באר מים חיים, בראשית י״ב:ח׳Be'er Mayim Chaim, Genesis 12:8
א׳ויעתק משם ההרה וגו'. פירוש להר הידוע הוא ירושלים הר המוריה כאברהם שקראו הר כמאמר חז"ל (פסחים פ"ח.) כי כל מסעיו היה לצד ירושלים כפירוש רש"י ז"ל בפסוק הלוך ונסוע הנגבה.
1
ב׳או יאמר ויעתק משם ההרה מקדם וגו'. כי נודע מזוה"ק (פרשה זו פ"ד.) כל מסעות אברהם היה להתקשר בבחינת החסד אמת שהוא בחינתו ועל כן הלוך ונסוע הנגבה צד דרום שהוא בימין מדת החסד, חסד לאברהם. והנה חז"ל אמרו (שמות רבה ט"ו, ד') אין הרים אלא אבות וכו' ונראה טעמם בזה על פי אומרם ז"ל כל הגבוה מחבירו משובח מחבירו וכו' ארץ ישראל גבוה מכל הארצות וכו' ירושלים גבוה מכל ארץ ישראל וכו' (קידושין ס"ט.), ועל כן בחינת האבות שהוא בחינת ג' קוין ימין ושמאל ואמצע הכוללים תחתיהם כל המדות וכל הדברים שבעולם שעל כן נקראים אבות שהם כמו אבות לתולדות שאחריהם, שכל שאר המדות נקראים תולדות לגבייהו, נקראו הרים בחינת הר גבוה שכל הגבוה מחבירו משובח וכו', ואמנם הר הראשון הוא בחינת החסד לאברהם העומד בימין מקדם שהוא ראש וראשון שעליו נאמר (ויקרא כ"ג, מ') ולקחתם לכם ביום הראשון, ואברהם המשיך עצמו להר הזה להיות נשלם בבחינת החסד בכל השלימות ולזה אמר ויעתק משם ההרה מקדם, שהמשיך עצמו לאותו הר הידוע שהוא מקדם לכל ההרים, ומשם לבית אל ליכנס לבית הפנימיות של אל בחינת חסד אל להשתלם בשלימות מדה הזו ואחר כך כאשר נשלם בבחינתו התחיל להמשיך האורות מאבא ואימא בכדי להשלים בנין זכר ונקבה שיהיו ראויין לזיווג לפי ערך שורשו, ונודע אשר בנין המלכות הוא מהחכמה בחינת אבא ובנין הזעיר אנפין מאימא בסוד הכתוב (משלי ג', י"ט) ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה, ולזה אמר ויט אהלה וכתיב בה"א וקרינן בחולם שהוא ו' לרמז על שניהם בחינת זכר ונקבה אהל ה' ואהל ו' שהמשיך האורות אליהם הנצרך לבנינים (כי אהל הוא מלשון הארת האורה כמו שכתוב (איוב כ"ה, ב') הן עד ירח ולא יאהיל) וקיים בהם ואהל ישרים יפריח (משלי י"ד, י"א) שעל ידי זה יפרחו ויעשו פרי אחר כך על ידי הזיווג השלם. ומפרש מאין המשיך להם האורות לבנינים ואמר בית אל מים כי המשיך אורה לבית אל שהוא הזעיר אנפין המכונה על שם חסד אל, מים בחינת התבונה שנקראת ים הקדמוני כידוע, והעי מקדם, העי מספר פ"ה סוד המלכות, מלכות פה קרינן לה האיר אורה מקדם שהוא מספר דפ"ק רבוע ע"ב סוד החכמה כנודע, ויבן שם מזבח פעם ב' ביותר פנימיות ממזבח הראשון כי שם לה' הנראה וגו' וכאן לה' סתם דרגה פנימיות כמו שאיתא בזוה"ק (פרשה זו דף פ'.).
