באר מים חיים, בראשית י״ח:י״בBe'er Mayim Chaim, Genesis 18:12
א׳ותצחק שרה וגו'. נודע לכל קישוי ההבנה בפסוקים האלה וגם אנו נאמר מה שהורני ה' ממעון קדשו, והוא כי הנה כבר כתבתי כמה פעמים שכמו שהאדם מתנהג עם הקב"ה כן למולו הקב"ה מתנהג עמו כמאמר הכתוב (איוב ל"ד, י"א) כי פועל אדם ישלם לו וכאורח איש ימציאנו וכן אמרו חז"ל (סוטה ח':) במדה שאדם מודד מודדין לו, והאיש אשר מתנהג עם הקב"ה בעבודתו רק בדרך טבע העולם כמו ללמוד לפי כוחו ומזגו ולעשות מצוות בטבע כוחי גופו כמו תפילה ותפילין וסוכה ושאר מצוות רק לפי כוחו כמו שעה ושתים וכאשר יחלש לבו יצא לפועלו ולעבודתו לאכול ולשתות וכמו כן אם יוגבר הקור יניח סוכתו וילך לביתו ועושה צדקה לפי השגת ידו ולא יפזר מממונו למצוות ה' יותר מערכו. כמו כן הקב"ה מתנהג עמו וכאשר טוב לכל העולם גם לו טוב. וכאשר יחלה, הקב"ה ירפאהו בסיבות טבע העולם על פי רפואת הרופאים, וכדומה בכל הדברים. אבל לא ישנה עבורו טבע העולם, דרך משל כשיפלו עליו שודדי לילה שלא יוכלו לנגוע בכל אשר לו, או לרפאותו בלמעלה מהטבע כי לא זכה עדיין לזה ונודע כמה קשה לפני הקב"ה לשנות מזל טבע העולם עד שאמר לר' אלעזר בן פדת (תענית כ"ה.) אלעזר בני ניחא לך דאפכיה לעלמא מרישא אפשר דתתילד במזלא דמזוני, הגם שידוע אשר אין דבר קשה ח"ו לפני הקב"ה ומי ברא המזל ומי המקיים המזל הלא הוא האומר ועושה המדבר ומקיים וחלילה וחלילה שְיֵאָמֶר שיש דבר קשה לפניו כי מי יעמוד נגדו והכל כאין ואפס נגדו וכל דיירי ארעא כלא חשיבין וכמצבייה עביד בחיל שמיא, ואמנם כי מלך במשפט יעמיד ארץ וברא מדת הדין ומדת הרחמים ומי יאמר זכיתי לבי והן שמים לא זכו בעיניו. ולשנות הטבע עבור האדם צריך זכות גדול ועבודה רבה במסירת נפש רבה כאשר נבאר, ומדת הדין מקטרג. ולכן קשה זה לפניו כביכול אבל לא ח"ו לקוצר ידו.
1
ב׳ואמנם האיש אשר מתנהג עם הקב"ה למעלה מטבע העולם ומוסר נפשו לה' באמת לאמיתו ואומר לנפשו שחי ונעבורה כאשר אברהם אבינו היה עושה שמסר עצמו לאור כשדים ומל עצמו לתשעים ותשע שנה, כן הקב"ה מתנהג עמו למעלה מטבע העולם ואמר לו מאי דעתך דקאי צדק במערב אהדרינא ליה ומוקמינא ליה במזרח (כמו שאיתא בשבת קנ"ו:). וכן אפילו בדורות התנאים קרה לכמה מהם נסים שלא בטבע כמו ר' חנינא בן דוסא שאמר מי שאמר לשמן וידליק הוא יאמר לחומץ וידליק (תענית כ"ה.). ור' פנחס בן יאיר גער במים ונקרע לפניו והיה לנגדו במים עזים נתיבה (חולין ז'.) ועוד הרבה, והכל כפי כח זכותם ועבודתם ומסירת נפשם לה' ביותר מטבע כוחי גופו כמו ללמוד יותר מטבע כח גופו במסירת נפש כההוא מעשה דרבא שהיה נובע דם מאצבעו והוא לא היה יודע כלל ולומד עוד (כמו שאיתא שבת פ"ח.). כשיגיע לידו ממצוות היקרים כל אשר לו יתן בעד נפשו לזכותה במצוה, ופושט את מלבושיו להלביש ערומים ולהשיא יתומים, וכשנותן צדקה לעני אינו משגיח כלל אם נשאר לו עוד בידו ליתן טרף לביתו או לא, ולמול ערך עבודתו כן הקב"ה מתנהג עמו.
