באר מים חיים, בראשית י״ח:י״דBe'er Mayim Chaim, Genesis 18:14
א׳היפלא מה' דבר. פירוש איך יפלא מה' בחינת המהוה את כל, לומר שלא ישדד מערכת השמים כי אם למענו, ובשביל האדם קשה לו ח"ו לעמוד נגד המזל. הלא מי שאמר ועשאם והתהוה אותם מאין ליש ודאי בידו להכניעם ולשברם ולשדדם לעשות כרצונו ולא כרצונם, וכיון ששרה הצדקת הגדולה בצדקתה ועבודתה את ה' עד שזכתה לנבואה ואין לה עדיין שום בן וזרע ודאי הנה למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן כי לא יעמוד בפני עובד שום דבר. ותדע שמה ששינה הקב"ה שם אברם ושרי ואמרו חז"ל (בראשית רבה מ"ד, י') אברם אינו מוליד וכו' לא ח"ו בשביל קשיות שינוי המזל הוכרח לשנות שמו כי מה זה לפניו יתברך שמו. ואולם הוא כאשר כתבנו שלשינוי המזל צריך להיות האדם בקדושה גדולה ובצדקת אמת וידוע אומרם ז"ל (ברכות ז':) מאי רות שזכתה ויצא ממנה דוד שרויהו להקב"ה בשירות ותשבחות ומנלן דשמא גרים שנאמר (תהלים מ"ו, ט') אשר שם שַׁמוֹת בארץ אל תקרא שמות אלא שֵׁמוֹת וכו' עד כאן. כי השם הוא לפי ערך הקדושה שבקרב האדם והן אמרו (נדרים ל"ב:) בתחילה המליכו הקב"ה על רמ"ג אברים מספר אברם ואחר כך המליכו עוד על ה' אברים ואלו הן שתי אזנים וכו'. הרי דשינוי שם אברהם היה לפי עוצם הקדושה שנתקדש עוד, וכן בשרי ושרה שאמרו (בראשית רבה מ"ז, א') לשעבר שרי לעצמה עכשיו תהא היא שרה לכל באי העולם וכו' וזה הכל מורה על גדלות הקדושה שנתקדשה יותר עד אשר זכתה למשול יותר, כי לפי ערך שאדם מושל על עצמו על כח אבריו ותאותו כן מושל על העולם כנודע, ונמצא אשר לא היה יכול להיות שינוי המזל כי אם אחר שנתקדשו עוד בקדושה יתירה גדולה כי צריך זכות גדול לזה כאשר אמרנו למעלה, וזה ענין אומרם אברם אינו מוליד אברהם מוליד כלומר בהיות שמו אברם עדיין לא זכה לשדד המערכה וטבע העולם עבורו כיון שעדיין לא זכה לצאת מכל בחינת טבע העולם ועדיין היה לו ה' אברים שלא היו ברשותו ואיך היה יכול להעשות לו נס למעלה מטבע העולם כיון שעדיין לא יצא מכל טבע העולם, עד אחר שנקרא אברהם ויצא מכל בחינת הטבע עד גמירא ואז אברהם מוליד כי אין מזל אליו וכל מערכת השמים בטלין ומבוטלין נגדו, וכן בשרי ושרה.
