באר מים חיים, בראשית י״ד:י׳Be'er Mayim Chaim, Genesis 14:10
א׳וינסו מלך סדום ועמורה ויפלו שמה וגו'. אמרו חז"ל (בראשית רבה מ"ב, ז') כי נעשה נס למלך סדום שנמלט מבור החמר לפי שהיו באומות מקצתם שלא היו מאמינים שניצול אברהם מאור כשדים מכבשן האש וכיון שיצא זה מן החמר האמינו באברהם למפרע וכו' עד כאן. ולכאורה לפלא הוא כי אדרבה על ידי זה מחויב להיות יוקטן נס אברהם בראותם אשר גם לאחר יקרה נס כזה ואם כן מה חשיבות אברהם. ונראה על פי המבואר בזוה"ק (וירא ק"ח.) בפסוק ויאהל עד סדום שלא הניחו כל אנשי מקומות ההם ללוט לשבת בארצם, לבד מלך סדום קיבל אותו בארצו בשביל חשיבות אברהם. ומלך סדום בזה בטח ובזכות זה ניצול לאשר גדלה בעיניו חשיבות אברהם ולקח בן אחיו להתגורר בארצו, מה ששאר ארצות לא אבו בזה. וזה רמז הכתוב וינסו מלך סדום ועמורה ויפלו שמה כי שניהם נפלו בבור החמר ואך והנשארים הרה נסו כלומר זה אשר נשאר ונמלט מבור טיט היון לפי שהרה נסו אין הרים אלא אבות כמאמר חז"ל (שמות רבה ט"ו, ד'), שנס אל אברהם, לומר, להיות שם בטחונו בו ועל כן נשאר הוא לבד ולא מלך עמורה ועל כן האומות בראותם זאת שמלך סדום ניצול מן החמר בזכות אברהם אז בודאי האמינו למפרע באברהם שיצא חי מן הכבשן האש.
1