באר מים חיים, בראשית י״ב:ז׳Be'er Mayim Chaim, Genesis 12:7
א׳וירא אל אברם וגו' לה' הנראה אליו. צריך להבין הצגת הסימן לה' הנראה אליו וכי ח"ו יש ה' אחר שאינו נראה אליו והלא אלהינו יתברך שמו יחיד ומיוחד, והנראה כי הנה אמרתי פירוש מאמר הלל הנשיא שאמר (אבות א, י"ד) אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני וכו', כי הנה שתי סוגי אנשים נמצאים בבחינת עבודת הבורא, האחד יחפוץ רק שהוא יעבוד להבורא והוא יעשה כל העשיות, ורעה עינו באחיו אם יראה כי גם הוא עובד לה', כי חפץ באהבת נפשו להיות בן יחיד בעבודה מה שאין זולתו דומה לו, ואף אצל הקב"ה חפץ הוא שהוא בלבד ימצא חן אצלו הוא ולא אחר ורודף וחוטף את כל המצוות מזולתו כאשר יוכל שלא יעשה שום אחד דבר כי אם הוא לבדו, וזה מורה כי גם לכבוד עצמו דורש שימצא חן בעיני המקום בכדי לשלם לו שכר טוב בעולם הזה או בעולם הבא להיות גדול בעיני הקב"ה משאר חבריו ורוצה בתפארתו. ואמנם סוג השני הוא האוהב לה' יתברך אהבת אמת צלולה וברורה בלי שום דופי, ומגמתו רק לעשות נחת רוח לפניו ולגרום יחוד קדושא בריך הוא ושכינתיה תמיד, ולכן אם הוא רואה מחבירו איזה דבר טוב שעובד לה' יתברך ימולא שמחה ונחת ותדשנה עצמותיו במה שעל ידי זה יגיע נחת רוח לבורא עולם ויבוא הטוב מכל מקום, וזה כל מגמתו, וכשרואה דבר מצוות ביד חבירו אינו רודף דוקא לחזור לסבב שיבוא לידו, כיון שגם על ידי חבירו יהיה זה הנחת רוח, וכדמיון אחד האוהב את חבירו אהבת אמת אז ישמח ויתענג בכל הטובות שיגיע לו יהיה ממי שיהיה כיון שלאוהבו טוב בזה ואדרבה יאהב למי שעשה טובות לאוהבו, ולא כן אם אינו אוהב חבירו אהבת אמת רק לפנים, אז רק יֵרָאֶה לפניו שהוא עושה לו טובות ומשתדל בעבורו כי מצפה על ידי זה לתשלום גמול מאתו או למצוא חן בעיניו ולא יתענג כלל אם אחר יעשה לו טובה.
1
ב׳וזהו שאמר אם אין אני לי כלומר כשאין כוונתי בעבודתי למעני למען טובתי או להגדיל תפארתי אז מי לי פירוש מי שעושה ועובד ה' יתברך הכל לי הוא ואני שמח ומתענג בזה כאילו אני עשיתיו כיון שבין כך ובין כך יגיע נחת רוח לבוראי מה נפקא מינה אם הוא מאתי או מאחר כיון שאין כוונתי למעני, וכשאני לעצמי פירוש אם כוונתי בעבודה לעצמי למען טובתי אז מה אני פירוש אפילו זה שאני עושה מה הוא כיון שכוונתי למעני איני עובד אלא לעצמי ולא לבוראי ומה היא חשובה.
2
ג׳והנה אברהם אבינו העיד עליו הכתוב (ישעיה מ"א, ח') וקראו אברהם אוהבי שהוא היה אוהב לה' יתברך אהבת אמת ולא לאהוב את עצמו, וכל ימיו היה חפץ מאוד לעשות נחת רוח לפניו לבד ולהתגדל שמו של מלך מלכי המלכים בכל העולמות עד הארץ התחתונה ולהיות דירתו יתברך בתחתונים כמו שהיה קודם החטא שאמרו ז"ל (במדבר רבה י"ג, ב') עיקר שכינה בתחתונים היתה כיון שחטא אדם הראשון נסתלקה לרקיע הראשון עמד קין וכו' עד ועמדו ז' צדיקים והורידו אותה לארץ אברהם וכו' עד כאן. ורק לזה נתאוה ה' יתברך בעולמו שברא בכדי לדור עם בריותיו בתחתונים כמאמר חז"ל (שם להלן) אשר על כן בראותו גילוי כבודו יתברך אליו בארץ הלזו והוא פעם הראשון אשר נראה אליו ה' כמו שמובא בדברי הרב האלשיך זללה"ה, הנה לא שמח שמחת עצמו שנתגלה לו ה' מה שאין אחרים זוכים לזה ועיקר שמחתו היה במה שזה נחת רוח גדול לפניו יתברך שמו אשר מצא אדם שראוי להשראת השכינה שיוכל להרכין שכינתו אליו ועל ידי זה יתגדל ויתראה כבוד מלכותו בארץ שזה עיקר כל הבריאה ושעל ידי זה יוכלו נבראי הארץ להתקרב לה' אֵל אמת לצד גילוי שכינתו יתברך בארץ ובודאי כל הקליפות ובחינות הרעים נכנעו ונפלו מבחינתם הרבה מפחד ה' והדר גאונו הנראה על פני תבל ויושבי בה.
