באר מים חיים, בראשית י״ב:ד׳Be'er Mayim Chaim, Genesis 12:4

א׳וילך אברם וגו' וילך אתו לוט וגו'. לפי מה שכתבנו למעלה אשר הליכות תרח ואברם מאור כשדים לא היה לכוונה אחת שעל כן ויצאו אתם ולא אתו כי שניהם יצאו בדעה מופרשת זה מזה תרח יצא לו רק מארצו לבד מאור כשדים שרצו אנשי עירו להורגו כמבואר שם, ואברם יצא ללכת ארצה כנען כי נמשך אחרי שורשו מין במינו ולזה אמר כאן וילך אתו לוט כלומר שלוט הלך עם אברם על דעתו, ותחילת הליכתו היה, שילך אברם ארצה כנען, כי בלוט היה קצת שורש הטוב לך ראה שלשלת הקדושה שיצא מאתו מלכות בית דוד ומשיח צדקינו, ועל כן גם הוא היה נמשך ממילא לכללות הקדושה נחלת ה' ארץ החיים.

ב׳גם יאמר וילך אתו לוט על פי מה שאמרו חז"ל (קהלת רבה ד', ח') בפסוק יש אחד ואין שני גם בן ואח אין לו אחד הוא אברהם וכו' עד ואח אין לו בשעה שאמר הקב"ה לך לך מארצך וממולדתך וכו' פירוש שלא חש מלעזוב אביו ואחיו ולילך אל ארץ נכריה, וזה שכתב כאן וילך אתו לוט כלומר שלוט הלך מעצמו אתו, אבל לא אברהם הוליכו עמו להיות לו אח במקום שיגור שם בארץ לא לו כי בטח בה' אלהיו אשר לא יעזבנו גם בהיותו שם יחיד ומיוחד וכעין המעשה שהובא במאמר חז"ל (ילקוט ואתחנן רמז תתכ"ה) על פסוק אשר לו אלהים קרובים אליו (דברים ד', ז'), בספינה אחת שהיתה כולה גוים והיה בתוכה יהודי אחד הגיעו לנמל אחד אמרו לאותו יהודי טול מעות ועלה לנמל וקנה לנו משם מאומה אמר להם לא אכסנאי אני ואיני מכיר להיכן אלך אמרו לו יש יהודי אכסנאי בכל מקום שאת הולך אלהיך עמך הוי אשר לו אלהים קרובים אליו וכו' עד כאן. וכן אברהם הלך לגור בארץ נכריה ארץ לא לו ובטח בה' אלהיו כי ידע שבכל מקום שהולך ה' עמו ולא היה צריך לקחת אתו לא אח ולא אחות, ואך לוט הלך עמו כי הוא רצה בזה שיגיע לו טובה הימנו וכן היה כאשר מעיד הכתוב (לקמן י"ג, ה') וגם ללוט ההולך את אברם היה לו צאן ובקר וגו' ואמרו חז"ל (בראשית רבה מ"א, ג') שגרם לו זאת הליכתו עם אברהם כאמור, או שממילא היה נמשך אל הארץ עבור קצת שורש הטוב שהיה בו או עבור שהיה מצפה ליורשו שהיה סבור שאברהם לא יהיה לו בנים ח"ו לעולם כמאמר חז"ל (שם ח').

ג׳ועוד נראה לרמז בכתוב הזה. כי הנה תדע אשר אין כל דבר ודבר שבעולם שאין בו בחינת צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם, וכל האדם בידו הבחירה והרצון לבחור בטוב הדבר ולמאס ברע הנמצא בדבר ההוא. ועל כן אמר דוד המלך ע"ה (תהלים נ"ב, ה') אהבת רע מטוב, שאתה הוא האוהב הרע אשר בדבר הטוב ואם רצית היית הולך בדבר הזה גופא לטוב לפני ה', ואתה אהבת הרע, להרע לפני מי שאמר והיה העולם. והנך רואה מה שאמרו חז"ל (נזיר כ"ג.) אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן מאי דכתיב (הושע י"ד, י') כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם משל לב' בני אדם שצלו את פסחיהן אחד אכלו לשם מצוה ואחד אכלו לשם אכילה גסה זה שאכלו לשם מצוה נאמר בו צדיקים ילכו בם וזה שאכלו לשם אכילה גסה נאמר בו ופושעים יכשלו בם עד כאן.

