באר מים חיים, בראשית י״ב:י״אBe'er Mayim Chaim, Genesis 12:11
א׳ויהי וגו' הנה נא ידעתי וגו'. נודע לכל אשר צריך להבין אומרו הנה נא ידעתי ועיין ברש"י ז"ל ובמאמרי חז"ל, ונראה בזה על פי מאמר ר' אליעזר בזוה"ק (פרשה זו פ"א:) וזה לשונו: כאשר הקריב כאשר קרב מבעיא ליה מאי כאשר הקריב אלא כדכתיב (שמות י"ד, י') ופרעה הקריב, דאיהו אקריב להו לישראל לתיובתא אוף הכי הקריב דאקריב גרמיה לקודשא בריך הוא כדקא יאות. לבוא מצרימה, לאשגחא באינון דרגין ולאתרחקא מנייהו ולאתרחקא מעובדי מצרים וכו' עד כאן.
1
ב׳והנה בזה אמרתי פירוש הכתוב (תהלים ט', ג') אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו כי דרך הצדיקים כשהם מבינים שצריכין עתה בזה היום או השעה להתקרב עצמם לדברים מדברי העולם כמו לסבב בשווקים ורחובות לישא וליתן עם בני אדם או לאכול ולשתות וכדומה, ויראת ה' ופחדו על פניו שלא יפול שם ח"ו ממדריגתו בדבר מה כי הנה השוק מלא בדברים שצריכין שמירה יתירה ביותר, כמו ראיית נשים יפיפיות המלובשים שני המסבבין בשוק, או מיני המשא ומתן המלא ערמות ורמאות, למשל מעשיות עול במדה ובמשורה ונודע אומרם (בבא בתרא פ"ט:) משורה הוא א' מל"ג בלוג והתורה הקפידה עליו למאוד עד שאמרו (שם פ"ח.) קשה עונשן של מדות יותר מעונשן של עריות וכו'. וקרוי עול שנאוי ומשוקץ חרם ותועבה וגורם לחמשה דברים מטמא את הארץ ומחלל את השם ומסלק את השכינה ומפיל ישראל בחרב ומגלה אותם מארצם (רש"י ויקרא י"ט, ל"ב). או באונאת איש את חבירו שהתורה הזהירה (ויקרא כ"ה, י"ד) וכי תמכרו ממכר וגו' או קנה אל תונו איש את אחיו, או מיני ריבות המצויים בשוק וכדומה לאלפים בכל דברי העולם שצריך האדם לעשות.
2
ג׳ומה הוא עושה הנה הולך ומקשר עצמו קודם צאתו לשוק בקשר אמיץ וחזק בקדושת ה' באהבתו ויראתו ופחדו קשר חזק בל ינתק, ואז כאשר הולך לשוק ורואה מכל אותן הדברים הנאמרים, הנה אינו רואה בהם כי אם אור ה' וכוחו שברא כל אלה ומברר את זה לבד ומפריד הגשמיות מהדבר ההוא ואז כאשר רואה פני ה' שמה ודאי לא יעשה שם דבר למרות עיני כבודו ח"ו, כמו באשה יפה אומר בלבו זאת מברואי ה' היא, והוא אשר ברא זאת החלק הנאה ולמי צריך לאהוב ומי צריך לישא חן בזאת הלא מי שברא חלק יפה כזה אליו צריך להודות ולאהבה אותו ולחמוד אותו בלב שככה לו בעולמו כי היא לא עשתה את עצמה לאהוב אותה על ידי יופיה וצריך לאהוב האומן שעשה חלק יפה הזה. וכן בעשיות משא ומתן אינו רואה בכל עסקיו כי אם אור ה' המשגיח על הכל ושורה בטבע העולם שיתנהג כך להחליף פרה בחמור לקנות ולמכור ואיך יוכל למרות לפניו אם מאמין בה' אשר ישנו שם, וכן קודם האכילה ושתיה שהוא מקום ליפול מהקדושה להיות בבחינת המתאוין בעם, מקשר את עצמו קודם בפנימיות הקדושה באהבה ויראה כאמור, ואז לא יכוון במאכלו כי אם לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה לא זולת.
