באר מים חיים, בראשית א׳:ט׳Be'er Mayim Chaim, Genesis 1:9
א׳ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה וגו'. לכאורה אחת משתי אלה מיותר, כי אחר שאמר יקוו המים מתחת השמים ממילא תראה היבשה על ידי כך, כי הארץ כבר היתה בתוך המים מיום ראשון כידוע, ועבור זה לא אמר כאן יהי יבשה רק שתראה היבשה אחר הקוות המים וזה היה ממילא. וגם כשאמר ותראה היבשה מיותר אומרו מתחת השמים כי בודאי היבשה היא מתחת השמים לא מעל לרקיע.
1
ב׳והנראה לומר שהקב"ה כיוון במאמר זה לומר טעם ופיוס למים במה שצריך למעטן, כי אף שהקווה כל המים אל מקום אחד, מכל מקום נתמעטו מאשר היו כמו שאמרו חז"ל (בראשית רבה פרשה ה', ב') כל העולם כולו מים במים ואתה אומר אל מקום אחד אתמהא, משל לעשר נודות נפוחין מונחים בטרקלין נצרך המלך למקומן מה הוא עושה להן מתירן ומוציא את רוחן ומסלקן בזוית אחד, כך דרך הקב"ה על מי בראשית וסילקן לים אוקיינוס וכו' עד כאן. הרי שעל כל פנים נתמעטו, וחוץ מזה יש בזה המעטת כבודן מלהשתטח על פני כל הארץ. ואמנם לאשר שיש בזה גידול כבוד שמים לגלות מעשה ידיו שיראו הכל אשר ידו יסדה ארץ, ובודאי אין לך כבוד גדול מזה למים שיתגדל על ידן כבוד הבורא ברוך הוא וברוך שמו, ועל כן אמרו חז"ל (שם) המים היו אומרים אלו לאלו נלך ונעשה קילוסין להקב"ה, הדא הוא דכתיב (תהלים צ"ג, ג') נשאו נהרות קולם כי עשו בשמחה גזירת המקום עליהם לצד שיהיה קילוסו של הקב"ה עולה מזה ואין לך שמחה גדולה מזו.
2
ג׳אכן יוכלו המים לטעון ששניהם יכולין להתקיים, ובאופן שהמים יוגבהו מעל הארץ כמו מים העליונים אשר מעל לרקיע שעומדים שטוחים על פני הרקיע ואך למעלה ממנו גבוה גבוה ותלוים ועומדים במאמרו של מלך, כן מים התחתונים ינשאו מעל הארץ להיות תלוים ועומדים בין הארץ לרקיע במאמרו של מלך, ובזה יתראה היבשה לגדל כבוד הבורא וגם הם לא יתמעטו מאשר היו. ועל כן מים התחתונים בוכים לעלות למעלה לא מעל לרקיע כי אם מעל הארץ שיהיו כבחינת מים העליונים. ועל כן רמז בראשי תיבות בכי"ם, ברוך כבוד ה' ממקומו. כלומר שהיה טענתם אשר בזה לא יומעט חלילה כבוד ה', כיון שתראה היבשה יהיה ברוך כבוד ה' ממקומו מן הארץ אשר עשה.
3
ד׳אמנם בוראנו ברוך הוא וברוך שמו גם בזה לא חפץ משני טעמים. אחד, לצד הפרשתן והבדלתן במעלה ממים העליונים כמו שביארנו למעלה הרחיקם והורידן מטה לפי שיקול אל דעות ערך קטנות מעלתן ולא יוכלו לעלות במעלה במופלא מהן. שנית, כי גם מעשה שמים היה צריך להתראות לבני אדם ממזרח השמש עד מבואו כדי שיהיה מהולל שם ה' על ידי זה ככתוב (תהלים ח', ד') כי אראה שמיך וכו' ושאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה (ישעיה מ', כ"ו). אשר על כן צריך להיות הרקיע כעצם השמים לטוהר בבחינת אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים (תהלים קכ"ג, א'), ולא לכסות פני רקיע. על כן עשה הקב"ה בהם שני דברים לפייסם, אחד שהקוה אותם אל מקום אחד ממש ויחדם ביחוד נפלא בכנסיה שהוא לשם שמים, ורמז על ידיהן כל בחינת יחוד שמו יתברך אשר בו תלוי כל קיום השמים והארץ וכל אשר בהם. כי המוחין הנכנסין בזו"ן שהוא ד' יה"ו במלואן יש בהם ל"א אותיות ומספרם מקו"ם ועל ידי זה נעשה אחד וזה א"ל מקו"ם אח"ד כמו שאיתא בדברי האר"י ז"ל בספר הכוונות על דברי הזוה"ק שבפסוק זה.