ד׳הרי דאפילו בעשיית מצות עשה דאורייתא וקיומה נמצא בו מקום להיות צדיק ורשע, וכמו שמבואר בשולחן ערוך (אורח חיים סימן רל"א) וזה לשונו: וכן אפילו לישב בסוד ישרים וכו' ולילך בעצת תמימים אם עשה להנאת עצמו וכו'. וכדומה בכל המצוות, יוכל האדם להיות בו צדיק או רשע וכן בדברים הגשמיים הנראים שהם להבל וריק בעולם כי הם רק לצורך קיום הגוף הגשמי, גם בהם יש דברים עתיקים למאוד ואדם הזוכה לעשותן כראוי לפני מלך הכבוד גדלה מעלתו מאוד מאוד, ממש כעבודת התורה והעבודה ויותר, לפי שכל מה שנתרחק הדבר יותר מאור פני מלך חיים כשחוזר ונתקרב על ידי מעשה האיש ופקודתו ועלילות מצעדי גבר יש יותר נחת רוח בזה לבורא עולם מהתקרבות אליו פנימיות התורה והמצוות וכמו שאיתא בזוה"ק (מקץ קצ"ו:) על פסוק (קהלת ט', ט') ראה חיים עם אשה אשר אהבת כל ימי חיי הבלך פירוש שגם באהבת אשה ממש, חיים ימצא בו, חיות נפשו ורוחו ונשמתו לבחור בחיים הטובים, מי שהולך בו מנגד דברים הגופנים המגושמים המטונפים הנמצאים במעשה ההוא וכוונתו רק לשמור ולעשות בה חפצי שמים לקיים מצות עשה בתורה פרו ורבו להוליד בנים ובנות להרבות הדמות וצלם אלהים בעולם כי לא תהו בראה לשבת יצרה כי בכל מקום אשר שלטה שם רזא דמחשבה נעשה מקום ישוב ובנין העולמות, ובכל מקום שלא שלטה שם רזא דמחשבה הוא תהו ושממון ושם הוא מדור הקליפות שלא נכללו ברזא דדיוקנא קדישא דאדם, ומי שאינו מקיים מצוה זו ממעט הדמות והצלם ומרבה הקליפות חלילה שרצונם למעט ולא להרבות, או שכוונתו להוליד בנים ובנות עובדי ה' ומגדלין שמו בעולם ועושין נחת רוח לפניו, ולקיים מצות עונה הוא שארה כסותה ועונתה של השכינה הקדושה כנודע למעמיקים ברזי התורה, ושוברין ומכניעים תאות לבבם בשביל יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, ואז לא יגרע בזה שלוקח אשה הנולדת מגוש עפר ארץ העמים, כי נעשית בדמות מקבלים עליונים אשר על ידי זה נמתק כל הדינים ונעשה שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה. ועל כן הכתוב צווח שגם עם האשה אשר אהבת תוכל לראות חיים טובים ומתוקנים עד עולמי עד לעשות בזה נחת רוח לפניו יתברך שמו ולגרום בזה יחוד קדושא בריך הוא ושכינתיה ושימלאו כל העולמות שפע וברכה ונחת ושמחה ותענוג והכל בשבירת תאותך באמת. גם ברכת עולם הזה תוכל להשיג בזה כי זה מאלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה וכו' ואחד מהם הוא הבאת שלום בין איש לאשתו והוא השלום הנזכר בפמליא של מעלה ושל מטה ויודעי דעת מבינים את זה.

ה׳ואך מי שאינו משים לבו לזאת וסובב הולך בדרך תאות לבו למלאות חשק תאותו, על ידי זה ח"ו יאבדו מן העולם כמאמר חז"ל (אבות א', ה') כל המרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו ובוטל מדברי תורה וסופו יורש גיהנם ובאשתו אמרו וכו', וכן בכל דברי הגופניות למשל באכילה פעם אחד נאמר בתורה (דברים ח', י') ואכלת ושבעת וברכת את ה', ופעם אחד נאמר (שם שם, י"ב) פן תאכל ושבעת וגו' ושכחת את ה' אלהיך וגו', כי הכל בשתי הענינים האלו הם עתים לטובה ועתים לרעה וכבר דברנו מזה כמה פעמים אופני האכילה לטוב ולהיפוך, וכמו כן בכל אבר ואבר וגיד וגיד מרמ"ח האברים ושס"ה גידים יוכל לעשות בו טוב ורע. למשל המחשבה שבראש יוכל האדם להיות בה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה שיהיה מחשבתו מקושר ומדובק לחי העולמים באופן שלא יפסיקוהו ולא יבלבלוהו ממחשבתו הקדושה אפילו אם יהיה עומד באלפים מבני אדם המדברים מצרכי עצמן הוא לא יפול ממחשבתו כי קשרה בקישור אמיץ וחזק בל תמוט עולם ועד, וכן ח"ו יכול להרהר בה הרהורים האסורים הרעים מכל תאוות ההיתר והאיסור וידוע אומרם ז"ל (יומא כ"ט.) הרהורי עבירה קשים מעבירה ועל זה נאמר (יחזקאל י"ד, ה') למען תפוש את בית ישראל בלבם, כי ה' הוא הנותן כח במחשבה הרבה יותר מכל אברי הגוף כי בכל האברים אין יכול לעשות מעשהו כי אם בדבר שהוא עתה בו ונמצא לפניו זה הדבר אבל לא יוכל לעמוד בחוץ לארץ ולעשות בארץ ישראל וכדומה, אבל במחשבה אדם עומד כאן וחושב במקום אחר במקום שיחפוץ, ואלהים חשבה לטובה בכדי שיעשה כל מעשיו כאן והמחשבה יהיה מקושר ומדובק בשמי השמים שיחשוב לעשות רצונך אלהי חפצתי שאין אני עושה עשיה זו כי אם למען שמך ויהיה באמת כן בלבבו, ובבני אדם הנוטים לחומריות תאוותם, הנה המחשבה ראשית לכל עוונותם, כי כל הלילה יחרוש, ובבוקר יקצור. פירוש כל הלילה חושב מחשבות איך ירע ובבוקר יעשה המעשה כפירוש רש"י, וכמעט רוב רעות בני אדם מזה כמאמר הכתוב (בראשית ו', ה') וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום שביום הוא מהרהר בכל מיני דברים המטונפים ובלילה בעוונותינו הרבים מטמאין אותו בפועל ובא לידי טומאת קרי רחמנא ליצלן שהוא חמור מכל העבירות שבתורה ונודע לכל חומר עון זה שאינו רואה פני שכינה ואין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה וגדול עוונו מנשוא שכמעט שננעלין ממנו שערי תשובה כמו שאיתא בזוה"ק רק בחילא דתיובתא יתיר ותדירא (עיין חלק א', ס"ב.), ועיין בראשית חכמה בפירושו שתשובה תתאה אין מועיל כלל לזה החטא כי אם דייקא תשובה עילאה.

