באר מים חיים, בראשית י״ח:כ״זBe'er Mayim Chaim, Genesis 18:27
א׳ויען אברהם ויאמר וגו' ואנכי עפר ואפר וגו'. צריך לדעת אומרו כאן ואנכי עפר ואפר מה שייך לענין שעומד בו וחז"ל (בראשית רבה מ"ט, י"א) אמרו וכבר הייתי ראוי להיות עפר על ידי המלכים ואפר על ידי נמרוד וגם זה צריך להבין מה ענינו לכאן. ואמנם הנה נודע עיקר צדקת אברהם והדרך הלך בו הוא להדבק במדת החסד של בורא עולמים ברוך הוא להדמות אליו במדה זו כאשר יוכל לגמול חסד לכל באי עולם. והנה בקשת אברהם אבינו היה לפי ערך החסד הנמצא בקרבו, כי ח"ו שאברהם יבקש בדבר אשר יבין בשכלו אשר לא כן ראוי להיות כי שפת אמת תכון לעד וכל בקשתו היה באמת כפי אשר הבין בקרבו עד כמה גדול מדת החסד, והוא בכל כוחו הלך במדה זו להדמות כאשר יוכל ועל כן לא ביקש כי אם שינצלו הצדיקים כי עד כאן הגיע חסדו, אבל הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו המרובין השיבו בגודל חסדיו בכמה פנים אשר אם יהיה בסדום נ' צדיקים, צדיקי נובלי (שם שם, ט'), ובתוך העיר רק לפי ערך עירם וכאשר כתבנו שכל חטאם יהיה מצד היצר הרע ואף על פי כן ונשאתי לכל המקום בעבורם, וגם הרשעים הגמורים אציל בזכותם. וכאשר שמע אברהם אבינו עגמה נפשו עליו ורעדה יאחזנו לומר ראה עד כמה הגיע חסדי המקום ברוך הוא ואני לא עשיתי על אחת מהנה בשום פנים ומה אני ומה ימי חיי כיון שלא הגעתי עדיין למדת החסד לא מניה ולא מקצתו והגדיל עליו גדולת הבורא בראות מדת חסד כזה אשר הגדיל למעלה. ולכן אמר הנה נא הואלתי לדבר אל אדני שם אדנ"י כי אני לא בקשתי רק שעל ידי החסד יוסר הדין מעל הצדיקים כי עד כזה הגדיל חסדי ולא יותר, ולכן ואנכי עפר ואפר, כלומר עתה אני רואה שאיני נחשב לכלום בראותי אשר כל חסדי כציץ השדה ומעשי אינם לכלום נגד מדת הבורא יתברך וכתיב והלכת בדרכיו וצריך להדבק במדותיו ועל כן איני נחשב לכלום ואיני כדאי עוד מלבקש רחמים, רק בדרך שאלה אשאל מאתו.
1