1
ב׳ואולי שזה אמר הכתוב למעלה וירא אליו ה' באלוני ממרא וגו'. כי אחר שאברהם מל עצמו ואמר לנפשו שחי ונעבורה לעובדו בכל נפשו במסירת נפש ממש ונשלם בכל האברים ויצא מכלל טבע העולם לגמרי אז נראה אליו ה' לומר כי מעתה יתנהג עמו בבחינת שם הוי"ה ברוך הוא המורה על למעלה מהטבע, כי בחינת שם הוי"ה ברוך הוא, הוא המהוה את כל סתם טרם הכנסתו לבחינת הגבול והטבע ואחר כך על ידי שם אלהים שגימטריא הטבע נגבל כל דבר על בחינת הגבול והטבע. ועל כן נאמר (בראשית ב', ד') ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים וגו' כי כל הבריאה היתה בשני השמות הללו תחילת ההוי"ה לבד בלתי גבול ואחר כך במדה וגבול על ידי שם אלהים. ולכך בכל מקום שהוצרך שידוד הטבע ושבירת מערכת השמים וכוכביהם נאמר בו שם הוי"ה כי הוא מהוה ומחדש הדבר ההוא בלמעלה מהטבע. ועל כן אחר המילה נראה אליו ה' בנגלה לומר כי מעתה כל הנהגתו יהיה בשם הוי"ה המהוה למעלה מהטבע והוא באלוני ממרא כלומר בחלקו ובעצתו כי הוא שנתן לו עצה על המילה כמו שאמרו (בתנחומא פרשה זו) שאמר לו בדבר הזה אתה מבקש עצה הלא הוא שהצילך מכבשן האש ועשה לך כל הנסים וכו'. כי לכאורה צריך להבין ענין עצה הזו הלא נודע אהבת וחיבת אברהם לבוראו שהיה בלתי שיעור, ובכמה נסיונות עמד לפניו והפיל עצמו לכבשן האש עבורו ולא שאל כלום לשום אדם בעצה, ועל מצות מילה ישאל לענר אשכול וממרא.
2
ג׳ואמנם כי הלא לא מצינו מפורש במקרא שיאמר לאברהם להמול בשר ערלתו כי בתחילה אמר לו (לעיל י"ז, ב') אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים ופשוטו של מקרא הוא פלח קדמי והוי שלים בכל הנסיונות כתרגומו. ופירש רש"י ואחר כך אמר לו זאת בריתי וגו' ביני וביניכם ובין זרעך אחריך המול לכם כל זכר וגו' אבל לא אמר בפירוש שהוא עצמו ימול. ובזה היה מקום לאברהם לדון ולומר הלא אין דבר עומד בפני פיקוח נפש חוץ מג' עבירות כידוע, ובשאר כל המצוות נאמר וחי בהם ולא שימות בהם ובזה היה סכנת מיתה כמו שאמר לו ענר ואשכול (שם בתנחומא). ואך כי ספיקו היה כי עדיין לא ניתנה התורה ולא נאמר עוד וחי בהם ומותר לו למסור נפשו למצוות ה', ועוד כי אחרי ראותו כמה נסים ונפלאות שעשה לו הקב"ה בעת קיום מצוותיו באור כשדים וברדיפת המלכים וכדומה הנה אין מעצור לה' להושיעו ויקיים נפשו בו גם בעת כריתת ערלתו, ובאמת שמו יתברך הבוחן לבות וכליות ובוחן צדיקיו העומדים לפניו כמאמר הכתוב (תהלים י"א, ה') ה' צדיק יבחן וגו' על כוון הזה לא צוה לו בפירוש מצות המילה רק ברמז במאמר ביני וביניכם שגם הוא בכלל, וגם במאמר התהלך לפני וגו' נרמז המילה כמאמרם ז"ל, לראות אם ימסור אברהם נפשו גם שלא בצווי בפירוש. ועל כן הלך אברהם לשאול בעצה לאוהביו מה יעשה בזה, והנה ענר ואשכול אמרו לו כיון שהוא לו סכנת מות כלך מדרך זו כיון שלא נצטוה בפירוש ויקיים וחי בהם. עד בואו לממרא, אמר