באר מים חיים, בראשית י״ב:ט״וBe'er Mayim Chaim, Genesis 12:15
א׳ויראו אותה שרי פרעה וגו'. הנה אמרו חז"ל (בראשית רבה מ', ה') שבאו לתבוע המכס וראו אותה. ונראה שהוציאו זה ממה שתלה הכתוב ענין ראיית שרה בביאתו למצרים שלכאורה סתם היה לו לומר כבשארי מקומות ויבוא אברם למצרים ויהי בהיותם שם ראו אותה המצרים וגו', ותלה ענין הראיה בעת ביאתו למצרים, ולמדו מזה שעל עסק ביאתו למדינה ראו אותה כי דרך הבא למטרפולין בבואו לשער העיר יפתחו כל אשר לו לראות מה סחורה מוליך למכור בכדי לקחת המכס, ולכן ויראו אותה, ולזה ויהללו אתה אל פרעה תיכף. ולכאורה הגם שהיו שטופי זימה, מכל מקום אין זה מהתנהגות המלוכה לדבר דברים כאלו בכל עת וזמן, כי אם לפעמים בעת שייטב לב המלך ביין, זה דרכם כסל למו לומר מדיות נאות פרסיות נאות (מגילה י"ב:) ולא בסתם שעה מהיום, וגם זה אין מדרך המלך לקחת אשה תיכף בבואה למדינה כדרך האנס ואולם הם כשראו אותה טמונה בתיבה כדרך סחורה מסחורות הארץ סברו שזה עיקר ביאתו עמה לסחור בה, וכמו שאמר אחר כך אבימלך לאברהם אזלית למצרים סחרית בה וכו' (כמו שאיתא בבראשית רבה נ"ב, י"ב) ועל כן הלכו תיכף לשאול את פי המלך בסכום המכס מה יעשו בסחורה זו שהוא דבר חדש ודבר פלא היא ביופיה, ועל כן וַתֻּקַח האשה בית פרעה לראות הדבר מה הוא ומה יעשה בה ועל כן כשהוטב הדבר בעיניו ונשאה חן לפניו שלח לאברהם מתנות נכבדות, כדרך המביא סחורות נאות יפות ביותר לבית המלך שמקבל פרס מאתו על הדבר הזה.
1
ב׳גם יאמר הכתוב ויראו אתה שרי פרעה וגו'. שלכאורה מיותר הוא אחר אומרו ויראו המצרים את האשה, על פי אשר כתבנו במקום אחר בביאור מאמרם ז"ל (חולין קל"ט:) אסתר מן התורה מנין שנאמר (דברים ל"א, י"ח) ואנכי הסתר אסתיר פני וגו', והוא לפלא כי על מה מרומזת אסתר דוקא בכתוב הזה, ואכן הנה נודע מה שאמר אליהו ז"ל בתפילתו רבון עלמין אנת הוא עילת העילות וסיבת הסיבות וכו', ופירושו כי הנה על שני פנים הקב"ה מיטיב לעמו ישראל ומושיען בעת צרתם. האחד, הוא כאשר הקב"ה עושה להם בנס נגלה נפלא ונראה לעין כל בשידוד כל מערכת השמים בשבילם ומשבר טבע העולם, כמו קריעת ים סוף שקמו כמו נד נוזלים וקפאו תהומות בלב ים עד שראו כל העולם בראיה חושית את מעשה ה' הגדול אשר עשה ונפלאותיו במצולה ועל כן אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד, כיון שראו הפלאת דבר שנשבר טבע העולם ומלואו לכוף ראש לפני בני ישראל, והכל יאמרו אין קדוש כה' כי אין בלתו. והשני, הוא מה שהקב"ה עושה נסים ונפלאות לעמו ישראל שלא בהתגלות לעין כל בשידוד הטבע, כי אם בהסתר בתוך טבע העולם כמאמרם ז"ל (שבת י"ג:) מי כתב מגילת תענית חנניה וסיעתו שהיו מחבבין הצרות (פירש רש"י מחבבין הצרות שנגאלין מהם והנס חביב עליהן וכו') אמר ר' שמעון בן גמליאל אף אנו מחבבין הצרות אבל מה נעשה שאם באנו לכתוב אין אנו מספיקין (ופירש רש"י לפי שהן תדירות) וכו' עד כאן. וכל אלה הנסים הם בתוך טבע העולם כי נעשה הנס בהסתר מפני עוונות הדור שאינו ראוי לנס נגלה כמאמרם (סנהדרין צ"ח:) עד יעבור עמך ה' זו ביאה ראשונה עד יעבור עם וגו' זו ביאה שניה אמור מעתה ראויין היו ישראל להעשות להם נסים בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון אלא שגרם החטא עד כאן. ולשם זה שיבח אליהו עילת העילות וסיבת הסיבות, פירוש בשני דברים אתה ניכר בעולמך לפעמים בבחינת עילת העילות להראות שאתה עילת על כולא ואדון על כולא ומרומם על כל טבע העולם ובידך לשדד כל מערכת השמים והנהגותיהם, ולפעמים בבחינת סיבת הסיבות שאתה מגלגל הדבר על ידי סיבות שונות ומסתיר הדבר בטבע העולם למען יושעו ישראל.