2
ג׳ואמנם בדורות התנאים עם כל זה היה בנקל יותר לשנות טבע המזל לפי שאחר מתן תורה הוציא הקב"ה כל אלין העוסקין בה לשמה מחיובא דכוכבים ומזלות, אבל קודם מתן תורה כל בריין דעלמא היו תלוין במזל ולולא אברהם שהיה זכותו גדול ונורא מאוד ומסר נפשו כמה פעמים לה' אלהיו היה קשה להוציאו מתחת המזל והכל כי מלך במשפט יעמיד ארץ וכאמור. וכמו שאיתא בזוה"ק (פנחס רט"ז ובשאר מקומות) ולך ראה שהוצרך הקב"ה לשנות שמו ולומר אברם אינו מוליד אברהם מוליד שרי אינה מוליד וכו' (בראשית רבה מ"ד, י'), כי קודם מתן תורה שכל העולם לא היה כדאי לשום נס בעולם, ומדת הדין היה קשה למאוד, היו צריכים זכות גדול לנס. ותראה שהצלת נח הצדיק היה נסתר בדרך טבע העולם ולא היה כדאי לשנות טבע העולם עבורו לעמוד בתוך המים ולחיות כמו אברהם בכבשן האש.
3
ד׳ובזה נבוא בביאור הכתובים כי הנה אף אברהם אבינו בשמעו דברי ה' שיעמוד זרע משרה, נאמר (לעיל י"ז, ט"ז) ויפול אברהם על פניו ויצחק. ונודע מה שפירש רש"י בשם התרגום, אבל עוד לאלוה מילין. כי הנה אברהם אבינו אף שמלומד בנסים היה שניצול מאור כשדים, ופרעה וביתו לקה על דבר שרי. מכל מקום סבור בדעתו שכל הנסים האלו לא בזכותו הם כי אם הקב"ה עושה זאת למענו למען יתקדש שמו בעולם וזאת היתה עיקרי האמונה שאברהם קרא בשם ה', וכשהפילו עבור זה לאור כשדים ודאי היה כבוד ה' בזה להצילו לראות שיש אלהי עולם ה' אשר לא יבושו קוויו. וכן במצרים שכל העולם היו יודעין שאברהם ושרה עבדי ה' המה והיה צריך להתקדש שָׁם שֵׁם שמים אשר יציל את עבדיו הבוטחים בו, לעיני פרעה וכל מצרים. וכן ברדיפת ארבע מלכים היה כבוד שם ה' בזה. אבל בנס זה היות לו בנים משרה לכאורה אין זה כל כך הגדלת כבוד שמים, ובשלמא אם לא היה לאברהם זרע כלל היה אפשר לומר להראות אשר לא יעזוב ה' את חסידיו ולחוננם בבנים אף שלא מטבע העולם אבל כיון שכבר היה לאברהם זרע שכבר נולד ישמעאל ונמצא על מה זה הקב"ה יפליא פלאות לשנות טבע המזל הקשה להוליד למאה שנים אם כבר יש לו בן.
4
ה׳וזהו שאמר הכתוב ויפול אברהם על פניו ויצחק ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד וגו' עד לוּ ישמעאל יחיה לפניך. כלומר תמה בעצמו על מה יעשה הקב"ה פלאות נסים כאלה והלואי ישמעאל יחיה לפניך ופירש רש"י ביראתך, ויתקיים בזה לזרעך אתן את הארץ. וזה הכל שייך באברהם ולכן לא הקפיד הקב"ה על אברהם כי ודאי האמין בה' שהוא כל יכול ואך היה תמיה בעיניו שהקב"ה יתנהג עמו כל כך למעלה מן הטבע לשדד המערכה בשבילו והוא כבר יש לו בן.
5
ו׳ואמנם שרה הצדקת הנה גם היא האמינה בודאי אשר הקב"ה כל יכול וכבר ראתה כמה נפלאות ונסים מאתו יתברך בהצלת בעלה מאור כשדים ובד' מלכים ומכת פרעה עבורה, ואמנם להיותה יודעת כמה קשה שינוי הטבע לפניו יתברך בימים ההם דנה שזה הכל היה לכבודו יתברך כנזכר ובזה ודאי שהקב"ה ישדד המערכה בשביל גידול שמו וכל פעל ה' למענהו אבל שיפליא ה' דבר למעלה מן הטבע בשביל האדם לא יעשה ה' זאת אחרי שקשה לפניו שינוי המזל.
6
ז׳ואמנם האמת לא כן הוא כי מיד אשר יזכה האדם לזה בערך עבודתו יותר למעלה מטבעו בכל כוחו אין דבר קשה לפניו יתברך, ומה גם כי גם בזה יש הגדלת שמו יתברך להראות אשר כל מעשה בראשית כפופים לבעלי תורה ועמליה וכאשר יגזרו עליהם כן יקום ואין מזל למי שעובדו בלבב שלם. וכיון ששרה היתה ידועה לכל בצדקתה הגדולה מעת נלקחה לבית פרעה והיתה נביאה יותר מאברהם כאומרם ז"ל (ריש שמות רבה) על פסוק (לקמן כ"א, י"ב) כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה. ולא היה לה שום ולד אם היתה מתה בלא ולד היו הכל אומרין שח"ו אין כח בהקב"ה לשדד מערכת השמים בשביל עובדיו והכל ניתן תחת המזל בין עובד בין איננו עובד, ונמצא אשר יש גם בזה רבות כבוד שמים וגדולת שמו ברוך הוא אשר מוציא עובדיו מתחת מערכת השמים, ואדרבה כל מערכת השמים בידם הם כאשר יגזרו עליהם כן יקיימו כאשר אמר יהושע (יהושע י', י"ב) שמש בגבעון דום, או רבי פנחס בן יאיר פלוג מימיך כנזכר. ועל כן הקפיד ה' על שרה אשר צחקה בלבה ולא האמינה אשר ישדד ה' מערכת השמים בשביל עבדיו הצדיקים, ונהפוך הוא אשר מערכת השמים בידם הם וכן נעשה בשרה אחר שהניקה בנים שכל גדולי המלכות הביאו בניהם להניק ואז נתקדש שם שמים במאוד בראותם פועל ה' מה שפועל בעולמו ונתן לצדיקיו כח וממשלה בעליונים ובתחתונים.
