר יום שלם ולא נקרא היום שלם כי אם בהיותו עם הלילה וגם הלילה גופה קנתה שמה להקרא יום כשהוא עם האור יום, כי שניהם יחד הוא הוא היום והטוב האמיתי כדבר האמור, וגם כיון שהחושך לרשעים עיקרו נבנה על צד החסד האמיתי והוא טובה גמורה להם כמו הטובה לצדיקים וגם קילוסו של הקב"ה עולה ממנו כמו ממעשה הצדיקים, נתפס גם עליו שם היום להקרא יום אחד עם האור כיון שעיקרו הוא אורה במקום שהוא.

כ״דאך המלך הטוב והמיטיב אינו חפץ ברעתו ולא בטובתו כי חפץ חסד הוא חסד הגמור בלי שום תערובות דבר אחר, טוב לשמים וטוב לבריות בלי שום יסורי עולם הזה והעולם הבא, רק לפעמים בצדיקים גמורים את אשר יאהב ה' יוכיח בכדי להעלות נשמתן למעלה למעלה. כי ה' צדיק יבחן והוא בוחן כליות ולב וכאשר יודע אל עליון ברוך הוא אשר הצדיק הזה מקבלן באהבה גמורה באמת לאמיתו לצד שיודע בבירור שהוא טובה גדולה ועצומה ממלך עולמים ברוך הוא וברוך שמו לְזַכּוֹתוֹ להיטיבו באחריתו. וכל יסורי עולם הזה כאין ואפס אצלו נגד רצון בוראו מלך מלכי המלכים הקב"ה אשר שולח אליו יסורין האלו וכל לבו ועצמיותו מלא שמחה ונחת ברוב עוז וחדוה, במה שרואה בזה אהבת הקב"ה אליו אשר מוכיחו בלא שום עוון רק להעלותו בעשר מעלות גבוה מעל גבוה והוא מהלל ומשבח ומפאר למלך הכבוד אשר נותן השגחתו ודעתו עליו באהבה רבה, הנה אצלו הוא טובה ואורה ממש ולילה כיום יאיר נגדו כחשיכה כאורה. ובזה וה' חפץ דכאו החלי שחפץ ה' בזה לפי שהוא לו אורה ממש באהבה ושמחה ונחת רוח.

כ״האבל כל ענין יסורים שבאים על עוון קטן או גדול אף שהוא טובה גדולה על צד החסד והאמת לא חפץ ה' בזה, משל אומרים לצרעה לא מעוקצך ולא מדובשך. וגם כשבאין על עוון לא יצוייר שיהיה אצל האדם באהבה ושמחה גמורה כי אומר בלבו אני בעצמי שגרמתי לי כך והלואי לא חטאתי ולא קבלתי אלו היסורין, ומיד כשאינם אצלו כמו האורה ממש לא נקרא חסד שלם מכל צד וה' חפץ חסד הוא.

כ״וועל כן אמרו חז"ל (ברכות ה':) ר' חייא בר אבא חלש על לגבי ר' יוחנן אמר לו חביבין עליך יסורין אמר לו לא הן ולא שכרן אמר לו הב לי ידך יהיב ליה ידיה ואוקמיה עד כאן. כי שאל לו אם חביבין עליו היסורין להיותם אצלו בחיבה ובאהבה כמו האור ממש. ואמר לו לא הן ולא שכרן כי היה בהן ביטול תורה כמו שאיתא במהרש"א שם. וכל כך גבר בלבו אהבת וחמדת התורה שלא היה רוצה בשכר עולם הבא שהוא העלאת נשמתו למעלה ליהנות מזיו השכינה על ידי היסורין האלו, כי חשקה נפשו בה' להגות בתורתו יומם ולילה רק לשם ה' באמת לעשות נחת רוח לפניו והיה מפקיר שכר ותענוג עולם הבא עבור זה כי צמאה נפשו לה' לעשות לו נחת רוח בכל עוז ותעצומות.

כ״זולכן אמר לו הב לי ידך, יהיב ליה ידיה ואוקמיה. כי ידוע אשר חיבור שתי ידים אחת אל אחת מורה חיבור עשר ספירות בלימה הנזכרים בספר יצירה להתיחדן ולהתאחדן בקשר אמיץ וחזק זה בזה ונגבהים ונקשרים אל מאצילם בוראם יוצרם אף עשאם, והיו לאחדים ממש כאשר הארכנו בזה בספרנו סידורו של שבת (שורש השני ענף ב') ושם הוא חסדים פשוטים שלימים מכל צד, ומיד כשהמשיך אליו חסדים האלו תיכף נתרפא מאחר שלא היה רצונו בהם באהבה מחמת ביטול תורה ומיד כשאינם בלב האדם כמו האור והטובה ממש, אינם נקראים חסד השלם מכל צד וכשהמשיך אליו חסדים השלימים נתרפא, כי ה' חפץ חסד הוא הכל כמדובר.

כ״חובדברינו זה יאמר הכתוב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. כי אחר שנברא האור שהוא מעשה הצדיקים ואצלם הערב והבוקר שניהם שוין בשיווי האמת והחושך אור בעיניהם והערב והבוקר יום אחד ממש והכל להודיע כי הוא אחד ואין יחיד כיחודו, ואין בחושך כי אם אורו של הקב"ה המחיה אותו ומשניהם ניכר אחדותו של הקב"ה כאשר הארכנו בזה באופן הוא"ו מפירושי פסוקי בראשית.