2
ג׳ועל דבר זה אמרה התורה ואנכי הסתר אסתיר פני וגו'. כי הנה בעת אשר נעשה הנס בנגלה ונפלא לעין כל אז נקרא על שם הפנים של הקב"ה כביכול אשר בזה ניכר גדולתו הגדולה והמרובה ואז והאלילים כרות יכרתון ולא יהיה לך אלהים אחרים על פני, וכשנעשה בהסתר בטבע העולם אז נקרא הסתר פנים שמסתיר הפנים שלו מלהתגלות לעין כל וזה ואנכי הסתר אסתיר פני שאף שאעשה לכם נסים תמיד כי שה אחד בין שבעים זאבים, ובכל עת ובכל שעה הקב"ה עושה נסים ונפלאות לעמו ישראל להושיעם מיד אויביהם. מכל מקום יעשה בהסתר בבחינת סיבת הסיבות שנתגלגל הנס על ידי סיבות וטבע העולם ואז אין הכל רואהו כי תולה הדבר במקרה וטבע, ולכן לא יקדישו את שמי תמיד עבור נסים ונפלאות שאעשה עמהם כיון שאין הכל מכירין בזה וסוברין שכך דרך טבע העולם, רק לשרידים אשר ה' קורא, הם נותנים דעתם ולבם להבין בכל עניני דרך הטבע אשר כולו הוא השגחות פרטיות מבורא עולם ברוך הוא בנסים ונפלאות עד אין מספר, ואין דבר בעולם שלא יהיה בו מנפלאות האל ברוך הוא כנודע להרוצים לדעת חסדי תמים דעות ברוך הוא.
3
ד׳והנה בזמן אסתר הותחל הדבר הזה להיות נעשה הנס בהסתר ובהתעטף בתוך הטבע שתלקח אסתר אל בית המלך ותעשה סעודה אל אחשורוש והמן ואמרו חז"ל (מגילה ט"ו:) קנאתו במלך קנאתו בשרים גם אמרו שם (ט"ז.) על פסוק (אסתר ז', ד') כי אין הצר שוה בנזק המלך, אמרה לו צר זה אינו שוה בנזק של מלך איקני בה בושתי וקטלה השתא איקני בדידי ומבעי למקטלי. ולזה אמרו אסתר מן התורה מנין פירוש מנין דבר זה מן התורה שיהיה נעשה דבר כזה שהקב"ה יעשה נס לישראל ויבוא בתוך סיבות טבע העולם, ואמרו ואנכי הסתר אסתיר פני וגו' וכאשר אמרנו שזה מורה על בחינת הסתרת הנס הנגלה הנקרא פני ה'.