2
ג׳גם יאמר ויעתק משם ההרה וגו'. ולהבין בנין המזבח השני על מה היה משמש כי הרי בסמוך נאמר ויבן שם מזבח לה' הנראה וגו' ולמה זה בנה בנין שני, ואכן הנה נודע מה שמבואר בדברי מרן הרב האר"י ז"ל בעץ חיים (שער דרושי הצלם בכמה מקומות שם) בענין המוחין הנכנסין בזעיר אנפין מבחינת מוחין דצלם שהכנסתן הוא מבחינת בינה ותבונה, ותחילה נכנס בחינת ם שבצלם שהיא הארבעה מוחין שהם חכמה בינה חסד וגבורה שכל אחד כלול מיו"ד הרי ם דצלם ואחר כך הל ואחר כך הצ לכל הט' בחינות כנודע בבחינת מוחין של אמת. והנה חז"ל אמרו אין הרים אלא אבות ולזה יאמר הכתוב כאן ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל וגו' כי אברהם הוא בחינת הר הראשון שבהרים בחינת החסד והוא יומא דכליל כולהו יומין כי כל בחינות זעיר אנפין נכלל על שם החסד בסוד הכתוב וחסד ה' מעולם עד עולם, ועל כן אברהם הועתק לשורש בחינתו ההרה הר הידוע שבהרים והוא ההר אשר מקדם הר הראשון שבהם והוא לבית אל בית שנקרא אל על שם חסד אל כל היום, ועל כן כאשר תיקן שורש המדות במקומם לערך שורשו, אז היה יכול להוריד אורות אימא אליהם בבחינת והאם רובצת על הבנים כי כל עוד שאין המדות מתוקנים במקומם לא תוכל אור שלמעלה להאיר ולהרביץ עליהם כי אין הקדושה שורה במקום הפגום חלילה וכאשר תקנם אברהם לפי בחינתם אז הוריד והטה אור של מעלה עליהם וזה אומרו ויט אהלה, אהל-ה כלומר שהטה והוריד אור אימ"א שהוא בחינת ה' להשפיע אורה לבניה, ואז נעשה בית אל מים, שבית אל שהוא הראשון שבבנים והוא יומא דכליל כולהו וכו' נתברך ונשפע בו אור מי"ם רומז על ג' בחינות הצלם ותחילה המ"ם מי"ם הרומז למ"ם דצלם שהוא רומז לארבעה מוחין כנאמר ואחר כך היו"ד הרומז אל הל' דצלם בג' קוציה שכל אחד כלול מיו"ד כנודע, ואחר כך המ"ם אחרונה הרומז אל הצ' דצלם כי המ' במלואו כזה מי"ם הוא מספר צ' והכל להראות תיקון אברהם אבינו בשורש המדות למעלה בעומדו בקודש בארץ ישראל, וגם בכללות רומז מים אל השפעת אור אימא שהוא מ"י בכלל, ובפרט נקרא תבונה ם כידוע, גם נודע ליודעים מהחילוק שבין סמ"ך למ"ם, ודרך הגדלות הוא מד' התחתונות הנקרא מ"ם וזה מ"י ם' הכל כנודע, וממילא כאשר הזעיר אנפין ממולא באור אימא נמשך ממנו לבחינת המלכות העומדת באחורי זעיר אנפין אורה ושמחה להמתיק הדינים שבה, ואז והעי מקדם כי העי שהוא מספר פה הרומז למלכות כמאמר אליהו ז"ל (בתיקוני זוהר ט"ז) מלכות פה וגו' ממשיך אור מקד"ם בחינת המזרח הרומז אל התפארת והוא זעיר אנפין כנודע, וכל זה עשה אברהם בגודל קדושתו וצדקתו (ועל כן כתיב אהלה בה"א לא אהלו בוא"ו לרמז על אוהל ה' הנזכר, וגם לפי מאמר חז"ל בזה (בראשית רבה ל"ט, ט"ו) מתחילה נטה אהל אשתו ואחר כך אהל שלו נכונים הדברים בסוד מקראי קודש המבואר בדברי הרב האר"י ז"ל שביום טוב הוא רק הארת אימא אך על ידי קריאתינו אנו מזמנין להארת אבא שיהא נתלבש בהארת אימא וכו', ועל כן גם אברהם בתחילה נטה אל אהל ה' להמשיך אורות אימא ואחר כך הזמין להארת אבא שיתלבשו בהארתה).