4
ה׳וזה הוא כל בחינת היחוד של שמע ישראל, ולא נבראו כל העולמות כי אם לזה היחוד וכיון שכנס כל המים יחד בסוד כינוס לצדיקים הנאה להן והנאה לעולם כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין ע"א:). אל מקום אחד, הרומז ליחוד השלם האמיתי אין לך מעלה גדולה מזו.
5
ו׳והשנית הוא במה שאמרו חז"ל (בראשית רבה פרשה ה', ו') אוקיינוס גבוה מכל העולם כולו וכו' אמר ר' אליעזר למה הקורא למי הים הקורא למי הים ב' פעמים, אחת בדור אנוש ואחת בדור המבול, בשביל והאלהים עשה שייראו מלפניו (קהלת ג', י"ד) משל למדינה שמרדה במלך שלח המלך לגיון קשה והקיפה כדי שיראו אותו בני המדינה וייראו מלפניו. כך, למה כֹּנֵס כּנֵד מי הים (תהלים ל"ג, ז') בשביל וייראו מה' כל הארץ (שם). הרי לפניך עוד טובה גדולה למים שהגביהם מכל העולם כדי שיראו הבריות ויעשו רצון קונם, וכבר כתבנו שזאת עיקר השמחה בכל דברים שבעולם להיותם זוכים שעל ידם יתקלס עילאה ויתגדל כבוד ה' על כל הארץ.
6
ז׳ובזה נבוא לביאור הכתוב, ויאמר אלהים יקוו המים. פירוש שיקוו דוקא לצד אחד ולא להנשאות מעל הארץ כאשר הם וישארו תלוים באויר השמים. והטעם לזה מתחת השמים כיון שהם תחת השמים והשמים צריך להתראות לבני אדם בעל כרחם צריכין לפנות משם כדי לישא עין אל היושב בשמים. ועוד שהם תחת השמים במעלה ומדריגה נגד בחינת מעלת מים עליונים אשר מעל לשמים, צריכין להרחיק מאתו שלא יזונו עיניהם מבית קדשי קדשים כהבדלת הפרוכת בין הקודש ובין קודש הקדשים וכאמור למעלה.
7
ח׳ובכדי לפייסן בשביל המעטת כבודן כל כך, אמר להן שני הדברים הנזכרים. א', אל מקום אחד שיתיחדו ביחוד גמור וירמזו ליחוד האמיתי הכולל כל העולמות הנרמז בתיבת א"ל מקו"ם אח"ד, ותחת שנעשה בהם ענין המחלוקת וההפרשה, יהיו רומזים ליחוד השלם שבכל השלימות. והשנית, ותראה היבשה שהיבשה וכל יושביה ייראו מה' אלהיהם בשביל הקורא למי הים וישפכם (עמוס ה', ח') והוא טובה גדולה להם שעל ידם יגיע נחת רוח לבורא עולם מעולמו שברא. ובזה, ויהי כן. כי נצבו מים כמו נד באהבה ושמחה גדולה, והיו אומרים אלו לאלו נלך ונעשה קילוסין להקב"ה, ופתחו ואמרו שירה כאמור (תהלים צ"ג, ג') נשאו נהרות ה' כנאמר. ובזה נשלם מלאכת המים במלואם וטובם ואז וירא אלהים כי טוב תיקן המחלוקת על ידי היחוד השלם לשלום בין ישראל לאביהם שבשמים לעשות רצון קונם על ידם הכל כמדובר.
