באר מים חיים, בראשית י״ח:ב׳Be'er Mayim Chaim, Genesis 18:2
א׳
1
ב׳וישא עיניו וירא והנה וגו' וירא וירץ וגו'. אומרו שנית וירא וירץ וגו' כי אמרו חז"ל (בראשית רבה מ"ח, ט') אמר ר' לוי אחד נדמה לו בדמות סדקי ואחד נדמה לו בדמות נווטי ואחד בדמות ערבי (פירוש שמות בעלי מלאכות מובדלות זה מזה) וכו' אמר אם אני רואה אותם חולקין כבוד אלו לאלו אני יודע שהם בני אדם מהוגנים וכו' עד כאן. ולזה אמר וירא והנה שלושה אנשים כלומר ג' מיני אנשים מג' מדינות ואז נתן אל לבו לראות מאי האי דקמיה שיתחברו ג' מיני אנשים יחד מה שמדרך העולם שילכו ב' וג' אנשים מעיר אחד ואולי הם בני אדם שאינם מהוגנים על כן עשה לו סימן אם יחלקו כבוד זה לזה ועל כן וירא שנית שחולקין כבוד זה לזה ואז וירץ לקראתם כאמור.
2
ג׳גם יאמר וירא וירץ לקראתם מפתח האהל. על פי מה שהארכנו בחיבורנו סידורו של שבת (שער א' ענף ד') ושורש הדברים בקיצור הוא כי יש שני בחינות בבעלי צדקה האחד יקרא לו מדת החסד והשני מדת הרחמים והחילוק ביניהם כי זה אשר יש בו בחינת החסד הנה אמרו חז"ל (שבת ק"ד.) שכן דרכן של גומלי חסדים לרוץ בתר דלים והוא לאשר גדלה בלבבו רוב טוב וחסד הנה הוא רוצה מאוד ורודף לעשות חסד בעולם, ובבוקר ישכים וישאל וילך לחפש אולי ימצא איזה עני להעניקו מטובו כי חשקה נפשו לזה מאוד ואינו יכול להיות בלא זה בשום אופן. וסימן לזה הטביע הקב"ה בטבע האשה שכאשר יגיע לה החלב ואין לפניה בנה על אותו שעה להניקו יש לה צער גדול והחלב דוחקה, כן יש באלו הגדילים באמת במדת החסד, ירדוף וירוץ לחפש אחר הנצרך לחסדו להשפיע לו מטובו וכאשר היה אברהם אבינו ע"ה, כל יומוי הוה קאים בפרשת אורחין לזמנא אושפיזין ולתקן לון פתורא וכו' כמו שאיתא בזוה"ק (אמור ק"ד.). ובחינת הרחמים לא כן כי אם כאשר יבוא העני וישאל מאתו דבר הנצרך לו אז יתגוללו רחמיו לתת לו מאשר יש לו אבל כשלא יראהו לפניו לא יחרד לבבו לחפש זאת.
3
ד׳והנה הבעל חסד כשהולך בשוק ורואה עני הולך אליו הוא מקדים ורץ לקראתו ושואל לו מהו צריך כדי שלא יקדימנו העני ויבוא אליו וישאול מאתו ולא יקיים בזה בחינת החסד כי אם בחינת הרחמים והוא חפץ חסד הוא. אשר על כן כשראה אברהם ג' אנשים נצבים עליו בפתע פתאום שלא ראה אותם הולכים מרחוק כדרך הבאים מן הדרך רק כבר הנה נצבים עליו כלומר סמוך לו הבין בזה כי בכוון באו מן הצד בכדי שלא להטריחו לילך לקראתם ועל כן וירא וירץ לקראתם כלומר כשהבין זאת שאינם רוצים בטרחתו הקדים ורץ לקראתם במהירות על כל פנים מפתח האהל ושאל מאתם אל נא תעבור מעל עבדך בכדי שלא יקדימו הם ויבואו לפתח האהל וישאלו לאכול לחם ולא יהיה בזה כי אם מדת הרחמים. ונודע מה שכתב החובת הלבבות בזה (בפתח השער משער עבודת אלהים) שזה נקרא רק לדחות צער מעל עצמו, ולא חפץ אברהם בזה. והקדים לומר להם כי חפץ חסד הוא. ואל זה כיוונו חז"ל ואמרו (בראשית רבה מ"ח, ט') אם רואה אני אותן שהפליגו את דרכם להתקרב דרך כאן אני יודע שהן באין אצלי כיון שראה אותן שהפליגו מיד וירץ לקראתם וכו' כי היה לפלא בעיניו מה שפתאום ראה אנשים נצבים בלתי ראותם מקודם מאז ישיבתו בפתח האוהל, ולזה אמר אם אראה שהם רוצים להתקרב לדרך ביתי ודאי שבכוון באו מן הצד שלא להטריחני וכיון שראה שהפליגו דרכם אליו מיד וירץ לקראתם ברוב חסדו כנאמר.
