באר מים חיים, בראשית י׳:ח׳Be'er Mayim Chaim, Genesis 10:8
א׳וכוש ילד וגו' הוא היה גבור ציד וגו' גבור ציד לפני ה'. מקרא זה צריך פירוש עיין עליו, ויבואר על פי אשר כתבנו בחיבורנו סידורו של שבת (חלק שני דרוש א') על מאמר חז"ל (ספרי פרשת וזאת הברכה) וזה לשונם: ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו וגו' כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל לא על ישראל בלבד נגלה אלא על כל האומות, בתחילה הלך אצל בני עשו ואמר להם מקבלים אתם את התורה אמרו לו מה כתוב בה אמר להם לא תרצח אמרו לפניו רבונו של עולם כל עצמו של אותו אביהם רוצח הוא שנאמר והידים ידי עשו ועל כך הבטיחו אביו, שנאמר ועל חרבך תחיה, הלך לו אצל בני עמון ומואב ואמר להם מקבלים אתם את התורה אמרו לו מה כתוב בה אמר להם לא תנאף אמרו לפניו רבונו של עולם כל עצמו של אותו אביהם של ערוה וכו' הלך ומצא בני וכו' עד כאן. וכבר עמדו בזה כמה מהמפרשים כי הלא ידוע אומרם ז"ל (עבודה זרה ג'.) שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו ומפני מה השיב להם על שאלתם דוקא בדבר שלא יוכלו לעמוד בו.
1
ב׳אכן יתבאר על פי הידוע מזוה"ק ומדברי האר"י ז"ל (ועיין בכוונת פיטום הקטורת) שמצד בחינת אלהים דקדושה נתמשך עד למטה להיות נתגבר כח הדינים מהחיצונים בחינת אלהים אחרים להיות בידם שבט אפו של הקב"ה ח"ו בדרך מאמר הכתוב (ישעיה י', ה') הוי אשור שבט אפי, והכתוב על חרבך תחיה הנאמר אצל עשו, להביא על ידם עונשין על בני האדם העוברים על פקודי התורה ושורה עליהם בחינת הדינים מצד אלהים דקדושה ונמסר כח להאומות הבאים מצד הדינים החיצונים ליסרם על רעתם כי מדיני אלהים נתמשך עד בחינת אלהים אחרים כנאמר. ואך עבור שהאדם הוא בעל בחירה ורצון לכן כיון שנמסר השבט בידם הן מענישין ומיסרים אדם מצד בחירת עצמם שלא מצד גזירת אלהים דקדושה, ולכן אמר הוי אשור שבט אפי, כי מאחר שהשבט לא ניתן בידו כי אם מצד בחינת אלהים דקדושה ואם היו ישראל מטיבין מעשיהם להמתיק הדין ברחמים שיהיה נכלל הדין בחסד היו מתבטלין כל הדינים של החיצונים והסטרא אחרא הנאחזין בקדושה והיו נופלין לעומקא דתהום רבה, לכן יש לצעוק הוי ווי על זה שאשור שבט אפי שיש כח באשור להכות בשבט הנמשך מאפי בחינת אלהים דקדושה ועל ידי כן עושה כרצונו להכות ממבחר בחירתו שלא מאתי, אני קצפתי מעט והם הרבה.
2
ג׳והנה נודע מדברי הזוה"ק (יתרו צ"ג:) שענין הדינין שיהיה רציחה בעולם להרוג את האדם בחרב ובחנית או שאר רציחות נתהוה מהפסיק טעמא שיש בין לא לתרצח שבתורה כי אם לא היה פסיק טעמא והיה נכתב לא תרצח בחיבורא חדא מאין היה נמשך בחינת הרציחה, וידוע (זוה"ק תרומה קס"א:) אשר באורייתא ברא קודשא בריך הוא עלמא ואם אינו מרומז בהתורה מהיכן יהיה הדבר ההוא ויתקיים לכן בתורה היה מוכרח ליכתב בפסיק טעמא לומר שלפעמים תרצח לרמז על ד' מיתות בית דין שנעניש את האדם העובר על העבירות הללו בד' מיני רציחות הללו, ומזה נתמשך כל בחינת הריגה שבכל העולם, ובמקום זה בתורה הוא אחיזת שורש חיות עשו הרשע שנאמר בו על חרבך תחיה, ממקום זה מושך חיותו להתקיים ברכתו ממה שפסיק טעמא בין לא לתרצח. וכן בענין הניאוף אם לא היה פסיק טעמא בין לא לתנאף מאין היה נמשך בחינת הניאוף כיון שכתוב בתורה לא תנאף והתורה הוא קיום העולם ואיך יהיה בעולם היפך התורה אך כיון שפסיק טעמא ומורה למחדי באתתיה חדוה דמצוה וכדומה כמו שמובא בזוה"ק שם ולפעמים תנאף לבד, ומזה נתמשך בחינת הניאוף בעולם, ובמקום זה הוא אחיזת בני עמון ומואב, שורש חיותם נמשך ממקום הזה כמו גבי עשו.
