באר מים חיים, בראשית י״ב:י״דBe'er Mayim Chaim, Genesis 12:14
א׳ויהי וגו' ויראו המצרים וגו' ויראו אתה שרי פרעה ויהללו אתה וגו', לכאורה עיקר ההודעה כאן מה שראו אותה שרי פרעה שנתגלגל על ידיהם שתלקח אל בית פרעה, ומה שאמר קודם ויראו המצרים את האשה כי יפה היא מאוד מיותר כולו, ואמנם הכתוב מספר בגנות מצרים, כי הנה אברהם אבינו עבר בארץ עד מקום שכם והולך ונוסע הנגבה, והכנעני אז בארץ. ומחמת טובת קדושת הארץ אף הנכרים שבה היו גדורים ולא פרוצים כל כך ולא מצינו בכל מקום עוברו שיתנו אנשיה עיניהם באשתו אם יפה היא או לא, ולא כן בבואו למצרים תיכף כולם ראו אותה ונתנו עיניהם באשה יפה, והכל לפי שהוא מקור מקום הטומאה ערות הארץ כנזכר למעלה, ובזה ידע אברהם הטובה הגדולה והנפלאה מה שבישר לו המקום בנתינת ארץ ישראל אשר באמת היא המשובחת מכל הארץ שאף הנכרים היושבים על אדמתה אף שהוא כנען הארור מהכל והוא שורש הרע עבד עבדים וממנו יצא נמרוד ראש הממרידים בהקב"ה, מכל מקום כיון שישבו על אדמת הקודש לא יוכלו להרע כל כך וכאשר אמרו חז"ל (בראשית רבה ל"ט, ח') כשבא אברהם לארץ מצא עודרים בשעת העידור וכו' אמר הלואי יהיה חלקי בארץ הזאת, ולכאורה אם אנשיה טובים מה לחשיבות הארץ בזה ואולם זה הכל סובב על מה שאמרנו, ואברהם ידע בטוב מהות הכנעני ושורשו ומה עשה אבי אביהם חם לאביו נח הצדיק, ורק הוא שימש בתיבה כנודע (סנהדרין קח:), ואכן כיון שבאו אל האדמה המקודשת לנחלת ה' ממילא נמשכו לקצת שורש הטוב שלא להרע כל כך כשאר הארצות, ועל כן אמר יהי חלקי בארץ הזאת דייקא כי היא הגורמת לכל זה, ולכן חילק הכתוב במעשיהם ואמר (ויקרא י"ח, ג') כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם וגו', ולכאורה מה נשתנה אלו מאלו להיות הסברא אשר כמעשה הגוים האלו לא נעשה וכמעשה הגוים אלו נעשה, ואך זה הוא הדבר כי מעשה ארץ כנען אף הגוים הדרים שם לא יעשו כמעשה הגוים הדרים בארצות האחרים ולכן לזה איוה נפש אברהם וזה אשר נתן לו ה' אלהיו.
1
ב׳או יאמר ויהי כבוא אברם וגו', פירוש הוא נתן קצת אצבע בין שיניהם להביט ביופיה כי אחר שהטמין אותה בתיבה, וכשפתחו והבהיק כל ארץ מצרים מזיוה כמאמר חז"ל (בראשית רבה מ', ה') ועל ידי זה גדלה תמיהת המתמיהין ביותר ויותר מה שאין כן אם היו באים לעיר שניהם יחד כדרך כל הארץ לא היו כולם מסתכלין בה כל כך תיכף בבואם, בעין רעתם, וגם מפני שטמן אותה ובזה חיסר קצת בטחונו בה', כי אילו בטח בה' אלהיו בשלימות הגמור כאשר תמיד בטח בו בהיותו בשאר הארצות והיה בא אתה בריש גלי לעין כל, אז היה מפורסם יותר אשר לא שלטה בה עין רואה ולא יוכלו ליגע בה כלל כי גם היה נעקר מאתם חמדת תאותם אליה, שיראו אותה בעיניהם ולא יתאוו ויחמדו אליה כלל. ורק ויהי כבוא אברם מצרימה כלומר אברם לבד בא ואותה טמן, קילקל קצת בטחונו בה' ולכן ותלקח האשה אל בית פרעה, וכל זה גרם הארץ ארץ מצרים שכל כך גדלה טומאתם עד שגם אברהם אבינו צדיקו של עולם נפל קצת קצת מבחינותיו ומדרגותיו המופלאים.
2
ג׳ואכן טובה היתה לו זאת מאל אלהיו בבחינת אחור וקדם שהזכרנו כמה פעמים אשר בנפול האדם קצת ממדרגתו, אם עיני שכל לו, הוא לטובתו. כי ירידה זו צורך עלייה היא שיוכל על ידי זה להשיג מדריגה יותר גדולה מכאשר היה לו קודם, והוא בחינת כצפור נמלטה מפח יוקשים שהצפור כשהוא ניצוד בפח יוקשו אז בעת המלטו מפחו, יעופף בכח גדול ויעלה עד למעלה למעלה בכח גדול, כן האדם הנופל קצת ממדריגתו הנקרא בחינת אחור, כשזוכה עלות מזה, הנה הוא עולה בכח גדול לבחינת קדם קדמתה למעלה למעלה מכאשר היה, ועל כן אברהם שהיה צריך להיות במצרים על בחינה גדולה כאשר אמרנו למעלה, לאשגחא באינון דרגין ולאתרחקא מנייהו והוא בחינה גדולה לראות בתועבת מצרים בעיניו תוקף הקליפה והרע, ולא יפנה לבבו כלל לזה ולא יזיז ממחשבתו ודביקות אלהות ועל כן היה צריך להיות בבחינת אחור וקדם, כאשר אמרנו.
3