לו הלא הוא שהצילך מכבשן האש ועשה כל הנסים וכו' כלומר כאשר עשה כן יעשה עוד להחיות אותך אחר המילה ולשמרך מכל רע. ונראה שעל כן תיכף אחר צווי המילה אמר לו הקב"ה שרי אשתך וגו' וגם נתתי ממנה לך בן שבזה יסמוך לבו ולא יירא מלמול מחשש סכנת מיתה כיון שהקב"ה הבטיח לו עוד בנים משרה הנה לא איש אל ויכזב ח"ו ובודאי יְחַיֶה אותו להקים זרע מאתו. ונחזור לענין כי ממרא הוא שנתן לו עצה על המילה ועל כן וירא אליו ה' אחר המילה להראות לו כי כן מעתה הוא מתנהג עמו למעלה מטבע העולם להחיותו אחר המילה ועל כן אמרו חז"ל (בראשית רבה מ"ח, ח') אמר ר' ינאי ניקב נקב מגיהנם והרתיח כל העולם כולו וכו' הדא אמרת שהחימום יפה למכה וכו' כי כבר נתבטל כל הטבע עבורו, ולזה שלח לו תיכף ג' אנשים לבשרו בבן לשרה אחרי זקנתו הכל למעלה מן הטבע. ולזה אמר הקב"ה למה זה צחקה וגו' היפלא מה' דבר כלומר אחרי התגלות אליך בשם הוי"ה המהוה ומה' היתה זאת להנהיג אתכם למעלה מטבע העולם ואיזה דבר נפלא ממנו הלא שם אין שום בחינת גבול ומדה ושיעור רק מי שאמר לשמן וידליק הוא יאמר לחומץ וכו' (תענית כ"ה.) וזקנה וילדה שוין שם. ועל כן לא אמר כזה על אמירת אברהם שנאמר בו גם כן (בפרשה הקודמת) ויפול אברהם על פניו ויצחק ויאמר וגו' הלבן מאה שנה וגו' (ועיין ברש"י ז"ל וחוץ מדרכיהם נראה) כי שם עדיין היה קודם המילה ולא נשלם אברהם בכל אבריו בלמעלה מהטבע לכן היה תמה אם עד כזה יעשה עמו שמו יתברך, אבל עתה אמר למה זה צחקה שרה כלומר עתה בהגלות נגלתי אליך בשם הוי"ה וח"ו ח"ו נראה שגם שם יש בחינת גבול ומדה לומר עד פה תבוא. ולא כן הוא כי היפלא מה' וגו' הלא שם אין דבר רק אחדות הפשוט הכל יכול וכוללם יחד.
3
ד׳ואפשר לומר שמה שאמר הקב"ה למועד אשוב אליך כעת חיה ולכאורה עיקר המכוון באמירה זו לומר כי תלד שרה בן לזקוניו ומה נפקא מינה אימתי יהיה, ואכן הנה ידוע אשר אברהם ושרה היה תיקון אדם וחוה, וזה העץ שהיה לאברהם להבחין בו העוברים ושבים להשיבם אל ה' היה תיקון אכילת עץ הדעת שהיה נוטה קצת למינות כאומרם ז"ל (זוה"ק פרשה זו ק"ב:), והצדיקים בדבר שחוטאים בו מתרצים והעמיד העץ להשיב בני אדם אל ה' כידוע מדברי האר"י ז"ל. וכיון שהם היו תיקון אדם וחוה היו ראוים להעשות כמו קודם החטא שעלו למטה שנים וירדו ארבע ולא היה צריכה לצער העיבור ולא לצער הלידה, ואך בזה אשר צחקה ולא האמינה בישועת ה' אל יראיו אבדה זאת והוכרח להיות כבראשונה בעיבור ולידה, ועל כן בתחילה קודם צחיקת שרה אמר המלאך בשליחת הקב"ה שוב אשוב אליך כעת חיה וגו' ולא אמר למועד אשוב אליך כאשר עתה כי לא היה שום קביעות זמן רק שוב אשוב וגו' כעת חיה, כלומר כעת הולדת האשה הולד, שנקראת חיה. (כמאמר חז"ל (יומא ע"ג:) והחיה תנעול את הסנדל וכדומה). ואך אחר הצחוק שאבדה זאת נאמר למועד אשוב וגו' כעת חיה כלומר למועד הקבוע לחיה אחרת והוא אחר ט' חדשים.
