באר מים חיים, בראשית ט״ו:ט״זBe'er Mayim Chaim, Genesis 15:16

א׳ודור רביעי ישובו וגו' כי לא שלם עון האמרי וגו'. והנה להבין טעם זה הנאמר כאן כי לא שלם עון האמרי אשר לכאורה אינו מובן, כי לפי הטעם הזה לא היו צריכים בני ישראל לעבודה ועינוי באותן הימים כי אם גירות לבד בארץ אחרת שלא לנחול הארץ עד גמר עון אמורי, ועוד כי אם היה מגיע זמן ישראל לנחול הארץ קודם הלא אין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא והיה האמורי מחויב לידחות מפניהם אף אם לא נשלם עוונו, ועוד מה נשתנה האמורי מכל הז' אומות שמכולם לא זכר אלא עון אמורי והיה לו לומר כי לא שלם עון הגוים עד הנה, ועוד יותר פלא כי הנה האמורי נראה שלא היה כלל ממלכי ארץ ישראל אז, רק בעבר הירדן היה משכנו כאומרו (במדבר כ"א, כ"א) סיחון מלך האמורי, והגם שגם הוא היה מז' מלכים שניתנו לאברהם מכל מקום איך אומר ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם וגו', שמארץ ישראל היה מדבר והוא לא היה שם כלל.

ב׳ואכן הנה נודע מקבלת מרן הרב האר"י ז"ל (בפירוש עץ חיים שער חג המצות) טעם ירידת אבותינו למצרים ועבדו שם בחומר ולבנים, הוא לפי שאדם הראשון בחטאו פגם בדעת עליון וכו' ועירב טוב ברע ונפגמו כל הנשמות בכל הקומה שלימה וכו' והנה באותן ק"ל שנים שפירש מאשתו ויצאו ממנו ניצוצי קרי (עירובין י"ח:) פגם עוד שנית בדעת עליון וכו' והמשיך אותן הנשמות להאי קליפא תקיפא דאקרי רע וכו' והנם צריכים לצירוף ולליבון וכו' ונתגלגלו בג' דורות וקבלו עונשן. היינו בדור המבול, ודור אנוש, ודור הפלגה וכו'. ואחר כך נבחנו שנתגלגלו בדור ההוא שירדו בגלות מצרים וכו' וקבלו עונש מן שני דורות שהם מבול, הפלגה. כי עונש המבול כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו (שמות א', כ"ב), ועונש הפלגה נשתעבדו בחומר ולבנים ונשאר עוד וכו' עד כאן.

ג׳הרי לפניך מפורש שאותו הדור היו צריכים בהכרח להיות בגלות מצרים כל אותן הימים בעבודה קשה להצטרף ולהתלבן ואז יזכו לביאת הארץ כי הנחלת ארץ ישראל תלוי בתיקון פגם הברית כמו שאיתא בזוה"ק על פסוק (ישעיה ס', כ"א) ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ, כי ירושת הארץ תלוי בבחינת הצדיק שומר הברית. ובחינת נשמתם היה מבחינת פגם הברית מניצוצי קרי בק"ל שנה כאמור. ועד שלא תיקנו הפגם לא היו ראוין לרשת הארץ עד אחר הצירוף והליבון נחלו נחלת יעקב אביהם שהוא תיקון אדם הראשון כידוע, ועל כן העיד על עצמו ואמר (בראשית מ"ט, ג') ראובן בכורי אתה כוחי וראשית אוני ואמרו חז"ל (בראשית רבה צ"ח, ד' ויבמות ע"ו.) פ"ד שנים היה יעקב בעת נשואי לאה ומעולם לא ראה טיפת קרי, וראובן היה טיפה ראשונה שלו. לפי שהיה תיקון אדם הראשון שפגם בברית הוכרח הוא לתקן זה בשמירת בריתו.