4
ה׳וישתחו ארצה. נתן הודאה לשמו יתברך שזיכהו במצוה לעת כזאת שהוחם היום ושבת עובר אורח, ולו הקרה הקב"ה ג' אורחים על כן כרע והשתחוה אליו יתברך.
5
ו׳ועל כן גם להם אמר להלן כי על כן עברתם על עבדכם ולכאורה אין דרך לומר כן לאורחים שלכך עברו כדי לאכול אצלו אכן אמר להם כי על כן הזדמן ה' ביאתכם ביום הזה שאין אורחים אחרים מצויים, בכדי לפעול חסדי על ידכם וזאת מאת ה' נסבה שתעברו היום על עבדכם להתקיים חסד מצותי על ידכם.
6
ז׳ועוד יאמר כי על כן עברתם על עבדכם כי חז"ל אמרו (שם שם, י"א) אמר ר' יהושע מיום שברא הקב"ה את עולמו הייתם מזומנים לבוא אצלי וכו' עד כאן,
7
ח׳והענין כי עולם חסד יבנה (תהלים פ"ט, ג'), ואין העולם מתקיים כי אם על ידי עשיית החסד מה שבני אדם עושין זה עם זה, שבזה הקב"ה משפיע טוב חסדו לבאי עולם ומחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית ועל כן אמרו (בראשית רבה י"ב, ט') בפסוק (בראשית ב', ד') אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, באברהם, בזכותו של אברהם כי הנה חסד לאברהם הוא עיקר בריאת העולם וקיום העמדת העולם הוא על ידי חסד הזה הנעשה בעולם וזה צריך להיות בכל יום ויום להיות על ידי זה יחודש בכל יום בטובו מעשה בראשית ועל כן באותו היום שהוציא הקב"ה חמה מנרתיקה, ואורח ברגליו לא יבוא (ישעיה מ"א, ג') ולא היה עשיית החסד בעולם. הנה מיום הבריאה נחתם לפניו להיות ביום זה יבואו אלו המלאכים בדמות אנשים אל אברהם בכדי להיות נעשה חסד בעולם ולא יושבת.
8
ט׳וזהו שכתוב כי על כן עברתם. כן, הוא לשון טוב ונכון, כמו כן בנות צלפחד דוברות (במדבר כ"ז, ז') פי' טוב ונכון הוא מה שעברתם על עבדכם ומאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו וכן נגזר מיום הבריאה בכדי להיות החסד בעולם ואף אם אתם אינם יודעים מזה ואתם הולכים לדרכיכם אבל אני אומר לכם שרק על כן עברתם. והוא עיקר הסבה. וכאשר כן היה באמת:
9
י׳ויאמרו כן תעשה כאשר דברת פירוש אתה תעשה את שלך לפעול חסדך להתקיים החסד אף שאין אנו צריכים לאכילה מכל מקום בהכנת עשייתך ואמיתיות מחשבותיך שאתה רוצה להאכיל לעוברים ושבים תתקיים החסד בעולם. או על פי המבואר בתנא דבי אליהו (מובא בתוספות בבא מציעא פ"ו: ובילקוט רמז פ"ב) בזה הלשון: האומר שלא אכלו המלאכים אצל אברהם לא אמר כלום אלא בצדקתו של אותו צדיק וכו' פתח להם הקב"ה פיהם ואכלו. ולזה אמרו לו כדרך אדם האומר לחבירו אף שאיני צריך לסעודתך מכל מקום למענך שאתה רוצה לעשות טוב אעשה למענך ואוכל, וכן אמרו המלאכים אם שאין אנו צריכים לאכילה מכל מקום לאשר שנכון דברת שאתה רוצה להשפיע טוב לקיום העולם כן תעשה ולכבודך נאכל אצלך. וה הכל לפי פשטות הכתובים שאברהם סבור שאנשים הם:
10
י״אואכן באמת הנה ודאי נראה שאברהם ידע שמלאכים הם ונבאר הכתובים לפי דרך זה ונקדים בזה דברי המגלה עמוקות מובא בילקוט ראובני פרשה זו וזה לשונו: אברהם צפה ענין העגל ברוח הקודש כמו שכתוב באלני ממרא בתוקפא דדינא שעשה ממרא בנו של בלעם לכן ישב אברהם פתח האהל לתקן חום היום שהיה קשה לישראל יום העגל לכן נרמזים במעשה העגל אלו מלאכים לך רד כי שחת ע'מך א'שר ה'וצאת מ'ארץ מצרים וכו' עד כן, ועוד מובא שם (בשם הרקנטי) וזה לשונו: יש להתבונן אחר שאברהם אבינו ע"ה הכיר שהם מלאכים למה נתן להם לאכול ונביא מוכיח לישראל על שהקריבו למלאכם וכו' ותמה על עצמך כי השתחויה הוא מן ד' עבודות שאף אם אין עבודתו בכך חייב מיתה ומצינו אברהם ויהושע השתחוו להם וסוד הענין כי בהיותם בפרצוף האדם החומר הותר בהם כל מה שהותר באדם. זה הענין נגלה אלי בחלום הלילה ע"כ.
