באר מים חיים, בראשית י״ג:ג׳Be'er Mayim Chaim, Genesis 13:3
א׳וילך למסעיו מנגב ועד בית אל וגו'. צריך לדעת אומרו למסעיו ולא סתם וילך מנגב ועד בית אל וגו' ודרשת חז"ל ידוע, ועוד נראה על פי משל למלך שהלך בשוק לטייל והשני לו אחד משריו הגדולים הולך עמו אשר המלך נשען על ידו וכשהלכו באו למקום טיט אחד עמוק ונפל שם להטיט טבעת המלך אשר חותמו בו והוא דבר יקר שאין כמוהו ואין מדרך המלך להתעכב שם עד אשר יוציאו טבעתו משם, ומצוה להשני למלך, השר ההוא, להוציאו, כי לא יאמין לאחר לחפש שם דבר יקר כזה, והמלך הלך לביתו, והשני חיפשו בטיט חיפוש אחר חיפוש אף שדבר כבד הוא עליו למאוד לעמוד בטיט ורפש הזה מקום המוסרח, והוא בודאי איסטניס גדול. מכל מקום בעבור טבעת המלך מוכרח לגלגל שם בידיו ולטנפם בכדי למצוא חותם המלך שכל ענין המלוכה תלוי בזה, ויהי כאשר ימצא את טבעתו ותגדל שמחתו במאוד, ותיכף יברח לו ממקום המוסרח עבות הטיט הלז ויבוא לבית המלך החיצונית, ושם ירחץ ידיו וחותם המלך, מהטיט אשר נדבק בה, ויביאנו למלך שמח על אשר מצא חותמו, וגם המלך ישמח בזה מאוד. ואולם אם זה השני, הוא איש סכל בער ולא ידע גדולת מלכו, כאשר מתחיל לחפש בטיט נשכח מאתו מה הוא עושה בטיט הלז ואיך הוא בא למקום המוסרח הלזה, ומטנף עצמו ואת בגדיו ונשאר שקוע שם בהטיט עבה הלז, ושכח כל מה שהיה קודם והתחיל לעבוד עבודה בטיט הלז והוליכו לשוק למכור ולטוח בתים בו בעד לחמו לחם צר, ולמשל אם היה אחד עומד בחוץ ורואה כל זה כמה וכמה יתמה עליו ויחליט בדעתו כי זה ודאי משוגע הוא חסר דעה בלא דעת ותבונה להשכח מאתו כל ענינו ולהשאר שקוע בטיט אין לך שגעון גדול מזה.
1
ב׳ואולם אחיי ורעיי תדעו אשר כולנו אנחנו על דעת הסכל הזה בשגעון הגדול הלז, כי הנה כל עניני עולם הזה מאכילה ושתיה ותשמיש ובגדים וכסף וזהב ולהרבות הון מהבל, כולם לא ניתנו כי אם בדמיון הלז שנפל ניצוצים הקדושים מאור פני מלך חיים ברצונו ברוך הוא לתוך טיט עבה מוסרחת שאין כמוהו. והראיה, אשר תיכף כאשר תנטל הניצוץ מהמאכל והמשקה על ידי אכילת האדם מה נשאר ממנו הלא טינוף צואה מוסרחת שאין כמוהו. וכמו כן באשה נודע אומרם (שבת קנ"ב.) אשה חמת מלא צואה וכו'. ורצון מלך מלכי המלכים ברוך הוא אשר צוה לאחד משריו הגדולים הוא נשמות ישראל, הגדולים במעלתם יותר מבחינת המלאכים כנודע, וכאשר פירש בשל"ה הקדוש (מסכת שבועות מ.) מאמר המלאכים שאמרו מה לילוד אשה בינינו (שבת פ"ח:). פירוש מה לילוד אשה שהוא יפסיק בינינו להיות מחצב נשמתן קרובה אליך ממחיצתנו ועל כן צוה להם לירד לעולם הזה לחפש אחר הניצוצות האלה על ידי התטנפם בטיט חומר גשמיות המאכלים וכל הדברים, בכדי להשיב הבן אצל אביו, והחותם אל חותמו, ונדחים יקבץ להשיבם אל חיק אביהם.
