באר מים חיים, בראשית י״ב:ו׳Be'er Mayim Chaim, Genesis 12:6
א׳ויעבור אברם בארץ וגו'. לשון ויעבור אין לו פירוש לכאורה, והיה לו לומר וילך עד מקום שכם וכדומה, והנראה בזה על פי המבואר בדברי מרן האר"י ז"ל (בעץ חיים פרק ג' משער הכללים) וזה לשונו: וסוד השדים ודדים הם בסוד ויעבור וכו' כי סוד ויעבור ע"ב מימין רי"ו משמאל הוי"ה באמצע וכל זה בבינה כי היא המינקת והנה ע"ב רי"ו הוי"ה גימטריא שד"י שהוא השדים והוא סוד אלהים שבבינה א"ל מימינא מ"י משמאלא ה' באמצעיתא וכו' וכאשר אימא היא המניקה לבנים אז נקרא אל שדי עיין שם, השדים המניקים בהם וכשעולה למעלה ומסתלקת מעל הבנים שכבר נגמר זמן יניקתה אז נקראת א"ל עליון גומל חסדים מלשון ויגמל הילד כי נגמר זמן היניקה וכו' עד כאן. ובזה תבין סוד הכתוב וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם והוא לפלא בעין הכל כי הלא כמה פעמים כתיב וירא ה' אל אברם או אל יצחק וליעקב.
1
ב׳אכן הנה נודע הדבר המבואר בדברי האר"י ז"ל (בליקוטי תורה פרשה זו) אשר קודם מתן תורה לא היה הזיווג עליון בשלימות אף בימי האבות רק שמאברהם התחיל להתעורר הזיווג ואף שמבואר שם אשר בימי יעקב נשלם הזיווג, נודע אשר כמה מיני זיווגים יש כמו שמפורש בעץ חיים (בשער הזיווגים עיין שם) ואמנם הזיווג שהיה בימי האבות הוא המכונה על שם זיווג קן צפור סוד מוחין דיניקה המבואר שם (פרק ב', ג') בבחינת והאם רובצת על האפרוחים וכבר נתבאר שסוד היניקה היא בבחינת אל שדי שהוא ע"ב מימינא ורי"ו משמאלא הוי"ה באמצע, ולכן אף שגם שם הוי"ה נכלל בזה מכל מקום אינו בבחינת השלימות והיא רק ככלה בין רעותיה משובצה ומקיפים אותו מימין ושמאל ולא כן בחינת הגדלות המכונה על שם הוי"ה בעצמו כי נתעלה ונתגדל זיו אורו צח ומצוחצח בבחינת הזיווג השלם המיחד כל העולמות ולכן אף על פי שנאמר כמה פעמים ויאמר ה' אל אברם וירא אליו ה', זה הכל היה בבחינת היניקה שהוי"ה באמצע ולא בבחינת השלימות גדלות המוחין ועל כן אמר וארא וגו' באל שדי בחינת היניקה כאמור ושמי ה' הוי"ה בעצמו בבחינת הגדולה השלימות לא נודעתי להם רק זה ההוי"ה אשר במספר שדי שהוא באמצע, ולכן אמר שם והקמותי את בריתי אתם לתת להם, מה שאין כן בברית בית הבתרים נאמר (בראשית י"ז, ח') נתתי ואמרו ז"ל (בראשית רבה מ"ד, כ"ב) אמירתו של הקב"ה כאילו היא עשויה, ואמנם כי אין נתינת הארץ על השלימות כי אם ביחוד וזיווג השלם אחר קבלת מוחין דגדלות וכו' ועל כן כאשר הבטיח להם בבחינת היניקה אמר לתת להם כלומר שהבטיח להם שיהיה שמו שלם בזיווג השלם ואז יהיה בחינת נתינת הארץ (וזה רמז אומרם (בבא בתרא ט"ז:) בת היה לאברהם אבינו ובכל שמה וכו' כי האשה קודם הנשואין היא מְכוּנֶת על שם אביה בת פלוני מה שאין כן אחר היחוד נקראת על שם בעלה ואברהם שלא זכה בימיו ליחוד השלם, היתה שכינת עוזנו מְכוּנֶת על שם הבת, ועל כן ובכל שמה כי בעת היחוד השלם נקראת היא על שם בעלה הנקרא כל, ועתה בכל, כלומר אצל כ"ל או בת כ"ל והבן וזה אברהם בכ"ל והבן) ולזה מסיים שם לכן אמור לבני ישראל אני ה' שאני עתיד להתגלות בשם הוי"ה לבד בחינת הגדלות להראות גדולתי לכל רואה ועל כן והוצאתי והצלתי וגאלתי וגו' ד' לשונות של גאולה שהד' כוסות של הסדר מרומזים נגדם והוא בחינת ד' מוחין הידועים הרומזים אל הגדלות כנודע.