8
ט׳או יתבאר יתור אומרו ותראה היבשה. על דרך מאמר חז"ל (שמות רבה פרשה כ"א, ו') על פסוק (שמות י"ד, ט"ז) ואתה הרם את מטך, אמר משה לפני הקב"ה אתה אומר לי שאקרע את הים ואעשה את הים יבשה, לא כך אמרת שאין הים נעשה יבשה וכו' אמר לו הקב"ה לא קראת מתחילת התורה מה כתיב ויאמר אלהים יקוו המים וגו' אני הוא שהתניתי עמו, כך התניתי עמו מתחילה וכו' שנאמר וישב הים לפנות בוקר לאיתנו (שם שם, כ"ז) לתנאו הראשון וכו' עד כאן. והוא תמוה כי איך מרומז באמירת יקוו המים שיעשה ממנו יבשה. ונראה לומר כי כך פירוש הכתוב ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ולפעמים ותראה היבשה פירוש שתראה בו היבשה להיות נצב כמו נד ויעברו בתוכו ביבשה. וזה הוא התנאי שהתנה הקב"ה עמו שאף אחר שיקוו המים למקום אחד לפעמים תראה היבשה בו שיהיה נקרע לפני בני ישראל ולכך כתיב ויעברו בני ישראל בתוך הים ביבשה, ביבשה הידועה הזו שאמר הקב"ה ותראה היבשה.
9
י׳או אפשר נאמר בזה הדרך כי רבים מקשים למה רמז תנאי הקריעה שלא בזמן קריעתו, כי אם אחר השבת המים על מצרים רמז תנאו. וירצה בזה כי התנאי היה על ב' הדברים האמורים, שהוא לקרוע לפני ישראל ולהשיב מימיו על מצרים שלא להניח גם את מצרים עבור בגבולו, כי אם תיכף אחרי יציאת ישראל מתוכו מיד ישובו המים על מצרים וגו'. ולכן לא הזכיר התנאי עד אחרי כלותו לספר כל עניניו שהוא הקריעה וההשבה. ותיבה זו, לתנאו, קאי על כל מה שקדם בענין בין ענין הקריעה בין מה שהשיב על מצרים כל זה היה לאיתנו, לתנאו הראשון. ולזה יהי כן פירוש הכתוב בשני דברים. א', שיקוו המים, ולפעמים תראה בו היבשה כנ"ל והוא ענין הקריעה. והב', יאמר יקוו המים אל מקום אחד אף בעת שתראה בו היבשה כשיקרע לפני ישראל תיכף בצאת ישראל ממנו ישובו המים לעשות דין באויבי ה'.
10
י״אודבר זה הוא גם כן פיוס נפלא למים התחתונים להיות על ידם יתגדל ויתקדש שמיה רבא בעת קריעתם לפני בני ישראל לעשות נקמה באויביהם. ואז נבהלו אלופי אדום ושמעו עמים ירגזון וישראל אמרו שירה לה' שענינה נכבד וגדול רם ונשא למאוד עד אין קץ ותכלית, ובזה ודאי נתפייסו וידעו בטובתן והודו לה' כי טוב ולעומתן אמר הקב"ה כי טוב. כדבר האמור.
11
י״בובדרך רמז יאמר הכתוב יקוו המים לפי מה שכתבנו עד הנה, מגודל המעלות הטובות אשר הגיע למים התחתונים ממה שקבצם למקום אחד, שרמז בהם יחוד שמו יתברך והארץ יְרֵאָה מקונה בעבורם, וכבוד ה' נתגדל ונתקדש לעיני עמים רבים בעשותו נוראות על ים סוף עמם ועשו נקמה בגוים, הנה מהראוי שתגדל תשוקת וחמדת המים לעשות בשמחה אמרי אל להגיע אל המעלות האלה. ולזאת אחר שהבדיל בין מים למים והיו מים התחתונים בוכים כי לא נתפרשו אלא בבכיה (כמו שכתוב במדרש בפסוק זה) ואמר להם הקב"ה בלשון פיוס יקוו המים מלשון קוה אל ה' שהוא לשון תקוה. כלומר יקוו ויחכו המים שיתכנסו אל מקום אחד ותראה היבשה ובודאי נהרות ימחאו כף יחד ירננו עבור טובה שיעשה להם אז.
12
י״גואמר הכתוב ויהי כן. כלומר כן אמת אשר גדלה חפצם ותשוקתם בזה למאוד, אף שהיה המעטת כבודם, כיון שידעו שיתרבה על ידיהם כבוד שמים בארבעה בחינות שמצינו, קיוו לזה טרם עשותם ותיכף עשו כן באהבה לאשר גדלה בעיניהם קדושת שמו הגדול המבורך.