2
ג׳והאדם המשכיל אשר לא נשכח מאתו כל זה וזוכר אשר הוא אינו ראוי בשום אופן לטנף עצמו בטיט מוסרחת הלזה, כי עוד נשמתו בקרבו לא היה מחויב רק לעבוד את אלהי עולם בתורה ותפילה ויחודי שמותיו יתברך ולומר לפניו שירות ותשבחות כי זה ראוי לגדולת נשמתו חלק אלוה ממעל. ומאין הוא בא לטינוף הלז, אם לא למצוא חותם המלך ניצוצים הקדושים אשר בזה, ואינו חושב בכל מאכלו כי אם איך למצוא הניצוץ הלז להעלותו והוא על ידי הכוונה העצומה ושבירת תאותו באמת ויחודים הנוראים בכוונת האכילה ככל אשר ביארנו כמה פעמים אופני בירור הלז, ומיד כשאכל כדי שבירת רעבונו שהוא שובע נפשו שביעת נשמתו מרוחניות המאכל, הנה בורח כאשר יוכל לחצר המלך מלכו של עולם לתורה ותפילה ודביקות אלהות, ובזה מרחיץ גופו ונפשו וניצוץ אשר העלה מהטיט אשר נשקעו בהם ומתדבקין כולם למלך עולם על ידי התורה ותפילה, וצור העולמים ברוך הוא מקבל נחת רוח גדול מזה שהושב לו חותמו כמו שכתבנו במקום אחר.
3
ד׳ואולם אדם אשר נשכח ממנו כל זאת מה הוא עושה בדברי עולם הזה ומאין בא שהוא יטנף עצמו בטינופים האלו, וכאשר בא לדברים האלו אינו מכוון כלל לחפש אחר גנזי המלך ומטמוניו אשר נטמן בהם, רק אדרבה מכוון לטנף עצמו ואת הניצוץ בטינוף יותר ויותר להורידו עוד למטה למטה ונעשה מקושר בעת אוכלו הוא ומחשבתו ולבו וכל כוחי אבריו בתאות האכילה, ובורא עולם נשכח מלבו, ונשאר שקוע ראשו ורובו הוא וגופו ולבו ונשמתו בטינוף גשמיות דברי עולם הזה היש שגעון גדול מזה, ואיה החכמה והשכל שכל אדם נדמה לו שהוא חכם ויש לו מוח בקדקדו אן חכמתו ושכלו, אהה אהה על המבוכה הזאת איך נטבענו ביון מצולה עד עמקי ים ואין מעמיד ואין מבין, ולא די כל זאת בעת אכילה ושתיה ושאר צרכיו בשעת עשייתם אשר נשארנו שם, אף גם כל היום זה כל עשייתנו לילך ולעבוד בשביל זה, עבודת משא בשווקים וברחובות לנסוע בדרכים ובהרים על הימים ועל הנהרות יומם ולילה לעובדו בכדי למצוא הבלי הטינופים האלו לטנף עצמו עוד ביותר ויותר, וזה מאמרנו סרנו ממצוותיך וממשפטיך הטובים פירוש אף שמצוותיך ומשפטיך הם טובים והיה לנו ללכת רק בהם סרנו מזה ואף לא שוה לנו לעבוד בזה כמו בזה, לישב חצי היום לעסוק בתורה וחצי היום במשא ומתן היפך מה שאמרו חז"ל (אבות ד', י"ב) הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה, והכל עבור שביעת נפשנו ורוחנו בחושך וצלמות נופת טינופת צוף עולם הזה ומחמדיו הנבזים בעיני בעלי שכל.
4
ה׳והנה אברהם אבינו ע"ה כשעלה ממצרים הנה אף שעלה משם כבד מאוד טעון משאות ובמקנה הבקר וידוע אשר אי אפשר לילך בצאן הליכה מהירות כאשר אמר יעקב אבינו ע"ה (בראשית ל"ג, י"ד) אתנהלה לאטי לרגל המלאכה וגו' ודפקום יום אחד ומתו כל הצאן, אף על פי כן נאמר ויעל אברם ממצרים ולא נאמר וילך כאשר אמר כאן וילך למסעיו, כי תיכף עלה למעלה משם במהירות רב, כי הוא ידע והבין מקור טומאת מצרים וטינופת הטיט אשר שם ולא ירד כי אם להעלות הניצוצות משם ותיכף כאשר זכה להעלותם מבור שאון טיט היון מצולת מצרים, אמר לו פרעה הנה אשתך קח ולך כי אחר שהוציא בלעם מפיהם הם הניצוצים הקדושים ואז נתרחקו זה מזה כרחוק מזרח ממערב. זה נתוסף לו על נשמתו ניצוצין קדושים להתקרב אל ה', ומזה נלקח הניצוצין ונתרבה בו הטומאה, ואז לא יכול לסובלו וגרשו מארצו קח ולך.
