באר מים חיים, בראשית י״ח:ח׳Be'er Mayim Chaim, Genesis 18:8
א׳ויקח חמאה וגו'. כי אברהם אבינו ברוב חשקו למצוה לא היה סובל שישבו האורחים אף שעה אחת בלא מזון ומשתה, וקמא קמא שתיקן אמטי ואייתי קמייהו כמאמר חז"ל שם. לכן מיד הביא לפניהם חמאה וחלב לאכול קודם אשר יתקן הבשר ובין גבינה לבשר אין צריך לשהות כלל כי אם הדחה וקינוח הפה. ואפשר לישב בזה קושית רז"ל (שם פ"ז:) ואילו לחם לא אייתי קמייהו כי תדע אף שאין צריך לשהות בין גבינה לבשר מכל מקום ברכת המזון ודאי בעינן כדי שיהא מסעודה לסעודה ואף שכתב המגן אברהם (בסוף הלכות פסח) בזה הלשון: ועיין ביורה דעה סימן פ"ט שאין צריך להפסיק בברכת המזון בין גבינה לבשר, מכל מקום המעיין ביורה דעה שם ובתורת חטאת כלל ע"ו בעיניו יראה אשר ודאי צריך ברכת המזון גם בין גבינה לבשר וזה ברור להמעיין באמת, (ואפשר שטעות סופר נפל בדפוס במגן אברהם) ואין דרך לעשות שתי סעודות זה אחר זה מחלב ובשר בקביעות גמור שיצטרך לברך על הקודם ואחר כך תיכף לישב לאכול סעודת הבשר ולכן לא הביא כלל עתה הלחם כי אם החמאה והחלב לקינוח סעודה קודם קביעות הסעודה ואחר כך נתן לפניהם הבן הבקר אשר עשה הוא בעצמו (כי לכאורה לא מצינו בכתוב כי אם מה שנתן אל הנער לעשות ואיך אמר כאן ובן הבקר אשר עשה ולדברינו נכון והבן) כי בן בקר אחר מיהר הוא בעצמו לעשותו ותיכף אמטי קמייהו ואך עוד היו צריכין להמתין על השנים פרים הנותרים ואז היה דעתו לקבוע סעודה ואך תיכף כאשר ויאכלו זאת שאלו אליו על שרה ועשו שליחתן והלכו להם.
1
ב׳וגם נוכל לומר בהיפוך כי לכאורה נראה מדברי רז"ל שהמלאכים אכלו בשר ואחר כך חלב (עיין ילקוט ראובני פרשה זו). והנה אברהם שעשה הבקר שלו תיכף, והיו צריכין להמתין עוד על השני פרים הנותרים. וכדי שלא ישבו האורחים לבטלה בין כך ובין כך, הביא לפניהם חמאה וחלב לקינוח סעודה וסמך עצמו שלכבוד אורחים מקילין בכמה דברים וגם בזה כיון שלעיקר דין הלכה די בשיעור שעה אחד בין בשר לחלב כמו שאיתא (ביורה דעה סימן פ"ט סעיף א'בהגה) ולחומרא צריך לשהות ו' שעות. ולחם לא הביא שבזה ודאי צריך ברכת המזון שיהא מסעודה לסעודה וגם לא שיהיה על מנת לאכול חלב אחר כך וכאן היה דעתם לזה, ועל כן לא הביא לחם עדיין ואז די בהמשכת יד לבד הכל כדת וכתורה עשה, וח"ו ודאי לא הכשילם במה שאינו ראוי לאכול למלאכי ה' ולזה אמר הכתוב ויתן לפניהם ויאכלו כי הנה אורח כשר המתארח אצל האכסניא שאין ניכר לו, אז דרכו לשאול על כל המאכלים המובאים לפניו מה הם ואם תיקנם יפה מדמאי ומעשר ואם נשחט יפה וכדומה. ולא כן כשמתארח אצל יודעו ומכירו ויודע שזה איש כשר והגון אז אינו שואל כלל על דבר הבא לפניו וכל מה שיאמר לו בעל הבית יעשה כי סמך לבו בחזקת החבר שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן ולא יירא כלל. ועל כן אלו שישבו על שלחנו של אברהם הבדוק לירא שמים אז ויתן לפניהם ויאכלו כל מה שנתן לפניהם אכלו תיכף באין שואל ואין דורש. ואמר הכתוב ויתן לפניהם והוא עומד עליהם פירוש אף שנתן לפניהם כל צרכם כשלחנו של אברהם שהיה יותר מסעודת שלמה בשעתו כמו שאמרו חז"ל (בבא מציעא פ"ו:) אף על פי כן עמד עליהם לראות אולי יצטרכו עוד ולא יחסר המזג מכל הנצרך אל השלחן.