13
י״דובזה אפשר לומר שגם הים התנה זאת עם הקב"ה שהגדולה והכבוד הזה יעשה דוקא על ידו. וזה וישב הים לפנות בוקר לתנאו כי גם הוא התנה תנאי זה להעביר בניו בין גזרי ים סוף ואת רודפיהם ושונאיהם בתהומות יטבע. והכל לגודל תשוקתו שיתקדש שם שמים על ידו, וזה מאמר חז"ל (שם) יקוו לי המים שנדחקו המפרשים בפירושו, ולדברינו יאמר שהמים יתאוו ויחפצו במה שהוא לי לשמי ולכבודי.
14
ט״וובזה טעה טיטוס הרשע כשעמד עליו נחשול שבים לטובעו אמר אין גבורתו אלא במים (כמו שכתוב בגיטין נ~ו:) כי טבע המים ימהר יחיש מעשהו לעשות רצון בוראם כאומרו (תהלים ק"ד, ח') יעלו הרים ירדו בקעות אל מקום זה יסדת להם. והיו נחפזין ונמהרין בשליחותם בשביל להרבות כבוד בוראם ברוך הוא באהבה ושמחה, שהיו אומרים אלו לאלו נעשה קילוסין להקב"ה ועל כן תיכף כשראו רשע הזה עובר בים עמד נחשול לטובעו, כלומר עמד מעצמו בלי שום צווי. כי כן דרך קנאים לקנאות להקב"ה בלתי הצטוותם, ולעשות נקמה בגוים ובעוברי דת כאשר מצינו בפנחס בן אלעזר. וכאשר התחיל זה לחרף נח מזעפו ברצון הקב"ה.
15
ט״זואפשר לזה כיוון יעקב אבינו שאמר לראובן פחז כמים וגו' (בראשית מ"ט, ג') כלומר שמהרת לנקום נקמת ה' לתבוע עלבון אמך כטבע המים אשר נחפזין בשליחותן, ובזה היה ראוי להיות לך יתרון יתר שאת ויתר עז. ואך אתה אף על פי כן אל תותר כי חללת יצועי עלה, הוא השכינה הקדושה ולא תעשון כן לה' אלהיכם כתיב.
16
י״זגם ירמוז הכתוב באומרו יקוו המים אל מקום אחד. על פי מה שאמר (בזוה"ק תרומה קנ"ד:) מים אינון מימינא ואיהו חדוה מיד יהיב לשמאלא וכו' עד ובגין כך מיא לא אשתכחו אלא מסטרא דשמאלא וכו' עד כאן. וזה נעשה בבחינת שיתוף רחמים בדין כי מים הוא בחינת החסד ואינון מימינא, ולא אשתכחו אלא מסטרא דשמאלא בבחינת גבורת גשמים וכמו שאיתא בפרשת צו (דף ל"ב.) וזה לשונו: דהא מיא בגבורה נחתין לעלמא וכו' כי נתכלל בזה שמאלא בימינא ביחוד גמור והיו לאחדים ממש.
17
י״חוזה אומרו יקוו המים אל מקום אחד שיתקבצו שני הבחינות אשר במים אל מקום אחד להתאחד לאחד בבחינת התכללות שמאלא בימינא וימינא בשמאלא, וכל אחד מושך אצלו בחינה השניה להתכלל בו, ונעשה שני המשכות מזה לזה ומזה לזה בחינת ו"ו, וא' המיחדם ביחוד גמור ואז נעשה בחינת וא"ו כזה שהוא מספר אחד, וזה יקוו, שעל ידי התכללותם והתקבצם נעשה בחינת שני ווין ושניהם הולכים ומתיחדים אל מקום אחד כאמור.
18
י״טגם ירמוז על זה הדרך כי הנה יחוד החסדים והגבורות הוא הוא היחוד של כל הקומה שלימה מהעשר ספירות בלימה שכל אחד הוא כלול מעשר ומספר כולם הוא מאה, ועל כולם הוא תחילת המחשבה על סוף המעשה רצון האין סוף ברוך הוא שיהיה זה היחוד, וזה רמז יקוו יו"ד היא תחילת המחשבה ק' הוא תשלום המאה ו"ו הוא ההמשכה מחסדים לגבורות ומגבורות לחסדים כל אלה להיות הולכים אל מקום אחד להתיחד ביחודא שלים אמן כן יהיה.
19