5
ו׳וזה הענין שאמרו חז"ל (בראשית רבה נ"ט, ט') שאמר אברהם אבינו לאליעזר אתה ארור ובני ברוך ואין ארור מדבק בברוך, ולכאורה איפכא היה לו לומר אין ברוך מדבק בארור כיון שהוא לא רצה לתת לו יצחק בנו, ואולם האמת הוא שאין הארור מדבק בברוך שהוא אינו רוצה וכל חלק הרע ישנא החלק הטוב. ותדע זאת ממאי דקמן, שאמר לו פרעה קח ולך שזה נכנס לכלל ברוך עוד ביותר ויותר, וזה בארור, ואין ארור מדבק בברוך וגרשו מאתו.
6
ז׳וכן בצאת ישראל ממצרים שקיבצו אליהם כל הניצוצים הקדושים ממצרים, שהעיד הכתוב (שמות י"ב, ל"ו) וינצלו את מצרים ואמרו חז"ל (ברכות ט':) שעשאוה כמצולה שאין בה דגים. והוא רומז על העלאת הניצוצות שלקחו אתם כנודע מדברי האר"י ז"ל. וממילא פרעה ומצרים נלקח מהם כל אלה ונכנסו ישראל להיות ברוכים לה' והם נעשו ארורים יהיו ונתרחקו זה מזה ואין ארור מדבק וכו' על כן ותחזק מצרים על העם וגו' כי אמרו כולנו מתים, אמרו האמת שנעשו בבחינת המתים ממש שלא היה להם עוד שום ניצוץ הקדוש הנקרא חי, ולא חיו כי אם מן הקליפות הנקראים מתים ובסוד אומרם (ברכות י"ח:) רשעים בחייהם קרוין מתים. ועל כן אין אנו יכולים לסובלם עוד ועל כן גורשו ממצרים ואך מסבב הסיבות שרצה שיטבעו בים נתן בלבם לרדוף אחריהם אבל בשעת מעשה גרשום בלבבות שלימות כי אין ארור מדבק בברוך.
7
ח׳ואברהם אבינו ע"ה כשמעו זאת והבין אשר כבר עשה מה שהיה צריך לעשות ותיקן והעלה כל הצורך אז עלה למעלה ממצרים תיכף בזריזות ובמהירות וברח ממקום המטונף המוסרחת ערות מצרים, עד בואו בתחום הארץ ארץ הקדושה אז אמר הכתוב ואברם כבד מאוד במקנה בכסף וגו' ועל כן וילך למסעיו כלומר לפי ערך מסע שלו לרגל הצאן אשר לפניו ולערך טיעון משאות שהיה טוען (כפירוש רש"י על כבד מאוד) ולא היה נחפז עוד לילך בזריזות ומהירות כאשר מקודם וכאמור.
8
ט׳וגם לפי פשוטו בלא כל הנזכר, הוכרח לצאת ממצרים במהירות מפני יראת רשעת המקום. והראיה, שהוצרך פרעה לצוות ללותו לשלוח אנשים אתו, וכשבא לתחום ארץ ישראל הלך למסעיו לערך הנסיעה שלו לרגל הצאן כנאמר.