2
ג׳הנה בריש פרשה זו נאמר וירא אליו ה' וגו'. ומבואר בזוה"ק אליו דייקא וכבר ביארנו, ולפי דרכינו כאן נאמר, כי הנה בעת היחוד השלם עת הארת מוחין דגדלות בעולם אז נאמר (דברים כ"ח, י') וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך וייראו ממך, כי גדולתו יתברך נראה וניכר לעין כל על ידי הנסים המופלאים שעושה והכל יאמרו כי אין קדוש כה' ואין בלתו, וכמאמר הכתוב (שם ד', ל"ד) או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות באותות ובמופתים וגו', וכנאמר (ירמיה ט"ז, כ"א) בפעם הזאת אודיעם את ידי ואת גבורתי וידעו כי שמי ה', ואז גם הנביא שנגלה אליו ה', נתגלה באספקלריא המאירה, והנביא רואה דבר ברור וגלוי. אכן בזמן שאין היחוד שלם ואינן מאירין מוחין השלימים כי אם המוחין דיניקה ושמו הגדול יתברך נתון בין ימינא ושמאלא, ובחינת רי"ו רומז גם כן להשלימות משם אלהים הנחלק לשלושה בחינות (כמו שמבואר בעץ חיים שם) ונודע אשר בחינת אלהים הוא בחינת הצמצום ואין גילוי שכינתו יתברך ניכר בארץ והכל נסתר בטבע ובמקרה המזל ואז גם נבואה לא מצאה חזון ברור מה' כי אם בדוחק עבור חמדת וְהִתְאַווּת זה הרואה שרוצה לראות ודוחק עצמו למראות ה', אז ה' יתברך בטובו מתגלה אליו על ידי אספקלריא דלא נהרא כי דבר ה' יקר בימים ההם אין חזון נפרץ כראוי, ואז נקרא במראה אליו אתוודע כלומר עבור דחיקות וחפיצות הנביא לראות מראות שכינתו יתברך, ולאהבתו במראה אליו אתוודע עבורו אבל אין עת עתה לזה.
3
ד׳וזהו שאמר הכתוב וירא אליו ה'. אליו דייקא כלומר כי מראה הזו לא היה רק אליו עבור השתדלותו שחפץ ודחק עצמו לחזות בנועם ה', ולזה יאמר הכתוב כאן ויעבר אברם בארץ, שכל פעולת אברהם מה שפעל ועשה בהשראת הקדושה בארץ העליונה והתחתונה ובזיווג ויחוד המדות הכל היה בבחינת ויעבור שהוא ע"ב רי"ו המורה על בחינת מוחין דיניקה ולא בבחינת מוחין דגדלות, ובזה יבואר עוד אומרו אליו דייקא, כי הנה באמת ה' נראה אליו בבחינת אל שד"י המורה על ע"ב רי"ו והוי"ה ביניהם וכאן לא נאמר כי אם ויעבור שהוא ע"ב רי"ו לבד, ולזה אמר הכתוב וירא אליו ה' אליו דייקא שהתגלות הלז שהיה גם בבחינת הוי"ה באמצע היה רק אליו לבד, אבל בחינת השראת הקדושה שפעל אברהם להיות בארץ לא היה כי אם בבחינת ע"ב רי"ו לבד, ולזה אמר שם הכתוב אחר כך ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו פירוש היה שש ושמח אחר שראה כי גם התגלות הוי"ה אליו על כל פנים באמצע ויעבור, אבל הנראה אליו לבד דייקא ולא כן בארץ כי רק ויעבור אברם בארץ ולא יותר, כמדובר.
4
ה׳עוד יאמר ויעבור אברם וגו'. שלשון ויעבור אינו מובן לפי פשוטו כי להיכן עבר הלא כל עיקר הליכתו לשם, והוה ליה למימר ויבוא עד מקום שכם וגו' ורש"י ז"ל פירש נכנס לתוכה ולכאורה אין זה פשט לשון ויעבור, ואמנם בהיות כי מתחילה לא שמע משמו יתברך אלא לך לך וגו' אל הארץ אשר אראך ולא גילה לו הארץ ולא ידע כלל איזה ארץ חפץ ה' שבחר לנחלה לו, ועל כן לא עבר בה כי אם דרך העברה בעלמא שלא לשם קביעות להשתקע בה, ולזה אמר ויעבר אברם בארץ שעבר בה דרך העברה כמו בכל הארצות שעבר קודם בואו לארץ כנען והמתין עד גילוי שכינתו יתברך לידע איזה ארץ בחר ה' עד אחר שנגלה אליו הקב"ה ואמר לו לזרעך אתן את הארץ הזאת ואז הבין כי זו היא הארץ שצוה ה' ללכת אליה ועל כן ויט אהלה וגו'.
5