4
ה׳וכמו כן בכל דבר ודבר שברא ה' בעולמו וחלק מכבודו וחכמתו לבשר ודם ונותן להם השפעת הטובות לעבודתו כמו אהבה ויראה וכוונות ויחודים כולם הם בדרך הזה אשר מי שזוכה שזיכך וטיהר לבבו ומחשבתו, ונעשה כלי מוכן לקבלת הקדושה מאת אור פני ה', אז הנה בא אליו האהבה והיראה צלול וברור שלא בעיטוף והתגלגלות שום דבר כי אם לאהוב את ה' ולירא ממנו מפני שהוא מלך גדול ורם על כל העמים ואין אהבה ויראה כי אם אליו. אבל מי שאינו ראוי לכך שלא זיכך וטיהר כוחי מחמדי גופו, ועוד טומאתו בו משורש הקליפה והרע השוכנים סביביו, הנה בא אליו האהבה והיראה מעוטף ומלובש בתוך דבר מדברי עולם הזה כמו כאשר פתאום יעלילו עליו למלכות ויבואו שלוחי המלך וילכדוהו בחוחים ויאסרוהו בנחשתים ואז יראה ורעד יבוא בו ותכסהו פלצות, או גנבים ושודדי לילה יבואו עליו או לסטים בשדה, ובזה יירא מאוד ויצר לו. ואם בעל שכל הוא יזכור מזה אשר עיקר היראה הזו היא יראת הבורא ברוך הוא כי הנה בלעדיו לא יֵעָשֶׂה דבר כי הוא המשגיח על הכל, ואם ברוב חסדיו ירצה להוציאני מן הצרה הזאת אין לנו מלך גואל ומושיע פודה ומציל אלא הוא, והוא אשר סיבב וגילגל הדבר הזה ועל כן אין לי לירא כי אם את פני ה' אלהי ולשוב עדיו בתפילה ותחנונים להושיע לי מצרה הזו, ולידע בטוב אשר עיקר סיבות וגילגול הדבר הזה הכל בהשגחה פרטיות מאת מקומו של עולם ברוך הוא בכדי להזכירו שיש אל גדול איום ונורא אשר צריכין לירא מלפניו ברתת ורעדה וחלחלה, ושלא להמרות פיו חלילה וחלילה בדבר קטן או גדול כי שמו נורא בגוים ומלך גדול הוא, ואך כי יושכח זאת מלב האדם מפני דביקותו בהבלי עולם הזה, ועבודתו יומם ולילה בשביל להשיג קניני עולם הזה ומחמדיו וכל כך נטבע כוחו ושכלו רוחו ונפשו בהם עד אשר ישכח מיראת הבורא ברוך הוא, ועל כן נתגלגל עליו דבר מלך שלטון להיות נזכר אשר יש בורא עולם ה' אשר צריך לירא מלפניו ולעבדו בלבב שלם, ומיד כאשר יזכור בזה אם הוא באמיתיות לבבו תיכף יושיעו ה' מצרתו ויפדה נפשו מכל צרה וצוקה כי רק למען זה בא וכשנעשה הדבר חלף והלך לו.
5
ו׳וכמו כן באהבת הבורא אם אינו זוכה לבוא אליו האהבה צלולה וברורה ממלך מלכי המלכים ברוך הוא, הנה הוא בא מעוטף ומלובש באהבת עולם הזה ורואה לפניו מדברים הנאים המפוארים הנמצאים בעולם, עד אשר חשקה לבו ונפשו שוקקה להשיגם או שרואה אשה נאה יפת תואר וחמדה נפשו לאהבה אותה, הנה אם בעל שכל הוא ישים אל לבו מאין בא דבר הנפלא הלזה ותפארת יופי הדרה וכי זה הדבר עשה את עצמו לחשוק לזה כי הוא דבר פלא הלא הכל הוא מאת אלהינו יתברך שמו בורא עולם אשר ברא זה הדבר בתכלית היופי ותפארת, ונמצא אשר עיקר האהבה והחמדה צריך להיות לאלהינו אשר עשה זה הדבר הנפלא הלזה ואליו ראוי לחשוק ולחמוד בנפש שוקקה שכך עשה. וידיעתו נכונה בטוב אשר עיקר סיבת זה הדבר וגילגול שנתגלגל להיות בא הדבר הזה לפניו לראותו ולחמוד אליו, לא בא כי אם להזכיר אותו על ידי זה באהבת הבורא לידע שהוא אלהינו יתברך שמו הכל עשה במאמרו וברא דברים נפלאים בעולמו אשר על כן ראוי להיות לב כל אדם חומד אליו באהבה עזה ונפלאה וכמו כן בכל המדות.