ד׳ואפשר שלזה אמר יעקב ליוסף (שם מ"ח, כ"ב) ואני נתתי לך שכם אחד וגו' אשר לקחתי מיד האמורי וגו' ואמרו חז"ל (בראשית רבה צ"ז, ו') זה הבכורה ולבושין של אדם הראשון וכו' ומיד האמורי זה עשו שעשה מעשה אמורי עד כאן. כי תדע אשר הבכורה היא בבחינת הברית השלם המגיע עד הדעת העליון שנקרא בזוה"ק ברא בוכרא וכמו שאיתא בדברי האר"י ז"ל בכמה מקומות ועל כן נאמר בכתוב (שם כ"ה, כ"ט) ויבוא עשו מן השדה וגו' ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך וגו'. כי חז"ל אמרו (בבא בתרא ט"ז: ובראשית רבה ס"ג, י"ב) ויבוא עשו מן השדה שבא על נערה המאורסה הדא הוא דכתיב (דברים כ"ב, כ"ז) כי בשדה מצאה וגו'. ובזה פגם בברית הקודש וכיון שפגם בברית שוב אינו ראוי לבכורה המכוונת נגד ברית השלום (כי עש"ו הוא בסטרא אחרא נגד ברית שלו"ם בקדושה, מספר זה כזה כנודע) ועל כן ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך כיום דייקא הוא בחינת ברית השלום הנקרא יום בסוד וירא אלקים את האור כי טוב וגו' ויקרא וגו' לאור יום. והבן כי טו"ב היא בבחינת הברית, וכיון שאתה פגמת בברית אינך ראוי לבכורה. (ועיין בדברי מרן הרב האר"י ז"ל בליקוטי תורה פרשת בא שקידוש בכורות לא נאמרה רק אל ישראל לבד ולא אל הערב רב לפי שלא נתקנו עדיין מניצוצי קרי העולה עד הדעת הנקרא בכור ואינם ראוין אליה).

ה׳ועל כן בעת הגאולה מת דוקא כל בכור בארץ מצרים ולא הפשוטים כי כל יניקת הבכורים היה מניצוצי קרי הללו וכיון שישראל תקנו פגם הברית הלז על ידי העבודה והענוי, ובמה ששמרו בריתם הזכרים והנקבות, ונאמר בהם (שיר השירים ד', י"ב) גן נעול אחותי כלה גן נעול וגו' ואמרו חז"ל (ויקרא רבה ל"ב, ה') גן נעול אחותי אלו הבתולות וכו' עד מעין חתום אלו הזכרים וכו'. ועל ידי זה הוציאו וביררו כל בחינת הניצוצות הללו ונתקן נשמתם בבחינת הטו"ב היפך הר"ע בסוד ותרא אותו כי טוב הוא (שמות ב', ב') כי הוא נולד אחר ק"ל שנים שהיו במצרים נגד הק"ל שנה שהוציא אדם הראשון ניצוצי קרי ואחר כך נולד משה בטו"ב ושוב לא היה לבכורי מצרים שום יניקה וחיות ומתו כולם.

ו׳ועל כן אמר עשו הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה כי אם יהיה יניקתו רק מבחינת הבכורה מניצוצי הרע וכשיבורר זה על ידי צדיק הדור יעקב אבינו ע"ה יהיה בן מות תיכף ולמה זה לי, ומכר את בכורתו ליעקב בחינת ברית השלום כי הוא הראוי אליו מעודו.

ז׳ועל כן כאשר חילל ראובן יצועי אביו ניתן הבכורה ליוסף כמו שאמר הכתוב (דברי הימים-א ה', א') ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף בן ישראל וגו' כי חילול היצוע הוא מכונה על פגם הברית שעל כן הכתוב מכנהו כאילו בא על בלהה פלגש אביו. ועל כן אינו ראוי לבכורה, וניתן ליוסף דוקא ולא לאחד משאר האחין מפני שהוא תיקן בריתו בשמירתו באשת פוטיפר והיה ראוי לבכורה. ולזה אמר יעקב ואני נתתי לך שכם אחד וגו' זה הבכורה ולבושין של אדם הראשון. כי יעקב לפי ששמר בריתו ותיקן חטא אדם הראשון זכה להלבושין של אדם הראשון שהיה לו קודם החטא לבושי צפורן וענן כבוד מכסה עליו (כמו שאיתא בפרקי דר' אליעזר מובא בילקוט רמז כ"ז) והכל ניתן ליוסף כי אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה וגו' כלומר שיעקב ויוסף היו בבחינה אחת בשמירת הברית ועל כן עיקר תולדות יעקב יוסף לפי שהיה בן י"ז כלומר מבחינת הטו"ב ועל כן היה זיו איקונין של יוסף דומה ליעקב כי היו בבחינה אחת ממש.