3
ד׳ועל כן הנה בשתים גדלה שמחתו, אחד זה שנראה ה' בארץ שהוא נחת רוח לפניו היות לו דירה בתחתונים, ושעל ידי זה יוכלו נבראי הארץ להתקרב לה' ממה שנתקדשו מעט בקדושתו, והכנעת הרע מכולם במעט לפי ערך שהיה, וגם גדלה שמחתו למה שנראה אליו ביחוד ונתקדשו ונטהרו כל רמ"ח אבריו וגידיו ממחזה שדי עד אין שיעור וערך ויוכל על ידי זה לגורם לבוראו עוד נחת רוח יותר ויותר, וזהו שאמר הכתוב ויבן שם מזבח לה' הנראה פירוש על מה שנראה ה' בארץ הלזו, וגם אליו פירוש עוד שמח מה שנתגלה כבודו יתברך אליו ובזה יוכל לעשות נחת רוח לפני מי שאמר והיה העולם ועל זה שמח והעלה עולות במזבח.
4
ה׳או יאמר ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו. כי הנה ג' דברים מוזכר כאן בכתוב, האחד גילוי כבודו יתברך במה שנאמר וירא אליו ה', והשני בשורת הזרע שאמר לו לזרעך אתן וגו', והשלישית בשורת ארץ ישראל שאמר אתן את הארץ הזאת, ואמנם אברהם אבינו ע"ה אב החכמים לא בנה מזבח כי אם על שזכה ראות פני השכינה זה היה העיקר והחשוב שבכולם אצלו ולא הביט על שום דבר אחר ורק השתומם על המראה אשר מחזה שדי חזה והאיר לפניו בכבודו יתברך, והוא אומרו ויבן מזבח לה' הנראה אליו זה היה עיקר שמחתו מה שנראה אליו ה' מכל השלושה דברים הנזכרים.
5
ו׳גם יאמר ויבן שם מזבח וגו'. כי הנה נודע מה שמבואר בזוה"ק (נח ע"ג:) אשר ראויה היתה ארץ ישראל לישיבת ישראל מששת ימי בראשית וכמו בת שבע לדוד שהיתה ראויה לדוד מששת ימי בראשית כמאמר חז"ל (סנהדרין ק"ז.) וזה אשר ישב בה הכנעני קודם, הכל מאת ה' היתה כאשר מבואר שם באורך עיין שם. ושורש הדבר כי הנה ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות ועיני ה' דורש אותה תמיד מראשית השנה ועד אחרית שנה והיא מכוונת מול שער השמים אשר דרך בה יעבור כל בחינת ההשפעה הטובה והשלימות וקדושת ה' ונקראת נחלת ה' כי זה הוא נחלתו כמו שאיתא בזוה"ק (פרשה זו צ"ה:) בלשונו: אשריך ארץ שמלכך בן חורים ושריך בעת יאכלו (קהלת י', י"ז) וכתיב (שם שם, ט"ז) אי לך ארץ שמלכך נער ושריך בבוקר יאכלו והני קראי קשיין אהדדי ולא קשיא מאי דכתיב אשריך ארץ דא ארץ דלעילא דשלטא על כל אינון חיין דלעילא ובגין כך אקרי ארץ החיים ועלה כתיב (דברים י"א, י"ב) ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד וגו' עד אי לך ארץ שמלכך נער דא ארץ ישראל דלתתא דתניא כל שאר ארעי דשאר עמין נכרים אתיהבו לרברבין תריסין דממנין עלייהו ועל דא כתיב אי לך ארץ שמלכך נער ווי לעלמא דמסטרא דא ינקי וכד ישראל בגלותא ינקין כמאן דיניק מרשותא אחרא וכו' עד כאן.