6
ז׳תדעו אחיי ורעיי אמת נפלא בזה הענין אשר אף רחמנא ליצלן בהרהורים הרעים כמו למשל בהרהורי אשה, אילו זכה זה האיש בקדושה ובטהרה היתה המחשבה הזאת באה אליו ליחודים עליונים וזיווגם, ועתה שטינף עצמו נתהפכה במחשבתו להרהורים רעים. והמשל בזה למלך שבנה חצר גדול ומעולה בכל טוב ועשה לו שם חדרים רבים עד אין מספר מצוירים בכל ציור וכיור ותלה שם דברים נפלאים אבנים טובות גדולים המאירין ומבהיקין זיום ואורם עד אשר תחשך עפעפי עין הרואה מלהסתכל בהם, והכניס שם כל מיני כלי זמר הנמצאים בבית המלך המזמרין בקולות נאים ומפוארים עד אין שיעור, ופשיטא אשר הוכן שם מכל מיני מאכלים ומשקים ומעדנים ומטעמים הרבה מינים כיד המלך דברים נוראים נפלאים, ופקודת המלך להיות כל איש אשר ירצה לבוא לחדרים האלו לראות בדברים הטובים ההם ולהתענג בהם, ולדשן בדשן נפשם ממאכלי ומעדני המלך, יבוא ויכנס ויאכל וישתה ויתענג כאות נפשו כי רצון המלך להיטיב, והנה אם הנכנס לשם הוא בעל שכל ויודע את הטוב והיפה, הוא נכנס לשם, ותחילה מתענג מראיית האבנים טובות ושמיעת כלי המנגנים המופלאים ועל ידי כן נכנס בלבבו פאר גדולת המלך ואהבתו ויראתו ואחר כך נוטל לאכול ולשתות לפני המלך והשרים והכל במתינות ובאימה ויראה ובאהבה ושמחה כי מכוון בזה לעשות נחת רוח בזה להמלך הטוב ומיטיב לכל שרצונו להנהות הבריות מטובו, והכל בבושה וענוה, ואם הנכנס לשם הוא איש הכפרי עב השכל ועיקר תענוגו ועבודתו למלאות כריסו ובטנו במאכל ובמשתה כאשר יוכל שאת, אז תיכף כאשר בא אל החדר הלזה לא שם לבו להתענג תחילה מהאבנים הטובות המאירין ומכלי המנגנים ולהבין על ידי זה גדולת מלכו כי אם תיכף לאכול ולשתות ואוכל ושותה ורומס כדוב וכזאב, ואין לו בושה לפני המלך והשרים העומדים שם, ושותה יותר מדאי ומשתכר עד אשר יעשה כשכרותו של לוט ואז מטנף היכל המלך הנפלא הלזה, ונוטל בשכרותו האבנים הטובות ומפילן לארץ ומשברן ודובר דברים לפני המלך אשר לא כדת, ואז באין עבדי המלך וחוטפין אותו לחדרים אחרים הנמצאים בחצר ההוא והם חדרים המוכנים לעונש, לענוש בני אדם כאלו ומשליכים אותו לשם, ושם הוא נענש בצער ויסורין כאשר עשה כן יעשה לו, והנה באמצע החצר תולה אבן טוב גדול להאיר לכל חדרי החצר, והיושבים בחדרים הטובים הנזכרים, הנה האבן הטוב הזה מאיר להם לטוב וליפה לפניהם ומתענגים בתפנוקי המלך, והיושבים בחדרים הרעים, האבן הזה הוא לרע לפניהם שרואין על ידו היאך לענוש אותם וליסרם ביסורים.
7
ח׳וכמו כן מלך מלכי המלכים הקב"ה החפץ בשלום עבדו ורצה בטובות עמו ישראל וברא העולם ונתן לפניהם תורה ומצוות המאירין ומפיקים נוגה בכל העולמות שלמעלה ושלמטה, וְהִרְשָם לזמר לפניו בשירה וזמרה להודות ולשבח ולפאר לשמו הגדול בשירות ותשבחות והודאות ותפילת כל פה, והוא דמיון כלי הניגונים אשר לפני המלך שהוא תענוג נפלא עד אין שיעור למי שזוכר לפני מי הוא עומד ואת מי הוא משבח ומפאר, וגם נתן מעדנים ומטעמים, הרבה מינים, לאכול ולשתות לפניו יתברך שמו להיות נחת רוח לפניו במה שהוא זן את בריותיו ובשאר דרכי העבודה הרצויין לפניו יתברך, ואף שאין הכל מכירין עתה בנועם זיו תענוג תורה ומצוות ושבחיו יתברך, ואכילה ושתיה לפניו, להיות בעיניהם חדוה ושעשוע ותענוג עד בלתי שיעור מתענוג מלך עולם ברוך הוא, מכל מקום בודאי הכל מאמינים אשר שכר התורה והמצוות אם ירצה ה' לעולם הבא ודאי הוא תענוג נפלא הפלא ופלא עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו.