2
ג׳גם יאמר והוא עומד עליהם תחת העץ. כי נודע דבר הזוה"ק (פרשה זו ק"ב:) שהעץ הזה היה לבדוק בו האורחים אם הגונים הם וכשישבו המלאכים תחתיו פרש אילן למסך שהפריס עליהם בענפיו והפיצם בענן אורו כמו אילן המיסך על הארץ מכל צד ומכל פינה כאלו רצונו שיהיו שם תמיד ולא לצאת מאתו, ועל כן אברהם כשראה זה עמד עליהם וגם הוא לא רצה לצאת מאצלם כי ראה בהם השראת השכינה, וזהו שכתוב והוא עומד עליהם תחת העץ כלומר על אשר העץ פרש ענפיו עליהם ורצה שישבו תחתיו גם הוא עמד עליהם כאמור.
3
ד׳ובזה נתרץ מה שרבים מקשין במה שאמרו חז"ל (בבא מציעא פ"ז.) כתיב קמח וכתיב סולת אמר ר' יצחק מכאן שאשה עיניה צרה באורחים ופירש רש"י שם היא אמרה קמח והוא אמר סולת ולכאורה לפי לשון המקרא לא כתוב כן כי הוא אמר מהרי שלוש סאים קמח ונראה שהוא אמר קמח ואם אחר כך נאמר סולת יותר מובן שהיא שינתה לומר סולת ולא הוא חזר מדבריו ונמצא איך אמר ר' יצחק מכאן שאשה עיניה צרה באורחים. ואולם לאשר כתבנו כי כוונת אברהם למהר שימת לאכול לפניהם כל אשר יוכל לחביבות המצוה, ונודע אשר ודאי יותר טורח לעשות סולת מלעשות קמח, שזו דבר הנעשה במהירות יותר. ועל כן אמר קודם לעשות קמח שהוא דבר הנמצא יותר ואחר כך ינתן לפניהם סולת מאכלים החשובים כדרך המכניס אורח החביב אצלו מקרובו או מיודעו ומצוה להכין בשבילו הכנה רבה בטבוח טבח והכן סעודה גדולה מעדני מלכים, ואך אומר אל האורח כי זה לא יהיה תיכף וצריך לשהות מעט בשחיטה ובישול ואפיה ובין כך תחלש לבבך על כן תאכל עתה דבר מה לסעוד לבבך בדבר מועט עד זמן האכילה בצהרים. ועל כן מהרי שלוש סאים קמח פירוש זה יהיה במהירות קודם בכדי למהר אכילתן בכל דהוא ואחר כך יהיה הכנה דרבה בסולת ודברים החשובים. אבל היא אמרה סולת שכולו יהיה סולת כי לא נאה לתת לפני אורחים מהקמח ובזה אף שהוסיפה על דבריו באתה לידי גרעון כי בין כך יחלש לב האורח, וכאשר יחלש לבו אחר כך יהיה כזורק אבן לחמת אם לא יטעם מידי בצפרא. ובזה אמרו אשה עיניה צרה באורחים אף ששרה אמנו ודאי כיוונה לטובת האורחים להאכילם ביפה יפה דקה מן הדקה, מכל מקום המוסיף בזה, גורע.
