באר מים חיים, בראשית י״ב:י״זBe'er Mayim Chaim, Genesis 12:17
א׳וינגע ה' את פרעה וגו' על דבר שרי אשת אברם. אמרו חז"ל (בראשית רבה מ"א, ב') אמר ר' לוי כל אותו הלילה היה מלאך עומד ומגלב בידו (פירוש רצועה או מקל) הוה אמר לשרה אין אמרת מחי, מחינא וכו' (ופירש רש"י על דבר שרה על פי דיבורה אומרת למלך הך והוא מכה וכו') עד וכל כך למה, שהיתה אומרת לו אשת איש אני ולא היה פורש וכו'. צריך לדעת למה תעשה שרה דבר שלא כרצון בעלה אברהם שבקש מאתה ואמר לה אמרי נא אחותי את ובפרט במקום הסכנה שהיה אברהם ירא שלא יהרג על ידי זה, ונראה כי הנה אמרו שם (שם, א'), צדיק כתמר יפרח (תהלים צ"ב, י"ג) מה תמרה זו כשאדם עולה לראשה ואינו משמר עצמו נופל ומת כך כל מי שהוא בא להזדווג לישראל, סוף שהוא נוטל את שלו מתחת ידיהן. תדע לך שכן, שהרי שרה על ידי שמשכה פרעה לילה אחת לקה הוא וביתו בנגעים הדא הוא דכתיב וינגע ה' את פרעה וכו' עד כאן. אשר על כן כיוונה שרי לומר אלו התיבות על דב'ר שר'י אש'ת אבר'ם שהוא סופי תיבות תמר"י, לרמז זאת שצדיקים נמשלו לתמר שמי שבא להזדווג להן נוטל את שלו מאתם, ובזה הדיבור הכהו המלאך כיון שהזכירה תמר בלשונה ידע המלאך שצריכין לעשות לו כמו מי שעולה לתמר, ובזה היה נכון לבה בטוח בה' שבודאי גם לאברהם לא יוכלו לעשות דבר כאשר אינם יכולים לעשות לה ועל כן אמרה כזאת.
1
ב׳עוד יתבאר הכתוב בהקדם לדקדק מה שהפסיק הכתוב בנגעים גדולים בינו לביתו, והיה צריך לומר וינגע ה' את פרעה וביתו נגעים גדולים, ואולם נודע אומרם ז"ל (רבה שם) אפילו קורות ביתו לקו וכולן היו אומרין על דבר שרי וגו', ובזוה"ק (פרשה זו דף פ"ב:) אמר בזה הלשון: תא חזי כל ההוא לילה דשרה הות לגביה דפרעה אתו מלאכי עלאה וכו' אמר להו קודשא בריך הוא כולכו זילו ועבדין מכתשין רברבין במצרים וכו' והכי הוו אמרו ליה על דבר שרי אשת אברם וכו' עד כאן ועוד אמר קודם לזה ר' יצחק פתח ואמר צדיק כתמר יפרח מפני מה אקיש צדיק לתמר וכו' עד מה תמר לא סליק אלא דכר ונוקבא אוף הכי צדיק לא סליק אלא דכר ונוקבא דכר צדיק ונוקבא צדקת כגוונא דאברהם ושרה וכו' עד כאן. והנה נודע אשר המלאכים נקראים על שם שליחותן לטוב או למוטב כמו רפאל שריפא את אברהם וגבריאל שהיפך את סדום מלשון הגבורה וכדומה, למטה מזה מלאך המות נקרא על שם שהוא ממונה להמית בני אדם, וכמו כן בעת שעשו לפרעה נגעים גדולים בשעת מעשה היו הם נקראים על שם הנגעים כי זאת היתה שליחותן. וזה אמר הכתוב נגעים גדולים ואת ביתו על דבר שרי אשת אברם, כלומר הנגעים בעצמן וביתו כולם צווחו ואמרו על דבר שרי אשת אברם, וכיוונו לומר זה הלשון על שם האמור למעלה לרמז בסופי תיבות תמרי, שכל העולה עליו נופל וכן הצדיק, וגם למה שמובא בזוה"ק הנזכר תמר לא סליק אלא דכר ונוקבא, ולזה הזכירו דבר שיהיו שניהם נזכרים בו שרי אשת אברם ובזכות שניהם יפול הנופל מהם וכאמור.