8
ט׳ואיש אשר עיני שכל לו ולא ירד עדיין לעומקא דתהום רבה להיטבע בטיט יון מצולה עבודת עולם הזה ושגעוניו, הנה מקודם הוא מרוה נפשו מתורה ומצוות ומרוב התשבחות וההודאות לחי עולמים, ובזה נכנס בלבבו אהבת הבורא ואימתו ופחדו, ואחר כך נכנס לאכול אוכל, במתינות באימה ויראה לפני מלך הכבוד, ובודאי טוב לו בעולם הזה ובעולם הבא כי יפה שעה אחת בתשובה ומעשה טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא כמו שאמרו חז"ל (אבות ד', כ"ב), כי הנה צדיקי האמת הם מתענגים וששים ושמחים ומתעדנים בחדוה ונחת מן התורה והמצוות עד בלי שיעור וערך, ובודאי טוב לו בעולם הזה ובעולם הבא.
9
י׳ואמנם מי שאינו רוצה לדעת בוראו ועיקר עבודתו למלאות בטנו וכריסו במאכל ומשתה ולמלאות תאותו במשכב נשים וכדומה מדברים המגושמים המטונפים בעיני בעלי שכל, אינו ממלא כריסו מקודם בתורה ומצוות ובשבחיו יתברך, ותיכף ממלא כריסו מאכילה ושתיה ושותה ומשתכר עד שבא לכל מיני הרהורים ולכל מיני תאוות רעות אשר תחת יד הקליפות, ואין עונש גדול מזה אם חושב ודובר ועושה דברים לפני מלך מלכי המלכים ברוך הוא אשר לא כרצונו, כי אף שאינו מרגיש מרעה המופלגה אשר בזה, ירגישם לאחר זמן בעולם הזה ובעולם הבא בעונשי גיהנם רחמנא ליצלן אשר אין יסורין קשים ומרים יותר מהם.
10
י״אוהנה הקב"ה ברוב חסדיו הוא המאיר לכל והוא המשפיע שפע וחיות לכל העולם, ואת כל לבבות דורש ה' ואל כל לבות בני אדם יורד תמיד ההשפעה והחיות מאתו יתברך, ואמנם מי שלבו טהור וגופו מזוכך קצת, וחפצה נפשו לה' רואה בזה האורה דברים טובים מיראת ה' אהבתו ויראתו ויחודים העליונים וזיווגם, והוא הטוב האמיתי טוב לו ולזרעו אחריו כאשר ביארנו. ומי שלבו טמא ונפשו לא מטוהרה רואה על ידי ההשפעה הלזו אהבות רעות ויראות אחרות הרעים, והרהורים הרעים מיחודים וזיווגים התחתונים המטונפים וזה עונש שאין עונש קשה מזה.
11
י״בוהנה כאן כבוא אברם מצרימה עם שרה הצדקת היפיפיה (מכל היפיפיות שהיו בעולם חוץ מחוה כמאמר חז"ל (בבא בתרא נ"ח.) הכל בפני שרה כקוף בפני אדם) בין אנשים שחורים ושטופי זימה ודאי שהוצרך הקב"ה להפיל פחדו ויראתו תיכף בבואם, על המצרים שלא יגעו בה תיכף לאנסה למען לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים, ואמנם כי מצרים המזוהמים ודאי שלא יגיע להם יראה הטהורה הברורה יראת ה' כי אין מקום משכן בלבם לזה, ונתהפך היראה זה להם ליראה חיצוניות מוסתר במקרה העולם, לומר הרי דבר הנפלא בעולם הלזו ודאי היא הגונה וראויה למלך, והנוגע בה יתחייב ראשו למלך להשתמש בכלי אשר ישתה אדוניו בו.
12
י״גולזה אחר שאמר הכתוב ויראו המצרים את האשה כי יפה היא וגו' ונמצא חשש גדול יש כאן בזוהמת מצרים שלא יחטוף אחד לאנסה (הגם שאם היה חוטפה לא היה עושה בה מעשה ח"ו כי היה מוכה בנגעים כאשר קרה למלכים, לא רצה הקב"ה בזה כי אין הכל כדאים להעשות נס על ידו כמאמר חז"ל (סוף פרק ב' דתענית י"ח:) נבוכדנצר מלך הגון היה וראוי לעשות נס על ידו, וכן כאן בפרעה מלך המדינה ראוי להתגלות נס על ידו ולא על ידי פחותי ערך שחורי המצרים) ולזה תיכף ויראו אתה וגו' כלומר שיראו ממנה שנפל עליהם פחד אלהים לנגוע בקצתה, ואך להם נהפך היראה לחיצוניות העולם אשר ויהללו אותה אל פרעה שאמרו הגונה זו למלך ואסור להשתמש בה מיראת המלך כאמור.
13