9
י׳עוד יאמר הכתוב וילך למסעיו מנגב ועד בית אל. כי חז"ל למדו מכאן (ערכין ט"ז:) שאל ישנה אדם מאכסניא שלו הן באקראי הן בקביעות ונראה שעבור זה הלך מנגב ועד בית אל כי כאשר בא בתחילה לבית אל הנה נטה שם אהלו ועשה שם מזבח וזה נראה כעל דעת לישב בקביעות עשה כל זה ואך ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה שהוא ירושלים עיר קודש הקדשים להשיג שם השגת מעלות הקדושה אשר ידע אברהם ברוח קדשו מה שצריך לו דוקא שם לזה, ואכן הליכתו לשם לא היה כי אם בדרך ארעי כמו שכתוב הלוך ונסוע וגו' ופירש רש"י לפרקים יושב כאן חודש או יותר והולך וכאשר בא לשם אז ויהי רעב בארץ וירד דרך שם למצרים כי מצרים בדרומה של ארץ ישראל שהוא ירושלים ואחר כך כשעלה ממצרים נאמר ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וגו' ולוט עמו הנגבה שחזר להר המוריה אל ירושלים ושם עשה מה שעשה ותיקן וחזר לו להלוך מנגד שהוא ירושלים עד בית אל עד המקום אשר היה שם אהלה בתחילה בין בית אל ובין העי לצד שקבע שם אהלו בתחילה לא רצה לעקור דירתו משם והלך למקום קביעת דירתו מקודם, ולזה אמר וילך למסעיו כלומר כאשר חזר ממצרים לארץ כנען היה הולך ולן במסעות ואכסניות שלן בהם בהליכתו למצרים כי לא ישנה אדם מאכסניא שלו ועל כן הלך גם כן מנגב ועד בית אל למקום אהלו בתחילת קביעתו מקודם והטעם שלא רצה לקבוע דירתו מקודם בנגבה ירושלים עיר הקודש הוא כמו שמובא בזוה"ק (פרשה זו דף פ"ד.) תא חזי בקדמיתא סליק מתתא לעילא וכו' עד ולבתר הלוך ונסוע הנגבה דרגא בתר דרגא עד דאתעטר בדרום חולקיה ועדביה כו' מה כתיב וילך למסעיו מנגד מסטרא דימינא שירותא דעלמא עלאה ונחית דרגא בתר דרגא עד מנגד ועד בית אל מעילא לתתא וכו' עד כאן וגם לפי מה שכתבנו למעלה (בפסוק ויט אהלה) אשר בכיון תקע אהלו בין בית אל ובין העי ובנה מזבח ביניהם להפסיקם שתראה זכות אברהם לפני הקב"ה בעי שלא יזכיר למו עון בית אל ועל כן היה מן ההכרח לתקוע אהלו שם ולבנות שם מזבח ואחר שקבע שם אהלו היה מוכרח לחזור כי לא ישנה אדם מאכסניא שלו בין באקראי בין בקביעות וזה שאמר וילך למסעיו מנגד ועד בית אל וכי תימא ולמה לא ישב לו בירושלים עיר הקודש לזה אמר עד המקום אשר היה שם אהלו בתחילה והיה צריך לחזור לקביעתו וקביעת דירתו שם היה מפני אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשונה ויקרא שם בשם ה' כלומר מפני שהיה צריך לבנות שם מזבח לקרוא שם בשם ה' שם הוי"ה הרחמים לרחם על בניו בעי להפסיקו מבית אל עבור זה תקע אהלו שם ובנה שם מזבח ולזה היה צריך לחזור לשם כאמור.
10
י״אאו יאמר וילך למסעיו וגו'. כי נודע אומרם ז"ל (בראשית רבה ל"ט,) שאברהם התאוה לארץ מעצמו עד שהקב"ה הבטיחו לתת לו את הארץ הזאת לרשתה וכבר כתבנו למעלה (בפסוק ויהי כבוא אברם מצרימה) מה שראה מעלת הארץ ויושביה, ועוד אני רואה כי הנה פירש רש"י ז"ל בפסוק הלוך ונסוע לפרקים יושב כאן חודש או יותר ונוסע משם ונוטה אהלו במקום אחר וכו' והנה טבע מדינה כשרואין עובר אורח שנוסע בהילוך מיעוט ממקום למקום ויושב בכל מקום ורואה אופני הנהגת הארץ (וכמו שמובא בבראשית רבה שם) ובפרט אדם גדול כזה לחשוד אותו שמא מרגל הוא ולחפור את הארץ בא כי מה לו לעבור לארכה ולרחבה ולישב בכל מקום לראות נימוסיה הלא ודאי שדעתו לחפור הארץ לדעת מוצאיה ומבואיה ובפרט אשר הכנעני אז בארץ שהיה הולך וכובש את ארץ ישראל מזרעו של שם ובשעת מלחמה ודאי דרך לחקור זאת ולחשוד אף אדם נכרי לגמרי ובפרט את אברהם שהיה מזרעו של שם ולו שם בגדולה וחכמה. מהפלא הוא שלא ימצא אחד מכל המדינה להלשין עליו למלך לתפסו לשאלו מי אתה ואנה תלך ולמי אלה לפניך. וחוץ לזה דרך אנשי מדינה, בכל מקום יִמָצְאוּ אנשי בליעל אם יעבור אחד דרך העיר וירצה לעכב חודש ימים ויותר, יצוחו עליו מה לזה בעירנו. אם עני הוא, הלא מחסר אנשי העיר ילך למקום אחר. ואם עשיר הוא, הנה הוא עושה יוקר ומה לו לעכב, ילך למקום שירצה לקבוע דירתו שמה.