2
ג׳עוד יתבאר אומרו וינגע ה' וגו' על דבר שרי וגו'. כי לכאורה היה מקום להקשות בזה למה שאמרו חז"ל (בראשית רבה ג', ו') לעולם אין הקב"ה מיחד שמו על הרעה וכו' עד כאן. והרי כאן מצינו שנאמר וינגע ה', ואולי כי הנה נודע שכל ביאת אברהם למצרים, ונפלאותיו שהיה לו שם הכל היה בכדי לכבוש הדרך לפני בני ישראל כאשר יבואו למצרים, ונגעים הללו היו סימן להמכות שיכה אותם ה' בצאת ישראל ממצרים כמאמר חז"ל (בזוה"ק פרשה זו פ"ב.) ועל כן היו כאן המכות נגלים ונראים שמה' הוא כמאמר חז"ל (בראשית רבה מ"א, ב') שקורות ביתו לקו והיו אומרים על דבר שרי וגו' ובזוה"ק שם מבואר בזה הלשון: מלה דא איתמר ולא יתיר מכתשא דא על דבר שרי, פירוש המלאכים המכים היו אומרים כן מה שלכאורה הלא אין הכל כדאים להעשות נס על ידם כנזכר למעלה, והיה גם כאן להעשות הדבר מוסתר במקרה טבע העולם שלא יראו מעשה ה' ונפלאותיו כמו בשארי המצרים כי הקב"ה משגיא לגוים ויאבדם ומשפטים בל ידעום שאינו מודיע להם במשפטיהם שיראו כי מאתו הוא, כי פן ירא בעיניו ולבבו יבין ושב ורפא לו ועל כן מסתיר המשפט במקרה הטבע שיתלו הכל בטבע העולם ולא ישובו אליו ובזה משגיא לגוים להשמדם עדי עד. כאשר כתבנו בזה במקום אחר.
3
ד׳ואמנם לאשר שהאבות היו סימן לבנים, ושם בצאת ישראל ממצרים היה מוכרח להעשות להם נסים מופלאים נגלים, שיבדלו בזה עם ישראל מכל העמים תחת כל השמים, וכל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה' וכל הגוים ישמעון את שמעם ורגזו וחלו מפניהם כמאמר הכתוב (יהושע ב', י') כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף וגו', ויתרו אמר עתה ידעתי וגו', על כן גם עתה באברהם שהיה סימן לבנים נעשה הדבר בנס נגלה שידעו הכל כי ה' הוא האלהים, והנה כתבנו במקום אחר שכל בחינת הנסים הנגלים מכוּנים על שם ה' הוי"ה המהוה את כל, מה שאין כן שם אלהים המורה על הקימוץ והטבע שגימטריא אלהים.
4
ה׳ולזה אמר כאן הכתוב וינגע ה' את פרעה כלומר כמתמיה בא הכתוב לומר זה חידוש הוא שהנגעים באו על פרעה בבחינת ה' הוי"ה המהוה בנס נגלה, וראיה, שהיה על דבר שרי אשת אברם שהמלאכים וקורות ביתו צעקו כולם על דבר שרי, וזה חידוש גדול לעשות נס מפורסם על ידי פרעה הרשע אם לא מחמת כבישת הדרך לבני בניו כאמור. אבל באמת פירוש וינגע ה' הנגעים באו לו על ידי מלאכי ה' כאמור במדרש ובזוה"ק הנזכר ולא מאתו הוא (ועיין בבראשית רבה (נ"א, ב') בפסוק וה' המטיר על סדום).
5
ו׳או יאמר על זה הדרך וינגע ה' את פרעה. כלומר חידוש הוא מה שפרעה האמין כי הנגעים באו לו מה' ולא אמר כי הוא ממקרה העולם, כי הנכרים אינם מאמינים בנסי ה' וכמו שאמר פרעה (שמות ה', ב') לא ידעתי את ה', ואכן כי הוא על דבר שרי אשת אברם שקורות ביתו והמלאכים צוחו על דבר שרי ובזה ראו עיניו בבירור כי מה' הוא בנס ולא בטבע העולם.
6