באר מים חיים, בראשית י״ח:י״זBe'er Mayim Chaim, Genesis 18:17
א׳וה'אמר המכסה אני וגו'. לדקדק שינוי לשון הכתוב מבשארי מקומות שבכל מקום אומר ויאמר ה' וגו'. וכאן שינה לכתוב וה' אמר, ונראה על פי אשר נודע כי אין כמדת הקב"ה מדת בשר ודם כי הנה בשר ודם אם יארע לו איזה דבר שיהיה על ידי זה בשמחה וגילה ורנה אז לא יוכל לפעול אז שום בחינת הכעס ודין ואומר לא אעשה עתה זאת ויהיה מונח לזמן אחר. וכן כשיהיה בכעס וזעף גדול לא יוכל אז לעשות דבר השמחה והחסד. כי האדם הוא בעל גבול ומדה וכשימולא כל גופו בדבר אחד לא יוכל אז עשות השני כי לא יהיה בקרבו שני הדברים. להיות ממולא בדבר אחד עד גבולו. אבל לא כן הקב"ה שהוא בעל בלתי גבול ותכלית וכשהוא עושה חסד גדול ורחמים מרובין לאחד אף על פי כן באותו רגע הוא דן למכעיסיו ועוברי רצונו. וכן להיפוך כביכול כשהוא בכעס וזעף גדול, בזה לא ימנע מעשות החסד והשמחה לעושי רצונו כמאמר חז"ל (ילקוט רמז רמ"ו) בפסוק ה' איש מלחמה ה' שמו אף בשעה שהוא נלחם ונוקם באויביו אוחז הוא במדתו לרחם על ברואיו ולזון את כל באי עולם ולא כמדת מלכי אדמה וכו' עד כאן. וכן הוא בזוה"ק (חלק ב' ל"ו: ונ"א:) עיין שם והכל כי הצור תמים פעלו והוא שלם בכל השלימות וכלול תמיד מכל הגוונין. וידוע מה שאמרו חז"ל (בראשית רבה נ"א, ב') כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו ולזה אמר הכתוב וה' אמר המכסה אני מאברהם, כלומר לפי שאלהינו ברוך הוא שלם בכל השלימות ובכל מקום נמצא הוא ובית דינו בחינת החסד ובחינת הדין לכן גם בעת הזעם שזעם על הסדומים אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עשה, ואולי ברוב צדקת אברהם ימצא חסד וחנינה בבקשת הרחמים שיכבשו רחמי את כעסי מהם לרחם עליהם. על ידי חסדי אל הנמצאים גם בעת הדין. ויצא מזה מה שניצול לוט בזכות אברהם כנזכר למעלה לפי שביקש רחמים עליהם וכל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה כמאמר חז"ל (בבא קמא צ"ב.) ולכן נענה אברהם להציל אחיו מאש התבערה. ולזה אמר הכתוב (לקמן י"ט, כ"ט) ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה. כי אף בעת הדין הגדול שעשה לשחת סדום ועמורה זכר את אברהם להציל את לוט כי הצור תמים פעלו, וברוגז רחם יזכור עשות חסדיו. ולא די שניצול לוט, אף עיר מערי סדום ניצול עמו כמאמר הכתוב (שם שם, כ"א) הנה נשאתי פניך לבלתי הפכי את העיר אשר דברת והכל על ידי תפלת אברהם וזכותו ולכן וה' אמר המכסה אני מאברהם וכנאמר.
1
ב׳או יאמר המכסה אני מאברהם. כי דרכי בני אדם כשאחד רוצה לעשות דבר אכזריות לחבירו כמו להכותו וכדומה אז רואה להסתיר מעשיו מבני אדם אחרים המכירים אותו, ובינו לבינו יעשה דבר האכזריות כי בוש לעשות זאת בפני בני אדם. לצד שהוא דבר שאינו ישר כל כך, או ירא שזה העומד נגדו ימליץ על המוכה טוב וימנע אותו מלהכותו, והוא חפץ להענישו דוקא. וביותר יצניע עצמו בפני אדם שיודע בו שהוא בעל חסד ורחמן. או כדומה בדבר עבירה, אדם בוש לעשותו בפני צדיק אבל בפני רשע כמותו לא יבוש בזה כי שניהם כאחד לרע ירוצו. ואכן אם יעשה אדם דבר הישר והאמת, עושהו בפני הכל לרעים ולטובים כי הדבר נכון ולא עולתה בו.