3
ד׳ועל הענין הזה בנה אברהם שני המזבחות כי במזבח הראשון נאמר ויבן שם מזבח לה' הנראה וגו' והוא בסוד מזבח החיצון שהיה במקדש הנראה לכל הרומז לבחינת חיצוניות אורות המדות, שתחילה היה צריך לתקן המדות במקומם בבחינת חיצוניותיהם. אבל אחר כך ויעתק משם ההרה, לתקן בבחינת פנימיותיהם (על דרך אומרם ז"ל (מדרש תהלים ט', י"ח) על פסוק לשאולה לדיוטא התחתונה וכו' וכן כאן ההרה לפנימיות הרים הנקראים בחינת המדות כאמור) ואחר כך ויט אהלה אהל-ה לתקנם באור המקיף מבחוץ מאור אימא, ואחר כך נעשה בית אל מי"ם הוא בחינת המוחין שקבלו לשם יחוד השלם לפי הבחינה אז (כי זיווג ויחוד השלם לא היה כלל קודם מתן תורה, ואף אחר מתן תורה לא היה שלימות היחוד בכל השלימות עד ימי שלמה המלך ע"ה כידוע מדברי מרן הרב האר"י ז"ל (בליקוטי תורה ריש פרשה זו ובכמה מקומות) ואז בימי אברהם היה כל בחינת היחוד והזיווג בבחינת החסד לבד ועל כן ויעתק וגו' ההרה הר הראשון לבד שורש בחינתו לעשות שם בחינת היחוד הכל כאמור) ובזה נעשה הע"י מקדם שהמתיק דיני מלכות בתפארת, ולזה ויבן שם מזבח פעם שנית בחינת מזבח הפנימי ועל כן לא אמר כאן לה' הנראה הרומז לחיצוניות רק לה' סתם בחינת דרגה פנימיות להאיר אורות המוחין בפנימיות ויקרא בשם ה' שייחד בחינת שם מלכות לתפארת זעיר אנפין הוי"ה והכל בבחינת ההרה מקדם בחינת החסד שורש בחינתו. וחז"ל אמרו בזה (סוטה י: ובראשית רבה ל"ט, ט"ז) מלמד שהקריא שמו של הקב"ה בפי כל וכו' בפי כל רומז אל יחוד יסוד ומלכות כי היסוד נקרא כ"ל כידוע (זוה"ק בראשית י"ז.), ולזה אמר הכתוב ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה, נודע אשר החסדים מכוּנים על שם הנגב שהוא רוח דרום בחינת הימין ואברהם נסע לו עוד להתחזק בבחינה זו כי גבוה מעל גבוה שומר וגו' ועוד הנגבה קאי אל ירושלים (כמו שאיתא ברש"י ז"ל) להשיג בחינת לאה הנקראת ירושלים כי עד עתה היה עומד למטה ברחל (כמו שאיתא בליקוטי תורה שם).
4
ה׳גם יאמר ויט אהלה בית אל מים והעי מקדם ויבן שם וגו'. כיוון לנטוע אהלו דוקא שם ולבנות שם מזבח כי בית אל נודע ששם העמיד ירבעם עגל הזהב להשתחות לו וכמו שאמרו חז"ל (בראשית רבה ל"ט, ט"ו) לשעבר היתה נקראת בית אל ועכשיו היא נקראת בית און ופירש רש"י ועכשיו מימות ירבעם ואילך וכו'. ובעי, שם היה דבר עכן הזרחי שמעל בחרם כידוע (יהושע ז׳:כ״ד), והפסיק אברהם בינהם ובנה בינם מזבח בכדי שלא יזכיר הקב"ה בעת צרתם בעי, על דבר עכן, גם מה שעתידין לעשות בבית אל, ואז ח"ו פעמיים תקום צרה ולא יוכלו בני ישראל לסבול, וכאשר קרה לאברהם שרדף עד דן ושם תשש כוחו מפני עבודת אלילים שהיה עתיד להעשות שם. ועל כן הפסיק ובנה מזבח בינם, והוא ענין בקשת רחמים מלפני הקב"ה שלא יזכיר מזה לזה.
5
ו׳גם יאמר בדרך זה בדרך הרמז, כי חז"ל (שם מ"ג, ב') אמרו בפסוק הנזכר וירדוף עד דן שֵׁם עבודה זרה היא ומכה מלפניה ומלאחריה וכו' ועל כן אמר בית אל מים, פירוש לאחור כי מערב נקרא אחור. והעי מקדם, פירוש מלפניו, ועבודה זרה מכה מלפניה. ועל כן ירא אברהם שלא יגיע להם עוד צרה ויגון בעי מחטא בית אל, ועל כן הטה אהלו ביניהם ובנה שם מזבח וביקש להפסיקם שלא להזכיר בזה עון זה.
6