3
ד׳וזה אומר הכתוב (תהלים קי"ט, ג') אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו כלומר אף בעת שבדרכיו של העולם הלכו וקרוב הוא לצאת חוץ מכל מקום לא פעלו עולה כי קשרו והתדבקו עצמן קודם בקשר אמיץ בל תמוט, וזה שאמרה התורה (דברים כ"ג, י"ד) ויתד תהיה לך על אזניך והיה בשבתך חוץ וחפרת וכסית את צאתך, כלומר לקבוע את עצמך בה' ביתד נאמן באהבת ויראת ה' בחמדה עזה קשורה ונפלאה, ואז והיה בשבתך חוץ בשווקים ורחובות וכדומה הנקראים דרכים של עבירה כי דרך אתם עוברים לעבור עבירות מכל מה שאמרנו או בלשון הרע ושקרים וליצנות וחניפות המצויים ביושבי קרנות, וחפרת כלומר תבוש ותתבייש מיוצרך (כי וחפרת הוא לשון בושה מלשון (ישעיה כ"ד, כ"ג) וחפרה הלבנה) הנמצא גם שם, וכסית את צאתך פירוש תכסה את יציאתך חוץ להיות החוץ לך בפנימיות התורה והעבודה כיון שלא תראה שם דבר אחר כי אם אור וכח ה'.
4
ה׳וזה עשה אברהם אשר טרם קרב למצרים מקור מקום הטומאה ערות הארץ נפל עליו פחד ה' ויראתו שח"ו לא יפול שם ממדריגתו עבור רוב הטומאה הנמצא שם ועל כן הקריב עצמו בתשובה שלימה לפני המקום פירוש שב אל ה' להתדבק ולהתקשר בכל כוחי מורשי לבבו בחמדה עזה בפנימיות קדושת ה' ברוב אהבה ויראה עד אשר היה בטוח בעצמו שאף שכאשר יהיה רואה תועבת מצרים דרגת הטומאות והקליפות אשר שם, לא יפול מהתקשרות מחשבתו מה' על שום פנים, להיות בדרכיו של עבירה ולא יפעל עולה קלה כמות שהיא, וזה שאמר בזוה"ק הנזכר לבוא מצרים לאשגחא באינון דרגין ולאתרחקא מנייהו ולאתרחקא מעובדי מצרים פירוש אף שיראה בעיניו ולבבו אינון דרגין הטמאין אבל יהיה רחוק מהם כרחוק מזרח ממערב כי לא יראה רק פנימיות פני ה' הנמצא גם שם להחיותן בסוד הכתוב ומלכותו בכל משלה כנודע.
5
ו׳והנה בזוה"ק כפל דבריו לאתרחקא מנייהו ולאתרחקא מעובדי מצרים והוא כי ידוע מאמר חז"ל (שבת ס"ד.) באשר אמרו אנשי מלחמת מדין (במדבר ל"א, נ') עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה וגו' עד ונקרב וגו' לפני ה' שאמרו אם מידי עבירה יצאנו מידי הרהור לא יצאנו, וזה הכל השכיל אברהם עשות שיצא בהיותו במצרים מכל בחינת מעשה באיזה דבר, ואף מידי הרהור הקל שבקלים יצא מהכל להיות מואס ברע בתכלית המיאוס עד שיהיה נבזה בעיניו נמאס בתכלית השיקוץ והתיעוב, וזה לאתרחקא מעובדי מצרים ואף לאתרחקא מנייהו פירוש מכל וכל מידי מחשבה והרהור הקל, גם בראות אותם בעיניו לא יזיז מחשבתו מדביקות הקדושה ולא יראה כי אם אור ה' כאמור. והנה נודע אומרם ז"ל (בבא בתרא ט"ז.) אברהם אפילו בדידיה לא אסתכל פירוש לא הסתכל בשרה כל ימיו והוא עבור הצניעות הרב ויראתו מה' פן כאשר יסתכל קצת יפול במחשבתו דבר חמדה ותאוה אף על דקה מן הדקה והיה פורש מצ"ט שערי היתר שלא יבוא אל אחד ממאה לשער האיסור, וזה הכל היה קודם, ואמנם עתה שהוכרח להתדבק כל כך עד אשר יראה בצריו ממש תועבת מצרים ולא יפנה אליהן כלל, ומחשבתו תהיה דבוקה ומקושרת בחי העולמים, ממילא מכל שכן דכל שכן שהיה יכול לראות ביופיה של שרה הצדקת מקור הקדושה והטהרה ולא יזיק לו אף על כל שהוא בשום אופן.
6
ז׳ולזה אמר הכתוב ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה, פירוש הקריב עצמו כל כך בדביקות וקדושת הבורא אף לבוא למצרים לאשגחא באינון דרגין תתאין ערות מצרים ואף על פי כן לא ירעו ולא ישחיתו בהר קדשו ודביקות לבבו, אז נשא קל וחומר בעצמו ביופיותה של שרה שלא יזיק לו ואדרבה נודע אשר ראיית פני הצדיק מועיל מאוד לקבלת הקדושה על ידי זה כמו שמובא בדברי האר"י ז"ל בכוונת הקבלת פני רבו ברגל. ואך מקודם לא היה רוצה להסתכל בה כי היה ירא את פני ה' כנאמר ואך עתה שידע בודאי אשר לא יזיק לו אז ודאי בכוון התכוון עצמו ראות פני הצדקת ובהשראת הקדושה אשר עליה, ועל כן אמר עתה הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את מה שלא רציתי לידע עד עתה, ככל הנאמר.