2
ג׳וזה אמר כאן ה' בה"א התימה המכסה אני מאברהם וגו' כלומר וכי אעשה כזה שאהיה צריך לכסות עצמי מאברהם להיותו בעל חסד גדול ורחמן ויודע בטוב ובחסד ובעת עשיית הדין הגדול אכסה עצמי ממנו שלא ימליץ טוב עבורם או שלא אתבייש ח"ו. דבר זה אינו בחיק הבורא יתברך ובפניו אעשה ואם יוכל ללמד זכות עליהם אדרבה כן יעשה וגם חפצי ורצוני בכך ולא אעשה דבר בלעדו כי אמת ומשפט אתי.
3
ד׳או ירצה לפי דרך זה כי אנ"י ידוע שהוא בחינת דינא דמלכותא והוא הממטיר על רשעים פחים, ועל כן יאמר הכתוב המכסה אני מאברהם אם אכסה בחינת הדין מאברהם שאעשה הדין בלתי ידיעתו כאלו ח"ו היה דבר שלא כהוגן. לא כן בפניו אעשה מה שיוכל להמליץ ימליץ וכדבר האמור.
4
ה׳גם יאמר המכסה אני מאברהם וגו'. כי הנה אמרו חז"ל (מכות י"א.)שאליהו לא חפץ לדבר עם ר' יהושע בן לוי על שאכל אריה לההוא גברא סמוך לעירו ולא הגין זכותו שלא יקרה זאת סמוך אליו. והנה אם אליהו לא חפץ לדבר אתו ודאי מכל שכן שהקב"ה לא ידבר עם איש כזה, ועל כן לכאורה היה ההוה אמינא אשר במעשה סדום שנהפכו כל הערים האלו ולא הגין זכות אברהם עליהם להיות ח"ו יכוסה דבר הקב"ה מאברהם הצדיק שלא ידבר אתו, ולזה אמר הכתוב המכסה אני מאברהם אשר אני עושה פירוש וכי בשביל דבר זה שאני עושה אכסה מאברהם מלדבר אתו מפני שלא הגין זכותו עליהם הלא ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו וגו' כי ידעתיו פירוש אהבתיו אהבה רבה. ונמצאת למד מזה אשר זכותו גדול למאוד מאוד שיהיה לגוי גדול כל כך ונברכו בו. אבל ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאוד ולצד גדלות וכבידות עונותיהם יהיה זאת על עצמותם ולא מפני קטנות זכות אברהם, ועל כן אדרבה אתו אדבר ואתיעץ בדבר אולי ימצא איזה זכות עליהם ולא אשחיתם. אבל כשלא ימצא בהם שום דבר טוב וחטאתם כבדה מאוד אז אעשה כלה להם ואברהם יגדל למעלה למעלה על ידי זכותו כאמור.
5
ו׳עוד יתבאר אמרי כתוב הזה על דרך שכתב בזוה"ק (בראשית נ"ז.) בפסוק וינחם ה' כי עשה את האדם וגו' וזה לשונו: כד קודשא בריך הוא בעי לאובדא לחייבי עלמא נטל ניחומין עלייהו וקביל ניחומין כביכול כמאן דמקבל ניחומין על מה דאביד כיון דקביל ניחומין ודאי דינא אתעביד ולא תליא מלתא בתשובה אימתי תליא בתשובה עד לא קיבל תנחומין עלייהו הא קיבל תנחומין עלייהו לא תליא מלתא בתשובה כלל ודינא אתעביד וכדין אוסיף דינא על דינא וכו' עד כאן, ולכאורה היכן מרומז בכתוב מה שהקב"ה קיבל תנחומין ואיזה תנחומין קיבל ונראה כי הנה ענין התנחומין מבשרי אחזה מבשר ודם ח"ו כשנעדר מאתו בן או בת אז הוא מתנחם במה שנשאר לומר מי יתן ויתקיימו אלו ואזכה לראות בהם שמחה ונחת ובזה הוא מתנחם על הנאבדים וכן כביכול ברוך הוא וברוך שמו למעלה למעלה כשמאבד מעשה ידיו אז מתנחם באלו הנשארים לומר מאלו אקבל תענוג ונחת רוח, ולזה אמר הכתוב שם וינחם ה' וגו' פירוש קיבל תנחומין על אבדן מעשה ידיו ומה הן התנחומין אומר הכתוב ויאמר ה' אמחה וגו' מאדם עד בהמה וגו' ונח מצא חן בעיני ה' וזהו התנחומין שקיבל הוא יתברך להיות שמח בהנשאר ונח מצא חן אצלו שעל ידי יחודש העולם ויתקיים מזרעו לעד ולעולמי עולמים והקב"ה יקבל נחת רוח מהם, ואחרי זה אמר