באר מים חיים, בראשית ט״ז:א׳Be'er Mayim Chaim, Genesis 16:1
א׳ושרי אשת וגו' לא ילדה וגו'. חז"ל (בראשית רבה מ"ה) פתחו פתחא להאי פרשתא מהכא אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה וגו' (משלי ל"א, י'), וצריך להבין מאי שיאטיה דהאי קרא הכא ונראה על פי הידוע מרזי אלהינו ברוך הוא וברוך שמו כי היו"ד שבשם הגדול והקדוש מורה על בחינת הקדמת הזכר על הנוקבא בסוד והוא ימשול בך, כאשר בבחינת ו"ה שבשם, שהוי"ו קודם לה'. כי סוף מעשה במחשבה תחילה כאשר בסוף מעשה שהנוקבא נכנעת תחת דכורא, כן הוא במחשבה תחילה הוא בחינת החכמה המרומז ביו"ד שבשֵם, שגם שַם כן, שהוי"ו קודם לדל"ת כי הדל"ת הוא בחינת הנוקבא כנודע כי דלה ועניה היא ולית לה מגרמה וכו', ולזה יאמר הכתוב מה רבו וגו' כולם בחכמה עשית (תהלים ק"ד, כ"ד), פירוש כאשר בחכמה כן עשית בעשיה למטה בסוף מעשה במחשבה תחילה ואמנם בחינת ה' ראשונה שבשם הקדוש, הוא בחינה אחרת. בחינת ה' היא הקדמת ד' על הוי"ו והוא בסוד הכתוב (משלי י"ב, ד') אשת חיל עטרת בעלה, ובעלה מתעטר בה בסוד הכתוב (ירמיה ל"א, כ"ב) נקבה תסובב גבר והטעם בזה ידוע למקבלי האמת.
1
ב׳והנה היה קשה לחז"ל בפסוק זה מה שהקדים שם אשת אברם לשמו הלא בכל מקום הזכר קודם והוא ימשול והיה לו לומר סתם ושרי לא ילדה או על כל פנים ואשת אברם שרי לא ילדה וגו' ולזה פתחו לפרשה זו אשת חיל מי ימצא וגו' כלומר כי אשת חיל שהיא תהיה לגבור חיל מי ימצא, שנמצא בחינה זו בבחינת מ"י הרומז לנון שערי בינה, בחינת ה' ראשונה שבשם, שהיא עטרה לראש בעלה ולכן מקדים שמה לשמו.
2
ג׳ועל כן אמר הכתוב אחר כך, לא ילדה לו, שמלת לו לכאורה מיותר ואמנם כי יגיד הכתוב כי שרה בצדקתה כבר היתה מוכנת להולדה ולא היה המניעה מאתה וזה שלא ילדה, הוא לו. שדבר זה שייך לו ולא לה לפי שלא היה נימול עדיין ולא היה שלם בכל האברים קודם המילה כמאמר חז"ל (תנחומא פרשה זו בפסוק והיה תמים) ויצחק לא היה ראוי להיות נולד כי אם אחר השלימות המובחר, והוצרך להוציא זוהמתו קודם בהגר בלידת ישמעאל ועל כן לא ילדה לו שרה ולא מאתה היתה המניעה. ותמצא שאמרו חז"ל (שמות רבה ריש פרשה א') אברהם טפל לשרה בנביאות ועיין בדברינו בפרשה בראשית (פסוק פרו ורבו) גם שם ביארנו את הכתוב הזה.
3
ד׳ולה שפחה מצרית ושמה הגר. מה שפרט הכתוב להודיענו שם מקומה ושמה, נראה כי נודע אשר אין אשה מתקנאת אלא בירך חברתה כמאמר חז"ל (מגילה י"ג.) ואין צרה גדולה כמו צרת הבית וכן לבן התנה אם תקח נשים על בנותי ובפרט אם היא עקרה והאחרת מולידה ועל כן לא רצתה שרי בשום אופן שיקח לו אשה אחרת רק הגר כי דנה להיותה שפחה ושפחה אסורה בבן חורין ועוד מצרית היא, והיא אסורה לבוא בקהל ועוד ושמה הגר מספר ר"ח שהוא ח"ר מחרון-אף המורה על דינים קשים כנודע, ובצירוף מילוי אותיותיה כזה, ה"ה, גימ"ל, רי"ש, עולה למספר גבורה עם הכולל. אשר על כל אלה ודאי לא יתן אברהם לב לאהבה ולברכה עם שהוא מוכרח לעשות הדבר על פי הדיבור כמאמר חז"ל (בבראשית רבה מ"ה, ב') בפסוק וישמע אברם לקול שרי, לקול רוח הקודש שבה וכו'. מכל מקום לפחיתת מעלתה תבוזה בעיניו אחר שתלקח לו, ועוד שהיא שפחתה מעודה, לא שפחתו. ובזה אפשר לא תהיה צרה כל כך וגם אין בזה דין הבא על שפחתו שְיֵאָמֶר מן הסתם שיחררה כיון שהיא שפחתה קנויה בנכסי מלוג כאומרם (שם, א') ואין שניהם רשאים לשחררה ובודאי לא יתקרר דעת אברם בשפחה זאת למאס ח"ו באשת נעורים עבורה, ותראה שעל כל אלה מיד שְוַתּרֶא כי הרתה ותקל גבירתה בעיניה כי הכניסה צרה בביתה.
4