ח׳וזה אשר סיים אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי ואמרו ז"ל זה עשו שעשה מעשה אמורי. ולכאורה למה דוקא מעשה אמורי ולא מעשה כנען ושאר הגוים, ועוד למה יכנה עשו כאן לאמורי ולא יאמר כפשוטו מיד עשו. ואכן כי מיד האמורי ירמוז על האי קליפא תקיפא דאקרי רע הבולעת בתוכה כל בחינת ניצוצות הקדושות היוצאים מן הברית לרעה. כי מיד האמורי הוא גימטריא קרי במספר השוה וגם האמורי לבד מרמז לזה בהיפוך אתוון מאה ר"י גם מספר האמרי בצירוף האותיות ומילואיהן עולה רע קליפה הנזכרת ועל כן אמרו חז"ל (בבא בתרא ע"ח:) בעיר סיחון מלך האמורי אם אדם עושה עצמו כעיר שמהלך אחר שיחה נאה ופירש רש"י שמתפתה ביצרו וכו' והוא בחינת פגם הברית. ועיין בדברי הרב ז"ל (בליקוטי תורה ריש פרשת דברים) שסיחון מלך האמורי הוא בסוד הערלה שעל הברית והבן. ולזה נקרא אמרי מלשון אמירה שהוא בברית הלשון המכוונת נגד ברית המעור כידוע (ספר יצירה פרק א' משנה ג'). והנה נודע מה שכתב הרב האר"י ז"ל (בפירוש עץ חיים בכוונת קריאת שמע שעל המטה) בסוד רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם (תהלים קמ"ט, ו') שישראל בכוונתם, הורגים הקליפות הרעים הללו הנזכרים ברוממות אל אשר בגרונם שממשיכין אורה מבחינת א"ל תיקון א' דדיקנא קדישא ואז יורד הארת ג' ע"ב חושבן וחר"ב וזהו החרב נוקמת נקם ברית שהורג המזיקין שנבראו על ידי פגם הברית. וגם ידוע מה שמבואר בזוה"ק (נח ע"א:) אשר שמירת הברית נקרא קשת בסוד הכתוב (בראשית מ"ט, כ"ד) ותשב באיתן קשתו וגו'.

ט׳ולזה אמר יעקב אשר לקחתי מי"ד האמר"י בחרבי ובקשת"י כי הוציא כל בחינת ניצוצות הקדושות שנפלו בחטא אדם הראשון, ביד האמרי בחר"ב פיפיות שבידו, ובקשת"ו בשמירת בריתו, שעל ידי כן זכה לבכורה ולבושין של אדם הראשון ונתנה ליוסף בן זקונים שלו ותרגומו ארי בר חכי"ם הוא וכו' כי חכים מספרו לח"ם המכונה על בחינת שמירת הברית בסוד הכתוב (בראשית ל"ט, ו') כי אם הלחם אשר הוא אוכל כנודע. ואפשר לכן אמר פרעה למשה (שמות י', י') ראו כי רעה נגד פניכם, כי ידע שהערב רב ההולכים עם ישראל לא נתקנו עדיין מניצוצי קרי על נכון בסוד גלגול נשמתם ועדיין הם קצת מוטבעים בהאי קליפה תקיפא דאקרי רע ועל כן ראו כי רע"ה נגד פניכם.

י׳ונראה שעל כן אמר הכתוב וירא בלק וגו' אשר עשה ישראל לאמרי. ולכאורה מפני מה דוקא רעדה אחזתו בראותו מה שעשו לאמרי ולא מה שעשו לעוג מלך הבשן ועמו שהיה גבור ומאוים יותר ממנו כמאמר חז"ל (במדבר רבה י"ט, ל"ב) שלא עמד בעולם גבור קשה מעוג וכו' ועל כל פנים הוה ליה למינקט תרוויהו, ואמנם כי בלק מנחש וקוסם גדול היה והביט אל שורש הדבר ולא פחד ורעד מגבורתם בטבע כי אם הביט אל שורש ישראל וגדולתן למעלה ובהיות כי ידע מאז כי יש בישראל הערב רב שלא נתקנו עדיין ובזאת בטח מעודו כמאמר פרעה (שמות י', י') ראו כי רעה וגו' ועתה כשראה בשורשי ישראל מה שעשו לאמורי הוא בחינת קליפת הרע הנזכרת שהכניעו אותה ושיברו כוחה והוציאו הניצוצות ממנה, חיל ורעדה אחזתו לומר (במדבר כ"ב, ד') עתה ילחכו הקהל וגו' כלחך השור וגו' כי שור הוא בחינת יוסף שנאמר בו (דברים ל"ג, י"ז) בכור שורו הדר לו וגו' כי הגיעו לבחינת ברית השלום בטוב, והכניעו הרע אשר לעומתו, ומזה ויגר מואב מאוד ואולי לזה יאמר הכתוב (יחזקאל ט"ז, מ"ד-מ"ה) הנה כל המושל עליך ימשול לאמר כאמה בתה וגו' עד אמכן חתית ואביכן אמורי וגו' ואין לו פירוש לפי פשוטו (ועיין בתרגום ירושלמי וברש"י) ולדברינו יאמר כי הנה כל התוכחה הנאמר שם קודם לזה ולאחריו הכל על עבירת הזנות כמו שאמר שם (ט"ו, כ"ו) ותבטחי ביפיך ותזני על שמך וגו', ותזני אל בני מצרים וגו' וכדומה בכל התוכחה שם, ולזה אמר כל המושל עליך ימשול לאמר כאמה בתה פירוש לית אתתא זניא עד ברתא זניא כמאמר חז"ל (בראשית רבה פ', א') כלומר אין האשה מזנה שאין בתה תהא גם היא זונה כמו שכתב במתנות כהונה שם ולזה סיים אמכן חתית ואביכן אמורי נראה שרמז על אבינו הראשון שהוא אדם הראשון וחוה שפגמו בבחינת הברית במה שקדמו לזיווג קודם השבת כנודע מקבלת הרב האר"י ז"ל בכמה מקומות (ועיין בליקוטי תורה פרשת בראשית) ואחר כך באותן ק"ל שנים שהוציא אדם ניצוצין כנזכר ולזה אמר אביכן אמורי כי מרמז על בחינת פגם הברית כנזכר וגם אמכן חתית מורה על זה כי נודע שקריאת שם חוה הוא על שם חויא עבור שבא הנחש על חוה והטיל בה זוהמא כמאמר חז"ל (שבת קמ"ו.). ובאם לאו, היתה נקראת חיה כאומרו (בראשית ג', כ') כי היא היתה אם כל חי כי היתה בכלל עץ החיים ולא היה מיתה בעולם ואחר כך כשפגמה בעץ הדעת טוב ורע אז נעשית בבחינת להט החרב המתהפכת מגוונא לגוונא פעם חיים פעם מות כידוע, ואז נעשה בחינת ת' תחיה ת' תמות המבואר בדברי חז"ל (שבת נ"ה.).