ו׳וכן בעינים יוכל האדם לישא עיניו למרום כמאמר הכתוב (ישעיה מ', כ"ו) שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. וכמאמר דוד המלך ע"ה (תהלים ח', ד') כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננתה מה אנוש כי תזכרנו וגו' ונעשה נכנע ושפל בעיניו לפני המקום ועושה תשובה לפניו על אשר פגם בכבודו יתברך שמו, וגם יוכל לעצום עיניו מראות ברע שהוא גם כן מצוה כאומרם (קידושין ל"ט:) ישב אדם ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כאילו עשה מצוה, ולהיפך נודע אומרם ז"ל (ירושלמי פרק א' הלכה ה') עינא ולבא תרי סרסורי דעבירה, וכן בכל אברי הגוף כי אין לך כל דבר ודבר שבעולם שלא יהיה בו מטוב ועד רע ובכל הדברים מעורבים טוב ורע כידוע לכל.

ז׳ועל כן דעו וראו אחיי ורעיי איך אדם נברא דו פרצופים וכל מעשיו משמשין על שתי פנים והברירה והבחירה בידו להיות בכל אבר ואבר שבו ובכל דבריו ומעשיו או בבחינת צדיקים ילכו בם או ח"ו להיפוך בבחינת ופושעים יכשלו בם, והנה החוטא והפוגם באבר מיוחד או במעשה מיוחדת יש בו שני דרכים לשוב אל ה', האחד כמו שכתב הרמב"ם ז"ל (ריש פרק ב' מהלכות דעות) וזה לשונו: ומה הוא תקנת חולי הנפשות וכו' עד וכיצד הוא רפואתם מי שהוא בעל חימה אומרין לו להנהיג עצמו שאם הוכה וקולל לא ירגיש כלל וילך בדרך זו זמן מרובה עד שיתעקר החימה מלבו, ואם היה גבה הלב ינהיג עצמו בבזיון הרבה וישב למטה מן הכל וילבש בלוי סחבות המבזים אל לובשיהם וכיוצא בדברים אלו עד שיעקור גובה הלב ממנו וכו' עד כאן. וזה נקרא תשובה תתאה כי היא רק להסיר הרע והקליפה ממנו שרואה באיזה אבר ובאיזה עשיה שפגם והוא מכניע הרע שלא לעשות עוד בשום אופן רע באבר הלז או במעשה הזה ואז מסיר רע ממנו כי כל העובר עבירה אחת מלפפתו ומוליכתו ליום הדין ר' אליעזר אומר קשורה בו ככלב כמו שאמרו (בעבודה זרה ה'.) וכל עוד שהאבר הזאת תחת רשות הקליפה אי אפשר להקדושה לשרות עליו כי אין אני והוא יכול לדור וכשמסיר הרע אז נקרא תשובה שמשיב האבר לכאשר היה לצאת מרשות הקליפה שיוכל לשרות עליו סדר הקדושה בעשות עמו אחת ממצוות ה' לשמו באהבה, אבל עדיין לא נקרא זה תשובה שלימה בשלימות כיון שבתשובתו עדיין לא נקרא שם ה' וקדושתו על האבר והמעשה ההיא רק שהוסר הרע ממנו. ותשובה עילאה שהוא תשובה השלימה הוא בבחינת אומרם ז"ל (שמות רבה כ"ג, ג') הצדיקים בדבר שחוטאין בו מתרצין, והוא שעם אותו האבר שחטא בו יראה להתרצות בו לפני קונו כמאמר חז"ל (עיין ערכין ט"ו:) חטא אדם בלשון הרע מה יעשה ויתכפר לו אם היה רגיל ללמוד דף אחד ילמוד שני דפים (עיין ויקרא רבה כ"ה, א'), כלומר אחר עזיבת חטאו באמת באופן שלא ידבר עוד לשון הרע בשום אופן ובזה הוסר הרע מהאבר הלז.

