באר מים חיים, בראשית ט״ז:ה׳Be'er Mayim Chaim, Genesis 16:5
א׳ותאמר שרי וגו' חמסי עליך וגו'. טעם החימה על אברהם, עם שהוא אינו חייב בדבר והיא בעצמה נתנה השפחה לבעלה, וכשקלתה בעיני שפחתה מה לאברהם בזה. ואכן טענה שרי כי הן עתה אני יודע גודל החמס והגזל שעשית עמדי עד הנה מה שלא התפללת עלי להיות נפקד בבנים, ובתחילה הייתי סבור שאין אתה מכניס עצמך כל כך בתפילה כי אתה סובר כי אם הייתי מכניס צרה לביתי הייתי נבנה ממנה ואלד על ברכה ואני יודע אשר הצדיקים מונעין עצמן כאשר יוכלו מלבקש מבוראם דבר, לרוב יודעם בנפשם כי אינם ראוים לעמוד לפני מלך גדול ונורא כזה ומכל שכן להתפלל לפניו. והייתי מרוצה ביותר שאכניס צרה לביתי ועל ידי זה איפקד בבנים אבל עתה אשר אני רואה גודל הצער והיסורים של הכנסת צרה לבית כי הן אנכי נתתי שפחתי ממש קנויה לי מעודי, ונתתיה בחיקך. עשיתי לה הכבוד הגדול הזה להכניסה אצלך לידבק בגוף קדוש כזה כאומרם ז"ל (בבראשית רבה שם, ג') שאמרה לה אשריך שאת מודבקת לגוף הקדוש הזה, ואחר כל זה ותרא כי הרתה ואקל בעיניה ומכל שכן כשהיית נושא אחרת מה גודל עיגום נפש שהיה לי, וזה הוא דבר שאין הדעת יכולה לסובלה ועל כן ישפוט ה' ביני וביניך מה שלא התפללת עלי, ותעזוב עצמך על הכנסת צרה שהוא צער אשר אין בריה יכול לסובלו ואין אדם דר עם נחש בכפיפה. ועל זה השיב אברהם אמריו אליה,
1