3
ד׳והנה כשאמר הקב"ה לעשו ועמון ומואב שיקבלו את התורה לא היה דיבורו עם זה הגוי הגשמי ההולך בארץ לדבר אתו מן השמים, והיה מראה כדברים אלו אל שורש חיותם ונשמתם, וכיון שמקום אחיזת חיותם הוא במקום זה בתורה והיה אומר להם שיקבלו את כל התורה הנה באותו הרגע נגלל ונעלם ונאסף כל התורה כולה בהדיבורים האלו לכל אחד בבחינתו. לשורש עשו בדיבור לא תרצח, ולשורש עמון ומואב בדיבור לא תנאף, מקום אחיזת חיותם לומר הנני כל התורה קבלו אותי ולכן כששאלו מה כתיב בה תשובתם בצדה היה לא תרצח ולא תנאף כיון שבמקום זה היו עומדין וכל התורה היה נאסף שמה היה הדיבור עצמו משיב לחיותם כזה ראה וקדש והם לא היו יכולים לעמוד בזה ומאנו לקבל התורה ולכן ישרים דרכי ה' ולא עולתה בו, וזה פירוש הפסוק על חרבך תחיה שאמר יצחק לעשו כי הנה לעתיד לבוא יקח הקב"ה הס"ם שרו של עשו וידון אותו בדיני דת התורה בד' מיתות בית דין על שהכביד עולו על ישראל כמו שמובא בזוה"ק (שופטים רע"ד:). ונמצא אשר זה הכתוב לא תרצח אשר עתה מחיה לשורש חיות עשו הוא אשר יחייב אותו לעתיד לדון אותו בדיני רציחה הנמשך מהכתוב הזה, וזה על חרבך ממש מה שהוא לך לחרב לכרוך על צוארך, עתה תחיה בזה כי כל חיותו עתה נמשך מזה עד אשר יכלו הסיגים וכוחות הרעות בעולם.
4
ה׳ובזה נבוא לביאור הכתוב, כי הכתוב מספר איך מחם הרומז לבן הרשע והיה נאחז בשמאלא דקדושא נתפשט ונשתלשל ממנו מטה מטה לבחינת אלהים אחרים ממש כי כל דבר פעל ה' למענהו וכל הנברא לכבודו ברא אך קודם שיהיה עת התיקון הגמור נעשה הכל כענין החיטה אשר אי אפשר לה לצמוח בלא קש ותבן, או שמרים ביין היוצא מהענבים, ובכל דבר יש סיגים. והכל בכדי לברר ולבחון בו את הטוב בדרך יתרון האור מן החושך ואלמלי לא הוה שטותא שכיח בעלמא לא הוה חכמתא שכיח בעלמא כמו שאיתא בזוה"ק (ויקרא מ"ז:). אשר על כן ממוח הגבורה שבהוד אשר היה חם נאחז שם, נתמשך מבחינה אל בחינה עד הגיע להסיגים והשמרים ממש להיות היפך הקדושה, שגבורות הקדושה הוא להיות גבור כארי לעשות רצון קונו באהבה עזה כרשפי אש שלהבה יה בחיות בוערת אש להבה ממש באמת ובזריזות ולא בעצלתים, ומהסיגים נעשה ההיפוך להתגבר בלבו בעזות מצח להקניט לבוראו ולעשות את אשר צוה שלא לעשות, ויודע רבונו ומתכוון למרוד בו.
5
ו׳ועל כן אמר הכתוב וכוש ילד את נמרוד כלומר הנה נשתלשלו סיגי דיני אלהים מחם וכוש, וכוש מורה על יותר גבורת הדינים כי הוא משונה בעורו בשחרות רב שהוא היפך הלבן והוא ילד את נמרוד שהמריד כל העולם על הקב"ה, הוא החל להיות גבור בארץ הוא היה הראשון שחילל הגבורה שבקדושה והתחיל להיות בהיפך הקדושה שהוא להיות גבור בארץ ולא בשמים, ונתגבר בדברי הארציות והיה גבור ציד לפני ה' פירוש שהיה גבור לצוד הבריות ולהמרידן על הקב"ה, והנה כל הרשעים מְכוּנִים על שם בן הרשע האמור בתורה כי כולם באים ממוח הגבורה הלז ועל כן יאמר על הרשעים כנמרוד גבור ציד שצד הגבורה למקום אחר להפך אותה מהקדושה אל קצה האחרון מה שלא היה עד עתה והוא היה ראש לדור הפלגה שאמרו ידינו רמה ונעלה השמימה ונעשה עמו מלחמה, והכל מסוגי הגבורה שרצה ללחום בה' אך אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו.
6