באר מים חיים, בראשית י״ח:ט״זBe'er Mayim Chaim, Genesis 18:16
א׳ויקומו משם וגו' וישקיפו על פני סדום ואברהם הולך עמם לשלחם. מה שמודיענו הכתוב שאברהם הלך עמם לשלחם ואינו לעיקר הענין. ואמנם לפירוש הפשוט שהיה סובר אורחים הם כפירוש רש"י בריש פרשה זו וכמאמר חז"ל (קידושין ל"ב:) שמא תאמרו כמלאכי השרת נדמו לו לא נדמו לו אלא לערביים וכו'. הודיע הכתוב צדקת אברהם בזה. כי נודע מאמר הכתוב (משלי י"ג, כ') הולך את חכמים יחכם ורועה בכסילם ירוע, והוא שצריך האדם לראות תמיד להתחבר לצדיקים ואנשי מעשה בכדי שילמוד מהם דרך הטוב, ועל כן מצות עשה בתורה במנין רמ"ח מצוות להדבק בחכמים ובתלמידיהם כמו שכתב הרמב"ם (בפרק ו' מהלכות דעות הלכה ב'). כי הנכנס לבית המרקחים או לחנותו של בשם אף על פי שלא לקח כלום מכל מקום ריח טוב קלט כמאמר חז"ל (ילקוט רמז פ"ד בשם פרקי דר' אליעזר) וראשית התחלת רעת האדם הוא התחברותו לחברי גנבים שהם רגליהם לרע ירוצו והוא עמם, ועל כן הזהיר שלמה המלך ע"ה (משלי א', ט"ו) בני אל תלך בדרך אתם מנע רגליך מנתיבתם, פירוש שלא תאמר אלך אתם ולא אעבור העבירה כי לא תוכל עמוד בזה, ועצת האמת שאל תלך כלל אתם ובזה תנצל. ולזה הזהיר דוד המלך ע"ה אשרי האיש אשר לא הלך וגו' ובמושב לצים לא ישב. ולא יאמר האדם אשב עמהם ולא אתלוצץ לא כן רק לא תשב עמם. ולזה סיפר התורה בגנותו של לוט כשבחר לו את ככר הירדן לשבת בו ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאוד ואף על פי כן לא נמנע מלישב עמהן כפירוש רש"י בזה, כי לא נמלט בהיותו יושב עמהם שלא ילמוד ממעשיהם כמו שכתב הרמב"ם ז"ל שם שיותר טוב שישב אדם במדברות וביערות ואל ישב בעיר שאנשיה רעים שנאמר (ירמיה ט', א') מי יתנני במדבר מלון אורחים וגו' עיין שם בדבריו הנעימים. ועל כן דרכי בני אדם כשרואין אורח ששואל על אנשי רשע ומכל שכן כשהולך אצלם תיכף מרחיקין אותו ומונעים עצמם מלעשות לו טוב באמרם שנראה שהוא איש לא טוב כיון שהולך להתחבר לרשעים, ואולם אברהם הצדיק אשר קיים אף כל מצות דרבנן כאומרם ז"ל (יומא כ"ח:) אף שראה באלו שנשאו עיניהם לסדום והלכו לשם וידוע הפלגת שם סדום לרשע אין כמוהו והיה לו להיות קצת בלבו עליהם לומר מה לכהן בבית הקברות, מכל מקום הוא בצדקתו דנם לכף זכות לומר אולי יש להם איזה דבר נחוץ ללכת שמה ולא עולתה בהם ולא מנע הטוב מבעליו ללכת לשלחם ללוותם כשאר אורחים הכשרים הצדיקים, וזהו שאמר הכתוב ויקמו משם האנשים וישקיפו על פני סדום ונודע אשר אנשי סדום רעים וחטאים לה' מאוד, ומה לאלו לתת עיניהם לשם ומכל שכן לילך אצלם ואף על פי כן ואברהם הלך עמם לשלחם ללוותם כי דן אותם לזכות כאמור והודיע צדקת הצדיק אברהם אשר גדלה למעלה למעלה.