ח׳ואמנם תשובה שלימה להשרות עוד קדושת ה' עליו ואז היא תשובה באמת ששב האבר תחת רשות ה' ועל כן לפי שחטא בדיבור פה צריך ללמוד תורה לתקן הדיבור פה להשרות עליו אור ה' וכמו כן למשל אדם חטא בנשים צריך בזה הענין גופא לתקן להיות בבחינת ראה חיים עם אשה אשר אהבת כנאמר. וכמו כן במחשבות רעות ידביק מחשבותיו לה', וכן יראה להפך המדות שחטא בהן לעבוד עם המדות ההם את שם ה' כמו למשל אם חטא במדת החמדה שחמד את של רעהו ביתו או עבדו שדהו וכל אשר לו, עתה יחמוד לתורה ומצוות ה' שלא יספיק לו כל מה שלמד ועשה, ויחמוד עוד ועוד לזה, וכל אשר עשה יהיה קטן בעיניו וידמה לו כאילו אין לו עדיין שום מצוה ממצוות הרצוין לפני מלך עולמים ותמיד ילך מחיל אל חיל ברוב חמדה ותשוקה להרבות בנפשו לימוד תורה ועשיית מצוות עוד ועוד. וכן במדת הגאוה אף שהיא מאוסה מתועבת ומשוקצת לפני הבורא יותר מכל המדות רעות כמו שאמרו חז"ל (סוטה ה'.) עיין שם שהרבו בחומרתה ובגנותה עד מאוד ואמרו שראוי לגדעו כאשירה ואין עפרו ננער ושכינה מיללת עליו וכאילו הוא כופר בעיקר עיין שם. מכל מקום יש דוגמתה בקדושה והיא משובחת מאוד כשהיא על שלימות הראוי והיא כמאמר הכתוב (דברי הימים-ב י"ז, ו') ויגבה לבו בדרכי ה'. וכמו שאמרו חז"ל (סנהדרין ל"ז.) לעולם יאמר אדם בשבילי נברא העולם, ולכאורה הוא גבהות גדול שיאמר האדם שרק בשבילו נברא העולם, ואמנם שישנו בקדושה והוא כי לפעמים יַטְעֶה היצר הרע לאדם לומר לו מי אתה לבקש גדולות לישב בבית המדרש כל היום ולנהוג בחומרות בעניני המאכלים שלא יהיה עליהם שום חשש דחשש, ובפרישות יתירה מאשתך לבטל עונה לסרס עצמך משבת לשבת ולהזהר בטבילות המקוה אף אם יהיה הקור גדול ולהתענות בתעניות זה הכל היה נאה להצדיקים הגדולים שמעודן היו נשמרים מכל רע ואינם עושים שום דבר אחר כי אם זה ויש להם נשמות גדולות אבל אתה בער ולא תדע, עשה והתנהג כאשר נהגו עצמן אבותיך הראשונים שלא לדקדק כל כך, וכן בענין התפילה אומר לו לא תדחק עצמך ליזהר מלהתפלל בלי שום מחשבה זרה כי קטן אתה במדריגתך ואין אתה ראוי לכך, תתפלל כמו שתוכל כי אחד המרבה ואחד הממעיט וכו' וכדומה מפתויי היצר במה שמפתה אותו במדת הענוה ועושהו עניו מכל וקטן מכל.