11
י״בולזה אמר הכתוב והוא יושב וגו' כחום היום ואמרו חז"ל (בראשית רבה מ"ח, ח') בששה שעות, כיוון לכפר בזה על עוון העגל שנעשה בששה שעות ביום כמו שאמרו (שבת פ"ט.) בפסוק (שמות ל"ב,א') וירא העם כי בושש משה באו שש. ועל כן ישב אברהם פתח האהל לתקן זה כנזכר בדברי המגלה עמוקות והמתין בשש שעות על היום על אורחים, שלא רצה לאכול בלעדם ועל ידי זה יכופר עוון העגל שנעשה בששה שעות, ועל כן אמרו (בראשית רבה שם) כחום היום בששה שעות או אינו אלא בד' שעות וכו' היאך אתה יכול לקיים כחום היום בד' שעות וכו' עד כאן, כי מקום הספק הוא לצד אם נאמר שזה סימן עת המעשה שהיה כחום היום, היה עבור שהקב"ה בא לבקר את החולה ונודע אומרם ז"ל (נדרים מ',) לא ליסעד אינש קצירא לא בתלת שעי קמייתא וכו', ועל כן היה זה בד' שעות והודיענו הכתוב לפי שאז הוא שעת הביקור והקב"ה בא לבקרו. או אם נאמר שכחום היום מורה על ו' שעות והוא עת זמן סעודת תלמיד חכם (פסחים י"ב:) ולא רצה אברהם לאכול פתו לבדו והמתין על אורחים וכיוון לכפר בזה עוון העגל הנעשה בשש. ועל זה אמר הכתוב כחום היום. ועל כן סיים היאך אתה יכול לקיים כחום היום בארבע שעות ומזה מוכח שהיה בששה שעות על היום לכפר על מעשה העגל ולא בשביל עת הביקור. ואמר עוד,
12
י״גוישא אברהם וגו' וירא והנה וגו' נצבים וגו' וירא וירץ וגו'. פי' שראה אותם פתאום נצבים עליו ולא ראה אותם הולכים מרחוק כדרך בני אדם ואז וירא בשכינה וירא במלאכים כמאמר חז"ל (בראשית רבה מ"ח, ט') כלומר שהבין מזה אשר ודאי מלאכים הם ונתן אל לבו לתמוה מה זאת עשה אלהים להתגלות אליו מראות השכינה בלא לבוש, והמלאכים באו בלבוש כדמות אנשים אין זה כי אם שרצה הקב"ה לזכות אותו באורחים שיעשה עמם חסד לפי שהיה חום היום ואין אורחים יכולין לבוא, ועל כן וירץ לקראתם מפתח האהל כלומר ממה שהיה אהלו פתוח לרוחה והבין שכל עצמם לא באו כי אם בשביל זה לקיים בהם מצות הכנסת אורחים ובשביל זה נתלבשו בדמות אנשים ועל כן וישתחו ארצה. כי בלא זה היה אסור להשתחות למלאכים ואך לפי שבאו בפרצוף אדם הותר כל מה שהותר באדם, והשתחויה מותר לכבוד האדם כמו שמצינו כמה פעמים וישתחו זה לזה. ועל כן.
13