4
ה׳ולזה אמר הכתוב היפלא מה' דבר ולכאורה דיבור כזה היה צריך לעשות איזה רושם. ואך זה הוא הרושם שנלקח הנס הפלא האמיתי להיות יולדת בשעת הזיקוק בלתי צער עיבור ולידה, ואמר בתמיה המתקיימת היפלא מה' דבר כלומר הן זה נפרש ונפלא שיהיה מה' דבר שיראו הכל כי מה' הוא בלמעלה מן הטבע המכונה על שם הוי"ה המהוה את כל בלתי שום גבול וקצב כידוע. ומעתה נגבל הדבר קצת בבחינת אלהים שגימטריא הטבע להמתין עד כלות ט' חדשים למעוברת. או כה יאמר היפלא וגו' כלומר הכי אוכל לעשות לך עוד דבר פלא והפלא שידעו הכל שמה' דבר אחרי שאמונתך אינו חזק בה' וסביביו נשערה מאוד. לא כן כי אם למועד אשוב אליך כעת חיה והוא לשנה הבאה ולא תיכף כראוי להיות.
5
ו׳ולהבין אומרו כעת חיה כי ידוע אשר עיקר שם חוה הוא חיה, צא ולמד מטעם קריאת השם שהוא לפי שהיא היתה אם כל חי ולכן חיה נאה לקרותה ואך שינה שמה לחוה עבור חטא הנחש שהטיל בה זוהמא ונקראת חוה מלשון חויא אבל עיקר שמה חיה הוא ועל כן אמרו המילדות לפרעה כי לא כנשים המצריות העבריות כי חיות הנה בטרם תבוא אליהן המילדת וילדו (שמות א', י"ט). כי עיקר צער הלידה נעשה מקללות שנתקללה חוה אחר החטא כאומרו בעצב תלדי בנים וכאשר היתה שרה תיקון חוה ונתקן החטא אז היה ראוי להיות כמו קודם החטא לילד בריוח ולא בצער. ומחסרון האמונה במה שצחקה שרה נתקלקל זה קצת ונשאר כבראשונה. אך ודאי לא כנשים המצריות העבריות כי על כל פנים נתקן בשרה הרבה מתיקון חוה ויצאו שרה ובניה מכלל חוה לחיה באופן שלא יצטרכו כל כך למילדות בגודל צער הלידה כגויי הארצות. והוא אומרו כי חיות הנה שנכנסו לכלל חיה באופן שלא יצטרכו כל כך למילדות, (ועיין במה שכתבנו במקומו). ואפשר לומר כי על כן היתה שרי עקרה אין לה ולד לפי שהיה יצחק צריך לצאת זך ונקי בלתי שום פסולת, וכל עוד שהיתה זוהמת הנחש מכשכש במעיה לא היה יצחק יוצא זך ונקי כל כך, ועל כן הוצרך הקב"ה להמתין לה עד אשר תתוקן אצלה חטא חוה מכל וכל ונעשית בת תשעים שנה בחינת צדיק שנשלמה בצדקתה בשלימות הראוי ואז היתה ראוי להולדת יצחק.
6
ז׳ולזה אמר הכתוב למועד אשוב אליך כעת חיה פירוש בעת שתזכה להקרא חיה בשלימות שתצא מכלל חוה מכל וכל והוא עת אשר תעשה בת צ' שנה שלימות בחינת צדיק ואז ולשרה בן ולא קודם. או כך יאמר הכתוב לפי הנזכר למה זה צחקה שרה וגו' ובזה גרמה היפלא מה' דבר בתמיה המתקיימת שלא תלד עד למועד אשוב אליך מה שהיה ראוי כעת חיה ולשרה בן, פירוש כיון שהיא תיקון חוה ושמה כעת הוא חיה היה מחויב להיות תיכף ולשרה בן שלא יצטרך כלל לעיבור ובזה שליגלגה אבדה זאת ולא תוליד עד מועד הבא וכאמור.
7