ט׳ועל כזה אף אתה אמור לו שקר אתה דובר בזה, וכל אדם יוכל להיות כמשה רבינו ע"ה (רמב"ם הלכות תשובה פרק ה' הלכה ב'), ואם על משמרתי אעמודה להיות נזהר מכל רע מלא תעשה דאורייתא או דרבנן או אפילו מנהג ישראל חלילה לי לפרוש מדרכיהם שלא לעשות כמעשיהם ולדקדק בכל מיני הדקדוקים ולהזהר בכל מיני אזהרות שלא לבוא לידי איסור קל של דבריהם בשום פנים, ולעשות כל המצוות עשה בשלימות בלב טוב ובמחשבה טובה באימה ביראה באהבה ושמחה כראוי למלך הכבוד, ואם כה אעשה גם אנכי לא נופל מהם וגם אני יכול לבוא לדרגת הצדיקים כמוהם כמוני ועל כן גם בשבילי לבד נברא העולם כיון שגם אני אוכל להיות כמוהם אם ארצה לחזק עבודתי בשלימות, ועל כן אמרו חז"ל (תנא דבי אליהו רבה כ"ה) חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי אברהם יצחק ויעקב, והוא כי לא יאמר האדם מי אני לגשת אל הקודש ולפשפש עצמי בדברים הגדולים הראויין לגדולי הדור ולא כן עמדי כי אתנהג עצמי בדרך כל העולם ומה עושין כל העולם שאינם במדריגת הצדיקים גם אני אהיה כמוהם ולמה זה אצא מכללם וכי יוכל כל העולם להיות במדריגה עליונה ומי יהיה חורש וזורע ועושה כל עבודת הארץ, כדרך אמירת איש הבער ולא ידע כי הוא רק דברי היצר הרע שבקרבו והוא פתי יאמין לו לכל דבר שאומר לו לעשות כרצונו, אם כה יאמר לו שהוא גדול למאוד והוא מופלג בתורה ועוסק במצוה ומי הוא גדול ממנו, ומראה לו שכלו וחריפותו בתורה וכי הוא עובד ה' ככל חבריו ויותר הרבה ומגביה את לבו בקרבו ותחת כבודו יקד כיקד אש עד שמגיעו לכל המעלות שמנו חכמים בגסי הרוח שהבאנו למעלה, כן הוא עושה ומתקוטט עם הכל ומתגאה על הכל ונדמה לו באמת שהוא החשוב שבכולם או שוה להם והכל מחויבין לכבדו לעשות לו יקר ותפארת כי לו נאה כי לו יאה, ויהי בהגיע לעשות אחת ממצוות ה' או להזהר מן העבירה קלה או חמורה קצת יפילו עד למטה מכל וישפילו ויאמר לו שהוא קטן מהכל ומי הוא לבקש גדולה לעצמו מאת המלך הקדוש והוא קטן ונבזה ואינו ראוי למדריגה, ועל כן לא ירצה לדקדק במצוות על השלימות הראוי וליזהר מדקדוקי סופרים כדרך הצדיקים.

י׳ועל זה, אמריך תשיב לו כמאמר חז"ל הנזכר מתי יגיעו מעשי וכו' והוא היות כי קטן אני במעשי ואמנם הלא אב אחד לכולנו אל אחד לכולנו, ונשמות ישראל הם חלק אלוה ממעל אפילו נשמת הפחות שבפחותים, ואני מחויב לראות ולתקן מעשי שאהיה כאבותי אברהם יצחק ובידי הכל אם ארצה ובפירוש אמרו חז"ל כל אדם יכול להיות כמשה רבינו, וכל זה הוא בחינת הגבהות הנצרך אל ה' ועבודתו, חוץ מדרכים הגדולים הידוע ליודעים בפסוק ויגבה לבו בדרכי ה' מענין גבהות הצריך אל הקדושה. ובלא זה, הנה מי שידמה בנפשו שכל עשיותיו בדרכי ה' קטן ודל הוא, ממילא לא יחשוק אל עשיותם ולא יתלהב לבו בקרבו בעת עשותם, מה שאין כן אם יודע ומאמין אשר בהליכתו בדרכי ה' ומצוותיו גורם שמחה ותענוג ותיקונים גדולים בעולמות עליונים ובשמות הקדושים ברוך הוא ממילא יחשוק ויתלהב לבו לזה ויעשנו בגודל זריזות ושמחה, ויראה לדקדק שיהיו נעשים על צד היותר טוב ויפה ולהתנאות בהן כי הם דברים יקרים למאוד, וביותר מה שכביכול ברוך הוא וברוך שמו מקבל תענוג ונחת רוח מהן ודאי יראה לעשותן על צד היותר טוב ובשמחה, וכן להיפוך כשיאמין שכאשר הוא מקלקל דרכיו גורם ח"ו רעות גדולות בכל העולם כולו וצער לפניו כביכול והמעטת אורות עליונים ופגמי שמותיו ברוך הוא, ודאי כי יחרד לבבו ויתפחד ויראה ליזהר מאוד שלא להכשל בשום עבירה ח"ו.

