באר מים חיים, בראשית י״ג:א׳Be'er Mayim Chaim, Genesis 13:1
א׳ויעל וגו' הוא ואשתו וכל אשר לו ולוט וגו'. לכאורה לא היה צריך לפרוט שנית הוא ואשתו וגו' אחר שכתוב מקודם וישלחו אותו ואת אשתו וגו'. ובלא זה וכי לא ידענו אשר לא עזב אשתו לבדה במצרים וכשעלה ודאי גם היא עלתה אתו. והרי מקודם נאמר כמה פעמים ויסע אברם הלוך ונסוע וגו' ולא פרט כלל עם מי הלך, ואנו ידענו שבודאי עם כולם הלך.
1
ב׳ואמנם הנה הזכרנו למעלה קצת מבחינת אחור וקדם, שהוא כאשר הצדיק לפעמים נופל ממדריגתו ירידה זו צורך עליה הוא ואחר זה הוא עולה למעלה למעלה יותר מכאשר היה מקודם והוא דמיון אחד הרוצה לזרוק דבר למעלה אז משפיל עצמו ומשפיל ידו למטה לזרוק אחר כך בכח גדול את הדבר למעלה, וכן אדם השלם כשבא לפעמים לבחינת אחור ונופל ממדריגתו אז הוא בא על ידי זה לבחינת קדם קדמתה לעלות מעלה מעלה, וכזה אומרין בשם הבעש"ט זי"ע ועל כל ישראל במה שאמרו ז"ל (בבא מציעא נ"ט.) אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו, כלומר שיהיה יקר וחשוב בעיניכם השכחה והנפילה ממדרגתכם קצת כי היכי דתתעתרו על ידי זה לבוא למעלה נפלאה. וכזה קרה לאברהם שבא למצרים מקור מקום הטומאה ולא ימלט שלא יפול שם קצת דקצת ממדריגתו, ועוד כי זה גופא שירד למצרים היה נחשב לו לחטא שעל ידי כן נשתעבדו בניו במצרים ת' שנה כמו שאיתא מפורש בזוה"ק (פרשה זו פ"א:) וזה לשונו: תא חזי כיון דנחית אברם למצרים בלא רשו אשתעבידו בניו במצרים ת' שנין דהא כתיב וירד אברם מצרימה ולא כתיב רד וכו' עד כאן. ועל כן כשעלה ממצרים הנה נתעלה ונתגדל במעלות נכבדות בהשגות מעלות ענפי הקדושה הניתן לצדיקים יותר מכאשר היה מקודם בבחינת אחור וקדם.
2
ג׳והנה נודע אשר כל הנלוים אל אדם כולם הם אחוזים בשורש נשמתו פירוש שיש בשורש נשמתם מניצוצין השייך לנשמת האדם הלז, ועל כן הם הנלוים אליו ומתקרבין לו, ובודאי כיון שאברהם עלה ונתעלה במעלות, גם כל אשר אתו והנלוים אליו השיגו מעלה יתירה יותר מקודם כיון שהם אחוזים בשורש נשמתו כולם נגררים אחריו, וזה אמר הכתוב ויעל אברם ממצרים פירוש נתעלה במעלה למעלה למעלה בקדושה עד שהוא ואשתו וכל אשר לו ולוט עמו הנגבה פירוש כולם נמשכו וחמדו עלות הנגבה שהוא ירושלים קודש הקדשים לצד השגתן במעלת הקדושה, מה שאין כן קודם נאמר ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה פירוש הוא לבד נסע והלך לו אף שבודאי כולם היו הולכים אתו, אך שהם לא הלכו כי אם עבורו מאחר שהוא הלך והוא לבד הִתְאַוָה לזה, להיותו יודע מעלת הנגבה אבל הם לא ידעו מעלתה, והן עתה כל הנלוים אליו ידעו קדושת ירושלים עיר הקודש וחמדו אליה.
3
ד׳או יאמר ויעל אברם ממצרים. פירוש שעלה ונתעלה ממעשה הנס שנעשה עמו ונתגדל שמו בעולם ונתעלה בממון רב ובמקנה כבד והעיקר נתעלה בניצוצי הקדושה שלקח אתו עמו משם אשר עיקר בשביל זה ירד, כי כאשר נר קטן יועמד אצל המדורה הגדולה יכבה נרו אל המדורה ותכלה אליה, וכן בניצוצים הקדושים המונח בתוך כל דבר כשרואה לפניו איזה נשמה גדולה המאירה תכבה אליה ותקרב ותכלל בתוך הנשמה, ועל כן אברהם כשהיה במצרים הניצוצות שהיו משורש נשמתו כולם נתקרבו אליו והעלה אותם ועל ידי זה עלה יותר להתקרב אל ה' כנודע, ואמר הוא ואשתו לפי שכאשר הקריב לבוא מצרימה אסר על עצמו ההיתר מנגוע באשתו, לנהוג בה פרישות דרך ארץ כמו שכתבנו למעלה (בפסוק הנה נא ידעתי) ואכן כשעלה ממצרים נאמר הוא ואשתו שהותר לו תשמיש המטה כי לא היה צריך עוד לזה.
4