7
ח׳ועתה נבוא בביאור הכתובים ונאמר כי הנה שרה הביטה שני דברים שינוי הטבע כמאמר חז"ל (רש"י בפסוק זה בשם תנחומא) אחד, גודל הזקנה שמסתכלת במעיה ואמרה אפשר הקרבים הללו טעונין ולד. והשנית, צימוק השדים שאמרה השדים הללו שצמקו איך מושכין חלב. והנה מיד כשראתה וסת נדות כמו שאמרו (בבא מציעא פז. ובראשית רבה מ"ח, "ד) בפסוק ויקח חמאה וחלב, ולחם לא הביא לפי שפירסה שרה נדה וכו'. וידוע אומרם ז"ל (בכורות ו:) דם נעכר ונעשה חלב, ונמצא צימוק השדים כבר הנה אין מניעה מאתם כי יהיה להם מאין למשוך חלב ואמנם הקרבים שהיה בלתי אפשרי לטעון עוד ולד עבור הזקנה וצריך להיות שינוי הטבע גדול לזה, וזה לא האמינה כנזכר שיעשה זאת אלהים בשביל האדם.
8
ט׳וזה מאמר הכתוב ותצחק שרה בקרבה דייקא על עסקי קרביה המעים והקרבים איך יהיו אלו טעונין ולד כי הן אחרי בלותי היתה לי עדנה שחזרה לראות וסת נדות ונמצא חשש צימוק השדים לא ימנע לזה כי דם נעכר ונעשה חלב אך ואדני זקן כלומר הן אפילו בעלי שאמרו חז"ל (בראשית רבה מ"ז, ג') האיש אינו מזקין פירוש אין זקנותו מזיק מלהוליד ואף על פי כן לעת כזאת שהוא זקן יותר מדאי נמנע מאתו שיוליד עוד, כמו שאמר בעצמו הלבן מאה שנה יולד וכאשר העיד הכתוב גם כן ואברהם ושרה זקנים באים בימים וכבר כתבנו ששניהם היו זקנים לענין ההולדה אף האיש שאינו מזקין, ומכל שכן אני שהאשה מזקנת וכבר זקנתי מהיות לי בנים ואיך ישנה ה' טבע המזל כל כך בשבילי. ונמצא עיקר דיבורה היה על עצמה מה שהיא זקנה למאוד ולא אמרה ואדוני זקן רק להוכיח כיון שאפילו הוא נקרא זקן לזה, אם שהאיש אינו מזקין מכל שכן היא, אבל לא העמידה עיקר התמיה על זה שאדוני זקן כיון שהאיש אינו מזקין יכול להקרות לפעמים שאף בזקן יותר מדאי לא יזיק זקנתו אבל זקנת האשה ודאי שיצא מכלל הטבע שתוליד. וכן משמע באמירת אברהם שאמר הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד ולכאורה למה להזכיר שניהם כיון שלבן מאה שנה אינו בטבע שיולד הרי די התימה בזה ואם יצוייר שהוא יוליד גם היא תוליד אלא ודאי שבאיש על כל פנים יוכל להקרות לפעמים שיולד כיון שאינו מזקין. ולזה כפל לומר הגם שיצוייר לפעמים שלבן מאה שנה יולד, על כל פנים ואם שרה הבת תשעים שנה, היא ודאי אינה בטבע כלל שתוליד. וכן כאן שרה העמידה עיקר התמיה בקרבה במה שהזקינו קרביה ומעיה מלהוליד ונשאה קל וחומר מאתו כאמור.
9
י׳וזה מדויק בפסוק, כי בלא זה סותר סוף דבריה לתחילת דבריה כי בתחילה אמר ותצחק שרה בקרבה וכדרשת חז"ל מסתכלת במעיה ואמרה אפשר הקרבים הללו טעונין ולד וכו' וסיימה לאמר ואדני זקן משמע שהעיכוב עבורו מה שהוא זקן, ואמנם הוא כדברינו מה שאמרה ואדני זקן לא אמרה אלא ללמוד מזה במכל שכן אשר אינו בטבע לפי זקנתה. אבל מאתו יכול להיות שאין מניעה כל כך כמאמר חז"ל האיש אינו מזקין ועל כן הנה דבר ה' אמת. ואומר הכתוב,
10