י״אוהנך רואה מכל זה איך הגבהות תצטרך אל הקדושה, וכל זה אינו רק קודם בואו אל העבודה לעשות איזה מצוה או ללמוד תורה או להתפלל בכוונה שצריך להגביה לבו בכדי שיעשם על ידי זה בשלימות כאמור, אבל לא כן אחר שכבר עשה המצוה או כבר התפלל לא ידמה בנפשו שעשה איזה דבר ויש בו איזה מעלה כי כאשר יערוך במוחו ושכלו מקצת מן המקצת מגדולת יוצר בראשית ברוך הוא, ידע אשר כל עבודתו שעבד לו כאין ואפס ממש נחשבים נגד ערך העבודה שצריך לעבוד למלך גדול ונורא כזה כי הן במלאכיו ישים תהלה לפי שאין שיעור וערך לגודל איכות העבודה שצריך לעבוד לו ואיכות האהבה והשמחה והפחד והאימה שצריך להיות בעת עבודתו ומי יאמר זכיתי לבי, רק שהקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו מקבל עבודת עבדיו העובדים אותו בלבב שלם לפי מוח שכלם וכוחם אף שאינו על אחד מני אלף כראוי לעבודתו ומתקן על ידי זה כל העולמות עליונים ושמותיו הקדושים ומשפיע על ידי זה ברכה לכל העולמות ובאופן כאשר יראה ללבב העובד הלז שלבבו נשבר בקרבו ויודע שלא התחיל עדיין לעבוד לו כלל רק שאין ביכולתו לעשות יותר, ומה שבכוחו עושה עד מיצוי דם נפשו, אז ברוב חסדיו מקבל עבודה זה לנחת ושמחה לפניו אבל אם ידמה בנפשו שכבר עשה איזה דבר ויגדיל קצת לבו שיצא ידי חובתו מעט בעבודתו או אפילו בלא זה רק שיערוך בנפשו שהוא במעלה הגדול מחבירו ויש בו קצת חכמה מה שאין בזולתו הנה מחשבה כזאת פיגול הוא לא ירצה ושתיקתו יפה מדיבורו והלואי שלא יעשה המצוה משיעשנה ויחשוב בתפארתו במה שהוא מפואר ומשובח בזה יותר מחבירו והכל כנודע וידוע, רק קודם עשיית המצוה ולימוד התורה ועבודת העבודה צריך תחילה לומר בשבילי נברא העולם כדי שעל ידי זה יעשה על צד השלימות והטוב ותחשק ותתלהב לבו לעשות אותם ביותר ויותר מיכלתו, וכן בכל המדות רעות יראה לעבוד בהם ה' ואז נקרא תשובה עילאה כי הוסר מעליו כח הרע ונדבק בקדושה.

י״בוזה מאמר הכתוב (הושע י"ד, ג') קחו עמכם דברים ושובו אל ה' וגו'. כלומר אף דברים שעמכם מצרכי הגוף ותענוגיו במה שמצא היצר הרע והרע מקום רחב לשרות עליהם הכל קחו ושובו אל ה' לעשות עמהם מצוות ה' וראה חיים עם האשה אשר אהבת כאמור, או יאמר על דרך זה קחו עמכם דברים, פירוש הדברים אשר נכשלת ופגמת בהן, עתה קחו לכם ועשו בהם טוב, ובתשובה הזו יעשה מזדונות זכויות כמאמר חז"ל (יומא פ"ו:) ואוקמוהו בתשובה מאהבה כי זה המתחרט על מה שעשה ועוזב את החטא בלבד שלא לשוב למרוד בה' זה נקרא תשובה מיראה כי רק מיראתו מפני הבורא עושה תשובה שלא לעשות עוד הרע בעיניו אבל אין זה בחינת האהבה לה' לראות להתקשר ולהתדבק בה' להשרות עליו רוח הקדושה מן ה' אחרי הפרדו מאתו, אבל כשעושה בכל אבר ואבר ומעשה ומעשה שפגם בו, תורה ומצוות ועבודת ה' זה נקרא תשובה מאהבה כי אהבת ה' בוער בקרבו לשוב להתדבק בה' לקחת האבר תחת רשות השכינה הקדושה לחסות בצל כנפיה להתקדש בקדושתה, ועל כן כמו שהוא לוקח האבר שהיה תחת רשות הקליפות ומחזירו אל הקדושה תחת רשות קודשא בריך הוא ושכינתיה כן נעשה מהעבירה מצוה כי גם הוא עושה מהעבירה מצוה, מחמדת האיסור חמדת ה', מגאות העבירה גאוה הנצרך לעבודת ה', ועל כן זדונות נעשו זכויות כנאמר.

י״גואמנם תדע אשר צריך בזה זריזות גדולה ולב משכיל לראות שלא יפול ח"ו בערמות היצר הרע ותחבולותיו כי גנוב יגנב הוא מאיש ועושה עצמו כאילו לא ידע אתו ובלבו טמון אורבו אורב לנפשו ואומר לו עשה לשם ה' ובתוך כך לבו חומד לגשמיות הדבר ההוא, וצריך לזה נסיונות גדולות בזמנים הרבה לראות אם שוה בלבו כשיעשה הדבר הזה או לא יעשנה. כמו למשל באכילה הנה אם ירעב אז יחשוק להעלות הניצוצות מן המאכל ולגרום בזה יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה ולא כן אם אינו תאב לאכול לא יחשוק כלל זה, זו היא תאות היצר הרע ממש. או יבחון בנפשו אם כוונתו אמת לה', אם כך הוא חושק וחומד לעשות אחת ממצוות ה' באהבה וחמדה הזו. אם אין כוונתו כי אם בשביל לעשות דבר ה', הנה יפנה מן האכילה בשעה זו לעשות מצוה או תורה ועבודה, כיון שאין כוונתו באכילה כי אם לשם המצוה מה לו מצוה זו או אחרת ויאכל בשעה אחרת לשם מצוה. וכן נסיון פרישות דרך ארץ אם יודע בטוב אשר ממש שוה אצלו בתאות לבו אם יעשה הדבר ההוא או שילך לו מזה ולא יעשנה ושוה אצלו בטוב לבב באמת בשלימות, אז ידע כי מתת אלהים הוא ולא עצת יצר הרע ויוכל לעשות בו נחת רוח לפני מי שאמר והיה העולם. וצריך לזה גודל פלס ומשקל והבחנות רבות אם אינו מעורב בזה מעצת היצר כי שכל אדם על פי רוב נמשך אחר התאוה, ולמה שלבו חפץ יטנו שכלו גם כן להוכיח אשר דבר זה טוב הוא וראוי לעשותו לכבוד הבורא, ואין האמת אתו.