11
י״בוכן היה במצרים תיכף בבוא אברם למצרים ראו את אשתו וחמדוה והלשינו למלך ויהללו אשתו אליו ולקחה לאשה ואחר כך אמר לו קח ולך לא תעמוד פה וכל זאת היה ביום או יומיים ואילו היה מעכב שם חודש ימים בודאי היו אומרין עליו כל אשר יוכלו ובבואו לארץ כנען העיד הכתוב (לעיל י"ב, ו') ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה, שעבר בה לארכה ולרחבה ולא היה לו פוצה פה ומצפצף מי אתה שמא גנב או קביוסטוס, או לרגל את הארץ, ובפרט אשר הכנעני אז בארץ (שרבים מן המפרשים תמהו מה שייך הודעה זו לכאן לידע אשר הכנעני היה שם, ובזה נכון) כנזכר שהיה שעת המלחמה שהיה הכנעני כובש מזרעו של שם, והוא מזרעו היה, והיה הולך ונוסע לפרקים חודש כאן וחודש כאן ורואה הנהגת המדינה ולא חשדו אדם ולא הלשין עליו אחד, ויט אהלה שם בלי שום פחד ולא שאל לו אחד מה לו לשכם ולאלון מורה. והכל, עבור כי אדמת הקודש היא ואף גוים הגרים שם יש בהם מהמוסר ודרך ארץ יותר מכל המדינות. ובראות אברהם כל זאת חמדה לשבתו, והתאוה אליה, ואמר הלואי יהיה חלקי בארץ הזאת כמאמר חז"ל הנזכר והקב"ה כן הבטיח לו לזרעך אתן את הארץ הזאת.
12
י״גאשר על כן, בעלות אברם ממצרים הלך בפעם אחד ולא עמד ולא עיכב במקום אחד ממנה, מיראת אנשיה אנשי בליעל. ויעל אברם ממצרים, בפעם אחד עלה מן הארץ מכל וכל, וכשבא לו לתחום הארץ אז וילך למסעיו מסעות הראשונות בבחינת הלוך ונסוע חודש כאן ויותר וחודש כאן כי ידע טוב הארץ נחלת ה' אשר אף אנשיה טובים מכל המדינות ולא אץ ללכת בפעם אחד למקום קביעתו אדרבה הלך כפעם בפעם לחקור ולראות הנהגת הארץ ויושביה עליה, וזה אשר חמד לשבתו וכאמור.
13
י״דעד המקום וגו' אהלה בתחילה וגו'. עיין במה שכתבנו למעלה (בפסוק ויעתק משם ההרה) מה שכיוון אברהם בנטות אהלה ובכיוון בית אל מים והעי מקדם והכל לרמז על אורות המאירין לזכר ונקבה שעל ידי זה נעשה הזיווג השלם בכמה בחינות כי אין כל הזיווגים שווין כנודע, ולזה העיד הכתוב אשר בחזרתו ממצרים לא די שלא נפל ח"ו ממדריגתו הראשונה מחמת זוהמת טומאת מצרים אלא אף שהאיר האורות הנזכרים מחדש על ידי הבירורין והניצוצין שהעלה ממצרים וחזר לאהלו בתחילה לעשות מחדש כל הבחינות הנזכרים. כנודע ממרן האר"י ז"ל שאין תפילת יום אחד דומה לחברתה אף שנוסח אחד בכל התפילות, ובכל יום מאירין אורות אחרים ומתבררין ניצוצין חדשים וכו'. וכן אברהם חזר על ידי הניצוצין שהעלה ממצרים אל אהלה בתחילה, לחדש אורם כבראשונה ולהאיר עליהם אורות חדשים, כנודע מסוד הבירורין שכשהן עולין, עולין עד לרקיע.
14