באר מים חיים, בראשית י״ט:כ״אBe'er Mayim Chaim, Genesis 19:21
א׳ויאמר אליו הנה נשאתי פניך. לכאורה צריך להבין כפל הלשון דכיון שאמר לו שישא לו פנים על הדבר אשר ביקש, ודאי אשר לא יהפוך העיר. אכן בא הכתוב לתרץ קושיא גדולה והוא כי איך אמר לו המלאך הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה וכי זה בידו הוא אם להפך או לא, וכבר עמדו בזה חז"ל (שבועות ל"ה:) ואמרו מזה אשר שם זה קודש מה שאמר לוט אל נא אדני וזה דרך דרש. ואך בפשטות הכתובים לא משמע כך ובפרט מה שאמר כאן ויאמר אליו אם לא שנאמר כדברי הרב האלשיך ויאמר ה' אליו על ידי שליח וכל זה אינו בפשט הכתוב.
1
ב׳ולפי הנראה הן הן הדברים שאמרו חז"ל (בראשית רבה מ"ט, ח') בפסוק (משלי י"ג, כ"ג) יש נספה בלא משפט וגו' (גם האור החיים הולך בדרך זה) מעשה באחד שנשתלח לגבות בני טבריא ובני ציפורי כשהיה גובה בטבריא ראה אחד מציפורי עמד ותפשו אמר לו מציפורי אני אמר לו יש בידי כתבים מציפורי לגבותה ולא הספיק לגבות בני טבריא עד שבאתה רווחה לציפורי ונמצא נספה בלא משפט מקומו וכו' עיין שם. וכן במלכותא דשמיא כיון שניתן רשות למלאך המשחית ונמצא בין האנשים איש אשר ניתן לו רשות לגבות ממנו אחר זמן, ועתה עדיין טוב הוא. אף על פי כן, בין הרעים הורג גם טובים כאלה, כי כבר יש לו רשות עליהם לאחר זמן. ואמנם אין המשחית משחית קודם הזמן כי אם כשרואה פניהם אז הורגם בין ההרוגים ולא כשלא יפנה פנים אליהם כי הן עתה לא נצטוה עליו, וממתין לו עד בוא זמנו ואם בתוך כך יעשה זה תשובה וצדקה והקב"ה ימחול לו חובו אז ינצל ממנו.
2
ג׳וזה היה כאן שביקש לוט רחמים על עיר צוער לומר הלא מצער היא וקרובה ישיבתה, ועדיין לא נתמלא סאתה. ואך בתוך השחתת סדום יכול גם כן להשחיתה, כי הוא באספמיא, וגובה חובו מאיש מנהרדעי. ואמנם זה דוקא כשיראה אותו, ועל כן הבטיח לו המלאך הנה נשאתי פניך לדבר הזה לבלתי הפכי את העיר וגו' כלומר שלא אפוך פני אליהם לראותם ובזה יוכלו להנצל עתה, אחרי שלא נתמלאה סאתם עדיין. אוכל לעשות שלא אגבה מהם עתה בתוך גביות סדום רק אעשה מהם גביה אחרת כשיגיע זמנם. וזה ביד השליח או לגבות מאיש הנהרדעי באספמיא, או להמתין לו עד גביות נהרדעי. ואך בראות פניהם השטן מקטרג וכשלא יראה אותם ינצלו, ועשה זה למען לוט בבקשתו, ועל כן היה לוט ירא לשבת בצוער אף שהבטיח לו המלאך לבלתי יהפכנה, וגם כשהיה במערה אמרו בנותיו ואיש אין בארץ שסברו שנחרב העולם כמאמר חז"ל (בראשית רבה נ"א, ח'). ולכאורה הלא ידעו מצוער שהבטיח המלאך שישאיר אותה, ואמנם לפי הנזכר נכון כי לא הבטיחו שלא ישחיתנה כלל רק שעתה לא יהפך פנים אליה לראות בחובה ויעשה מהם גביה אחרת כשיושלם זמנה ועל כן יצא לו משם וירא לשבת בצער פן בתוך כך יבוא גם אליה וגם הבנות סברו שגם היא כבר נחרבת ואיש אין עוד בארץ.
3