6
ז׳ונודע אשר חלק ה' עמו אבל ואתכם לקח ה' וגו' ולקח הוא אותיות חלק שבחר ה' להיות לחלקו ולא נתנם תחת יד שר ומושל וכמו כן ארצם ארץ ישראל לא ניתן תחת יד השר כי אם ה' אלהיך דורש אותה תמיד ועל כן מששת ימי בראשית ישראל ראויין לארץ והארץ ראויה לישראל ששניהם חלק ה' ולא תוכל כלל לסבול עול הגוים עליה כמאמר הכתוב (ויקרא י', כ"ח) כאשר קאה את הגוי וגו' וכן בכותים נאמר (מלכים-ב י"ז, כ"ו) וישלח בם את האריות והנם ממיתים אותם כאשר אינם יודעין את משפט אלהי הארץ, אלהי הארץ דייקא כי קדושת אלהים אשר בארץ הלזו לא היה יכול לסובלם והמית אותם ותיכף כאשר ימלאו סאת הגוים בעוונותם שם, לא תוכל קדושת הארץ לסובלם על שום פנים מה שאין כן בשארי הארצות, וזה שבישר הקב"ה כאן לאברהם לזרעך אתן את הארץ הזאת כלומר שיזכו זרעך להיות בארץ הזאת שתהיה הארץ המקודשה זאת לחלקם, ומעתה ממילא יובן אשר זרעו כולם צדיקים יהיו שיזכו לשבת על האדמה הלזו וכמאמר הכתוב (ישעיה ס', כ"א) ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ.
7
ח׳והנה עיקר הבטחת נתינת הארץ היה להאבות גופא להם ולזרעם אחריהם כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין צ':) מנין לתחיית המתים מן התורה וכו' עד שנאמר למען ירבו וגו' לתת להם, לכם לא נאמר אלא להם, מכאן לתחיית המתים וכו' עד כאן. והיה הבטחתו יתברך ובשורתו לאברהם אשר הוא וזרעו אחריו כולם יזכו לרשת את הארץ המקודשת הלז שכולם יהיו ראויים אליה בהיותם מקודשים מכל העמים חלק ה', ועל כן כשאמר לו הקב"ה לזרעך אתן את הארץ, הוא בשורת הזרע שהוא וזרעו יזכו להיות מקודשים לחלקו שיהיו ראויים לנחלת ה' כי ודאי אברהם אבינו לא חפץ בבנים כי אם למען היות נחת רוח לפניו יתברך לא זולת, ובשורת הארץ שהארץ המקודשת יהיה ירושתם אחר שיהיו ראויין אליה. ואברהם היה מבין תוקף קדושת הארץ ממה שנראה אליו ה' עתה בפעם ראשונה כנזכר למעלה לצד קדושת הארץ המוכנת לרוח נבואה מאת ה' מה שאין כן חוץ לארץ שאין הנבואה מתגלה שם זמן רב כי אם לעתים רחוקים בהכרח כמו שאיתא בזוה"ק (פרשה זו פ"ה.).
8
ט׳והנה רש"י ז"ל פירש ויבן שם מזבח לה' על בשורת הזרע ובשורת הארץ והוא כאשר כתבנו שזרעו יהיה נכון לפניו להיות ראויין לארצות ה' והארץ המקודשת הלז תהיה נחלתם, ולזה סיים לה' הנראה אליו כלומר עיקר השמחה היה ממה שראה שנראה אליו ה' בארץ הזו ומזה הבין גודל קדושת הארץ וחשיבותה לפני ה' ועל כן גדול הוא מאוד שהארץ הזאת ינחלו לעולם וזרעו יהיו צדיקים שיזכו לשכון בארץ הלזו, או ירצה בדרך זה הנראה אליו כלומר מה שגדלה הבשורה בזה הוא דבר הנראה אליו לבד שהוא ידע מעלת קדושת הארץ מה שאין כן אחר שאין מבין זה, או יאמר שלזה בנה מזבח מה שבישר לו ה' שהארץ הוא הנראה אליו כלמר ראוי אליו ולזרעו כנאמר למעלה לכם לא נאמר אלא להם אשר בזה ידע אשר ודאי יצדקו בניו עד העולם וכאמור.
9