באר מים חיים, בראשית י״ד:כ״גBe'er Mayim Chaim, Genesis 14:23
א׳אם מחוט וגו' ולא תאמר אני העשרתי וגו'. לכאורה יפלא בזה כי הלא מצינו ראינו שקיבל אברהם מתנות רבות מבית פרעה מקנה כבד וכסף וזהב, גם מאבימלך קיבל מתנות רבות ולמה לא חשש שלא יאמרו אני העשרתי וגו' (ועיין בדברינו להלן שכתבנו טעם נכון בזה) ועוד נראה כי באמת טעם אברהם היה כאן לפי שאסור להנות ממעשה נסים כמאמר חז"ל (תענית כ"ד. רש"י דיבור המתחיל אלא כאחד*עיין יבמות מ"ט: ובספר העיקרים מאמר א' סוף פרק י"ח.) וכאן כל הצלת הממון והרכוש היה בדרך הנסי ואף שגם בפרעה ואבימלך נעשו לו נסים מכל מקום לא היו הנסים בהרכוש שלקח, דהנס היה בגופא דעובדא ואחר כך נתנו לו מתנות ואין זה נס אבל עתה שהצלת הממון מהם היה בנס מופלג לא רצה להנות מזה ואך כי אברהם לא רצה להחזיק לו טובה ולהתנאות בזה לפני אחרים לומר שהקב"ה עושה לו נסים שינה את טעמו לדבר אחר ולזה אמר הכתוב ויאמר אברם למלך סדום וגו' כלומר כי למלך סדום דוקא אמר כן ונפשו היה יודעת טעמו באמת בזה (ובזה מותר לשנות וקל וחומר ממסכת ופוריא וכו' דעבידי רבנן דמשנו במלייהו כדאיתא במסכת בבא מציעא כ"ג:).
1