4
ה׳ומזה תבין במכל שכן בדורותינו אשה האומרת שאינה יכולה לתת לאכול להאורח אם לא תכין עצמה קודם ותבשל הרבה למענו וממובחר המאכלים, אין זה אלא עין צרה כי אם יאמרו לה שתכין על אכילת אורח לא תרצה ותאמר תירוצים אחרים אין לה בשר עתה ומים. ועיקר חביבות מצות הכנסת אורחים מי שרוצה לקיימה לקרוא האורח על מה שהכין למענו, ובודאי האורח לא בהמה ושור הוא שיצטרך לאכול עד אין שיעור ורק כאשר יתן בעין יפה, בלב ולב ישבעו נפשם בטוב, ולא ירעבו.
5
ו׳ואפשר שמה שאמרו חז"ל (שבת קנ"א:) אמר לה ר' חייא לדביתהו כי אתי עניא אקדים ליה ריפתא כי היכי דליקדמו לבניך רומז אל הנזכר שיתנו קודם להאורח דבר מה שלא יחלש לבו קודם הכינו הסעודה כי זה בא מדרך, ועיף ויגע, ובודאי לא אכל איזה סעודה וצריך להטעימו דבר מה. וזה אקדים ליה ריפתא פירוש קודם עיקר הסעודה וכן יעשה לבניכם כי גלגל הוא שחוזר בעולם, אף שצדקה היא מעשרת, קשה למיעבד כדבעי, כי אריה רכיב על זה המעט מעות שיש לו וסובר שצריך הוא להוליכו לקבר אחריו ואינו נותן דעתו ולבו אשר אין מלווין לו לאדם לא כסף וזהב ולא אבנים טובות ומרגליות כי אם זה המעט צדקה וגמילות חסדים שמקיים בממונו, וזה חלקו מכל עמלו שהוא עמל בעולם הזה יומם ולילה מה שנותן מפתו לעני להאכיל רעבים ולהשקות צמאים ולכסותם כדי מחסורם אשר יחסר להם. ואם גם זה אינו עושה הרי כל עמלו שהוא עומל הוא לריק ולבהלה, ומה שישאר אחריו יוכל להיות שעוד יהיה שמור לרעתו אם בניו לא ישמרו ברית ה' ועדותיו, עוד יעשו הרע בעיני ה' להכעיסו במעשה ידיו של זה כאשר ראינו כמה פעמים, ובזה אוי לו בעולם הזה שעבד כל ימיו ולא נתן שינה לעיניו ותנומה לעפעפיו, ואבוי לו בעולם הבא שעם ממונו עושין עבירות להמרות פי ה' הכי לזה היה צריך להכין בכל ימי חייו. אמנם המעשים טובים שיעשה בממונו הוא ילוונו במותו וצדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו כנודע.
6
ז׳והוא עומד עליהם וגו'. מודיענו הכתוב בזה כמה גדלו מצוותיו יתברך בעיני אברהם שעמד על האורחים אף שכנגד השכינה ישב, כמאמר הכתוב והוא יושב פתח וגו' מכל מקום כיון שגדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני השכינה כמאמר חז"ל (שבת קכ"ז.), חלק כבוד למצוותיו יתברך יותר כביכול מכבוד שכינת קדשו וזה הוא כבודו יתברך לחבב מצוותיו באהבה. וכמו שמצינו שהלך מנגד השכינה בשביל לקבל האורחים שמזה למדו שם שגדולה הכנסת אורחים וכו' כן חלק כבוד למצוה לעמוד מפניה וכנגד השכינה ישב והנה גם מזה יכלו חז"ל ללמוד שגדולה וכו' ואך כי למדו מהכתוב הקודם לזה.
7
ח׳ועוד אפשר טעם עמידתו בזה לפי שחביבה מצוה בשעתה כמו שמצינו בבעלי אומניות שבירושלים שהיו צריכים לעמוד מפני מביאי בכורים הגם דאינם חייבים לעמוד מפני תלמידי חכמים בשעה שעוסקין במלאכתן כדי שלא יתבטלו ממלאכתן כאשר שנו חכמים במשנתינו (פרק ג' דבכורים משנה ג') והכל מפני שחביבה מצוה בשעתה כמבואר שם ועל כן גם כאן עמד אברהם לחביבות המצוה.
8