באר מים חיים, בראשית י״א:א׳Be'er Mayim Chaim, Genesis 11:1
א׳ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים וגו'. עיין בליקוטי תורה פרשה זו בשם מרן האר"י זללה"ה, ובדברי הרב האלשיך ובמגלה עמוקות בביאור פרשה הזו, וכולם מתנבאים בסגנון אחד לפרש ענין חטאם, שהוא שרצו להמשיך ההשפעה היורד תמיד אל שער השמים אשר בירושלים שהוא מקום קודש הקדשים, אל מקום ערל וטמא הבקעה אשר מצאו ועל כן בנאו מגדל לכיוון הזה דוגמת להבדיל וכו' בית המקדש, וכוונתם היה בכדי שירד ההשפעה למקום הקליפה ואז יוכלו לעשות כמעשיהם לילך אחרי שרירות לבם הרע להתאוות כל מיני תאוות ולטנף בכל מיני גשמיות העולם ואף על פי כן לא יוחסר להם דבר כי יקבלו השפע משמים למקומם, ועל כוונה הזו היה הצלם שהעמיד נבוכדנצר בבקעת דורא הכל כדי לקבל השפע אצלו ועיין בדבריהם תדרשם ממקומם.
1
ב׳ואפשר לפרש בזה מאמר חז"ל אחד (מדרש אבכיר מובא בילקוט ויגש סוף רמז ק"ן) שבשעה שנתוודע יוסף לאחיו בקשו אחיו להורגו ובא מלאך ופזרן בארבע פינות הבית וכו', והוא פלאי על צדקת השבטים שירצו להרוג אחיהם על שראוהו מלך, ואולם בראותם כל הפעולות והטרחות שטרח בשביל להביא בנימין למצרים, ונודע אשר בנימין הוא בחינת הצדיק שעל ידו הורד כל ההשפעות לעולם עם אחיו יוסף הצדיק, וחשדו את יוסף שעושה כל אלה כדי להשלים בחינת הצדיק במצרים בכדי להוריד השפע למקום הערל וטמא להיות השכינה מוכרחת להשפיע שפעה למקום שאינו ראוי כנאמר, ואולם לא זה היה כוונת יוסף הצדיק וכוונתו היה בטרחתו להביא את בנימין דייקא בכדי להשריש שם הקדושה תחילה בחשאי בהיות כולם שם י"ב שבטים שבטי יה, כדי להכניע הקליפה תקיפא החזקה שהיה אז במצרים בכדי לכבוש הדרך לפני ישראל בהיותם שם בעינוי ועבודה שלא יכנסו ח"ו לשער הנון מהטומאה, והיה צריך להיות זה היחוד תחילה בחשאי ואחר כך היו יכולים להיות שם בהתגלות לעין כל בסוד תפילת שמונה עשרה שצריכה להיות תחילה בחשאי ואחר כך בקול כנודע ליודעי דעת כאשר נבאר במקומו, ועל כן כל אותן השנים שהיה יוסף במצרים והיה מלך גדול ובודאי ידע מגודל הצער שהיה לאביו שלא קיבל תנחומין עליו ויפלא איך לא שלח שליח אליו להודיעו כי עודנו חי ועיין בדברי הרב הקדוש באור החיים מה שכתב בזה, ולדברינו נכון ככל הנאמר כי היה רוצה להרביץ שם הקדושה המרכבה השלימה בחינת שנים עשר גבולי אלכסון (המוזכרים בספר יצירה (פרק ה' משנה א') שהם כנגד שבטי יה) תחילה בחשאי וכאמור והכל מאת ה' נסבה שיהיה כן והכל בא על מקומו הנכון וגם על ידי זה לא רצה הקב"ה להודיע ליעקב חוץ מטעמים אחרים ואם ירצה ה' נאריך בכל זה במקומו.
2
ג׳ונחזור לענין מעשה דור הפלגה שכוונתם היה להוריד השפע למקום ערל וטמא, ואך צריך לבאר הכתובים לפי דרך הלזה ונאמר בביאורם על פי מה דאיתא בזוה"ק (שלח קס"א.) וזה לשונו: תא חזי כד ברא קודשא בריך הוא בר נש בעלמא אתקין ליה כגוונא עילאה יקירא ויהיב ליה חילא ותוקפא באמצעיתא דגופא דתמן שריא ליבא דהוא תוקפא ומזונא דכל גופא ומתמן אתזן כל גופא וכל אינון שייפין דגופא מתמן אתזנו והא ליבא אחיד ואתקף באתר עלאה דלעילא דאיהו מוחא דרישא דשארי לעילא ואחיד ביה ודא אתקשר בדא בגוונא דא אתקין קודשא בריך הוא עלמא ועביד ליה חד גופא ואתקין שיפין דגופיה סחרניה דליבא וליבא שארי באמצעיתא דכל גופא וכל אינון שייפין אתזנו מההוא ליבא דהוא תוקפא דכולא וכולא ביה תליין וההוא ליבא אתקשר ואתאחד במוחא עילאה דשריא לעילא וכו' עד קודש הקדשים דתמן שכינה וכפורת וכרובים וארון והכא הוא ליבא דכל ארעא ועלמא ומהכא אתזנו כל אינון אתרי דישובא דאינון שייפי דגופא וליבא דא אתזן ממוחא דרישא ואתאחיד דא בדא הדא הוא דכתיב (שמות ט"ו, י"ז) מכון לשבתך פעלת ה' וכו' עד כאן.
3
ד׳והנה ידוע כשהגוף מתנהג אחר הלב והלב הוא המחלק שלל לכל שייפי גופא כי שם הוא דם הנפש המחיה את כל האברים אז כל הגוף על תיקונו וטובו, וכל חיזוק שאדם נותן לגופו בתחילה צריך לתת חיזוק ללב שלא יחליש לבבו כי החכם עיניו בראשו לחזק הלב קודם, ואף אם יש לו איזה כאב וצער באחד משאר אברי הגוף מכל מקום הנה הלב מרגיש הכאב תחילה כידוע (וכמו שאיתא בזוה"ק פרשת פנחס) ועל כן קודם לכל יראה לחזק הלב שהוא עיקר הכל, שבחלישות הלב ממילא יחליש כל הגוף, ועל כן עושה מהעיקר עיקר לחזק הלב קודם ועל ידי זה בנקל לו להשיג הרפואה לאבר הפרטי, והנה חיזוק הלב הוא ממוח שבראש כנאמר.
4
ה׳ולזה אמר הכתוב ויהי כל הארץ שפה אחת. שלכאורה היה לו לומר ויהי כל יושבי הארץ כי עליהם קאי ואכן על הארץ ממש יאמר הכתוב שכל הארץ בכלל הנה היא שפה אחת כלומר דבר אחד כמו גוף אחד, וירמוז במלת שפה כי הארץ יקרא על שם הה' בסוד אומרם (מנחות כ"ט:) העולם הזה נברא בה' וכמאמר המשורר ובאתא קלילא דלית בה מששותא, וכל השפע היורד על הארץ הוא על ידי ש"פ צינורות בסוד הוי"ה אדנ"י כמו שמובא בכוונת הפסח להאר"י ז"ל הרי שפה אחת ממש כלומר שהשפע יורד למקום אחד ומשם מתחלק לכל שייפי גופא. ודברים אחדים, כלומר כל דבריה וחפציה המה אחדים שמיחד האחד עם חבירו בבחינת ומקבלין דין מן דין והיו לאחדים ממש.
5