1
ב׳או יאמר לפי דרך זה כי הנה ידוע אשר גדלה מצות לויה לאורח עד בלי שיעור וערך הלא תראה מה שכתב הרמב"ם ז"ל (בפרק י"ד מהלכות אבל הלכה ב') אחר שחשב שם כל מצות שבין אדם לחבירו כמו ביקור חולים והכנסת כלה והלוית המת והכנסת אורחים וללוותם וכו' אמר שכר הלויה מרובה מן הכל והוא החק שחקקו אברהם אבינו ע"ה מאכיל עוברי דרכים ומשקה אותן ומלו' אותן וגדולה הכנסת אורחים וכו' ולוויים יותר מהכנסתן וכו' וכל שאינו מלוה כאילו שופך דמים וכו' עיין שם שהאריך. והכל הוא כי ידוע סודו מדברי המקובלים שהלווי מציל את האורח מכל מיני רעות וליסטים בדרך אשר הולך, ועל כן אמרו זקני בית דין בעת התוודם על העגלה הערופה ידינו לא שפכה את הדם הזה ואמרו חז"ל (סוטה מ"ו:) וכי סלקא דעתך שזקני בית דין שופכי דמים הם אלא לא ראינוהו והנחנוהו בלא לויה וכו' כי אלו היו מלווין אותו לא היה קורה לו אסון בדרך בשום אופן ונודע זאת לכל, ועל כן אמרו שם אמר ר' יוחנן משום ר' מאיר כל מי שאינו מלוה ומתלוה כאלו שופך דמים וכו' ולזה אמר הכתוב ויקמו משם האנשים וישקפו על פני סדום ונמצאו הולכים למקום סכנה מאוד כי אנשי סדום רעים וחטאים, ועל כן ואברהם הלך עמם לשלחם לקיים בהם מצות לויה שלא יארע להם שום נזק וצער וכפירוש רש"י שכסבור אורחים הם וצריכים לשמירה על הדרך.
2
ג׳וגם יאמר ויקמו משם האנשים וישקפו וגו'. כי לכאורה לא היה צריך לכתוב רק וישקפו האנשים על פני סדום כי זה עיקר ההודעה שמודיע הכתוב. ואכן יבואר על דרך שאמרה הצרפתית לאליהו (מלכים א' י"ז, י"ח) כי באת אלי להזכיר את עווני ואמרו חז"ל (ילקוט חלק ב' רמז כ"ט) עד שלא באת אצלי היה הקב"ה רואה מעשי ומעשה אנשי בני עירי והיה מעשי רבים על אנשי בני עירי והייתי צדקת ביניהם עכשיו שבאת אצלי וכו' לא נחשבתי לכלום ואין צדקתי נזכרת, ומכל שכן כשרואין מעשה צדיק ומעשה רשע יחד בודאי יגדל הרע למאוד מאוד להיות שני הפכים מקצה אל קצה והנה חטאת סדום ידוע אשר שבתו עובר אורח מביניהם ואורח ברגליו אליהם לא יבוא כמאמר חז"ל (סנהדרין ק"ט.) שאמרו באו ונשכח תורת הרגל מארצינו ומקרא מלא אמר הכתוב (יחזקאל ט"ז, מ') ויד עני ואביון לא החזיקה, ולהיפך מהם היה אברהם אבינו שכל ימיו היה רודף אחר זה להכניס אורחים ולהאכיל פתו לעניים ולזה כשהיו המלאכים אצל אברהם וראו הנהגתו אז נתגנה בעיניהם מאוד מאוד מעשה סדום והביטו עליה לרעה מאד, וזה אמר הכתוב ויקמו משם האנשים וישקפו על פני סדום לאשר קמו מביתו של אברהם השקיפו מאד לרעה על פני סדום כמאמר חז"ל (ר"ש פרק ה' דמעשר שני משנה י"ג בשם הירושלמי) כל השקפה שבתורה לרעה וכו', כי על ידי צדקת הצדיק נתגנה מאד מעשה הרשעים, ולזה כיון שאברהם אבינו ראה את זאת הלך עמם לשלחם בכדי שיכבשו רחמי אברהם את כעסם הזעף הגדול אשר הם זועפים, ופעל בזה שזכר הקב"ה את אברהם והציל את לוט בן אחיו. ולזה אמר הכתוב ואברהם הלך עמם לשלחם בכדי שיזכר ויפקד זכותו לבן אחיו להמתיק הכעס הגדול כאמור.
3