י״דועל זה אמרו חז"ל (תיקוני זוהר ל"ח.) אין בין מים העליונים למים התחתונים אלא כמלא נימא, כי המים נקראים על שם התאוות כי כל התאוות באין מיסוד המים לפי שהם מצמיחין כל מיני תענוג כמו שאיתא בשער הקדושה למורינו הרב ר' חיים ויטאל ז"ל, וכשאדם זוכה לעשותן לשם ה' לעשות עמהם נחת רוח לפני מי שאמר והיה העולם נקראים מים העליונים כי עולים למעלה, ולהיפוך כשעושה אותם בתאות לבו כסוס כפרד אז נמשל כבהמות נדמה ונעשה בבחינת (קהלת ג', כ"א) רוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ, ונקראים מים התחתונים. ואין ביניהם אלא כמלא נימא, היא החכמה והשכל שבראשו להבין ולהשכיל אם לעלות למעלה למעלה או לירד מטה מטה ח"ו, ובבחינה זו נהפך היצר הרע והרע שבקרבו כולו לטוב כמו שאמרו חז"ל (בראשית רבה נ"ד, א') בפסוק (משלי ט"ז, ז'), ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו זה יצר הרע. כי גם כח התאוה והחמדה שהוא הוא היצר הרע עתה נהפך לטוב לעבוד עבודת הקודש, וממילא על ידי זה גם אויביו הגשמיים שהם השונאים הרעים שיש לו גם המה ימליצו טוב בעדו ויהפכו לו לטובה כי מלאך רע שלו שמקטרגו בשמים גם הוא יענה אמן לפי שנתהפך לטוב, ועל זה אמר הכתוב (משלי י"ז, כ"ו) גם ענוש לצדיק לא טוב. כי בענין התשובה תתאה שאינו מהפך המדות וכוחות הרעים לטוב כי אם מגרשם מאתו שלא יעשה בהם את האסור לעשות, הנה גם שונאי צדיק הגשמיים יאשמו ויענשו שילכו מאתו ולא תגע בו יד כי סקול יסקל או ירה יירה וגו', וזה עדיין לא טוב הוא כי לא נהתפכו כוחות הרעים שבו לטוב. ואמרו צדיק כי טוב (ישעיה ג',י') טוב לשמים וטוב לבריות כמאמר חז"ל (קידושין מ'.), כלומר אף הבריות שהם נגדיו ושונאיו מהפכן בכח צדקתו לטוב אליו לאהבה אותו ולדבקה בו וממילא גם יחזירם למוטב כיון שנתדבקו בו.

