באר מים חיים, בראשית י״ג:י׳Be'er Mayim Chaim, Genesis 13:10
א׳וישא לוט את עיניו וגו' עד ויסע לוט מקדם ויפרדו וגו' ולוט וגו' ויאהל עד סדום וגו' ואנשי וגו'. הנה תיכף בעת הפרדם הסיע לוט עצמו מקדם מקדמונו של עולם ואמר אי אפשי לא באברהם ולא באלהיו כמאמר חז"ל (בראשית רבה מ"א, ז') וכחש בה'. ואז ויפרדו איש מעל אחיו פירוש כי בני אדם הדומין זה לזה אף בדבר אחד נקראין אחים על דרך אומרם (בבא בתרא קכ"ג. ובראשית רבה ע', י"ג) בפסוק (בראשית כ"ט, י"ב) כי אחי אביה הוא, אחיו אני ברמאות, וממילא מכל שכן דכל שכן שני צדיקים יקרא להם אחים. ונראה שעל כן קורא הקב"ה לישראל אחים ורֵעים כמו שאמר הכתוב (תהלים קכ"ב, ח') למען אחי ורעי וגו' לפי שצוה להם להדמות אליו כפי כוחם בדברים ידועים כמו שכתב ברמב"ם ז"ל (פרק א' מהלכות דעות הלכה ו'). ועל כן אברהם שהיה חפץ בצדקת לוט שילך קצת בדרכיו אמר לו כי אנשים אחים אנחנו אבל כאשר ויסע לוט מקדם שהסיע עצמו מקדמונו של עולם ואמר אי אפשי לא באברהם ולא באלהיו נאמר ויפרדו איש מעל אחיו שנתפרד האחוה כי לא חפץ לוט לנהוג עמו כאח להיות דומה לו אלא כעשו הרשע (ואף על פי כן אברהם בצדקתו, כאשר נשבה לוט עשה עצמו כאח אליו לרדוף להצילו ועל כן נאמר שם וישמע אברם כי נשבה אחיו) ונחזור לענין כי מעתה ראו כל עמי הארץ אשר הם נפרדים זה מזה כרחוק מזרח ממערב ולא אמר אדם כי אחים הם. ותיכף ראו אשר,
1