י״אועל כן נמשלו ישראל לפעמים לחיות כמו גור אריה וכדומה מה אמך לביאה כמאמרם ז"ל (שמות רבה א', ט"ז). כי בעת התיקון נקראים על שם חיה ועל כן אמרו המילדות אל פרעה כי לא כנשים המצריות העבריות כי חיות הנה, פירוש שהם לפעמים נקראים על שם החיות על שם עיקר שם אמם חוה כי היא היתה אם כל חי ועבור זה בטרם תבוא אליהם המילדת וילדו. כי קשוי ההולדה נתהוה מחטא חוה כמו שאמר הכתוב בעצב תלדי בנים, והם בעת התיקון אף לפי שעה כשהם נקראים חיות על שם חיה המורה על התיקון אינן צריכים למילדת, ועיין במה שנבאר במקומו אם ירצה ה'.

י״בועל כן כשרוצה הכתוב להזכיר חטא חוה אמנו הראשונה, אמר אמכן חתית בהוספת ת' על חיות המורה על ת' תמות כי גרמה בחינת טוב ורע, חתית בשני ת', ת' תחיה ת' תמות ועל כן עליך ימשול כאמה בתה כי נתהוה פגם הברית מאדם וחוה ועד הנה אתם הולכים בעקבות חטא הזה. וגם בתחילת הקפיטל הנזכר פתח בלשון זה אביך האמרי ואמך חתית הכל לרמז על הנזכר כי עדיין לא יצאנו מבחינת פגם הברית שהתחיל בה אדם וחוה.

י״גוזה שאמר שמו יתברך כאן ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמרי עד הנה, כלומר כי לא יתבררו ניצוצי קרי אל הקדושה מבחינת האמורי קליפת הרע הנזכר עד הדור הרביעי עת יציאתם ממצרים שאז נאמר וינצלו את מצרים ואמרו חז"ל (ברכות ט':) שעשאוה כמצולה שאין בה דגים שבררו ניצוצים הקדושים מן ערו"ת מצרים שהוא ר"ע ו"ת, האי קליפת הרע הנזכרת שיש בה בחינת ו"ת ממות, כי המ' היא קרובה אל הקדושה יותר ואין ביניהם כי אם הו"ת שעל כן ראה פנחס בן אלעזר הו"ת ממות פורחים באויר כמו שאיתא בזוה"ק במקומו (חלק ג', רל"ז.). והם ביררו הטוב, וכל הקליפה נאבדה עד שאול תחתית, ונתעלה הקדושה למעלה למעלה כן יהי רצון תמיד עד ביאת משיחנו. ונחזור לענין ראשון כי אחר שגילה לו הקב"ה מהתנאים ואופני ירושת הארץ מהיותם בגלות קודם, ודור רביעי ישובו הנה. אז כרת עמו הברית שהוא בחינת השבועה וכמאמר הכתוב (דברים ז', י"ב) ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד ואת השבועה אשר נשבע לאבותיך. ועל זה נאמר,