ט״וולזה אמר הכתוב שובה ישראל וגו' כי כשלת בעוונך וגו' ונמשיל משל קטן והוא קרוב להמשל שכתב החסיד בחובת הלבבות והוא שהיה בעל הבית אחד בעל חסד גדול וטוב והמיטיב לכל ורצה פעם אחד לעשות חסד מפורסם לבאי עולם והכין בית גדול עם כל מיני מעדנים ומטעמים הרבה מינים והכין שם מכל הטובות הצריכין לבני אדם ממלבושי כבוד וספסלים הטובים ושלחנות וקתדראות לישב עליהם וצוה להכריז כל איש אשר ירעב וירצה לאכול יסור שמה ויאכל וישתה שם כרצונו ויישן שם על המטות המוצעות הנאות, וכשבאו לשם הרבה מבני אדם אשר לא טובים ויאכלו וישתו וישכרו כשכרותו של לוט והתחילו להכות זה את זה עד שאחד נתן ידו בעיניו של חבירו ועשהו סומא וכדומה, ואז כאשר הלכו בבית נכשלו ונפגעו באלו הספסלים הטובים והשלחנות, ויפול ושיבר את רגלו והשולחן נפל על ראש חבירו ורצץ את מוחו ונעשו כולם חולים ויגיעו עד שערי מות, והנך רואה בעיניך בזה כי בעל הבית הזה כיוון באמת לטוב ולחסד, וברשעתם וכח תאותם נעשו כל הטובות שלו להם לרעה, הספסלים והשלחנות שהוכנו לטובה שיברו בהם את רגלם ורצצו את מוחם, היין הטוב שהוכן לשתות לטובתם נשכרו יותר מדאי עד שנפלו לחולי, וכמו כן בדברים האמורים כי כל הדברים הנתונים מאת אלהים בכל הדברים אשר על הארץ הלא כולם הם חסדים אמיתיים וטובות גדולות עתיקות נוראים ונשגבים למי שזוכה לעשותן בכח שכלו אשר בקרבו לא בכח תאותו כבהמה, וראה חיים עם אשה אשר אהבת, וברשעת האדם נכשל בטובות האלו גופא להיותן פח לפניו לרדת על ידן לשאול תחתיה, ומי הוא החייב בזה, והקב"ה אומר (דברים ל', ט"ו) ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב וגו' כלומר אני כיוונתי לטובה אשר אתה תבחר ותקרב בחיים למען תחיה אתה וזרעך בכל הדברים שהערכתי לפניך, והאדם נכשל בהטובות להיותן מכשול לפניו לירד לבאר שחת. ועל כן אמר הנביא כי כשלת בעוונך שאתה נכשל בהטובות המונחים לפניך לעשות בהן רע, ועל כן איפוא זאת עשו קחו עמכם דברים כנזכר ליקח הדברים ההם להחזירם לטובות לאכול ולשתות בהלולים כלומר שיהיה כקודש הלולים לה' להיות המחשבה מקושרת בשמי השמים ולשבר כח תאותו ולהכניעה עד קצה האחרון בנסיונות שונות וכדומה משאר הדברים צרכי חיי הבל עולם הזה בכולם תוכל לעשות נחת רוח גדול למי שאמר והיה העולם כמעט יותר מן התורה והמצוות, והקב"ה הכינם לטובה גדולה לך, וכל פעל ה' למענהו (משלי ט"ז, ד'), כלומר למען ה' ו' יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה לגרום שפע וברכה רבה בכל העולמות על ידי זה ושמחה וחדוה ונחת רוח ככל הנאמר.

ט״זוזה הדבר אשר שיבח הכתוב את אבינו אברהם, ואמר וילך אתו לוט נודע בחינת לוט הוא היצר הרע האורב אל האדם טמון בקרבו והוא לוטה בשלמה להחטיא את האדם, אבל באברהם הנה הלך אתו עמו, והיצר הרע השלים עמו, להיותו אוהב שמו בכל לבבו בשני היצרים יצר טוב ויצר הרע שעם כל כוחות תאוות הרעים הִתְאַוָה לה' המיוחד, ובכל הדברים התחתונים הגשמיים עבד את ה' ואף גם כשירד למצרים מקור מקום הטומאה והרע, שאף הוא קצת נפל ממדריגתו הרמתה להיות כאשר הקריב לבוא שמה הכיר ביפיה של שרה עד שאמר (לקמן י"א) הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את, מה שאין כן קודם שלא ידע ולא אסתכל אף בדידיה מפני דביקות מחשבתו בה' בלא הפסק רגע, אף על פי כן כשעלה משם נאמר (לקמן י"ג, ה') וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר ואהלים וזה הכל רומז אל הקדושה בקרו של אברהם וצאן קדשים שגם לוט כח התאוה, נשרש תחת יסוד הקדושה להתאוות ולחפוץ את ה' בכל עוז, וקנתה לה השראת קדושת ה' מצאן ובקר ואהלים אהל תורה ותפילה, ונעשה בבחינת (תהלים קל"ט, ה') אחור וקדם צרתני, שמן האחור נמשך ובא אל קדם קדמתה קדמונו של עולם ועלה למעלה למעלה וילך למסעיו הראשון לנסוע הנגבה בחינת ימין לאכללא שמאלא בימינא ופרע הקפותיו כמאמר חז"ל (בראשית רבה מ"א, ג'), ורמזו כי דרך האיש אשר לא ניסה בדבר אז צריך לעשות הדבר ההוא בחשאי בנסתר מיראת היצר הרע והרע שלא יכשל ח"ו בדבר, אבל בשכבר עמד בנסיון אז הוא עושה הדבר ההוא בהתגלות לעין כל כי אינו חש מסטרא דשמאלא העומדת בצדו, וכנודע מסוד תפילה בחשאי ותפילה בקול, וזה פרע הקפותיו מה שהיה צריך להקיף על הדבר סביב סביב שלא יעשנו כך בגלוי לעין כל, עתה פרע וגילה הדברים (כי פרע לשון גילוי מלשון (שמות ל"ב, כ"ה) כי פרעה אהרן) כי כבר עמד בנסיון ולא יראה עוד משום דבר וכאמור.