הכתוב אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה וגו' ויאמר אלהים קץ כל בשר בא לפני והנני משחיתם וגו' כלומר הנני משחיתם ודאי ולא יועיל שום דבר עוד בשום אופן, וזה לפי שהקדים נח איש צדיק תמים היה ובזה מצא הקב"ה מקום להתנחם בו ומצא חן אצלו שעל ידי יתקיים עולם ומלואו ואין אחר תנחומין כלום ובזה יש לומר טעם למה שלא התפלל נח על בני דורו כי ידע אשר אין אחר התנחומין כלום, ועבור זה הוצרך משה רבינו ע"ה למסור נפשו בהתפללו על ישראל כי הקב"ה אמר לו ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול. פירוש הניחה לי לחתוך הגזר דין להיות יחרה אפי לכלותם ואקבל תנחומין עליהם ממה שאעשה אותך לגוי גדול ואז לא יועיל שום דבר. ולזה אמר משה למה ה' יחרה אפך וגו' ולא אמר למה תכלה עמך כי עיקר בקשתו היה שלא יחרה האף כל כך עד שיקבל תנחומין ואז הם אבודים ח"ו. ולא הועיל עד שאמר אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא וגו' שמסר גרמיה למיתה עליהם כמו שאיתא בזוה"ק בכמה מקומות (ובפרט בבראשית ס"ז: ובויקרא י"ד:) ובזה אי אפשר עוד לקבל תנחומין כיון שגם משה לא יהיה להתנחם בו ולעשות אותו לגוי גדול ובזה ישקוט הזעם והחרון אף
6
ז׳והנה איתא (בזוה"ק פרשה זו ק"ו.) וזה לשונו אמר ר' אליעזר אוף אברהם לא עבד שלימו כדקא יאות כו' אברהם תבע דינא דלא ימות זכאה עם חייבא ולא אשלים דלא בעי רחמי בין כך ובין כך אבל מאן עבד שלימו דא משה דכיון דאמר הקב"ה סרו מהר מן הדרך כו' עד דאמר ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת ואע"ג דכולהו חטו לא זז מתמן עד דאמר לו סלחתי כדבריך אבל אברהם לא אשגח אלא אי אשתכח בהו זכאה וכו' עד כאן.
7
ח׳ובזה אפשר לומר כי הנה הקב"ה החפץ חסד ורוצה בטובת בריותיו אף ברשעים גמורים שלא יכלם ואמר בכיון זאת לאברהם שרצונו לכלותם בכדי שיבקש רחמים עליהם להצילם כאשר אמר למשה ועתה הניחה לי ואמרו חז"ל (שמות רבה מ"ב, ט') שפתח לו פתח שיתפלל בעדם והיתה כוונת הקב"ה שיעשה אברהם כמשה למסור נפשו עליהם ובזה יצילם ודאי כי לא יהיה לו במה להתנחם וכאמור.
8
ט׳ולזה אמר הכתוב וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עשה ואברהם היו יהיה לגוי גדול וגו' כלומר כי זה אשר אני עושה באבדון הרשעים הוא להיות אשר אני מתנחם באברהם אשר אברהם יהיה לגוי עצום ואחר התנחומין שוב לא יועיל דבר ועל כן צריך אני להודיע זאת לאברם תיכף אולי לא יחפוץ בזה שישאר הוא והם יאבדו כאשר עשה משה וימסור נפשו עליהם וינצלו. ולזה אמר הקב"ה לאברהם ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה וגו' ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם לא אדעה. פירוש אם כמדת הדין החזק המקטרג לפני עשו פירוש שכל כך גדלה עונותיהם שלא יוכל בשום אופן להשקיט מדת הדין וכל כך עשו שיהיה מדת הדין עומד בחזקה לפני אז כלה אעשה להם. ואם לא אדעה פירוש אם יהיה אופן שיקל כח הדין והקטרוג אז אדעה להתפרע מהם ביסורים ולא אכלם והיה כוונת הקב"ה שאברהם ישקיט מדת הדין במסירת נפשו ולא יהיה עם מי להתנחם וינצלו אבל אברהם לא עמד בכוונת הקב"ה וביקש רחמים סתם אולי ימצא צדיקים בתוכם ולא היו ונאבדו כולם.
9