7
ח׳או יתבאר הכתוב בדרך אחר והכל על פי דברי הזוה"ק הנזכר אשר הקריב לבוא בתשובה בדביקות אלהות מפני טומאת ערות מצרים, כי הנה נודע אומרם ז"ל (קהלת רבה על פסוק והארץ לעולם עומדת א', ד') אשר הארץ יש לה אברים כאברי אדם עינים ידים ורגלים פה וכו', ועל כן גם בה אין מקום אחד דומה לחבירו בקדושה, וארץ ישראל נקרא לב הארץ והוא המובחר הזך והנקי מכולם כמו אבר הלב באדם שהוא החשוב שבכל האברים ומצרים היה המדריגה התחתונה שבה עד שנקרא ערות הארץ, ולכך אנשיה מעודם שטופי זימה הן כמו שמובא בדברי חז"ל בכמה מקומות (ובתנחומא פרשה זו) כי ערותה בה, וכל אלה השתנות המקומות הכל הוא לפי ערך חיות הרוחניות הניתן בארץ בכל מקום ומקום שבה ממקומו של עולם ברוך הוא, וכפי רבות האורה וחיות הקדושה כן נשתנה שמו למעליותא, וכפי המעטת האור ורבות חיות הקליפה כן שמה במטה מטה.
8
ט׳והנה הרמב"ם ז"ל (ריש פרק ב' מהלכות דעות) כתב למי שרוצה לעקור מדה רעה יתנהג זמן רב בהיפוך ממש ואז יכניע את המדה ההיא כמו אם הוא בעל חימה ינהיג עצמו שאף אם הוכה וקולל לא ירגיש כלל. ואם היה גבה לב ינהיג עצמו בבזיון הרבה וישב למטה מן הכל וילבש בלויי סחבות המבזין את לובשיהם עד שיעקר גובה הלב ממנו וכו'. אשר על כן אבינו אברהם כשהיה רוצה לרדת מצרימה וידע אשר שם עיקר התגברות הקליפה בתאות העריות ערות הארץ וירא את פני ה' שלא יתפס ח"ו בעון ההוא על דבר מה בהרהור הקל, ותקע עצמו בה' לגדור עצמו בדבר ערוה באופן שלא יגע אף בדבר המותר לו היא אשתו בכדי לעקור ממנו תאוה ההיא מכל וכל שלא ירגיש כלל, ואף במותר לו נאסר לפרוש מצ"ט שערי היתר וכו', ולא כדוד שהפך משכבו של לילה למשכבו של יום ונתעלמה ממנו הלכה דאמר ר' יוחנן אבר קטן יש באדם משביעו רעב מרעיבו שבע (כמו שאיתא בסנהדין ק"ז.) אבל הוא הרעיבו עד שהוסר ממנו תאות נשים וחינה עליו מה שחן אשה על בעלה, הכל הוסר ממנו כי ביטל התאוה מכל וכל, ועיקר חן אשה על בעלה כשהוא בעל והיא אשתו ויש לו קצת תאוה וחמדה אליה אבל באברהם הוסר זאת מכל וכל שלא התאוה ולא חמד בשום אופן, והנה כל זמן שחן אשה על בעלה אז אי אפשר לו לידע בבירור על אשתו אם היא יפת מראה כי אפשר שאליו נדמה שיפת מראה היא מחמת שחינה עליו אבל לא כן בעיני אחרים, והראיה מאסתר שהיתה נושאת חן בעיני כל רואיה וידוע אומרם ז"ל (מגילה י"ג.) אסתר ירקרוקת היתה אלא שחוט של חסד משוך עליה ונמצא יכול להיות אשר בעיני בעלה היא נושאת חן ונראית לו יפה ולגבי אחרים אינה יפת תואר כלל, ואמנם עתה באברהם כאשר הקריב לבוא מצרים שהקריב עצמו בתשובה ונאסר במותר והוסר ממנו כל בחינת חן אשה בכדי לבוא מצרים שלא להכשל שם, אמר הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את כי אחר שנעקר מלבו כל בחינת החן ואף על פי כן ראה שהיא יפת מראה אז ידע אשר היא באמת יפת מראה מצד מהותה ממה שנתן הקב"ה תפארתו על יראיו ולא מצד החן, ועל כן יש לו לדאוג על זה וכאשר נבאר להלן.
9